במשך שנים היה אגף האיקסים בבתי הכלא המקום הסודי והסגור ביותר בישראל. הוחזקו בו אנשים שנאשמו בעבירות ביטחון חמורות – מרגלים, סוכנים זרים ומי שקיימו מגע עם האויב. בשנה האחרונה, שבה הואשמו כבר כ-35 ישראלים בעבירות ריגול למען איראן, הוקם בכלא דמון שבכרמל מעין "אגף X" חדש ועדכני: אגף המרגלים למען איראן.
הכלואים, רובם ככולם עדיין נאשמים בהליכי המשפט נגדם, מוגדרים "אסירים ביטחוניים", אך כיוון שאינם ערבים אי אפשר להחזיקם בבתי כלא ביטחוניים "רגילים". באותה נשימה, ומכיוון שאינם נאשמים או מורשעים בטרור יהודי, אי אפשר להחזיקם באגף המיועד לכך בכלא איילון, שלשיפור התנאים בו, לפי פרסומים בתקשורת, פעל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מאז מונה לתפקיד.
"בעקבות כל זאת הוחלט לרכז את הנאשמים בריגול למען איראן באגף ייעודי, והתנאים בו קשים מאוד", מספר מקור שמכיר את הנעשה בכלא. "בהתחלה לא הייתה להם אפילו אספקת מים. יש שם גם אנשים שאיבדו הרבה ממשקל גופם בגלל רמת האוכל וכמותו. עורכי הדין שלהם התלוננו לשב"ס על התנאים, והם השתפרו מעט, אבל עדיין קשוח מאוד באגף. בגדול מתייחסים אליהם בקשיחות ובחשדנות. למשל, כשהם מובאים לדיון בבית המשפט מלווים אותם אנשי שב"ס מכוסי פנים, כאילו מדובר בנוח'בות".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
השבוע הצטרפו שניים נוספים לגל המעצרים חסר התקדים של חשודים בריגול למען איראן. מדובר ביותר מ-20 פרשות שנחשפו ופורסמו רק בשנה האחרונה, ובמסגרתן הוגשו יותר מ-35 כתבי אישום. "שומרים" מנתח את כתבי האישום הללו ומצייר דרכם את דמותם של הנאשמים בריגול: מה הניע אותם וכמה כסף קיבלו בעבור הבגידה בארצם.
בשב"כ יצאו בקמפיין לבני נוער
האגף המיוחד בשב"ס אינו לבד: גם בשב"כ הוקמה, על רקע הפרשות שנחשפו, יחידה ייעודית לאיתור וללכידה של ישראלים שריגלו למען איראן. מניתוח המקרים לא ברור אם אותה יחידה עוקבת "מרחוק" אחרי ההפעלות ומתערבת ברגע האמת – כפי שקרה לאחרונה לאחר שנאשם באחת הפרשות השיג אקדח – או שהחשודים נעצרים ברגע שמגיע המידע. נקודה מעניינת שעולה מכמה מקרים: חלק לא מבוטל מהנאשמים הופעלו מאזרבייג'אן. השב"כ, מתברר, לא הסתפק רק בהקמת יחידת הסיכול, ולאחרונה החל גם בפיילוט ייחודי בליווי השלטון המקומי להסברה בקרב בני נוער וצעירים, כדי שיהיו ערים לניסיונות יצירת קשר ברשתות החברתיות מצד גורמים עוינים.
את החקירות מוביל השב"כ, ולפיכך נוהלי התיעוד שונים לעומת אלה המחייבים את המשטרה. בנוסף, גם לא תמיד מתקיימת זכות הפגישה עם עורך דין. הדבר מגלגל לפתחה של מערכת המשפט סוגיות מורכבות להכרעה, שמצטרפות לדילמה בסיסית אף יותר הנוגעת לחומרת העבירות: המדינה, נזכיר, הודיעה שלא תבקש עונש מוות כפי שניתן לבקש על הרשעה בעבירת ריגול, אך במקביל הורה פרקליט המדינה עמית איסמן שלא לחתום על עסקאות טיעון עם הנאשמים. במקביל, בסעיפי החוק – או במילים אחרות, בעבירות שבוצעו – אין הבחנה בין "מרגל-על" שפעל בזדון וגרם לנזק ממשי ובין מי שצילם מבנה בעיר בעבור בצע כסף, או כמו במקרה שיפורט בהמשך הכתבה, מי שטוען שביים עבור מפעיליו האיראנים סצנות לא אמיתיות.
