איתי לוי נמצא בכל מקום, ולא כקלישאה. זו אחת התקופות העמוסות בקריירה שלו והוא חולש על שורה של תחומים ופרויקטים. השבוע עלתה ב-HOT קומדיית האימה הורסת, שכתבה וביימה בת חן סבג, ובה לוי משחק תפקיד ראשי ראשון על המסך. רק לאחרונה הוא צעד על המסלול בשבוע האופנה, הערב (חמישי) הוא בהופעת ענק בהיכל מנורה, בשבוע הבא תתחיל העונה החדשה של הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון בקשת 12, שם הוא משמש כשופט כבר חמש עונות עונות, ובמקביל הוא גם משחק תפקיד ראשי בתיאטרון הבימה.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןוהעיסוקים שלו לא מסתיימים בכך: אלבום חדש שלו ייצא בחודש מרץ, הופעות פרטיות באירועים ומול ועדי עובדים, קמפיינים וגם מיזמים עסקיים רבים.במרכזה של הורסת נמצאת פליטת ריאליטי כושלת, שמוזעקת לעיר הולדתה אשקלון כדי לסייע לאימה שנמצאת בהתקף פסיכוטי, כשלצידה גופת המאהב שלה שמת מדום לב. לוי מגלם את חמאווי, בלש משטרה, שיחד עם שוטרת מקומית וחברת עבר מנסה לפתור את התעלומה.זו טבילת אש עבורי, מספר לוי בריאיון ל-N12. היו לי כמה הבלחות פה ושם, אבל זה תפקיד משחק ראשון גדול על המסך. אני רוצה לעשות הרבה טלוויזיה וקולנוע. זה החלום שלי. זו הזדמנות מדהימה, בת חן בהתחלה לא רצתה אותי. היו לה דעות קדומות. היא סיפרה לי בעצמה ואמרה: 'גילוי נאות, שלא תבין לא נכון, אני לא רציתי בכלל. חשבתי שמה קשור בכלל? ואתה בטח ככה ובטח ככה'. אחרי האודישן היא כבר אמרה שהיא התאהבה בבן אדם שאני.זה היה רגע מצמררבאחת הסצנות בפרק הראשון, האימא (קרן מור) מאיימת להצית את עצמה ומי שמציל את המצב הוא השוטר שמוזעק למקום - לוי. בת חן שאלה אותי אם אני רוצה לראות את הפרקים, אמרתי שאני מעדיף להיות מופתע, אבל היא התעקשה. ראיתי את הסצנה שאני מציל את האימא לפני שהיא באה לשרוף את עצמה. קודם כול הייתי מופתע וגאה בעצמי. בת חן תמיד אמרה לי לסמוך על המצלמה ועליה. אבל מעבר לזה, אני בן לאישה מתמודדת נפש. רק אחרי הצילומים נפל לי האסימון מה צילמנו. זה היה רגע מצמרר.סיפרתי להם שכשאימא שלי הייתה נשארת לבד בבית כשהייתי הולך לעבוד, היא לפעמים הייתה משאירה את הגז פתוח והייתי נלחץ כי היא הייתה מעשנת סיגריות. עד שיום אחד החלטתי שזהו, היא לא מעשנת, נגמר הסיפור. טיפלתי באימא שלי כמו ילדה. הסצנה הזו נתנה לי בוקס, הוא אומר ולוקח נשימה עמוקה. זה סט של אנשים שחלמתי לעבוד איתם. קרן מור, כנרת לימוני, הבמאית דפנה לוין. כולם אנשים מאוד מיוחדים. אנשים שבאים לעבוד, בלי חארטות.חוצפה של ילד, אולי זה הקסםעל אף שבמשך שנים חלם לעבוד עם בת חן, אל האודישן לתפקיד הגיע לוי סקפטי. אמרתי בסדר, אודישן… היא תגיד לי 'נדבר איתך' ושם זה יסתיים. הגעתי לשם, התיישבתי מולה ואמרתי: 'תקשיבי, בלי חארטות, לא למדתי את הטקסטים. באתי עם הדפים'. בתגובה לזה היא אומרת: 'אתה יודע מה? גם אני לא זוכרת. בוא נעשה ביחד'. קראתי את הטקסט, הסתכלתי אל המצלמה, דפקתי מבט, הרמתי חצי גבה למעלה. היא קמה ואמרה: 'תודה רבה איתי, יש לנו את זה, ברוך הבא'.