"שורות ארוכות של מכולות מלאות במאות גופות חיכו לי במחנה שורה בצאת החג ב-7 באוקטובר", מספר שלמה אפרתי, שזומן למחנה בצו 8 ביום הטבח, על המראה הבלתי נתפס שראה. "המשאיות נסעו אחורה ברוורס, צפצפו ופרקו את הגופות במרכז לטיפול בחללים. זה היה הר של שקיות".
אפרתי, חייל מילואים בגדוד המלב"ח (מרכז לטיפול בחללים), הוקפץ עם צאת החג וקיבל משימה מיוחדת: איסוף טביעות אצבע מהחללים שהובאו למחנה. "גם אחרי השוק הראשוני אף אחד לא תיאר לעצמו שמדובר בטבח כזה המוני", אומר אפרתי (37), נשוי ואב לארבעה ילדים מחריש, שאסף עם חברו לצוות 700 טביעות אצבע בשבועיים הראשונים של המלחמה. כל חלל – על בגדיו, הצורה ששכב בה, החפצים שהיו בכיסו ובמיוחד טביעת האצבע שלו – נחרטו בזיכרונו, ובסוף כל יום הוא היה אוסף את הכאב והמחשבות וכותב פואמות מצמררות שמתעדות את מה שהעין רואה אך הלב מתקשה לעכל.
אבל אפרתי, שנושא עד היום באומץ את המראות הקשים שחווה, רואה במשימה שקיבל עליו זכות גדולה. "אני מרגיש שנלחמתי, ועדיין אני לוחם, במשימה מסוג אחר", הוא אומר. "הייתי שותף לקרב, ואני מרגיש שזכיתי. זו הייתה זכות בשבילי – נלחמתי על כל גופה".
"החבר'ה הגיעו מהמסיבה עם הבגדים"
"כשהגעתי למחנה שורה ב-7 באוקטובר הייתה לכל הגדוד שיחה ראשונית עם המג"ד", משחזר אפרתי, "ומיד נכנסתי ל'חדר מורכב 2' – וכך הוא היה – היו בו מקרה קשה מאוד. נכנסתי וראיתי מה היה שם, האינסטינקט הראשוני שלי היה לצאת החוצה, לנשום אוויר ולחזור פנימה".
היחידה של אפרתי הוכשרה לאסוף נתונים מחללי צה"ל (טביעות אצבע) והיא אמונה על כל הליך הזיהוי, עד להכנת החללים לקבורה. כדי להצליב נתוני טביעות אצבע בין מאגרי המשטרה למאגר צה"ל נשלחו שלמה וחבר נוסף בצוות, עודד קינד, לאסוף טביעות אצבע במתחם החללים האזרחים. "נתנו לנו את המכשיר, אמרו לנו 'בהצלחה' ושנינו היינו הצוות שאוסף את טביעות האצבע. כשהגיעה משאית פרקנו אותה והכנסנו אחד-אחד לחדר הטיפול. המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה ערכה דוח על גופת החלל ולקחה אמצעי זיהוי כמו DNA, ואנחנו אספנו את טביעות האצבע".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במשך 12 שעות בכל יום עבד אפרתי באיסוף טביעות האצבע, ובמהלך השעות הוא גם היה חשוף לחדשות ולחיפוש אחר הנעדרים. "ראיתי תמונות שלהם לאורך כל השבוע הראשון ואמרתי לעצמי שיכול להיות שטיפלתי בהם – וכולם נראים מוכרים: כל החבר'ה מהמסיבה הגיעו עם הבגדים שלהם. ולצידם הגיעו ממש כל עם ישראל – גופות של שוטרים, נרצחים מכל מיני מקומות".
"לא דמיינתי שאראה את מה שראיתי, לא יכול לדמיין את זה אפילו. אחר כך נכנסתי למצב פעולה על אוטומט, נכנסתי לחדר יחד עם החבר שלי, לקחתי טביעות אצבע ויצאתי מהחדר. כל אחד התפרק שם בדרך אחרת, זה הגיע לכולם בסופו של דבר", הוא אומר בכאב.
