23 בינואר 2023. שעת לילה מאוחרת, חניון תת-קרקעי בשכונת היוקרה רמת פולג שבנתניה. פיצוץ עז מחריד את הרחוב – רכב יוקרה, מסוג קדילאק, נשרף כליל. איש לא נפגע, אבל בחקירת המשטרה מתבררת תמונה מטרידה: מי שהחזיק ברכב הוא יזם בכיר ואיש עסקים מוכר היטב בזירה הישראלית, בעלים של פרויקטים גדולים במרכז הארץ. עבורו, זה לא היה רק פיצוץ – זו הייתה נקודת שבר. הפיצוץ העז לא נולד מתוך ריב עסקי שגרתי. הוא היה חלק ממסכת סחיטה מתמשכת, שהגיעה עד למרכז הארץ ונגעה בעשרות מיליוני שקלים.
"עד מחר בבוקר, אם לא תורידו את עצמכם מהמכרז – קודם כול את הראש שלך אני מוריד. תודה רבה, ביי". בענף הבנייה בישראל לא צריך יותר מהודעה אחת כזו. לא ירי, גם לא מטען חבלה. לפעמים די במשפט אחד – ומכרז של מיליונים עלול להיעלם מהשולחן. בדרך הזו בדיוק הפך שמו של ארגון הפשע של משפחת אבו לטיף, בצפון הארץ ולאחרונה גם במרכז, למעין "חותמת אזהרה": הדרך היחידה לזכות במכרז ולעבוד בשגרה היא לעבור דרך "בעלי הבית" כדי לקחת עבודה ממכרז ממשלתי.
עם האיומים הללו בדיוק נאלצו להתמודד בכירי חברת אלקטרה בקיץ 2021. עיריית נשר פרסמה באותה העת מכרזי תשתית בשווי של מיליוני שקלים. שתי חברות הובילו את המרוץ, ובשטח הכול נראה רגיל – עד שהטלפונים החלו לצלצל. באחת השיחות מי שענתה הייתה עורכת דין שייצגה את אחת החברות. מהצד השני של הקו דיבר אדם רגוע, בצורה ישירה. הוא לא צעק. הוא לא ניתק באמצע. הוא פשוט הודיע לה: "העבודה הזו לא שלכם. תעבירי לבעלים שלך. אחרת – תיפגעי".
ביום שלמוחרת האיומים הוחמרו, ובהודעת SMS שהועברה אל עורכת הדין ואל אדם נוסף מטעם החברה השנייה שמתחרה במכרז כבר נכתב באופן ברור - "אל תעזו לגשת למכרז, אחרת – נ***ן את אימא שלך." כשחברת אלקטרה זכתה במכרז ואנשיה התעלמו מהאיומים, שוב פנה נציג הארגון לעורכת הדין המייצגת - כשהפעם המטרה היא להסיר את הזכייה, ולוודא שהחוזה יועבר למי ש"צריך לקבל אותו". האיום על חייה חזר, על אף העובדה שהיא רק בורג קטן בחברה.
"זה מטורף - פונים לתאגיד אלקטרה שעובד במכרזים הגדולים ביותר, מגיעים לעובדת בכירה בתוך החברה, ובשיחה אומרים לה: 'אנחנו נוריד לך את הראש'. אני לא חושב שמישהו פה יכול להישאר אדיש כשהוא שומע שיחה כזו", משתף רפ"ק עמית גולן, ראש מחלק בימ"ר משטרת מחוז צפון. וזוהי רק דוגמה אחת שמשקפת את המצב בענף הבנייה בצפון הארץ בשנים האחרונות ומעל הכול מבליטה את העובדה המרה שתחום שלם, בהיקף כלכלי עצום, נשלט בידי ארגון פשע במשך שנים ארוכות.
ירי על בנקים, מטענים במשרדי הממשלה
צמד המילים "אבו לטיף" הפך לקו הגבול שבין פרנסה לסכנה, בין הצעת מחיר – למודעת אבל. מעטים מאוד העזו לדבר נגדם, בודדים התלוננו במשטרה, וכך, לאט ובשיטתיות, הפכה משפחה אחת מהכפר ראמה שבגליל המערבי לאימפריית פשע של ממש. במשטרה מגדירים את 'אבו לטיף' "מותג של שליטה, יוקרה ופחד".
היקף הפעילות של הארגון הוא עצום, וכולל סחיטה של קבלנים כדרך שגרה, השתלטות על מכרזים ציבוריים, והלבנת הון בהיקפים של מאות מיליוני שקלים סכומי הכסף שאנשי הארגון מלבינים נאמדים במיליארדים: הם מהלכים אימים לא רק על בעלי עסקים אלא גם על המשטרה ואנשי ציבור, והנסחטים טוענים שאין להם גבולות. מירי על סניפי בנקים להנחת מטענים במשרדי ממשלה, ועד שיתופי פעולה מבפנים במוסדות הרגישים ביותר - אט-אט חדר הארגון עמוק לתוך מערכת הביטחון הישראלית.
