אם יש פער שרק הלך והתעצם ב-77 שנותיה של מדינת ישראל, זה זה. הפער בין הציבור הכללי לזה החרדי, שבחר בחלק מהמובנים שלא לתת את חלקו למדינה. לא בחובת הגיוס ולא בפריון בעבודה. בין הצדדים פעורה תהום, וכדי לגשר עליה צריך קודם כול לנסות להבין את שני הצדדים. תלמידי ישיבה וחיילי מילואים עונים על השאלות שמגרדות את השכבה הראשונה של הפער.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שלום, תלמיד ישיבה בבית שמש
אתה בן 25, למה בחרת שלא להתגייס?
"אני לא יכול להתגייס לצבא של מדינת ישראל, כי מהותה של מדינת ישראל היא לקיים עם יהודי ללא יהדות. עבורי ללכת לצבא זה סיכון גבוה להמרת דת, וזה בל יעבור. יש גבול לכמה אנחנו מוכנים לציית לחוק. הדרישה מהציבור החרדי להתגייס נובעת מתפיסה שאנחנו עם אחד, ובעיניי התפיסה הזו לא נכונה. יש לנו יריבות עמוקה בתפיסת העולם של הזהות היהודית. העם הציוני הוא לא העם היהודי, זה עם אחר שנכפה עלינו לשבת יחד בארץ".
ואתה מרגיש נוח לקבל קצבה ותקציבים מהמדינה הציונית הזו?
"אין לי בעיה מוסרית לקבל קצבה מהמדינה במצב הנוכחי. אבל אני שייך לפלג הירושלמי, והפלג הזה נמצא במהלך של התנתקות לגמרי מהמדינה".
אנחנו במלחמה, יש יגידו קיומית, בארץ שאתה יושב בה. אתה לא מרגיש צורך לצאת להגן על עצמך פיזית?
"אני מגן על הדת וזה שווה לי יותר מהחיים שלי".
אם חלילה יגיעו מחבלים ממש קרוב אליך, לישיבה, מה תעשה?
"אתקשר לכוחות הביטחון ואבקש שיגיעו. אם הם לא יגיעו בגלל שאנחנו לא משתתפים בהגנה על המדינה, זה מובן לי ואני מוכן לזה".
מה יש לך לומר לחייל מילואים שהוקפץ מתחילת המלחמה שש–שבע פעמים וכבר שירת מאות ימים?
"ברמה האישית, כשאני רואה אדם שסובל אני מצטער. זה מאוד מצער. קשה לי לראות אנשים שסובלים".
ומה אתה חושב על חרדי שמתגייס לצבא?
"הוא חי בסתירה מאוד עמוקה, הוא בוגד ביהדות".
רפאל דוד שוורצמן, תלמיד ישיבה בבית שמש
אתה בן 24. למה בחרת שלא להתגייס לצה"ל?
"שמעתי ממי ששירתו שהצבא זה מקום שהורס את בני הישיבות, מוריד את הרמה הרוחנית ומשנה את התבנית של האדם. המערכת הצבאית היא שמאלנית עכורה. בחור ישיבה חרדי לא יכול לאפשר לעצמו לשנות את דרך חייו.
"לצבא יש חלק עצום בהגנה, אבל ב-7 באוקטובר הצבא לא הצליח לעצור את המחבלים – זה מראה שלא הכול זה הכוח הלוחם. אם רק החיילים היו יודעים כמה עוצמה יש לשמירה של בחור ישיבה עליהם בזמן לימוד התורה שלו... כוח התורה זו ההגנה שלנו. אנחנו, בחורי הישיבות, זו החזית. שום צבא בעולם לא יכול לעמוד מול כל מה שיש סביבנו בלי לימוד התורה".
מה תעשה אם חלילה יגיעו מחבלים לפתח הישיבה שלך?
"אצא להגן על עצמי, בוודאי שלא ארוץ לספר התורה".