בחזרה ל"אגף האיראני" בכלא דמון על עשרות יושביו: גורמים שונים המכירים את האגף אומרים שרובם עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שמעדיפים רוסית על פני עברית. זה לצד זה יושבים זרים שלא הכירו בעבר, אך יש ביניהם הרבה מן המשותף. כך למשל אזיז ניסנוב מחיפה כלוא עם רפאל גולייב מלוד. שניהם נולדו באזרבייג'אן ועלו ארצה, שניהם גילו בכלא, לטענת אותו הגורם, שככל הנראה הופעלו בידי אותו סוכן אזרי-איראני ששמו "אלשאן", שלעיתים אף היה מתבלבל ביניהם וקורא לזה בשמו של זה.
מעצרו של ניסנוב באוקטובר אשתקד, טוענים גורמים שונים, היה נקודת ציון בחשיפת המרגלים למען איראן: בעקבות החקירה והמעצר נחשפו שמונה פרשות דומות של ישראלים שגויסו דרך הרשתות. שיטת הגיוס הזאת אינה חדשה: כבר לפני כשלוש שנים נעצרו חמישה – ארבע נשים עולות ותיקות מאיראן וגבר – בחשד שהופעלו בידי סוכני הרפובליקה האיסלאמית. ההליכים המשפטיים הסתיימו רק לאחרונה, ורק אחת מהנאשמות הורשעה במגע עם סוכן חוץ.
פרשה בולטת אחרת היא מעצרו של מוטי ממן, בן 72 מאשקלון, שפגש באיראן את נציגי המודיעין המקומי והסכים להפעלתו בישראל תמורת כסף. באפריל נגזרו עליו עשר שנות מאסר.
לנאשמים מדמון, אומרים הגורמים השונים, פרופיל שונה לחלוטין מאותם עצורים. לרובם הגדול, כאמור, רקע של עלייה ממדינות חבר העמים לשעבר וקשיים כלכליים, אולם יש בהם גם בעלי פרופיל שונה שהתפתו להצעות לכסף קל ברשת. כדוגמה קצת שונה מהפרופיל הרווח של הנאשמים בריגול מביאים הגורמים את עדן דבס, סטודנט לפסיכולוגיה המתפרנס מעיסויים רפואיים, שנעצר באוגוסט שעבר.
דבס, תושב רמת גן, היה בעת מעצרו בשנה השלישית ללימודיו. אחיו שירת שירות קרבי ואילו אח אחר שלו שוהה בהוסטל סיעודי. דבס הפעיל ערוץ בטלגרם ובו הציע את שירותיו כמעסה, עד שקיבל הודעה, ככל הנראה הודעת פישינג (דיוג) שנעשתה בידי בוט, שהציעה "הזדמנות לעשות כסף". לאחר שענה החלו שיחות עם אדם שלא הזדהה, אבל הציע לשלם על פעולות כמו תליית שלטים הקוראים להפלת השלטון. "כבר מההתחלה הוא הבין שהוא יכול ליצור מצגי שווא למפעיל ולקבל כסף. למשל, הוא תלה שלטים וצילם למפעיל שלו ואז הסיר אותם ובכל זאת קיבל את התשלום", טוענים בסביבתו של דבס.
"כשהמפעיל ביקש ממנו לכרות ראש של בובה ולהניח אותה בפתח דירה מסוימת, הוא עשה את זה, אבל בכניסה לדירה של אביו ולא בכניסה לדירה שהתבקש", אומר אדם מסביבתו של דבס. "וכשהוא התבקש להצית שרפה, הוא כבר סירב. הוא גם גיבה את כל השיחות וסיפר עליהן לאימא שלו. כך לא נוהג מרגל. במקרה הכי גרוע מדובר בישראלי שזיהה הזדמנות לעבוד על מישהו מחו"ל ולקבל כסף, ובלי כוונה הסתבך בפרשה ביטחונית".
הטיעונים הללו שכנעו את בית המשפט, למרות סכום של כ-12 אלף דולר ששולם לדבס בקריפטו לארנק דיגיטלי שפתח. אומנם משפטו נמשך, אך הוא שוחרר בתנאים מגבילים לביתו ואף הותר לו לצאת ללימודיו.