איך העזת להגיע לאודישן בלי ללמוד את הטקסט? אצל אחרים זה לא היה מתקבל טוב, זה היה נחשב לחוצפה. כן, זו חוצפה של ילד. לאו דווקא של מישהו מבוגר ששם זין. קיבלתי את הטקסט כמה ימים לפני, בזמן 'קזבלן', כל הטקסטים בראש שהיה מפורק. ידעתי פחות או יותר. אולי זה הבארקה שלי כשאני חושב על זה. הקסם הזה, שזה אוסול. זה לא שאני שם פס. כשבאתי לצילומים - באתי, למדתי, ידעתי הכול. עזרו לי המון.בת חן נפלה לדעות קדומות עליך, למרות שהיא באה מהפריפריה, מבאר שבע. נכון, זה מצחיק. כי היא לכאורה אליטיסטית. כולה בתל אביביות הלא ברורה הזאת של האילוז'. כשאתה פוגש אותה במסדרון ומדבר איתה עין בעין, אתה קולט שבואנ'ה, הבחורה הזאת מהספסלים. היא כותבת מהספסלים ומדברת מהספסלים. הייתה לה דעה לא מגניבה. היא אומרת את זה גם. אני שמח שהצלחתי לתקן את זה. זה גם איזה ניצחון קטן שלי בשרשרת הדברים שעשיתי בחיים. זה מדהים שיש לה את היכולת לדבר את זה וליצור את זה, אבל לא לא להיראות ככה. היא בחרה את הגישה שלה בחיים, אני אוהב את זה, היא לא שוכחת מאיפה היא באה.לקחתי על עצמי לא לקרוא תגובותביום הצילום הראשון איחרת בשעתיים. הייתה דרמה. באתי עם עירוי נוזלים. מהמם, זה עשה בילד-אפ לסדרה. אבל הגעתי למרות שהייתי חלש, ולמרות זאת זה היה אחד מימיי הצילום הכי טובים שלי. לא אהבתי את הבאזז הזה. זה מאוד הכעיס אותי. אני איש מאוד חרוץ ואני עושה הרבה דברים במקביל. הכותרת על זה הייתה מבאסת. אפילו פניתי לאותו כתב. זה הרגיז אותי. זה השם שלי. למרות שאיחרתי, התחבקנו והתנשקנו והכול היה בסדר. הקסם עבד בסוף.זה לא מובן מאליו. איך אמרתי לבת חן? הייתה ביקורת שלקחו זמר ולא שחקן. יש מלא שחקנים איכותיים, אבל לפעמים הבמאי מחפש פלפל. מישהו שברחוב, בטלוויזיה ועם אנשים - הוא אותו דבר. מחפשים אותנטיות. במיוחד עם מה שקורה היום, עם הרשתות החברתיות, האינסטגרם… אנשים אין בהם אמת. אין בנו אמת, אני אומר את זה גם על עצמי. וכשבא אדם אותנטי, מצחיק, עם יכולות משחק - בסוף אני באתי מהתיאטרון - למה לא? זה לא שבאתי Out of nowhere. תמיד יש ביקורת, ותמיד יגידו, אבל אני כבר לא מקשיב לה.יש משהו שמעצבן אותך שכותבים עליך? מאז 'כמעט שיר אהבה', השיר הראשון שלי, אני לא קורא תגובות ולא ביקורות. לקחתי את זה על עצמי.אם תשמע, מה יקרה? יכול להיות שאני איפגע, שאני איחלש, שאני אתעצב, שאני אתבאס. שזה יפגום לי במוזיקה שלי או באמונה שלי בצדקת הדרך. עם הכול אני מתמודד, חמש הופעות ביום, עשרה פרויקטים במקביל, אני חרוץ של החיים. אני שלושת הקופים - אני לא שומע, לא מדבר ולא רואה. אם צצה לי בזווית של העין תגובה באינסטגרם או משהו כזה, זה מצחיק אותי. אחר כך אני גם מזהה את הפרצופים של האנשים שהגיבו בהופעות. אני לא מגיב. יש לי מנגנון, אם הוא ישתחרר - אני מאמין שמאוד איפגע. אני ממליץ בחום לכולם - אל תגיבו, אל תסתכלו, אל תפתחו תגובות. איזה מעליב זה שלא פותחים הודעה ששלחת, אה?.