הארגון שבראשו עומד לטיף אבו לטיף פועל כבר שנים באזורים שונים בארץ, תוך שליטה במכרזים ציבוריים, סחיטת קבלנים ואנשי עסקים - והפעלת אלימות כלפי מי שהתנגד להם. לטיף, שכבר ריצה תשע שנות מאסר בעבר, נחשב לדמות כריזמטית ומחושבת, שהצליחה לבנות סביבו מערך עברייני מתוחכם. לצידו פעלו אחים נוספים, בהם נידאל אבו לטיף, שכיום מרצה עונש מאסר בגין עבירות סחיטה באיומים והלבנת הון במסגרת פרשת "המיליארד השחור". אח נוסף הוא עלא, בן 51, שריצה עשור בכלא על הברחות סמים ונשק מלבנון והאח הרביעי הוא סלימאן בן 45, שישב 7 שנים בכלא לאחר שהורשע בהריגה.
נצ"מ אייל הררי, מפקד היחידה המרכזית של משטרת מחוז צפון, מסביר: "מדובר במשפחה שמורכבת מארבעה אחים מכפר ראמה, שהחלה את דרכה בהברחות סמים מהגבול והפכה לכנופיית פשע אלימה בעקבות סכסוך פנימי בכפר. האחים זיהו את הכוח הטמון בפחד והחלו להפעיל אותו, וביתר שאת. הם לא פועלים רק נגד עבריינים אלא גם כלפי בעלי עסקים, קבלנים ורשויות מקומיות – לצורך שליטה על מכרזים והלבנת הון. האיומים שלהם כבר מזמן יצאו מתחומי הכפר ראמה וגלש לכל רחבי הצפון ואף למרכז הארץ. העבריינים הפכו את הארגון לגוף מסודר ומתוכנן, ממש דמוי־צבאי. עם חיילים ממודרים ברמות ביצוע – כך שאי אפשר לקשר בין החוליה המבצעת לראשי הארגון".
האזנות הסתר חדרו לתוך מנגנון האיומים
הראיות שנאספו מעידות שהארגון לא הסתפק בפעילות פלילית בלבד, אלא הצליח לחדור גם למוסדות השלטון המקומי: שאוקי אבו לטיף, ראש מועצת ראמה, גיסם של האחים אבו לטיף, הואשם בסיוע לסחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים, לאחר שתועד מקבל כספי סחיטה בלשכתו. בנו, ראזי, הואשם אף הוא בסחיטה באיומים ובתקיפה. בשנים האחרונות החל ארגון הפשע לפרוש זרועות בענף התשתיות והבנייה הציבורית, ומאז משתלט באיומים על אין-ספור מכרזים ממשלתיים בפריסה ארצית. אבל כעת, לראשונה, הצליחה המשטרה להכות בחזרה – ובמלוא העוצמה.
באחת החקירות הרגישות שבוצעו בישראל בשנים האחרונות, הצליחו חוקרי הימ"ר של מחוז צפון בשיתוף פעולה עם חוקרי להב 433 ויחידת מע"מ תל אביב ברשות המיסים להשתיל האזנות סתר בלב-ליבה של מערכת הפיקוד של הארגון. לא היו עדי תביעה. לא היו מתלוננים. רק הם – קולות המאיימים, הקורבנות המפוחדים, והקווים שנסרקו לילה אחר לילה.
התוצאה: פרשת "מונופול רמאים" - תיק חסר תקדים, שמבוסס כמעט כולו על ראיות שנאספו באופן סמוי, ולראשונה מצייר תמונת עומק מדויקת של מנגנון הסחיטה שהפך את ארגון אבו לטיף לאחד מארגוני הפשע המאיימים בישראל.
מבנה הארגון: מי מושך בחוטים?
מאחורי כל שיחת איום, כל מטען חבלה, כל פרויקט שנעצר – עומדת שיטה. ויותר מכך: עומדת היררכיה. כמו בכל ארגון פשע מתוחכם, גם ל"אבו לטיף" יש ראש, זרועות מבצעות, מנהלים אזוריים ואנשי קש. חומרי חקירת פרשת "מונופול רמאים", שהגיעו לידי מגזין N12, חושפים לראשונה כיצד נראית המערכת הזו מבפנים.
על פי המשטרה וכתב האישום שהוגש, בראש הארגון ניצב לטיף אבו לטיף, בן 53, תושב הכפר ראמה. לטיף – מי שכבר הספיק לרצות בעבר תשע שנות מאסר בגין עבירות חמורות – מוגדר בכתב האישום כ"ראש ארגון פשיעה". הוא זה שמקבל את ההחלטות, משרטט את קווי הפעולה, ושולח את אנשיו לנהל את הסחיטה בפועל. לצידו, כמו במטה צבאי, פועלים כמה דמויות מפתח:
- מהדי איסמאעיל – יד ימינו של לטיף, מתואר כמי שמנהל בפועל את הארגון בשטח.
- עמראן שקיר – אחראי על הפעילות הכלכלית, כולל הלבנות ההון, חברות הקש והחשבוניות הפיקטיביות.
- חאלד שרקיה – "קמב"ץ מכרזים", האיש שדואג שהמסר יועבר. שיחות רבות בפרשה כוללות את קולו, כשהוא מתדרך את שאר הפעילים: מי לאיים עליו, מה להגיד – ומתי פשוט להבהיר: "אם הוא רוצה משהו – שיבוא אל החבר'ה למעלה".