מה יש לך לומר לחייל מילואים ששירת כבר מאות ימים מתחילת המלחמה?
"אני מעריך אותו מאוד על החלק שלו, על מסירות הנפש שלו, ומברך אותו. הוא עושה חלק עצום. אם הוא באמת היה יודע כמה גדול החלק שלי בהגנה עליו, הוא היה מגיע לישיבה ומבקש ממני שאתפלל עליו".
שמואל (שם בדוי), תלמיד ישיבה בחברון
אתה בן 24. למה בחרת שלא להתגייס לצה"ל?
"ערך לימוד התורה לא שונה מהערך של להילחם בחזית. לימוד התורה שומר על כלל ישראל, רק ככה שרדנו, אומה כזו קטנה, 2,000 שנה".
למה אי אפשר לעשות הפסקה בלימודי תורה ולשאת גם כן בנטל המלחמה?
"הצבא הוא צבא חילוני, שגורם לירידה ברוחניות. לדוגמה: להסתכן בשביל להציל מישהו, לחלץ חטופים ולהסתכן, זה לפעמים נוגד את התורה. אם צה"ל היה מותאם לחרדים, אני מאמין שהיה יותר שילוב, אבל אני אישית לא הייתי מתגייס כי אני רוצה לשבת וללמוד. גם בימי דוד המלך היו כאלה שנשארו ללמוד ולא הלכו לצבא".
אחיך הגדול דוד (שם בדוי) כבר לא מגדיר עצמו חרדי אלא דתי והוא ממש עכשיו במילואים. מה אתה חושב על הבחירה שלו?
"אני חושב שהוא הפסיד. אם הוא היה נשאר לשבת וללמוד, הייתי מעריך את זה יותר. הוא טועה באיזשהו מקום. הוא פחות חרדי ממני, הוא יותר ציוני ממני, ויותר חשוב לו לתרום, ולכן החליט ללכת לצבא. אני לא שמח על הבחירה שלו, כי לא על זה חונכנו, אבל אנחנו מקבלים אותו גם כשהוא מגיע הביתה במדים".
מה יש לך לומר לכל מי שבמילואים כבר מאות ימים מתחילת המלחמה, ואיבדו חברים בקרב?
"אני מאוד כואב את כאבם ומבין. אני יושב בישיבה במזגן, לומד, וזה יותר קל מלהיות בעזה בלי מקלחת, בלי אוכל, בלי האישה והילדים. גם בצבא יש אנשים שמשרתים ביחידות שבהן יושבים במזגן מול מחשב וחוזרים הביתה כל לילה. באמונה שלי אני מגן כמו מי שבחזית, כמו מי שביחידת מודיעין. וכן, אימא שלי ישנה יותר טוב בלילה".
דוד (שם בדוי), לוחם מילואים, אחיו של שמואל (שם בדוי)
אתה בן 38, אבא ל-3, אחרי 320 ימי מילואים במלחמה, הוקפצת כבר שבע פעמים. באילו תחושות אתה מתייצב בכל פעם מחדש?
"בגאווה. גם כשהייתי חרדי חלמתי ללבוש מדים. בגיל 24 הפסקתי עם 'תורתו אומנתו', שנתיים שירתי שירות לאומי ואז פרשתי לגיוס. הייתי בחיל המודיעין, ובמילואים עשיתי את הבחירה והמעבר להיות לוחם".
איזה מחיר אתה משלם על זה?
"אני בעצם מוותר על החיים שלי. כמעט אין זמן לחיי זוגיות, קשה לי ולילדים כשאנחנו נפגשים פחות. בעבודה ויתרו על התפקיד שלי בינתיים, וכשאחזור יצטרכו למצוא לי תפקיד אחר".
מה אתה אומר לאח שלך שטוען, "אני צריך ללמוד תורה ולא להתגייס"?