פרשת הריגול הגדולה נחשפה במקרה
המעצר שגרר גל שלם של מעצרים אחרים הוא, כאמור, זה של אזיז ניסנוב מחיפה, של בנו יגאל ושל חשודים אחרים – ובהם נערים שלכאורה היו חלק מחוליה שהקים. בני המשפחה ומכרים אחרים של הנאשמים מסרבים להתראיין ישירות, אך הם מביעים בושה וחוששים מהקלון הכרוך באישומים. לשומרים נודע שלאחרונה נשרף ביתו של ניסנוב בחיפה, ואף שנטען כי קצר חשמלי הוא שגרם לשרפה, במשפחה משוכנעים שמדובר בהתנכלות.
כך או אחרת, הפרשה נחשפה במקרה. זמן קצר בטרם נלכדו באוקטובר שעבר עצרו ניסנוב וכמה מחברי החוליה בתחנת דלק סמוך לצומת גלילות. שוטר שעבר במקום ביקש את פרטיהם לאחר שחשד בציוד צילום שראה ברכב. הוא אסף את הפרטים ושחרר אותם לדרכם.
בהמשך נעצרו ניסנוב ובנו יגאל, וזמן קצר לאחר מכן נעצרו חמישה אחרים – ויאצ'סלב גושצ'ין, יבגני יופה, אלכסנדר סדיקוב ושני נערים. כתבי האישום שהוגשו נגדם מייחס להם כשנתיים של פעילות ענפה שכללה יותר מ-600 משימות צילום ותיעוד שביצעו בעבור אותו "אלשאן" מאזרבייג'אן. מתחם גלילות והמתקנים הביטחוניים שבו, לפי כתב האישום, היו יעדים מועדפים של החבורה, שצילמה אותו כ-15 פעמים בשלושה חודשים, לפי נקודות הציון שהעביר להם אותו אלשאן. בתום כל משימת צילום, שנעשתה בעיקר באמצעות הסלולרי, נשלחו התמונות דרך טלגרם.
ניסנוב בן ה-44 עלה לישראל מאזרבייג'אן עם הוריו כשהיה ילד. הוא גרוש ואב לשניים, ובעבר עבד בהנעת מכליות בנמל חיפה. הוא לא שירת בצבא ואין לו ככל הידוע אג'נדה פוליטית מובהקת. מנגד, לפי כתב האישום, יש לו רקע פלילי שכולל עבירות קלות של שימוש בסמים ורכוש, קשיים משפחתיים וכלכליים וחובות לבנקים ולעולם התחתון. לפני כשנתיים חיבר אותו חבר ילדות המתגורר בבאקו לאדם שלישי, שהציע פתרון לבעיותיו: הלוואה של עשרות אלפי דולרים בתמורה לצילומים בישראל.
מקורות המעורים בתיק מסבירים כי אותו אדם טען שבבעלותו חברה בין-לאומית למבני תעשייה והוא בודק את ההיתכנות לכניסה לעסקים בישראל. בכתב האישום נגד ניסנוב, לעומת זאת, נטען כי מהרגע הראשון הזדהה אותו "איש עסקים" בשם אלשאן ואמר כי הוא עובד במודיעין האיראני, וביקש ממנו לתעד את נמל חיפה, בסיסי צבא ועוד יעדים.
ניסנוב טען בחקירתו כי הניח שאין כל פסול בבקשות, שכן כל מה שהתבקש לצלם ניתן למצוא גם בחיפושי גוגל. כך או אחרת, התשלום הגיע כסדרו: "על הצילום הראשון של נמל חיפה הוא קיבל 500 דולר, כסף מצוין", אומר גורם המעורה בתיק.
"הוא לא שאל שאלות ולא ביקש הסברים כמו למה צריך להצפין את השיחות או למה הכסף משולם בארנק דיגיטלי", הוסיף אותו גורם, "הוא מצא פתרון לבעיותיו הכלכליות".
לפי כתב האישום, בשנתיים הבאות צילם ניסנוב גם מיקומים של סוללות כיפת ברזל, תיעד תנועת אוניות בנמלי חיפה, אשדוד ואילת, צילם את מחנה הקריה, את בסיסי גלילות ועוד ועוד.