- אשרף חלבי – אחראי על הניהול הכלכלי של חברות פיקטיביות בשירות הארגון. היה אחראי על הקמת תשתית "חוקית למראה" שלפי החקירה נועדה להלבין עשרות מיליונים.
לצד הבכירים פעלו גם שליחים בדרגים שונים – בהם סלים שקור, סלאח גדבאן, עבד חטיב, אדהם חסן ואחרים – שהוציאו לפועל את דרישות הסחיטה, השתתפו בשיחות האיומים, ולעיתים גם היו מעורבים בירי לעבר אתרי בנייה ובתי עסק - כך לפי כתב האישום. וכדי להשלים את התמונה, אי אפשר להתעלם מהתפקיד שמילאה המערכת הכלכלית של הארגון: תשע חברות, חלקן רשומות כחוק, פעלו למראית עין כחברות בנייה, תשתיות או תדלוק – אך בפועל שימשו להזרמת כספים, הוצאת חשבוניות פיקטיביות והסתרת הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"צא מהמכרז, מדברים מהמשפחה"
"ארגון אבו לטיף טיפח לעצמו שם אימתני דרך סחיטות, איומים, רציחות ואירועים פליליים חוזרים – לצורך חדירה לעולמות הכלכליים. אנשי הארגון למדו את החוק דרך חקירות קודמות ובכל פעם מנסים לאתר שיטה להתחמק ממנו", מציין נצ"מ הררי. "הם יכולים להיות מאוד אכזריים כלפי מי שלא מיישר עימם קו. אנשי הארגון ירו לעבר בנקים, תחנות משטרה, ואף ניסו לפגוע בבכירים ברשויות – עדות לעזות המצח שלהם".
רפ"ק גולן מחדד: "אנשים מקבלים שיחת טלפון ויוצאים אחד-אחד, בזה אחר זה. זה די משוגע. זה לא שהם יאיימו רק על קבלן מהמגזר - הם יתקשרו גם לקבלן יהודי ויאמרו לו 'סבבה שזכית, קבלן שלנו יעבוד במקומך'". ורוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים, מסביר כי תוצאות האיומים הללו מגיעות לכל אחד מאיתנו לכיס: "כשגורמים כאלה נכנסים גם למכרזי מדינה, זה מייד מייקר את הבנייה או את הקמת התשתיות, וכל ישראלי שמשלם מיסים נפגע מזה, וזה עוד לפני שדיברנו על איכות הבנייה".
הכול מתחיל בפרסום מכרז. מועצה מקומית, משרד ממשלתי או חברה ציבורית מפרסמים קול קורא למיזם מסוים כמו למשל עבודות פיתוח – סלילת כביש, הקמת מתקן ציבורי, או פרויקט פינוי אשפה. מהרגע הזה, השעון מתחיל לתקתק – ולא רק עבור הקבלנים. כתב האישום חושף איך ארגון אבו לטיף הפעיל רשת מודיעין משלו, שעקבה אחרי כמעט כל מכרז חדש בצפון – ולעיתים גם במרכז. ברגע שאותר פרויקט רווחי, התחילה "העבודה". מישהו מהארגון – לרוב שליח בדרג ביניים – היה מרים טלפון. בחלק מהמקרים זו רק שיחת אזהרה: "העבודה הזו שלנו. אל תיכנס". במקרים אחרים, השיחה הפכה במהרה לאיום בוטה. אבל לא רק איום. זו הייתה שיטה:
שלב ראשון – סיור קבלנים: הארגון בודק מי הגיע לשטח ומזהה את השמות.
שלב שני – אולטימטום: הקבלנים שומעים שוב ושוב את אותו מסר: "צא מהמכרז - הוא שלנו", ובמקרים אחרים - "אם אתה רוצה את המכרז – תעלה למעלה". בלקסיקון של הארגון, "לעלות למעלה" משמעותו שהברירה היא בין לשלם סכום חד פעמי על זכייה במכרז לבין פריסה לתשלומים - ובנוסף על ה"קונה" להשתמש בחברות עבודה ששייכות לארגון הפשע.
שלב שלישי – חיסול ההתנגדות: אם יש מי שמעז להישאר במשחק, מגיעה תגובה: ירי, מטען חבלה או שיחה בהולה. לחלקם נשלחו סרטונים מצולמים, לאחרים פשוט התקשרו שוב ושוב. המטרה: להפוך כל ניסיון לעמוד על הזכות להתפרנס – לסיכון חיים ממשי.
שלב רביעי – "סידור העסק": מי שמסכים, נכנס לתהליך קבוע של תשלום דמי שמירה, העברת כספים לחברות קש, או שילוב קבלן מטעם הארגון כקבלן משנה.
במשך שנים פועל המנגנון בהצלחה כשכמעט אף אחד לא מעז להתלונן. חלק מהקבלנים כלל לא ניגשו למכרזים כשהבינו ש"זו עבודה של אבו לטיף". אחרים קיבלו הודעה אנונימית – והורידו את הצעת המחיר או ירדו מהזכייה והפסידו מאות אלפי שקלים. עבור רבים מהם, זה לא היה שווה את הסיכון. "יש גבול למה שאתה מוכן לשלם בשביל לעבור את הדבר הזה, זו סכנת חיים", אמר אחד מהם לחוקרי המשטרה.
