הוא אותו אלון שלנו, הוא סתלבטן כמו תמיד, הוא בשוק של החיים מן הסתם אבל מאוד שמח לראות את כולם, מספר יהונתן ורנר, חברו הטוב של אלון אהל, ארבעה ימים אחרי שאלון חזר משבי חמאס. אי אפשר לדעת בסוף איך הבן אדם חוזר, מוסיפה גוני דור, חברתו של אלון. משהו בחיוך, בשנייה שרואים אותו ורואים את החיוך שלו, לכולנו זה היה וואו! הקלה.ברור גם שעברו עליו הדברים (הקשים), אבל הוא חזר חזק ורוצה לטרוף את העולם ואנחנו בטוחים שהוא ייקח רגע את הזמן, אבל שהוא יחזור לעצמו ויצליח לצמוח מזה, אומרת גוני. ואיילת זאבי מוסיפה: עברו שנתיים, והוא שרד את כל התקופה הזו והוא יצא ממנה מאוד-מאוד חזק.בבוקר של חזרת החטופים לישראל, החברים של אלון אהל ממשגב התכנסו על גג בתל אביב באווירת יום העצמאות. אחרי שנתיים ארוכות של מאבק הם סוף-סוף הרשו לעצמם קצת להשתחרר ולחייך: מתרגשים ברמות, אי אפשר להסביר.מחכים לצרוח ולחבק ולהשתגעאנחנו מתרגשים ומתוחים מאוד ובעיקר מחכים שיראה כמה אנשים חיכו לו, מציינת יעל קולר, הסתכלתי היום על השמיים ואמרתי זהו, היום אלון רואה את השמיים. בחיים לא הרגשתי ככה, לא יודעת אם זאת תחושה שיש בספרים או בשפה העברית. וגוני מוסיפה: מחכים להשתגע, לשחרר את כל מה שאנחנו מחזיקים שנתיים ככה בגרון, מחכים לצרוח ולחבק ולהשתגע.לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאןלצד השמחה יש גם איזה חשש? ברור. ברור, זה מלחיץ, לא ראינו אותו שנתיים, לא יודעים מה מצבו, עונה איילת. זה בטוח לא אלון שאנחנו זוכרים, אני לא יודעת מה נראה ואיך הוא יהיה, אני לא יודעת למה לצפות, מודה יעל.אלון אהל בן ה-24, הפסנתרן מהצפון, נסע לפסטיבל נובה יחד עם ארבעה חברים: איילת ארנין ושגב קיז'נר זל, שנרצחו במיגונית, ואגם יוספזון ואיתמר שפירא, שהגיעו השבוע לצפות ברגעי השחרור עם כל החבורה. בשבעה באוקטובר הם היו בין הראשונים שהצליחו לעזוב את מתחם המסיבה ותפסו מחסה במיגונית בכניסה לקיבוץ רעים. אותה מיגונית שאליה הגיעו גם ענר שפירא זל, שהצליח להדוף חלק מהרימונים שנזרקו לעברם עד שנהרג.כל המיגונית הייתה מלאה בעשן שחור סמיך מאוד, סיפר איתמר שפירא לאולפן שישי, כחודש אחרי אותו יום. אתה שומע צרחות ואנשים גוססים ודם. המחבלים משכו את מי שהראה סימני חיים, נקודת החולשה שלי זה לראות את אלון נחטף ולראות את זה בצורה כל כך ברורה ואת הפרצוף שלו מבוהל ומפוחד, ואגם יוספזון שחזרה: אני פשוט אומרת מתי זה נגמר, מתי זה נגמר, רק שהסיוט הזה ייגמר כבר.כמו שאנחנו זוכרים, חתיך ויפהבסרטון שפרסמו המחבלים נראים רגעי החטיפה של אלי-ה כהן, אור לוי והירש גולדברג-פולין זל, ואלון נראה נגרר על הרצפה ומוכנס לטנדר באלימות. מאז אותו יום, חבריו של אלון לא הפסיקו להילחם למען שחרורו ורק עכשיו, שנתיים אחרי, יש להם סוף-סוף סיבה לאופטימיות. כל עוד יש לך חבר שיושב בשבי, גם אם אתה רוצה אתה לא יכול להתקדם. אין איך, מסביר אביתר.