ניסנוב גם נשלח בידי מפעילו לעקוב אחרי דמות מוכרת בתחום האנרגיה, שמרבה להתבטא בנושא גז, ובדגש על הנעשה בקווקז ובאזרבייג'אן. הוא הצליח להשיג את הפרטים של בני משפחתה של הדמות, את לוח הזמנים שלה ועוד. לא ידוע אם השב"כ התריע בעניין לפני הדמות.
בבוקר שאחרי מתקפת הטילים האיראנית הראשונה – עוד בשנה שעברה – נשלח ניסנוב לבדוק אם נגרמו נזקים בחיפה ובבסיס נבטים. גם אז, לפי כתב האישום, כשהיה ברור מדוע הוטלה עליו המשימה, הוא לא בירר עם מפעילו דבר אלא עשה את מה שהתבקש לעשות. בהמשך הלכו וגברו הדרישות לביצוע משימות, עד שבשלב מסוים התבקש ניסנוב למצוא "עבריינים" שיוכלו לבצע משימות הרג – וסירב.
בתמורה לכל המשימות, לפי כתב האישום, קיבלו ניסנוב והחוליה שגייס כדי לעזור לו כ-300 אלף דולר.
הזוג שהתבקש לרגל אחרי בכירה ב-NSO
פחות או יותר במקביל פעלו בשירות המודיעין של איראן גם רפאל גולייב בן ה-39, ואשתו ללה, בת 29, מלוד. השניים הכירו באזרבייג'אן ולפני חמש שנים עברה ללה לגור עם רפאל בישראל, ובה התפרנסו השניים מניקיון בתים. בשנה שעברה, לפי כתב האישום, פנה לגולייב חבר מאזרבייג'אן, שחיבר אותו לאותו אלשאן, שלכאורה ביקש לעשות עסקים בישראל. אלשאן ביקש צילומים מאתרים כמו נמל תל אביב או חיפה, וטען כי הוא רוצה לפתוח בהם עסקים.
בעקבות אלשאן יצר עם בני הזוג קשר אדם אחר שהזדהה בשם "חסן". השיחות הטלפוניות איתו עוררו אצל גולייב חשד, בשל המבטא האיראני שלו. החשד התעצם כשבני הזוג התבקשו לעקוב אחרי אישה מסוימת ובבירור שעשו גילו כי היא בכירה ביצרנית הרוגלות הישראלית NSO. השניים סירבו למשימה.
כמו במקרה של ניסנוב, גם עם בני הזוג התבצעו השיחות בטלגרם וגם אליהם הועברו אלפי דולרים באמצעות ארנק דיגיטלי. בחקירתו הודה גולייב כי בשיחותיו עם המפעיל נשאל אם יש לו אומץ לרצוח, והשיב בשלילה. התשלום שקיבלו, לפי כתב האישום עמד על כ-650 דולר לצילום.
בדרום הסתובב באותם ימים גם אדוארד יוסופוב בן 65 מנתיבות, ולפי כתב האישום הוא צילם בסיסי צה"ל לפי הוראות שקיבל. גם הוא עלה מאזרבייג'אן לפני חצי עשור, והצטרף ליתר בני משפחתו שעלו ארצה כבר לפני 30 שנה. ילדיו אפילו משרתים בצבא. בשנה האחרונה קיבל הצעה ממכר במולדתו לחבור לאיש עסקים שלכאורה רצה לעשות עסקים בישראל ובכללם יבוא צמיגים ותיירות.
לפי כתב האישום, יוסופוב התבקש לסייר בישראל ולצלם מקומות שונים תמורת תשלום. בשלב כלשהו ביקש ממנו מפעילו האזרי להתקין יישומון משחק מסוים, שכולל אופציה לתקשורת בין השחקנים, ודרכו השאיר לו הוראות צילום שונות. "הם הורידו את התוכנות האלה לאחר שאמרו להם שבאמצעותן יהיה קל לדבר", אומר גורם המכיר את התיק וטוען: "לכל אורך הדרך יוסופוב לא עשה למעשה שום דבר חמור. להערכתי עושים מהפרשה הזו טררם כדי שיהיה את מי להעלות על המוקד. הוא לא פגע בביטחון המדינה ולא הייתה לו כוונה לפגוע בביטחון המדינה. לטענתו אותו איש עסקים אינו איראני ולא ברור איזה ראיה קושרת אותו לאיראנים".