השיחה שחשפה את קוד האיומים
בסוף 2021 פרסמה המועצה המקומית ג'דיידה-מכר מכרז לביצוע עבודות פינוי אשפה. בשטח המצב כבר הגיע לנקודת רתיחה: הררי פסולת נערמו ברחובות, מכולות גלשו, והתושבים זעמו. בשיחות עם ראשי המועצה, הם דרשו פתרון. הם לא ידעו שהפתרון כבר הוגדר מראש – אבל לא בידי המועצה. ארגון אבו לטיף הוא זה שקבע מי יפנה, מתי, ובאיזה תנאים. מהצד החוקי – הקבלן א.ז., נציג של אחת החברות שהתמודדו במכרז, פעל בדיוק לפי ההוראות. השתתף בסיור קבלנים, הכין הצעה והמתין לתוצאות. אבל מהצד האפל של הזירה – הוא הפך למטרה. על פי כתב האישום חאלד שרקיה, בכיר בארגון, יצר עימו קשר. תחילה – בשיחת טלפון נעימה למראה. ואז, כשהקבלן התעקש להמשיך, התחילו האיומים – ולבסוף, הירי.
אלא שהשיחה שנלכדה בהאזנת סתר משטרתית חושפת משהו עמוק יותר: את השפה של הארגון. שפה שבה כל מילה – היא קוד. הד"ש למשל איננו ברכה מנומסת. בעולם הפשע, ד"ש הוא מסר מאיים. לא נאמר מי שלח, אבל כולם מבינים. כשאתה מקבל ד"ש – מישהו מלמעלה מסתכל עליך, וזה הזמן להתרחק או לשתף פעולה. למי שלא מכיר את לקסיקון הפשיעה, דרישת השלום היא לא רק ברכה. זו אזהרה סמויה, מסר מהצמרת. כשאומרים לך ש"הגבר" מוסר ד"ש – זה אומר שבכיר הארגון כבר סימן אותך. זה שלב אחד לפני איום מפורש – אבל מבחינת הקורבנות, כולם מבינים את הקוד.
רגע לפני השיחה עם אחד הקורבנות בפרשה נשמע בהאזנות הסתר תדרוך של חאלד שרקייה, בכיר בארגון, אל מול אחד הפעילים ובו הסבר איך לדבר עם הקורבן. "אבו לטיף, הבן אדם מוסר לך ד"ש. תגיד לו – אל תיכנס אליו", כך תדרך את הפעיל בשיחה שנשמעת כאילו נלקחה משגרת עבודה מסודרת. ארגון אבו לטיף לא פעל מהמותן, אלא באמצעות שיטה. במקרה הזה, מדובר בחאלד שרקיה – שליח בכיר, או כפי שהוא מכונה בתיק החקירה: המתדרך. שרקיה, לפי כתב האישום, לא תמיד איים בעצמו, אלא שימש כאחראי על ההפעלה: הוא זה שמנסח את האיום, בונה את המסר – ושולח שליח אחר לדבר עם הקורבן. לפני כל שיחת סחיטה, הוא הדריך את הפעיל מה להגיד, מתי לאיים – ואיך להעביר את הד"ש.
את כל זה עשה שרקיה, כך התברר, מתוך רכבו הפרטי, שם ניהל את השיחות, תיעד, הקליט ונתן הוראות. הוא לא ידע שחוקרי היחידה המרכזית של מחוז צפון כבר שם – מאזינים לכל מילה. הרכב שלו הפך לחדר מבצעים – ולחדר חקירות סמוי. ההקלטות מהשיחות שנשמעו ברכב, ומהשיחות שבאו בעקבותיהן – הפכו ללב התיק. ובהמשך השיחה עצמה, אפשר לשמוע את האיום הופך לברור יותר: "צא מהמכרז הזה לגמרי, לגמרי. אתה והבן אדם שלך", אמר גורם בארגון לקורבן הסחיטה, שהשיב: "אני אומר לו, אין בעיה. אתם מהחברה שלנו. אהובים שלנו". זו לא סתם כניעה. זו הדרך של הקורבן לומר – אני הבנתי את הרמז. "הד"ש" עבר. והמסר נקלט.
וכך, לא חלפו ימים – ובלילה שבין 20 ל־21 ביוני 2022, נורו יריות לעבר אחת ממשאיות האשפה של החברה. הפועלים ברחו, מיכל הסולר התפוצץ והעבודה הופסקה. המכרז, שבפועל כבר "שייך" לארגון, חזר לידיים הנכונות – והקבלן נכנע. במבט לאחור, מציאות האשפה שפקדה את תושבי ג'דיידה-מכר באותה תקופה – הזבל שלא פונה, הרחובות שנסגרו – לא הייתה כשל ניהולי בלבד. זו הייתה תוצאה ישירה של טרור כלכלי. כל עוד לא עברו דרך אבו לטיף – הפחים נשארו מלאים.