"רצתה לחגוג את העולם וסיימה עם כדור"
"הפעם הראשונה שיצאתי מהאוטומט הייתה בשעה שש בבוקר, אחרי הלילה הראשון", חוזר אפרתי לסופו של היום הראשון שלו במחנה שורה. "יצאתי החוצה וראיתי את האור בשמיים ואמרתי: לא יכול להיות שיש אור בשמיים, את זה אלוהים לא שכח לעשות היום. ואז ישבתי בצד על הארץ, בוכה, וכתבתי את הקטע הראשון". וכך, בסוף כל יום הוא היה אוסף את מחשבותיו לפואמות שכתב, שפוצעות ומחטטות בפצע גם היום – ושורטות את הלב בכל קריאה מחדש.
8.10.2023
אֲנִי עוֹבֵד כָּאן וּמְזַמְזֵם אֶת הַשִּׁיר שֶׁהָרַב וֶקְסְלֶר לִמֵּד אוֹתָנוּ,
הֵם כֻּלָּם כָּאן עוֹבְרִים לְפָנַי כִּבְנֵי מָרוֹן,
כָּל הַלַּיְלָה, מַגִּיעִים עוֹד וָעוֹד,
יְלָדִים קְדוֹשִׁים, נָשִׁים קְדוֹשׁוֹת גּוּף שֶׁל מִצְוָה.
אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם תּוֹדָה, שֶׁאֲנִי גֵּאֶה בָּהֶם וּמְטַפֵּל בְּיַחַד עִם הַשֻּׁתָּף הַצַּדִּיק שֶׁלִּי.
יָצָאתִי הַחוּצָה וְאוֹר בַּשָּׁמַיִם, כְּאִלּוּ מַזָּל שֶׁלְּפָחוֹת אֶת זֶה הקב"ה זָכַר לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,
הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הָאָרֶץ בּוֹכֶה,
אוֹי.
9.10.2023
מֵאִיר הַשַּׁחַר עַל לַיְלָה שָׁחֹר נוֹסָף.
הַמַּשָּׂאִיּוֹת מַמְשִׁיכוֹת לְהַגִּיעַ וּטְרֶיְלֵרִים שֶׁמְּמַקְּמִים מְכוּלוֹת קֵרוּר נוֹסָפוֹת.
פּוֹרְקִים אֶת כָּל הַחֶבְרֶ'ה מֵהַמְּסִבָּה,
שָׂמִים אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָן,
פִּירְסִינְג בַּטַּבּוּר, קַעֲקוּעַ שֶׁל חַרְצִית, צָמִיד עִם סוּסוֹן יָם עַל הָרֶגֶל,
הִיא רָצְתָה לַחְגֹּג אֶת הָעוֹלָם, וְסִיְּמָה מוּלִי עִם שְׁתֵּי כְּנִיסוֹת כַּדּוּר.
וְהָרֵיחַ, אֱלוֹהִים, זֶה רֵיחַ שֶׁל הַשָּׂטָן, כְּאִלּוּ אוֹמֵר לְךָ, הָיִיתִי פֹּה וְעָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ רַע.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֵׁמוֹת וְאַחַר כָּךְ מְחַבֵּר אוֹתָם לְפַרְצוּפִים שֶׁל נֶעְדָּרִים מֵהַפֶיְסְבּוּק.
בִּכְלָל לֹא מַרְגִּישׁ עֲיֵפוּת, נִרְאֶה שֶׁכָּל זֶה קוֹרֶה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר.