"אני יכול להבין את מה שהוא אומר. שנים הייתי באותן דעות, והן השתנו. אחי באמת יושב ולומד תורה, ואני חושב שלא צריך לגייס אותו עכשיו. אני מציע לו שיתחתן, שיבנה את עצמו – בצבא, בעבודה – ולא יישאר רק בקהילה החרדית עם התפיסה הנוקשה. אבל זה בתנאי שיהיו תנאים מתאימים לגיוס חרדים בצבא".
מה אתה אומר בכלל למי שבחברה החרדית ולא מתגייס?
"אני באמת מאמין שהתורה מגינה עלינו, וחשוב ללמוד תורה. אני חושב שמי שיושב ולומד באמת גם אחרי החתונה – לא צריך לגייס אותו. אבל אם אתה לא באמת לומד כל היום – בוא ותעשה לפחות שירות לאומי. אני חושב שהציבור החרדי צריך להיכנס הרבה יותר מתחת לאלונקה, ומנהיגי הציבור החרדי והצבא צריכים לשבת עד שימצאו פתרון שיאפשר להתאים את המסגרות לבחורי הישיבה".
ניר יששכר, לוחם מילואים
אתה בן 37, שירתּ כ-250 ימים בשלושה סבבים מתחילת המלחמה, כולל בעזה ובלבנון, והצו לסבב הבא כבר הגיע. אילו מחירים אתה משלם?
"יש לי שתי בנות, הגדולה בת 4, והמקום הראשון שנפגע הוא הבית, המשפחה. חזרתי אחרי חודשיים וכשהרמתי את הבת הקטנה שלי היא בכתה. היא לא ידעה מי אני. התחשבו בי בעבודה, אבל לא יכולתי להתקדם בשנה האחרונה. ויש גם מחיר נפשי – החוויות שעברתי, ובהן שתי היתקלויות גדולות עם הרוגים ופצועים. זה מטלטל".
מה אתה אומר לתלמיד ישיבה שלא מתגייס?
"אני חבר בהנהגת 'הרבעון הרביעי', תנועה שפועלת לחיזוק השוויון בנטל ולהקטנת הקיטוב בחברה הישראלית. אני יודע שהצבא יצר פתרונות כדי שחרדים יוכלו לשרת בתנאים שמתאימים להם. הבעיה היא שלא כל החרדים יודעים את זה. מעבר לזה, אני בן אדם מאמין, כמו רוב החברים שלי במילואים, ואני מאמין שתפילות עוזרות להגנה, אבל אמונה אינה עומדת בסתירה לשירות בצבא. להפך".
משה לוי, לוחם מילואים
מ-7 באוקטובר שירתּ כ-400 ימים בחמישה סבבים. אתה בן 37. איזה מחיר אתה משלם?
"יש לי שתי בנות, בנות 5 ו-7. הן סובלות מסיוטים בלילה, הן צורחות. העסק של אשתי נפגע בימים שנעדרתי, ובעקבות כך גם כלכלת הבית. יש פגיעה בזוגיות. הכול מושפע כשאני לא נמצא. התחלתי את המלחמה בלי עבודה ולקח לי הרבה זמן למצוא עבודה, כי לא רצו לקחת אותי כשאני כל כך הרבה זמן במילואים. ויש גם פגיעה בריאותית – חזרתי לעשן, עליתי במשקל ואני מתמודד עם חרדות. אבל אמשיך להגיע כי כשהנכדים שלי ישאלו איפה סבא היה בקרב הכי חשוב לעם ישראל מאז מלחמת העצמאות, אני יודע מה אני אענה".
מה אתה אומר לתלמיד ישיבה שלא מתגייס?
"אני אדם מאמין, מסורתי, ואני יודע שמבחינה דתית כל מה שהם אומרים הוא שקר מוחלט. וגם הם יודעים את זה. במלחמת מצווה, כזו שנכפתה עלינו ובאו להשמידנו בה, חייבים לפי הדת להילחם. אני לא מכיר מלחמה שהיא יותר מלחמת מצווה מזאת של 7 באוקטובר. איפה הרמה הרוחנית הגבוהה שלהם? כולם יודעים שלא כל מי שבישיבות באמת לומד, אז על מי אתם עובדים?