האיומים במכרז נתיבי ישראל – והעבודות שנעצרו
כתב האישום מגולל פרשיית סחיטה נוספת, במהלכה לפני כשנתיים יצאה לדרך תכנית לשדרוג תשתיות בג'וליס, במימון חברת "נתיבי ישראל". אחת החברות שהשתתפה בפרויקט כבר החלה בעבודה – ואז הגיעה השיחה לקבלן הזוכה. על הקו: נציג מטעם משפחת אבו לטיף. "הבן אדם מראמה מוסר לך ד"ש. אתה יודע מי", נאמר לו. כשהקבלן לא הבין, הנציג הבהיר: "זה שלמעלה, מלמעלה... משפחת אבו לטיף, אחי".
אז הגיע המסר הישיר: "העבודה שנכנסת אליה – היא שלנו. למה נכנסת אליה?" הקבלן ניסה להסביר, לשאול מי בכלל מדבר איתו – אבל מבחינת השולחים, השיחה כבר עשתה את שלה. בשלב הזה, הובהר לו: "אם אתה ממשיך את העבודה – תעלה למעלה". במשמעות ברורה: קבע פגישה עם ראשי הארגון, תסדיר את התנאים, או שתסתלק. הקבלן הבין את המסר – חשש לחייו, וזמן קצר לאחר השיחה, העבודות הופסקו.
בין המכרזים שנפלו לידי ארגון אבו לטיף היה גם פרויקט יוקרתי של משרד השיכון בכפר שעב – עבודות פיתוח תשתיות שנמסרו לחברת א.א. כבר בשלב מוקדם, עוד לפני תחילת הביצוע, נוצר מגע: שליחים מטעם הארגון – עבד חטיב, אחמד "חנטיר" סלימאן וחאלד שרקיה – יצרו קשר עם הקבלן, והבהירו לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי "העבודה הזו – שלנו". הקבלן, שבתחילה ניסה להבין מי עומד מאחורי האיומים, שמע את התשובה: "זה לא משנה מי אני, מדברים איתך מלמעלה, מראמה. אתה רוצה לעבוד – תעלה למעלה". מושג שחוזר שוב ושוב בתיק, שנועד "לעודד" את הקורבן להיפגש עם בכירי משפחת אבו לטיף, לסגור על "מחיר ההגנה", ולהיכנס לעסק בעיניים פקוחות. ללא שיתוף פעולה – אין עבודה.
קבלנים נוספים שקיוו להתמודד על המכרז קיבלו גם הם שיחות טלפון, בהן חזר אותו מסר כמעט מילה במילה: "אל תתקרב לשעב. אם אתה רוצה משהו – תעלה למעלה". אחת מהשיחות אף כוללת תיעוד נדיר של חאלד שרקיה, בכיר בארגון, שמתדרך את אחד משליחיו לפני השיחה – כיצד לדבר, מה לומר ואיך להעביר את המסר בלי להשאיר סימנים: "תגיד לו – המגרשים של שעב, אל תתקרב. אם תיכנס, תצטרך ללכת לדבר עם החבר'ה למעלה". התוצאה הייתה כמעט מיידית: חברת הקבלן שזכתה בפרויקט – עצרה את הביצוע. העבודות לא החלו, והחברה אף הפסידה ערבות קבלנית של כחצי מיליון שקלים – תוצאה ישירה של ההסתבכות עם ארגון הפשע. במקביל, כמה מתמודדים אחרים על המכרז פרשו בשקט, אחרי שקיבלו שיחות טלפון מאיימות באותו סגנון בדיוק.
שוב, כמו במקרים אחרים – לא הוגשה תלונה. אבל ההאזנות שהמשטרה הצליחה לבצע באותה תקופה, כולל תיעוד של שיחות מרכבו הפרטי של שרקיה, תפסו את השיטה על חם – והפכו אותה לעובדה בתיק "פרשת מונופול". ומפקד ימ"ר צפון מצהיר: "בפרשייה הזו, בדרך מתוחכמת, הצלחנו להיכנס ללב הפועם של הארגון, לעקוב אחר הבכירים, לשמוע אותם בקולם מאיימים, מטילים אימה, וסוגרים ביניהם עסקאות, הם עצמם הפילו זה את זה - ללא צורך במתלוננים, הם פשוט היו מתועדים בנקודות הכי רגישות שלהם, הם אלה שהביאו את הראיות כנגדם".
האיום המתועד: "תיזהר להתקרב אליה"
בתחילת שנת 2023, חברת הקבלן א.א. זכתה במכרז לביצוע עבודות תשתית בכניסה לירכא, סמוך לסניף בנק מרכנתיל. זה היה מכרז חוקי, מסודר, שבו החברה זוכה כדין. אלא שלא חלף זמן רב, והאתר הפך לשדה שבו נבחן מי באמת שולט בשטח. הקבלן החל בעבודות, הצוותים התייצבו, והכול נראה בדרכו להתקדם – אבל מהר מאוד הגיעה התזכורת מעולם אחר. אנשי הארגון ביררו מי האחראי וניסו לסגור עניינים בדרך ה"מקובלת". כשהמסר לא נקלט – עבד שב שוב, הפעם בליווי נוסף. ואז, באופן צפוי אך מצמרר, הגיע הטלפון.