במהרה הבין אפרתי מה עליו לעשות כדי להמשיך לתפקד בגיהינום הזה. "ביומיים הראשונים פחות אכלתי, פשוט כי לא היה זמן לזה. ידעתי כל הזמן שאני צריך לתפקד ולשמור על עצמי בחיים, אבל לא יכול להתעסק בזה. אתה יודע שאתה עכשיו בזה ועושה את זה בשביל עם ישראל ובשביל הילדים שלך, בשביל ההורים והילדים של האנשים שאתה מטפל בהם, ואסור לי ליפול לתוך המחשבות".
אולם המראות היו קשים מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהם. "השתדלתי לשמור על העיניים, אבל קשה להיכנס לחדר, לראות את הגופה שוכבת על השולחן ולא לחשוב מה עבר עליה. בחרתי שלא להסתכל יותר מדי, ראיתי רק את היד, ניגשתי ישר אליה, אבל על הדרך אתה רואה את כל הדברים – את השרופים ואת החצי שרופים, המרוטשים, הכול".
ההתמודדות עם הריח העז של הגופות הייתה אחד האתגרים הגדולים מבחינתו. "ריקבון של גופה זה דבר קשה. אחרי כמה ימים המוח שלי, כנראה כדי להתמודד עם כל זה, עזר לי להריח ריח מתוק במקום הזה של מיץ".
11.10.2023
שִׁגְרָה.
הָרֵיחַ כְּבָר פָּחוֹת מַפְרִיעַ, מִמַּסְרִיחַ הוּא הָפַךְ לְמָתוֹק (בֶּאֱמֶת, לֹא כְּמֵטָפוֹרָה).
גּוּפוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים,
מִיְּמִינִי מִיכָאֵל, מִשְּׂמֹאלִי גַּבְרִיאֵל,
וּמֵעָלַי... מִי יוֹדֵעַ מָה יֵשׁ מֵעָלַי?
שַׂקִּיּוֹת בְּכָל הַגְּדָלִים, כְּבָר לֹא מְרַגֵּשׁ.
הַיּוֹם רָאִיתִי מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן – גּוּפָה עִם צְלַב קֶרֶס עָלֶיהָ (מָה לַעֲזָאזֵל?!),
שִׁלְשׁוֹם הִתְרַגַּשְׁתִּי כְּשֶׁטִּפַּלְתִּי בְּאֶחָד מֵהַמְּסִבָּה עִם קַעֲקוּעַ "Peace", וּמֵעָלָיו כְּנִיסַת כַּדּוּר.הָרֶגֶשׁ עוֹלֶה וְיוֹרֵד,
לִפְעָמִים הַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת, לִפְעָמִים הַמַּצָּב מְאֻזָּן.
לֹא יוֹדֵעַ לְפִי מָה זֶה מְוֻסָּת אֶצְלִי.
הַיּוֹם כִּמְעַט לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, וְאָז הִשְׁתַּדַּלְתִּי עַל זֶה רַק בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ נוֹרְמָלִי.
חוֹסֵךְ מֵחֲבֵרִים סִפּוּרִים קָשִׁים, חֲבָל לִי לְהוֹרִיד אוֹתָם.
אֲבָל יֵשׁ תְּמוּנוֹת שֶׁלֹּא יוֹצְאוֹת לִי מֵהָרֹאשׁ.
"למסור את הנפש בשביל הזיהוי"
הפנים והידיים של החללים העסיקו את אפרתי ללא הרף. למרות מספרם העצום והבלתי נתפס, הוא מספר, יש חללים שלא ישכח לעולם. "הייתה גופה של בחורה שהגיעה והייתה קשורה בחבל – על רגל אחת החבל היה קשור ובשנייה היו שאריות של חבל קרוע. הגופה הייתה במצב של ריקבון, זה היה מצב של למסור את הנפש בשביל שהיא תזוהה".