היו לכם מחשבות בשנתיים האלה שבעצם זה יכול היה להיות גם אחד מכם? אגם: בטח, אתה כל הזמן חושב על זה. איתמר: אומרים תודה וזהו ושולחים אנרגיות חיוביות למי שכן שם בסוף. נדב ג'וליאן: יש תחושה שעכשיו מגיע השלב שיש לנו השפעה, שהיה איזה חוסר אונים ארוך המון זמן, ועכשיו אפשר לגשת לעבודה וגם אם תהיה הרבה עבודה אנחנו… יעל: אתה כל כך צודק. באמת הוא צודק, זה התחושה, היינו בחוסר אונים, לא היה לנו איך לעזור ולא משנה מה עשינו, היינו באנרגיות על ועכשיו מתחיל השלב שלנו, שיש לנו השפעה, שאנחנו כבר לא חסרי אונים.כשמתחילים ביום שני בבוקר הדיווחים על העברה של החטופים לידי הצלב האדום, החברים יושבים דרוכים מול המסך, מחכים לסימן הראשון שאלון במקום בטוח. שעה וחצי אחר כך כבר מתקבלות התמונות הראשונות של אלון כאדם חופשי, ואז הכול משתחרר: אלון כמו שאנחנו זוכרים אותו, חתיך ויפה, מעירה גוני, ואיילת אומרת: התמונה ממלאת אותנו אושר, לראות אותו, להרגיש קצת ממנו ואנחנו מחכים לחבק אותו.לבנות ישראל - אלון רווקהוא יפה תואר בדיוק כמו שזכרנו אותו וכמו שציפינו לראות אותו, אומרת שיר סלומון, וגוני מכריזה בחיוך גדול: חשוב להגיד שאלון רווק, בנות ישראל יכולות להעביר ל'ברינג אלון הום', לשלוח קורות חיים, אנחנו נעבור על הכול ונאשר ואפשר להתחיל להפיץ.בחוץ על הגג מתחבקים גם אגם ואיתמר. אנחנו מאושרים, היא אומרת, ואיתמר מדגיש: אני לא חושב שאפשר להיות משהו שהוא לא שמח עכשיו, כן. כל מה שרצינו קורה עכשיו. אנחנו מתרגשים בשביל המשפחה שלו ובשביל כולם. אגם אומרת: ראינו אותו נחטף, ראינו אותו חוזר, זו סגירת מעגל מטורפת, שחיכינו לה המון המון זמן.חשבתם שזה ייקח כל כך הרבה זמן? אגם: לא. אני לא חשבתי. איתמר: אני לא ידעתי כלום. אגם: שבועיים אחרי זה הייתי בטוחה שיחזירו את אלון. הייתי בטוחה שיחזירו את כולם.התחנה הבאה של החברים הייתה במנחת המסוקים ליד בית החולים בילינסון, וכשנפתחה דלת הרכב ופניו של אלון הופיעו מולם - המתח התחלף ברגע בהקלה גדולה. היינו מולו עם כל החברים ואת המבט שלו, בוא נגיד, היה קשה לפספס, ראו גם בעיניים שלו וגם כשהוא אמר אחר כך 'עכשיו נרגעתי' - בשבילנו זה היה רגע לכל החיים, משתפת גוני.תופף על עצמו, על הרצפהמה הוא מספר על מה שעבר עליו בשנתיים? עודד ראפ: אלה היו שנתיים מאוד קשות. הוא אכל מעט מאוד. נמצא המון זמן בחשיכה מוחלטת. גוני: נותנים לו רגע את הזמן ושהדברים יבואו ממנו ובקצב שלו. אנחנו כן מבינים שהוא היה עכשיו שישה-שבעה חודשים לבד. עודד: הוא לא היה חשוף לתקשורת. אלה היו שנתיים מורכבות מאוד.