"שלום, מדברים איתך ממשפחת אבו לטיף", נשמע הקול מעבר לקו. "תקשיב – לגבי העבודה של מרכנתיל, אוי ואבוי לך אם תתקרב אליה. אם אתה צריך כל דבר – תעלה, תשב עם החבר’ה למעלה". הקבלן נשמע נבוך: "איזו אחת?", והתשובה לא השאירה מקום לספק: "העבודה ליד בנק מרכנתיל. אל תיכנס לעבודה, אם אתה צריך כל דבר – תעלה, תשב עם החבר'ה". כשניסה להבין מי בדיוק עומד מאחורי האיום, נענה: "אין צורך שתדע מי מדבר. מדברים מבית משפחת אבו לטיף. יאללה, תסמוך על אללה. ביי".
כך נראית שיטת השליטה וההפחדה: בלי צורך באלימות מיידית – רק שם, טון תקיף, והבנה שכולם יודעים בדיוק למי מתכוונים כשאומרים "משפחת אבו לטיף". התוצאה בשטח ברורה: העבודות נפסקו. בלי דיון משפטי, בלי בירור מול המועצה, ובלי כל סיבה הנדסית. רק איום אחד, מתועד היטב, שחיסל את הזכייה.
"זו לא סחיטה - זה טרור"
פרשת מרכנתיל היא רק חוליה אחת בשרשרת ארוכה. התבנית חוזרת כמעט בכל מכרז: קבלן זוכה, עבודה מתחילה, ואז – טלפון, ביקור, איום. לפעמים זה "ד"ש מהחבר'ה", לפעמים שיחה מצמררת עם נציג "מלמעלה", ולפעמים ירי, מטען או פשוט כניעה שקטה. לכל מקרה יש את הגוונים שלו – אבל לכולם מכנה משותף אחד: מסלול מפורט, מדויק – של השתלטות. אל מול זה, נותרים הקורבנות חסרי אונים ומלאי חשש מהעתיד להתממש אם לא יענו לדרישות העבריינים.
"אנחנו זיהינו מקרים רבים שבהם קבלנים פשוט לא ניגשו למכרזים רק בגלל שידעו, או חשדו, שיש סיכוי שמדובר בעבודה של אבו לטיף. פחדו מראש. לא הייתה התנגדות, לא היה דיון – זו קנייה של שקט", מסביר נצ"מ הררי, מפקד הימ"ר של מחוז צפון. "חלק מהקבלנים ניסו לעמוד על שלהם – וכנקמה איימו על חייהם, ביצעו ירי, הניחו מטעני חבלה, הטילו אימה על חייהם. הקורבנות עשו כרצונם רק כדי שיעזבו אותם. זו לא סחיטה – זה טרור. במילים אחרות, לא משנה אם זה מכרז של המדינה או יזם פרטי – אם אתה בונה, אתה תשלם. ואם לא – אז יגמרו אותך עד שתשלם".
חוקרי היחידה לפשיעה כלכלית בלהב 433 ניסו בעבר לשכנע את הקבלנים שנסחטו להגיש תלונה, אבל מרביתם סירבו בתוקף וסיפרו מה קרה לאלה שיצאו נגד ארגון אבו לטיף. אחד מהם אמר: "אל תשרפו אותי. אל תשימו אותי, אני לא יכול להתמודד מולם נשמה, יש לי משפחה, אחי, אל תשימו אותי במוקד, מה אני צריך את כל החרא הזה? אני לא צריך את זה".
כך, לאורך שנים, פועל הארגון תוך הטלת אימה על הקורבנות שלא משתכנעים לשתף פעולה בחדרי החקירות, מעדיפים לעזוב את העבודה, ולהמשיך בשגרתם. “אנחנו מדברים פה על פעילות רוחבית. זו לא פרשייה אחת – זו שיטה שהופעלה במשך שנים, בעשרות מקרים, מול מכרזים ציבוריים, ממשלתיים, היוקרתיים והרגישים ביותר, מול קבלנים, מול יזמים פרטיים. והכול – בלי תלונות של קורבנות", מדגיש הררי. ורפ"ק גולן מוסיף: "הם הצליחו לייצר מעגל של פחד בקרב מתלוננים, גם בעבירות סחיטה, גם בעבירות איומים, ובטח בעבירות פשיעה חמורות. המסר שלהם: 'אל תשתפו פעולה עם המשטרה כי נגיע עד אליכם'".
"המכה הייתה מיועדת לך"
התחנה הבאה במסלול כתב האישום ניצבת בכפר יסיף, וזו אחת הפרשות המקוממות ביותר בשורת התיקים. יזם מקומי פתח מתחם הכולל סופרמרקט ואולם אירועים. לא עבודות ציבוריות, לא מכרז ממשלתי, רק עסק פרטי. אלא שבשביל ארגון אבו לטיף, כל תזוזת טרקטור או יציקת בטון היא הזדמנות לשליטה. באותה תקופה בוצעו עבודות תשתית ממשלתיות בכניסה לכפר – סלילה של כביש חדש בידי המועצה המקומית. אתר העבודות שכן סמוך למתחם שבבעלות אותו יזם, ובארגון כנראה בלבלו בין השניים. זה כל מה שנדרש.