מה בתכל'ס חשוב? לא קשור גזענות או לא גזענות. מה שחשוב זה לפורר באמת של האמת, את כל מה שמתנגד למה שקיים בך. זה הניצחון שלי, מבהיר לוי. אני זוכר שבתחילת הדרך הייתי אומר לאנשים שייתנו לי להיכנס, רק לשים את הרגל, רק להבין מה אני צריך לעשות. זה האושר הגדול שלי בפרויקט הזה. זה הדובדבן שלו.נשברתי מאה פעמים - והגשמתי חלום ענקאפשר לומר שתחושת הניצחון הזו שעליה מדבר לוי התחילה עם הליהוק למחזמר קזבלן בתיאטרון הלאומי הבימה. מעולם לא דמיינתי שבמסגרת החיים שבהם אני חי, תהיה לי את האפשרות להגשים את החלומות האלה, שלא היה לי ספק שהייתי צריך להגשים. הייתי ילד מאוד מדמיין, חולמני, הוא מספר ונזכר ברגע שבו ההצעה לגלם את התפקיד הראשי במחזמר המיתולוגי הונחה לפתחו.זו הייתה תקופה שעבדתי בה נורא קשה, תקופה שהייתי בחובות ועברתי תהליך מסוים. השתתפתי אז גם בפסטיגל וגם צילמתי את 'הכוכב הבא'. אלדר גרויסמן (במאי 'הכוכב הבא' ו'רוקדים עם כוכבים', נכ) ויואב צפיר ניגשו אליי ואומרים: רוצים שתעשה את 'קזבלן'. לא הייתי בתיאטרון מימיי. כל החברים שלי לא היו בתיאטרון, לא יודעים אפילו איך הוא נראה. אני מסתכל על יואב, שהוא כמו אבא בשבילי, ושאלתי אותו: 'מה אתה אומר, זה טוב?'. הוא ענה שכן ואמרתי אוקיי. אין בעיה. אני בפנים. רק כמה חודשים אחר כך הבנתי מה עשיתי.מה עשית? אחרי שלושה חודשים, אנחנו כבר בתוך החזרות, לקחתי את אלדר הצידה ואמרתי לו שאני לא יכול לעשות את זה. ליפססתי, עשו לי שיעורי דיבור כי גמגמתי. אמרתי 'די, זה לא בשבילי. אני מתנצל'. הוא אמר לי 'תגיד לי, אתה מטומטם? גם אם אני אצטרך לבוא לישון אצלך, להעיר אותך בכל בוקר וללכת איתך יד ביד לחזרות - אתה תעשה את זה. איתי לוי יעמוד על הבמה בהבימה'. המנכל הקודם, נעם סמל, הביא לי ספר וכתב בהקדשה: 'תודה על תרומתך האדירה לעולם התרבות, באולם שבו עמדו אריק איינשטיין ויהורם גאון, יעמוד גם איתי לוי'.מה הרגשת כשהגעת בפעם הראשונה לתיאטרון? במשך שנים חשבתי שזה מקום ריק. כשהייתי מסתכל מבחוץ על חלון הראווה הענק, תמיד שאלתי את עצמי מי נמצא שם? בחיים לא ראיתי אנשים. כשנכנסים, קולטים - וואו. מלא אנשים. היו לי הרבה רגעי משבר בדרך. נשברתי איזה מאה פעמים. נשברתי, בכיתי, כעסתי, מה לא עשיתי? ברוך השם. פה חבר טוב מרים, פה זה 'יאללה שטויות', באים איתי להצגות. השחקנים נורא חיבקו אותי, נורא עזרו לי. היו לפעמים מחדדים אותי בסצינות. הקאסט הזה נשארו חברים שלי, כולם. מילים שאת רואה שלא אומרים לבן אדם כרגיל. היו מחמיאים לי בסוף, נותנים לי עצות. הגשימו לי חלום ענק.