איך הוא שרד שם בלי מוזיקה? נועה מייזל: הוא היה מתופף ממש על עצמו, על הרצפה, על כלים, על דברים, על אנשים. הוא חיפש במה לגעת ולהרגיש. יש לו את זה, הוא ממש שומע את זה בתוך עצמו. זה מטורף כבר, אנחנו זוכרים שהוא היה עושה את זה גם לפני כן (בבית הספר), ממש מדמיין שהוא לוחץ ומזיז, הוא כבר היה מתורגל.מתי הוא הבין שהוא משתחרר? יונתן: ממש כמה ימים לפני והוא גם תיאר לעצמו, כי התחילו לתת לו קצת יותר אוכל ויחס יותר טוב.ומתי הרגע שהוא ממש מבין שזהו, זה קורה? נועה: כשהתחילו להניע פיזית דברים. לא אמרו להם 'עוד 24 שעות', לא אמרו להם 'עוד 72 שעות', זה פשוט קרה פתאום. גם רואים את זה על ההבעה שלו לאורך כל השחרור, שהוא מאוד-מאוד מופתע ותופס את הראש והוא שמח והוא בהלם והוא מחייך וכאילו רואים שלא הייתה לו איזו הכנה מנטלית לאירוע הזה.הוא חזר לטרוף את העולםהיה משהו שהפתיע אתכם שהוא סיפר? יונתן: היה לנו חשש מאוד גדול איך הוא יחזור, איך הוא ייראה, הנפש שלו. הוא פשוט הפתיע לטובה ממש. נועה: הפתיע אותנו עם איזו אנרגיה שהוא הצליח לחזור לפה, זה לא כזה ברור מאליו - הוא אשכרה שרד, הוא גיבור, הוא חזק, הוא חזר לפה, לטרוף את העולם ולהתמקד בשיקום.מה אתם מתכננים בשבילו לעזור לו ככה לחזור לחיים? איילת: לי ולגוני יש תיקייה שלמה של דברים ששמרנו לנו של כל המקומות שאנחנו רוצות שניקח אותו כל החבורה ביחד, להכין מלא-מלא אוכל, לטוס, לטייל אפילו כבר תכננו עם המשפחה מתי אנחנו, מתי הם - אנחנו תאילנד ביולי, הם יפן, וגוני מסכימה: רק צריך להכניס אותו ללוז, אנחנו סגרנו עם המשפחה, רק שהוא יסתנכרן.יש משהו שהוא אמר שהוא רוצה לעשות ברגע שהוא משתחרר מבית החולים? יונתן: בעיקר אוכל, הוא מאוד רוצה לאכול דברים טובים, הוא מאוד מתענג על אוכל, סנדוויץ' ובשר, הוא מת על בשר.מה היה חשוב לכם שהוא יידע על התקופה הזאת שהוא לא היה פה? יונתן: איזו משפחה יש לו, משפחה מטורפת, ועכשיו הוא התחיל לאט-לאט להיחשף ואיזה כיף לו, זכה במשפחה שלו מחדש. נועה: ברמה היותר שטחית אספנו גם דברים שחשוב לנו שהוא יידע - מי נפרד, מי בזוגיות, מי טס לחול, מי השתחרר, מי חתם עוד קבע, קצת לחבר אותו חברתית, בסוף שנתיים זה הרבה זמן. עודד: וגם להמשיך את הקו המוזיקלי - דיברנו בדיוק על כמה שזה חשוב לו וכמה שזה היה חסר לו לשמוע מוזיקה, בטח מוזיקה חדשה, אז עשינו לו איזה פלייליסט של השלמת פערים, מה הוא פספס במוזיקה בשנתיים האחרונות.מה הדבר הבא? גוני: וואלה, האמת שלחזור פשוט לשגרה. נראה לי שאני מחכה לטלפון מאלון שהוא יגיד לי שבא לו לעשות משהו ואני אהיה כזה 'וואלה, אלון, אין לי כוח, חיים שלי, יש לי מחר מבחן, פחות זורם', וזהו, זה לא (יהיה) אלון והמלחמה. נועה: לחזור להתעסק בשטויות פתאום בלי לחשוב פתאום אם זה בסדר או לא. פשוט לחזור להיות בני 24 או 25 נורמטיביים. יונתן: אני חושב שאלון חזר וכל השאר זה בונוס.תחקיר: נוי ברכה.