שליחים מטעם אבו לטיף הופיעו פתאום בשטח. הם פנו ישירות אל בעל המתחם, והודיעו: "העבודה הזאת לא תימשך. תשלם דמי שמירה – או שתעצור אותה". האיש המופתע ניסה להסביר שאין לו כל קשר לעבודות, שהוא לא קיבל מכרז, שהוא לא קבלן – רק יזם פרטי. זה לא עניין אותם. הם הגיעו אליו, הסבירו שמבחינתם הוא אחראי – ודרשו תשלום. כשהתעקש שאין לו קשר לעבודות, הם חזרו. הפעם – עם נשק.
שני מקרי ירי תועדו לעבר המתחם שלו, אחד לעבר הסופרמרקט ואחד לעבר אולם האירועים. כדורים שרטו את קירות המבנה, וכל מי שהיה בסביבה ידע בדיוק במה מדובר. ואז, יום אחרי הירי, הגיעה גם השיחה – מאיימת, ישירה, ללא כל טשטוש: "אתמול ככה קרה מקרה. המכה לא הייתה מיועדת לפועל, הייתה לך. לא מצאנו אותך", אמר בכיר בארגון של אבו לטיף, "אתה רוצה לשבת לסיים או מה?". באותו רגע, המסר הובהר סופית – הירי לא נועד להפחיד את העובדים או לגרום נזק לרכוש. המטרה הייתה הוא, חייו.
הקורבן שאל: "מה לעשות?". גורם בארגון אבו לטיף השיב: "תפנה למישהו שיעזור לך", והוסיף: "אם היינו תופסים אותך בפנים – הייתי דופק אותך במקום". ורפ"ק גולן, חוקר בכיר בימ"ר צפון, מצייין: "כל תחושת הביטחון של הקורבן נפגעת. מעבר לזה שמתקשרים וסוחטים אותו, ומעבר לזה שיורים על המקום שלו, מועבר אליו גם מסר ברור: 'היינו שם במתחם שלך, ואם אתה היית שם - אתה היית מקבל כדור'".
כמו ברוב הפרשות האחרות, גם כאן השיטה חוזרת: תשלום תמורת שקט. רק שכאן - גם כשאין לך קשר לפרויקט, אתה לא באמת מחוץ למשחק. אם אתה מספיק קרוב, אתה עלול להיתפס כשחקן – ולשלם את המחיר. במקרה המדובר היזם ספג נזקים כבדים בשווי עשרות אלפי שקלים.
גם במרכז: המטען התפוצץ – והכסף עבר
ארגון הפשע של אבו לטיף, כך לפי כתב האישום, לא הסתפק עוד במכרזים בצפון. יחד עם עבריינים מוכרים מאזור נתניה – בהם ויקטור עטיה, בעל מוניטין עברייני מוכר, והקבלן נסים אמירה – הם סימנו יעד חדש: מספר פרויקטים נדל"ניים של יזם בכיר.
הסחיטה החלה בפברואר 2018. לטיף ועטיה הופיעו לפתע במשרדו של היזם, בלי פגישה מתואמת, והביעו "עניין" בעבודות העפר והפינוי בפרויקטים שבבעלותו. לפי כתב האישום, היזם, שידע היטב עם מי יש לו עסק – ושהשניים אינם אנשי מקצוע בתחום – ניסה להתחמק. הם שבו למשרדו, הפעם בנוכחות שאי אפשר לטעות בה, והבהירו מי הבוסים בשטח.
אבו לטיף מינה את הקבלן אמירה להיות המבצע בפועל. הראשון מבין החוזים שנחתמו היה בגובה 640 אלף ש"ח. אבל במהרה התחילו הדרישות לתוספות תשלום, והיזם נדרש להעביר סכומים נוספים – לא ישירות לאמירה, אלא לחברת "לטיף קנייה מכירה ותיווך" – חברה רשומה שבבעלות לטיף, אך על פי כתב האישום לא החזיקה עובדים, ציוד או כל פעילות ממשית. למעשה, מדובר בחברת קש, ששימשה לפי הפרקליטות כצינור להלבנת כספי הסחיטה. התהליך חזר על עצמו: בכל אחד מהפרויקטים – נחתמו חוזים "חוקיים" עם חברת לטיף, אך הלחצים לא הפסיקו. כשהיזם התמהמה בתשלום – עטיה, כך נטען, המתין מתחת לביתו - ואותו פיצוץ בקדילאק בחניון ברמת פולג, חמש שנים לאחר תחילת הסחיטה, סימן ליזם שאסור לו להתעסק איתם.
לטענת המדינה, מי שתועד כשהוא מתכופף לבדוק את המטען לפני הפעלתו – היה קרוב משפחה של דמות מרכזית בארגון אבו לטיף. עמראן שקיר הורשע בפיצוץ המטען ונשלח למאסר. בכתב האישום האחרון נטען כי לטיף, עטיה ואמירה היו מודעים למטען ולתכליתו.
ואז – הגיעה ההעברה האחרונה. כמה שבועות לאחר הפיצוץ, כך לפי כתב האישום, שילם היזם את יתרת הסכום. הסך הכולל ששולשל לידי השלושה – לטיף, עטיה ואמירה – עמד על 7.3 מיליון שקל. כל הסכומים גובו בחשבוניות חוקיות שנמסרו מהחברה של לטיף – ושולבו באופן חלק, כמעט אלגנטי, במערכת הבנקאית.