להביא משהו שלא נעשה כמותוהשיא של החוויה הגיעה כשקזבלן הוצג בפארק הירקון. החלום שלי היה להביא את קזבלן לעם. היו כל מיני מחשבות אולי לעשות את זה ביפו, איפה שצולם הסרט. אחרי שנה וחצי הגיעה היוזמה של עיריית תל אביב, בשיתוף תיאטרון השעה והבימה - לקחת את קזבלן לפארק הירקון. להופיע זה תמיד מרגש. בכל מקום. בר מצווה, חתונה, ועדים, כרטיסים, קופות, קיסריה, מנורה. הכול מהמם. תמיד אני אומר שזה לא כמות הקהל, זה יכול להיות 4,000 איש או 200 אלף - אותה הרגשה. בסוף אתה עושה מוזיקה. מוזיקה להמונים. אתה מחויב להתנהג אותו דבר עם כל קהל. אבל להביא משהו כזה, שלא נעשה כמותו… זה משהו אחר.זה עשה משהו שלא נעשה הרבה שנים בהבימה. פעם היו רק מנויים. ואז פתאום אנשים באו ויכלו לקנות כרטיסים. הייתי יוצא החוצה והיו מחכים לי ואומרים: 'באנו מצפת, מאילת, משדרות'. אנשים שאומרים לי שהם מעולם לא ראו תיאטרון. אנשים שאומרים שבשנות ה-70, כשהם היו תלמידים בבתי ספר, לקחו אותם לסיור בתיאטרון הבימה. עברו 50 שנה - והנה רק עכשיו הם חזרו.תיאטרון זה לא מכניס. בטח למישהו שיכול לעשות בערב אחד הרבה יותר מזה. זה אפס פרנסה, אבל עושר גדול. עושר בע'. זה החזיר אותי לימי בית הספר שלי. זה הוציא אותי מהלופ שלי, ממה שאני רגיל אליו כל הזמן. זה הכניס לי תבלין בחיים. לפעמים אתה עושה דברים שאתה כבר עושה הרבה זמן, ואתה צריך את המקלחת המגניבה הזאת. זה פתאום לצאת בשש בערב מהבית, עם התיק, עם הטקסטים. זה מחזיר אותי לבית הספר, כשאתה עולה ואתה לובש דמות. בתוך הדמות אתה יכול לעשות דברים.מתחתי את הדמות של קזבלן - קיבלתי אותה נורא קשוחה, מצ'ואיסטית. הכנסתי בה הרבה דברים מצחיקים. קצת הומור שחור. 'אני פושע, אבל אני לא גנב'. שיניתי את הטקסט קצת, נתנו לי. הכנסתי את התימניות שבאתי ממנה. וזה לא קל, חובת ההוכחה עליי היא קיצונית. יהורם גאון עשה את זה, עמוס תמם עשה ועכשיו זה אני. אני בא מעולם מוזיקת הבמה היום-יומית, זה שונה. התפללתי שזה יצליח. שאוכל להתעלות על עצמי כאדם. שיגידו 'הוא לא שחקן, אבל הוא שחקן נשמה'.קיוויתי שיקלטו אותי ליד הסלבסמה הזיכרונות הראשונים שלך סביב במה? הייתי עושה לאחים שלי ולאימא שלי מלא הצגות. בבית הספר מעולם לא נתנו לי לשיר בטקסים. וגם כשהיו עושים הצגות בבית ספר - לא היו נותנים לי. הייתי נהיה הבמאי. הייתי אומר 'טוב, אני אהיה מאחורי הקלעים, אני אעזור עם הסצנות, עם הטקסטים'. לפחות לעשות משהו.בגיל 17 הייתי מסתובב הרבה בתל אביב. אומנם גרתי ברחובות, אבל שלוש-ארבע פעמים בשבוע הייתי עולה על מונית שירות, הולך ברגל מהתחנה המרכזית עד למרכז העיר. הייתי יושב בבתי קפה של כל הסלבס ומקווה שאולי מישהו יקלוט אותי. אמרתי לעצמי - יום אחד ישאלו אותי איפה הרחוב הזה ואיפה המלון הזה ואיפה יש את המסעדה המפורסמת ואני אדע. תמיד הייתי מטורלל. אימא שלי הבינה את זה. הייתי תולעת ספרים בגיל קטן. יש לי גם 5 יחידות בספרות עם ציון 102. הכי גבוה במחוזי. הייתי קורא המון ספרים. מסיים ספר, מתחיל חדש. תולעת. ייאמר לזכותה של אימא שלי, הייתה קונה לי מלא ספרים. לא מחשב, לא כלום. ספרים.