"נלחמנו על כל טביעת אצבע. היו חללים שנכנסו, ואמרו לנו עליהם, 'אין מה לקחת, לא תצליחו'. והצלחנו. השותף שלי לקח את זה כמשימת חייו, הוא אלוף הארץ בטביעות אצבע. זו הייתה משימה קדושה מבחינתנו". אפרתי מספר כי היו גופות שהגיעו חרוכות עד כדי כך שלא התאפשר לקחת מהן טביעות אצבע, ולכן שלמה וחברו לא טיפלו בהן והשאירו לאנשי המז"פ של המשטרה לקחו DNA לצורך הזיהוי.
המחבל שהתגלה עם רימונים וקונדומים
"גופות של מחבלים לא נשלחו אלינו, אבל היו פה ושם גופות שהגיעו בטעות. איך שפתחנו את השקית הבנו שזה חלל ערבי: כפכפים וציפורן ארוכה בזרת, טבעת עם אבן שחורה וקוראן בכיס". למרות הרגשות המעורבים טיפל אפרתי באותה גופה כמו בכל גופה אחרת, רק במורכבות יתרה. "עצרו אצלנו הכול כי מצאו אצלו בכיס שלושה רימונים", הוא מתאר. "הגיע צוות לסילוק פצצות, והמשכנו לטפל בו. בכיס השני נדהמתי לראות שהייתה לו חבילת קונדומים, הוא הגיע כדי לרצוח ולאנוס. זה הרגע שבו אתה מבין שאתה מתעסק עם רוע טהור, זה לא אדם שבא להילחם על האדמה שלו, זה בן אדם שבא לספק את היצרים הכי אפלים שלו".
28.10.2023
אַחֲרֵי טִפּוּל בְּכַמָּה גּוּפוֹת חֲלָלִים,
כְּבָר לָמַדְתִּי שֶׁכָּל חָלָל מַגִּיעַ עִם הָאֵנֶרְגִּיָּה שֶׁלּוֹ.
הַחֶבְרֶ'ה מֵהַמְּסִבָּה, קְדוֹשֵׁי הַקִּבּוּצִים, הַזְּקֵנוֹת מִשְּׂדֵרוֹת.
בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, כָּל אֶחָד מַגִּיעַ עִם הַמִּטְעָן שֶׁלּוֹ.בְּאַחַד הַיָּמִים הִגִּיעָה אֵלֵינוּ בְּטָעוּת גּוּפָה שֶׁל מְחַבֵּל.
כַּמָּה חֹשֶׁךְ נִכְנַס לַחֶדֶר.
הַגּוּפָה שׁוֹכֶבֶת חַסְרַת חַיִּים עַל הַשֻּׁלְחָן,
כַּמָּה הוּא פָּגִיע עַכְשָׁיו, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי.
וּבַכִּיס שֶׁלּוֹ, תַּמְצִית הָרֹעַ: שְׁלוֹשָׁה רִימּוֹנִים וַחֲבִילַת קוֹנְדּוֹמִים.פִּתְאוֹם הִתְחִיל לְהִתְנַגֵּן לִי נִגּוּן עַתִּיק שֶׁל תְּפִלַּת יוֹם כִּפּוּר: חֲמֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ.
כַּמָּה חֶמְלָה חֲסֵרָה בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ,
אֵיזוֹ טְרָגֶדְיָה שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּלוּאִים חַיִּים שְׁלֵמִים בְּתוֹךְ הָרֹעַ הַזֶּה.
לֹא נָעִים לִי לְהוֹדוֹת, הִרְגַּשְׁתִּי רַחֲמִים עָלָיו.
לֹא עַל הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ, כִּי אִם עַל הַחַיִּים שֶׁהָיוּ בּוֹ.
עַל הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לִבְחֹר בְּטוֹב, וְעַל הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ בְּרַע.
אָחַזְתִּי בְּיָדוֹ וְלִבִּי נָקִי.