"בשמחת תורה קרו לנו זוועות, וההרגשה שלי היא שהחרדים סובבו אלינו את הגב והמשיכו בחיים הרגילים שלהם. הם אפילו לא שאלו אותנו מה אנחנו צריכים. אין לכם רחמנות על הבנות שלי? על אשתי? איך אתה יכול להסתכל על אח שלך קורס, מתמוטט – המשפחה, העסקים – ואתה מתחבא מאחורי הספרים?"
חיים אלימלך שטראקס, לוחם מילואים
אתה בן 37, חרדי, לוחם ב"נצח ישראל". עשית כבר שלושה סבבים מתחילת המלחמה. איזה מחיר אישי אתה משלם?
"לפני המלחמה היה לי עסק להכנת תפילין. כשחזרתי אליו אחרי 127 ימים כבר לא היו לי לקוחות. אשתי הייתה צריכה להתמודד לבד עם הילדים, הייתה לה תחושה קשה מאוד. כשהגעתי הביתה הרגשתי זר בבית שלי".
למה בחרת לשרת?
"כשהייתי צעיר נפלטתי מהישיבה ואמרתי, 'אני לא אתבטל ברחוב'. החלטתי לעשות את הדבר הכי מועיל למען עם ישראל – להיות לוחם ביחידה שתתאים לי כחרדי. אבל היום אני לא רוצה שילדיי יתגייסו, כי הצבא פוגע ברוחניות, גם ביחידות לחרדים כמו נצח יהודה. אומנם האווירה היא לא מתירנית פתוחה, אבל היא גם לא חרדית".
מה אתה אומר לחרדים שבוחרים שלא להתגייס?
"מצד אחד, אי אפשר לעמוד מהצד ולא להתגייס. מצד שני, אי אפשר להאשים אותם – כי צה"ל לא באמת רוצה חרדים. הוא רוצה אותם כלוחמים, אבל לא כקצינים בכירים. זה מה שהוא משדר. רוצים שנעשה את העבודה השחורה. לבחור ישיבה שלא רוצה ללמוד בישיבה ולא רוצה ללמוד מקצוע אני אומר, 'תפסיק לבלבל את המוח ולהסתובב ברחובות, תפסיק לעמוד מהצד – לך תתגייס'".
שינוי תפיסה?
איציק קרומבי הוא יזם ומנהל מרכזי תעסוקה וחדשנות לחרדים, והוא חלק מהחברה החרדית. הוא מבין היטב את הצורך לבנות גשר בין שני העולמות, ויודע איך עושים את זה. לדבריו, שני צדדים יש למהלך כזה – הצעד שצריכה החברה החרדית לעשות והצעדים שצריכה המדינה לעשות.
"מבחינת החרדי המאמין ושומר המצוות, אם אין קיום רוחני לעם היהודי – אין קיום לעולם", מסביר קרומבי על קצה המזלג את נקודת מבטם. "אבל משהו בתפיסה החרדית צריך להשתנות. הפחד הזה, שיש קונפליקט בין שירות צבאי או בין יציאה לעבודה ולאקדמיה, ובין אורח חיים רוחני חרדי – הוא לא נכון. אפשר להיות 100% חרדי ו-100% לעבוד, להיות בצבא ולהיות באקדמיה. אין סתירה בין השניים".
ומה צריכה המדינה לשנות?
"הדבר הראשון הוא מתן תמריצים שליליים (סנקציות) למי שלא מתגייס. הדבר השני הוא לתת תמריצים חיוביים, עוד הטבות למשרתים בצבא, כמו זכאות ל'מחיר למשתכן' – והדבר השלישי הוא עבודת שטח: הסברה והנגשה בחברה החרדית של כל מה שקשור לגיוס לצה"ל".