מחובר למילים. היו לי הרבה שנים של עצבות. עד היום אני ישן עם אילנה דיין באוזן, חייב כתבות או פודקאסט. אם עושים עכשיו חידון על אילנה דיין… אני יודע הכול. כן. הייתי ישן עם רדיו. אני חייב שידברו לי לאוזן כדי לברוח מהמחשבות.השכל מזכיר לי שאין לי אבאלוי נולד בגן יבנה וגדל בשכונת שעריים ברחובות. יש לו אח ואחות הגדולים ממנו. כשהיה בן 16 נפטר אביו שהיה חולה סרטן, ולאורך השנים אימו, רות, לקתה בחמישה אירועים מוחיים שהותירו אותה בעלת מוגבלות. מגיל צעיר נכנס לוי בעל כורחו לדמות ההורה בקשר עם אימו.בגיל 13, בבר מצווה שלי, אבא שלי זכרו לברכה זכה לשמוע אותי שר, פעם ראשונה ואחרונה, נזכר לוי. אני זוכר את המבט שלו. היו אז פלייבקים. לא ידעתי איך לסדר את המיקרופון, אז התכופפתי אליו. שרתי 'מחרוזת מתוקים' של שלומי שבת. ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא ישמע אותי שר. אבא שלי היה איש קצה, הוא היה יכול ללכת ולחזור אחרי שנתיים-שלוש, שרתי ושרתי טוב - הרגשתי שזו תהיה הפעם האחרונה. וזו הייתה הפעם האחרונה. מאז עברו כשלוש-עשרה שנים עד שיצא השיר הראשון שלי, והוא כבר לא היה איתנו.אתה מתגעגע אליו? כן. היום כן. היום, ככל שאני מתבגר, מתגלה החסך האדיר של דמות הורה. לאו דווקא לכל החיים. תמיד אני טוען שיש לנו איזה שכל קטן בתוך הראש שמדבר אלינו כל הזמן. אנחנו לא מתייחסים אליו. כמו שאמרתי ב'כוכב הבא' - בתוך הבטן שלנו יש בטן קטנה-קטנה שמדברת אלינו. מתי אנחנו שומעים אותה? רק כשאנחנו משתיקים את כל רעשי הרקע. השכל הקטן הזה כל הזמן מזכיר לי 'אין לך אבא'. מזכיר לי שבן אדם צריך שרק ישמעו אותו מדבר, פורק.וגם אימא נוכחת-נפקדת. 20 שנה אין לי את זה.יש משהו שממלא את המקום הזה? כן. העשייה שלי. שואלים אותי למה אתה עושה גם וגם וגם. אני מסביר שבכל דבר שאני עושה - אני רואה את ההורים שלי. כשאני מסיים הופעה אני מדמיין איך ההורים שלי קמים למחוא לי כפיים, כשאני מסיים הופעה אני מדמיין איך אני יורד מהבמה וההורים שלי מחכים לי בחדר. יכול להיות שזה מה שמחייה אותי. לא רואה את עצמי עושה משהו רק משהו אחד.בדמיון שלי אני בטוח שההורים שלי גאים מאוד. אני עושה הליכות. איזו סבתא עם עגלה אמרה לי: 'אני נורא אוהבת אותך. אתה ילד לתפארת מדינת ישראל'. מגיע לאימא שלי שתהיה גאה. שתלך ברחוב ותגיד לה שהם אוהבים אותי. בסוף זה מה שאבא ואימא רוצים, שלאן שהם לא יילכו ידברו על הילדים שלהם דברים טובים.נורא מפחד על אימא שלירצית שאימא תעבור לגור לידך. שבועיים לפני המלחמה עם איראן הרגשתי שאני חייב שהיא תגור לידי. הייתה לי הרגשה. זה התחיל ואמרתי 'וואו, איזה מזל - אני בבית, אימא שלי לידי, יש לה ממד, יש לה הכול'. אחרי חודש היא רצתה לחזור הביתה. חשתי צער, אבל אמרתי שהיא רגילה לעניינים שלה, לקניון. קניתי לה בית חדש, תכף היא נכנסת אליו.