רָאִיתִי אֶת צֶלֶם הָאֱלוֹקִים שֶׁבּוֹ וְחָשַׁבְתִּי,
אֵיזוֹ אִירוֹנְיָה שֶׁאָדָם עִם לֵב נָקִי מְטַפֵּל בַּחֹשֶׁךְ הַמֻּחְלָט הַזֶּה.הִתְפַּלַּלְתִּי לְהַשֵּׁם בַּלֵּב – חֲמֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ,
תּוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ מִמַּעְגַּל הָרֹעַ וּשְׁמֹר עָלַי,
שֶׁתָּמִיד אֵלֵךְ בְּשָׂדוֹת שֶׁל אֱמֶת, בְּשָׂדוֹת שֶׁל פְּרִיחָה וְיֹפִי.
"הוא לא נראה כמו לוחם, אלא כמו תושב שהצטרף ככה על הדרך", אומר עליו אפרתי. "אני זוכר שלמרות הקושי, אמרתי לעצמי, 'הבחירה שלו, הנשמה שלו, הן רוע מוחלט, אבל לגוף שלו יש צלם אלוהים, אלוהים ברא אותו כמו שהוא ברא אותי – הוא בחר להיות איש רע, אבל גם את זה אלוהים עשה'. ולקחתי לו טביעות אצבע בשביל הסיכוי הקלוש, ה-0% שבכל זאת זה מישהו שאנחנו מכירים. טיפלו בו כמו שטיפלו בכל השאר והעבירו למקרר".
"ראיתי דברים שלא צריך לראות"
12.10.2023
הַיּוֹם טִפַּלְתִּי בְּכַמָּה מִקְרִים קָשִׁים,
אַחְחח, כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לָקַחַת טְבִיעַת אֶצְבַּע מֵרֹב הַגּוּפוֹת.
הַקֹּשִׁי הַגָּדוֹל הוּא כְּשֶׁמִּתְגַּנְּבוֹת מַחֲשָׁבוֹת עַל הַחֲטוּפִים בְּעַזָּה,
וְהַפַּחַד מִפְּנֵי הָרָעָה שֶׁתִּפָּתַח בַּצָּפוֹן.רָאִיתִי הַיּוֹם כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיִיתִי צָרִיךְ לִרְאוֹת,
חָשׁוּב לוֹמַר אֶת זֶה לְעַצְמִי וּלְהַקְפִּיד יוֹתֵר עַל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם.
מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת צְחוֹקִים בַּחוּץ, בֵּין מִשְׁלוֹחַ לְמִשְׁלוֹחַ,
כֻּלָּם רַק מְחַכִּים שֶׁיַּצְחִיקוּ אוֹתָם.וְהַצְּמַרְמֹרֶת כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה חַיֶּלֶת מְדַבֶּרֶת בַּטֵּלֵפוֹן,
וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל לָהּ עַל הַלָּק-גֵּ'ל בַּיָּדַיִם.חָשַׁבְתִּי עַל זֶה שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ,
אֲנִי הוֹלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא מְאֹרָע לִי רַע וְהַשֵּׁם עִמָּדִי.אֶתְמוֹל הָיָה בָּחוּר חָמוּד, קִבּוּצְנִיק צָעִיר.
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, זֶה אֶחָד לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלּוֹ, אִם הָיָה בַּחַיִּים.עַכְשָׁיו יוֹצֵא מִטִּפּוּל בְּכַמָּה חֲלָלִים עִם קַעֲקוּעִים טוֹבִים:
It's 12:20 on the moon
Horizon
Kismetכְּבָר אֵין כֹּחַ לָזֶה,
שֶׁיִּגָּמֵר.
15.10.2023
חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה לְ-14 שָׁעוֹת
הֲכִי הַרְבֵּה זְמַן שֶׁלִּי בַּבַּיִת מִזֶּה שָׁבוּעַ.
הוֹפְּס, קָפְצָה עָלַי הַחֲרָדָה – הַגָּרוֹן מִשְׁתַּנֵּק וְהָרֹאשׁ טוֹחֵן תַּסְרִיטֵי אֵימָה.