"הארגון עצמו סיפק לנו את הראיות"
"הצלחנו בחקירה הייחודית הזו להיכנס ללב ליבו של הארגון - פעם אחת כדי להבין איך הוא עובד, ופעם שנייה כדי לאסוף ראיות", מתגאה רפ"ק גולן. "היום הם מבינים שנסענו איתם ברכב במשך חודשים ארוכים, עקבנו אחר כל צעד שלהם, ולמדנו בזכותם את שיטת הפעולה המדויקת. הארגון צריך להבין היום שאיסוף הראיות נולד ממנו עצמו, והם ללא ספק ספקי הראיות הטובים ביותר".
גם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דני לוי, התייחס לאישום המקיף ואמר: "באנו חשבון עם משפחת אבו לטיף, וכך נבוא חשבון עם כל ארגון פשיעה. העבריינים גלגלו מליונים בכסות של קבלנים שמשתלטים על מכרזים של מדינה. אני הצבתי כמטרה לשים קץ לפעילות הזו, ונעשה זאת בדרך כזו או אחרת עם כל התארגנות עבריינית, לא ניתן להם מנוח".
בין האיומים הגלויים לשיחות המוצפנות, בין פיצוצים בלב נתניה למכרזים נסתרים בגליל – מסתתר סיפור נוסף, שקט יותר אך עוצמתי לא פחות: העבירות הכלכליות של ארגון אבו לטיף. על פי כתב האישום, לא מדובר רק באיומים או בהפעלת כוח פיזי – אלא במנגנון שלם של חברות קש, הלבנת כספים, זיוף מסמכים והוצאת חשבוניות פיקטיביות. הכול עטוף בניירת מסודרת, חתימות עו"ד וחותמות בנקאיות, שהפכו את הסחיטה לכלי יעיל ורווחי במיוחד.
בין החברות שהוזכרו: "לטיף קנייה מכירה ותיווך", ששימשה צינור כספי למיליוני שקלים – בלי עובדים, בלי ציוד, ובלי שמץ של פעילות אמיתית. במקרים אחרים נפתחו תיקים ברשות המסים במרמה, הוצאו תלושי שכר פיקטיביים, וסכומי כסף עצומים הוזרמו ב"מסלולים ירוקים" – שמוליכים, כולם, בחזרה אל פסגת הפירמידה. ובסוף, כמו תמיד – הכסף הגיע. לפעמים אחרי שיחה מאיימת, לפעמים אחרי פגישה בשטח או אחרי פיצוץ בחניון תת-קרקעי. אבל הפעם, לראשונה, גם כתב האישום הגיע – והוא רחב יותר, חמור יותר, והוא מבוסס על ראיות שלא דורשות עדי תביעה, הוא נוגע בלב המודל הכלכלי של ארגון אבו לטיף. בפרקליטות רואים בו תקדים אמיתי: לא רק תקיפה או סחיטה, אלא מכה ישירה גם בתשתית הפיננסית של ארגון הפשע - וסגירת מעגל נגד בכיריה.
תגובת פרקליט הנאשמים
עו"ד באסל פלאח, שמייצג את הנאשמים מטעם ארגון אבו לטיף, מסר בתגובה: "מרשיי מכחישים שביצעו כל עבירה שמיוחסת להם. כתב האישום מתפרס על מעל 80 עמודים. עשרות נאשמים ומאות עדים אבל מה התוכן? אנחנו רואים שם סיפורים - 'ההוא הלך, הוא קיבל, הם ראו', אנחנו לא רואים פה תוכן של מעשה. החוק אומר שצריך לבוא ולהצביע על מעשה מסוים שהנאשם עשה ושהמעשה הזה הוא עבירה על החוק ועל איזה סעיף בחוק. אלא שבמקרה הזה אנחנו קוראים סיפור שמתגלגל - ואנשים הולכים ואנשים מפחדים. אבל, אין כאן בן אדם אחד שאומר 'לטיף איים עליי, לטיף פגע בי, לטיף לקח ממני כסף'. בשורה התחתונה, יש פה סיפור שמספרים אותו ויש הרבה תוכן ללא תועלת, בלי משמעות, בלי מישהו שאומר 'הוא עשה לי'. זה מה שכל כך מיוחד בתיק הזה ובגלל זה בסוף התיק הזה יקרוס".
"רוב העובדות שבתיק הן הנחות ופרשנויות של מי שכותב את כתב האישום. יש פה פרשנות בלבד, הרי אין פה עד מדינה בתיק. זה מה שמיוחד בתיק. הדרגות והמעמד של חברי הארגון הוגדרו על ידי הפרקליט שכתב את כתב האישום, אני לא מכיר שיש דרגות בקרב הנאשמים. כתב האישום כולו מדבר על אירועים מלפני כארבע שנים - איפה הארגון הזה מאז? אין ארגון? כתב האישום הזה מתייחס לעבירות שבוצעו בשנים 2021- 2022, אנחנו היום בשנת 2025, אין בכתב האישום שום התייחסות להתנהלות שלהם בשנים האחרונות".