אני נורא מפחד על אימא שלי. אני מפחד על עצמי. נורא. כל הזמן השאלות האלה והמחשבות על זה שזה לא מגיע לה. ומה אומרים לך? 'הנה תראה, קיבלת. יש לך הכול'. יכול להיות לי הכול, אבל בא לי לתת מאהבה. זה אובייס שאני אתן לאמא שלי. יכול להיות שפתאום אני מחליט שנשבר לי, ואני אומר לה - 'אימא, בא לי להיות איתך חודשיים. תגידי לי אם מה שאני עושה נכון'. יש שאלות שרק אבא יכול לענות לך עליהן. ויש את האימא שיש לה את הרגש שלה וגידלה אותך כל החיים. בא לי לשמוע מילים נקיות, שהן לא אחד בפה אחד בלב.מה הזיכרונות שלך מאבא? הפסדתי את אבא שלי המון. בגלל שהוא היה בבית סוהר, בגלל הבושה. כל מיני דברים, בתור ילד התביישתי. הייתי בבית ספר רואה את אבא שלי הולך ככה, נרקומן, התביישתי. אבל ברגעים מסוימים נשפכה המון חכמה. 'הילדים שלי יקשיבו לי, ואחר כך ייקחו מזה מה שהם רוצים'. הוא כל הזמן היה אומר לי את זה.התחלתי לבכות, התעלפתי על הרצפהבהופעה האחרונה שלו במנורה, בספטמבר האחרון, אימא שלו לא נכחה. במשך שעות ארוכות באותו יום, לוי לא ענה לשיחות ולהודעות של הצוות שלו. אימא שלי פרכסה במקלחת, הוא לוקח נשימה עמוקה כשהוא משחזר. העוזרת שלה הייתה שם. נסעתי לבית החולים, טסתי. הייתי משתים עשרה בצוהריים בבית חולים. רק בשבע וחצי בערב הגעתי הביתה. בערב של מנורה אנשים עושים בלאנס, חזרות.הגעתי לשם, הייתי בחוץ ולא הייתי מסוגל לצאת מהאוטו. לא מסוגל. הרגשתי שאני לא יכול להיות על הבמה כשאימא שלי בין חיים למוות. כשהעברתי אותה למיטה… הרופאה אמרה 'אני לא מבינה איך הבאתם אותה ככה, יש לה חום'. איך שהיא אמרה לי שיש לה 40 מעלות חום התחלתי לבכות, התעלפתי שם על הרצפה. לא זיהו אותי מרוב שהייתי… לא יצרתי קשר עין. האחיות חיבקו אותי, לכי תגידי להם שיש לי הופעה עוד מעט. הכנסנו אותה להתקלח. הייתי מקלח את אימא שלי שלוש פעמים ביום, מאפר אותה. כאילו לא קרה כלום.הצגת פוסט זה באינסטגרם פוסט משותף על ידי ITAY LEVI (@itaylevi7)לא ידעתי איך אני אעזוב אותה ככה. יש לי אחות שגרה בארצות הברית ואח שאשתו הייתה צריכה ללדת כל רגע, והם לא ידעו בכלל. היינו כל השבוע בבית חולים. אחרי שבוע היא השתחררה. היא מביאה אותי לקצה האישה הזאת, רק היא יכולה להרוג אותי. את שומעת מה אני אומר לך? אני בתפילות, אני מוכן לשלם הון על כל שנה שלה. כל שנה שלה זה נס. הקדוש ברוך הוא לא יאכזב אותי. אני מאמין בו באמונה שלמה. בשום דבר הוא לא מאכזב אותי. בטוב ובפחות טוב.מי שהכיר אותי קלט אותי במופע. ב-20 דקות הראשונות זה לא הייתי אני. ואני אומר לך את האמת, היה לי רגע שרציתי לרדת. רציתי לרדת מהבמה ולהגיד לקהל 'אני אוהב אתכם, אבל זה לא עובד לי, אני חייב ללכת מפה עכשיו'. התאפסתי כי אני מקבל באוזנייה, 'אימא בסדר', 'אימא התקלחה', 'אימא אכלה, תהיה רגוע'. הכול תוך כדי שאני שר. תוך כדי ההופעה היא התייצבה. איך שאני מתחיל לדבר עליה אני מתחיל להזיע.