הִתְחַלְתִּי לְבַלְבֵּל לְמַעְיָן תַּ'מֹּחַ, וְיָצָאתִי קְצָת לִרְאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים בָּעֲבוֹדָה.לֹא עָזַר.
הִגַּעְתִּי חֲזָרָה לַבָּסִיס,
כְּבָר אֵין גּוּפוֹת לְטִפּוּל,
אֵיזֶה בָּאסָה אוֹ אֵיזֶה מַזָּל?
אֲנִי כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ.מִתְהַלֵּךְ פֹּה סַהֲרוּרִי בֵּין חַדְרֵי הַטִּפּוּל הָרֵיקִים,
אֵיפֹה כֻּלָּם?
הַמְּקָרֵר רֵיק,
כָּל הַמֵּתִים הָלְכוּ לִמְנוּחָה נְכוֹנָה
וְהִשְׁאִירוּ אוֹתִי עִם הַטְּרָלָלָלָה בָּרֹאשׁ?יָצָאתִי, עָשִׂיתִי נְשִׁימוֹת,
עָזַר חֶלְקִית.חֹסֶר מְנוּחָה.
ילדיו של שלמה ידעו שהוא משרת במילואים, אך לא יכלו להבין מה עבר אביהם באמת. בשיחתנו הוא מנסה לשחזר את התחושות כאשר התרחק מהמשימה הקשה – וחזר אליהם: "אני זוכר את הפעם הראשונה שחזרתי הביתה. עצרתי לפני הדלת ואמרתי לעצמי, 'אתה עכשיו לוקח את כל מה שעברת, תולה אותו על מתלה ונכנס הביתה בחיוך, חיבוקים לילדים, נשיקות – הכול סבבה, הכול בסדר, הולך להתקלח ולישון, הכול בסדר, שהילדים שלי לא יבינו מה עברתי".
"שם נחשפנו לאישיות מאחורי הגופות"
שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, כשהסתיים הליך הזיהוי של החללים האזרחים, הפנו את שלמה וחברו למחלקה שמיינה את חפצי החללים. "במשך שבוע וחצי מיינו הר ענק של חפצים ותיקים שנערמו, הכול של החללים. אנחנו היינו שם כאנשי הרבנות. פתאום נחשפנו גם לאישיות של האדם מאחורי כל הגופות שראינו. בין היתר ראינו את המכתב שילד כתב לאבא שלו, ובעיקר מכתבים של התצפיתניות שהשאירו להן הקודמות בתפקיד, אלה שעשו לכל אחת מהן חפיפה ואמרו להן, 'את מדהימה, אני בטוחה שתצליחי'. יומנים שאנשים כתבו".
1.11.2023
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִגַּעְתִּי לַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלִּי יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֵירוּעַ קָשֶׁה.
אֲנִי נִכְנָס, יֵשׁ שָׁלוֹשׁ גּוּפוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת.
כְּבָר עָשׂוּ לָהֶן זִיהוּי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַחֲפָצִים.לוֹקֵחַ שְׁעוֹן גִ'י-שׁוֹק, מְנַקֶּה מִדָּם, וְשָׂם בְּשַׂקִּית עֲבוּר הַמִּשְׁפָּחָה.
אֶת הַחוֹסֵם עוֹרְקִים שֶׁהָיָה עָלָיו צָרִיךְ לִקְבֹּר מֵרֹב דָּם.
תְּהִלִּים קָטָן, מָלֵא בְּדָם.
לָקַחְתִּי מִסְפָּרַיִם, נִסִּיתִי לְהַצִּיל מָה שֶׁאֶפְשָׁר,
בְּשָׁלָב מְסֻיָּם כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁיֵּלֵךְ לִקְבוּרָה, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְסַדֵּר אֶת זֶה.
הֶעֱבַרְתִּי לַמְּקָרֵר בְּתוֹךְ שַׂקִּית.
אַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה מַרְטִין קוֹרֵא לִי מֵהַמְּקָרֵר.
לוֹחֵשׁ לִי בָּאֹזֶן כְּאִלּוּ מְדַבֵּר עַל לִבִּי – תֵּן אֶת זֶה לַמִּשְׁפָּחָה, מָה אִכְפַּת לְךָ?
בּוֹא נִגְזֹר עוֹד קְצָת, בּוֹא נַצִּיל אֶת זֶה עֲבוּר הַמִּשְׁפָּחָה. אֵין עַל מַרְטִין.בְּמָאקוֹ הַתְּמוּנוֹת שֶׁלָּהֶם, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁאֲנִי מְנַקֶּה אֶת הַחֲפָצִים מִדָּם.
אֵיזֶה יְלָדִים יָפִים.
וּמִסְתַּבֵּר שֶׁעוֹד אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִשְׁלוֹחַ שֶׁל 11 בַּדֶרֶךְ,
נָמֵר שֶׁעָלָה עַל מִטְעָן.
אוֹי.אָרוֹן רִאשׁוֹן יוֹצֵא לִקְבוּרָה, וַאֲנִי נֶעֱמָד לַקַּדִּישׁ עִם עוֹד תִּשְׁעָה לְיַד הָרֶכֶב.
מְרִימִים אֶת הָאָרוֹן וּמַכְנִיסִים לְוָאן.
דַּרְכּוֹ לִמְנוּחָה נְכוֹנָה.נִגְמְרָה הַמִּשְׁמֶרֶת וּמַגִּיעַ וָאן נוֹסָף. הִתְנַפַּלְתִּי עָלָיו לַמְרוֹת שֶׁהַחֲדָשִׁים כְּבָר הִגִּיעוּ.
חָלָל אֶחָד שָׁם, אָרֹךְ מְאֹד.
פּוֹתְחִים אֶת הַשַּׂקִּית – רֹאשׁ לְלֹא פֶּגַע,
נִתָּן לְזִיהוּי, מַכְרִיזִים בְּשִׂמְחָה.
לָקַחְתִּי אוֹתוֹ לְ-CT וְאָז לַחֲדַר הַטִּפּוּל, שָׁם כְּבָר תָּפְסוּ לִי אֶת הַמִּצְוָה.
שִׁחְרַרְתִּי וְהָלַכְתִּי הַבַּיְתָה.אֵין סָפֵק, הָיוּ לֵילוֹת קָשִׁים יוֹתֵר,
אֲבָל מַמָּשׁ מַמָּשׁ אוֹי.
"אין דבר קדוש מזה"
עם תחילת הלחימה הקרקעית בעזה חזר אפרתי למחלקה שלו בצוות ההכנה לקבורה: כל חלל מקבל מספר, ממלאים דוח לגביו ומוציאים אמצעי זיהוי. "הורדנו לחלל את הבגדים, יש רופא שבודק אותו ואת הפציעות וממלא דוח, מצלמים אותו, בודקים איפה היו פגיעות. אחרי שיש לו זיהוי מעבירים להכנה לקבורה, מנקים אותו, מלבישים אותו בתכריכים, מכניסים לארון", מוסיף שלמה ומתאר את העבודה שהוא רגיל לעשות. "עשיתי לא מעט הכנות כאלה לקבורה, אבל זו הייתה שגרה הזויה – שמונה שעות בבסיס עובד בהכנה לקבורה, יוצא לקפה וסיגריה וחוזר הביתה. שנה שלמה אלה החיים שלך. חזרתי גם לעבודה בשלב מסוים, ובלילה – משמרת מילואים, מטפל בחללים שהגיעו".