היחסים המורכבים והמחשבות על ההורים שלך מעוררים אצלך רצון להיות אבא בעצמך? יש לי רצון לילדים והמון פחד. אני רוצה הכי הכי בעולם ואז עולה פחד. שיקרה לי משהו, שיקרה להם משהו. במבחן הזמן, הכול קורה לטובה. אני מאוד שמח על המקום שאני נמצא בו. באמת. אני מרגיש שאני נהנה ממה שאני עושה. לקח לי הרבה שנים להגיע למקום הזה. כשהיום אני מסתכל על דברים בצורה הרבה יותר בוגרת. אני לוקח דברים יותר בקלות, פחות בסטרס.אתה יוצא לדייטים? לא לדייטים, אבל אני עושה ארוחות כיפיות. נפגש. בבית.אתה מבשל? ברור. של החיים. אני גם נורא מצחיק, שתדעי. זה לא תמיד מתבשל לכדי משהו, אבל אם זה נתפס, זה מחזיק לחודש-חודשיים. לא תמיד הצד השני גם רוצה את החתונה, את הביחד. רוצים את הכיף, את השניה לברוח. חתונה וכל מה שנלווה לזה, נראה מרחק שנות אור. בכללי. כל העניין של זוגיות זה דבר קשה. לא הספיקו להגיד 'איי דו' והם כבר מתגרשים.המוזיקה מצילה להם את החייםבשבוע הבא תעלה בקשת 12 העונה החדשה של הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון, שבה כאמור לוי משמש כשופט. אני מרגיש שם בבית ואני מאוד אוהב את הבית הזה. כיף לי לבוא לעבודה. אני מאוד אוהב את האירוויזיון, אבל מה שמעניין אותי זה האומנים הצעירים שמגיעים. הילדים המוכשרים האלה יותר חשובים לי מהאירוויזיון. אני רוצה שהם ימשיכו לעשות מוזיקה, כי המוזיקה מצילה להם את החיים. אני רואה אותם באים לאודישנים - והם באים להציל את עצמם. זו השליחות שלי בעיניי.מה עוד אתה יכול כבר להגיד על העונה הזאת? זאת עונת המוזיקה. זה משהו לא רגיל. אני מאוד אוהב את הביקורות של השופטים. עדן חסון הוא הצעיר בחבורה, אסף אמדורסקי - אני מת עליו. מאוד-מאוד חכם, רהוט, קונקרטי. קרן פלס היא נשיאת חבר השופטים, הכול אצלה זה כאילו היא בכנסת, הכול מאוד נאומי. אבל היא מהממת. ושירי (מימון), היא התבלין. היא הראס אל חנות שלנו. זה משהו קסום.כשעדן חסון יצא מהארון, הופתעת? מאוד הופתעתי. ידעתי, אבל הופתעתי. זה שחרר לו משהו בקופסה. כי אני זוכר שבעונה הקודמת, לפני שהוא יצא, הוא כל הזמן היה כזה מכונס בעצמו. רן דנקר ישב לידי, ואז הזיזו אותו לידי. אם יש מקום שבו אני מרגיש אמיתי - זה כשאני בכוכב הבא. אני מרגיש שזו גם אחריות שלי לטרלל אותם. אני מת על זה.זה שנשלח נציג לאירוויזיון זה חשוב לנו כעם, הוא מסכם. הילדים האלה מוכשרים. בעיניי, במדינת ישראל יש את היוצרים והמלחינים הכי טובים בעולם. עושים פה מוזיקה לא רגילה. הם באים לאודישנים, צעירים, מספרים על החיים וכמה המוזיקה הצילה אותם. אם שנה שעברה הייתה 'שנת החטופים', ולפני שנתיים הייתה המלחמה, השנה הזאת זו שנת ההוכחה שהמוזיקה הצילה את כל עם ישראל. גם אם הם יהיו באירוויזיון וגם אם לא - אני רוצה שייראו כמה אנחנו חזקים, וכמה אנחנו מוכשרים.הורסת משודרת ב-HOT, ב-HOT VOD וב-NEXT TV. הכוכב הבא תעלה ביום שלישי בקשת 12