"חייל שמגיע במדים – זה הדבר הכי קדוש בעיניי", מתאר שלמה את השליחות בשירות המילואים שלו. "זו תחושת הקדושה הכי עליונה שאפשר לתאר, אין דבר יותר קדוש מזה, הוא נלחם בשבילך, בשביל עם ישראל, ברוע האין-סופי שיש בעולם. במהלך הטיפול בחלל הייתי מחזיק לחייל את הידיים, רציתי להרגיש אותו, אתה לא אלמוני שהגיע. וכמה שזה היה קשה – יש חיילים שהגיעו מפיצוצים, אתה מטפל בחלקים ובפציעות קשות מאוד, ריטושים של איברים – ואתה עושה הכול בשביל הבן אדם וההורים שלו, שתכף יגיעו לכאן כדי להיפרד ממנו, כדי שיוכלו לראות את הפנים שלו ולעמוד ליד הארון ולראות אותו בפעם האחרונה".
13.5.2024
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנָה שֶׁלִּי לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי מֵהַבַּיִת.
וּמַעְיָן מֵאֲחוֹרַי, נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּעֵינַיִם הֲבָנָה קְצָת יוֹתֵר מִמֶּנִּי,
שֶׁאֲנִי לֹא חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁיָּצָאתִי,
שֶׁאֲנִי נִכְנָס לְשׁוֹאָה קְטַנָּה, לְבֵית מִטְבָּחַיִם,
לָצוּף בְּיָם שֶׁל גּוּפוֹת,
שַׂקִּיּוֹת בְּכָל הַגְּדָלִים,
יְלָדִים, זְקֵנִים, נָשִׁים, גְּבָרִים.
שְׂרוּפִים, בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם.לְעַשֵּׁן כְּדֵי לֹא לְהָרִיחַ אֶת הָרִקָּבוֹן.
לְהַשְׁתִּין בַּשֵּׁרוּתִים בֵּין שְׁתֵּי גּוּפוֹת.
לְחַפֵּשׂ מָקוֹם בַּחוּץ שֶׁאֵין בּוֹ רֵיחַ, אֲבָל מַסְפִּיק קָרוֹב כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ לְךָ.
לְהֵרָדֵם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה עַל כִּסֵּא כֶּתֶר,
לְהָרִים לְרֶגַע אֶת הָעֵינַיִם וּלְהַבִּיט עַל קַעֲקוּעַ,
לְהָרִים לְרֶגַע אֶת הָעֵינַיִם וּלְהַבִּיט בָּעֵינַיִם,
לִפְתֹּחַ מְכוּלָה אַחַר מְכוּלָה אַחַר מְכוּלָה,
לִשְׁמֹעַ אֶת הַצִּפְצוּף שֶׁל הַמַּשָּׂאִיּוֹת,
לְטַפֵּל בַּתָּאִילַנְדִּים,
בְּגוּפוֹת קְשׁוּרוֹת,
לַעֲמֹד מוּל שַׂקִּית וּלְהִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהִים,
שֶׁאוּכַל לַעֲמֹד בְּמָה שֶׁאֶמְצָא בְּתוֹכָהּ.וְלָצֵאת לְרֶגַע הַחוּצָה,
וְלִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם בִּתְחִלַּת הַזְּרִיחָה,
וְלֹא לְהַאֲמִין שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה שׁוּב.
שלמה השתחרר ממילואים בחודש דצמבר 2024. מיד הבין שעליו לקבל טיפול למען הנפש שלו. "מרגע שהודיעו לנו שאנחנו משתחררים החלו הקשיים והלילות הקשים. מהשנייה הראשונה, עוד בדרך הביתה בפעם הראשונה, התקשרתי למשרד הביטחון, הסברתי מה עובר עליי וביקשתי פגישות עם מטפל".
"אני זוכר שהתקשרתי לחבר מהמילואים שהפך לחבר נפש ושאלתי אותו אם הוא זוכר את המקרה הזה ואת זה, והאם זה באמת קרה. היום אני לא מאמין שזה באמת קרה. אבל זו תחושת גאווה גדולה – זו הייתה זכות", הוא מסכם.