כתב האישום מציע נרטיב שונה בתכלית, ולפיו יוסופוב צילם את עיר הבה"דים, את בסיס נבטים וכן בסיסים אחרים. בסך הכול, נטען, הוא קיבל תשלום של 41 אלף דולר. כשסנגורו נשאל על האישום הזה, הוא טוען שהצילום לא היה של בסיס הצבא אלא בוצע במהלך נסיעה בכבישים מחוץ להם.
את יום מעצרו יוסופוב ובני משפחתו לא שוכחים. בשעת לילה מאוחרת פרצו אל דירתו בנתיבות חמושים רעולי פנים. בן הזוג של בתו של יוסופוב שלף נשק, כי חשש שמדובר במחבלים, ואז הוכה, נאזק ונעצר. גם ילדיו של החשוד וגרושתו נעצרו והובאו לחקירה.
בחקירתו טען יוסופוב כי פעל בתמימות. אומנם הוא חשד שעושים עליו מניפולציה, אבל הוא טען כי חשב שהכול סביב עסקים, ועוד הסביר כי נעזר בבני משפחתו להתקנת האפליקציות, ונעזר בהם בהתכתבויות, כי התקשה בהפעלת הסלולרי.
אחת הטענות המרכזיות שעולות מצד הסנגורים ברוב תיקי הריגול היא שאין הוכחה שהמפעילים היו איראנים. "במקרה דומה שהתנהל בבית המשפט בעבר השב"כ הציג חוות דעת כשהוא ידע שהמפעיל איראנים. במקרים של השנה האחרונה, כולל זה שאני מייצג בו, זה לא קרה", אומר עו"ד מאהר תלחמי, המייצג את ניסנוב. עם זאת, במרבית כתבי האישום ובפרט בזה של ניסנוב מתעקשים בשב"כ כי המופעלים ידעו בוודאות שהם פועלים בשירות סוכני חוץ איראנים.
"הוא הסכים לירות באדם"
עו"ד תלחמי מכיר את מרבית התיקים הביטחוניים שהוגשו בשנה האחרונה. לדבריו רוב הנאשמים הם מאוכלוסייה מוחלשת וחסרת יכולת כלכלית, הנעזרים בסנגוריה הציבורית. "בכל המקרים הבקשות שמבקשים המפעילים הן טיפשיות – לצייר גרפיטי או לתלות שלט – אבל הן הולכות ומתפתחות", הוא אומר. לעיתים, כמו בתיק של הנאשם ולדימיר ורחובסקי, שנעצר באוקטובר גם הוא בחשד לריגול, לא הסתפקו המפעילים רק בבקשות שיצלם: בהמשך הוא אף קיבל נשק והסכים לירות במדען ישראלי, תמורת 100 אלף שקל, אירוע שהשב"כ סיכל בטרם קרה.
כפי שפורסם, בנאשמים גם שניים שהגיעו למושב שמתגורר בו שר הביטחון ישראל כ"ץ וביקשו להתקין מצלמה סמוך לביתו. נאשם אחר נעצר לאחר שאסף פרטים על מיקומו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בעת שהיה מאושפז בבית חולים. עוד נאשמים עסקו גם בתליית שלטים נגד נתניהו, בתמיכה במחאה נגד הממשלה ובריסוס גרפיטי בשם "ילדי רוחאללה" בהוראות מפעיליהם האלמונים בטלגרם.
חלק לא מבוטל מהמשפטים מתמהמה. "היו ניסיונות להגיע להסדר טיעון באחד המקרים, אבל זה לא מתקדם, ולהבנתנו המדינה נחרצת מאוד בעמדתה. התיקים חסרי תקדים, יש פה סיוע לאויב בזמן מלחמה, אבל צריך לזכור שבעבר הגישו תיקים כבדים באמת על עבירות כאלה, ואילו כעת אנחנו מתמודדים עם מי שצילמו קברים או ציירו גרפיטי", טוענת בכירה במערכת אכיפת החוק העוסקת בנושא. "הפרקליטות לא קבעה אמות מידה לגבי העונשים שהיא רוצה".
עו"ד עומר אדירי, שמייצג את אחד החשודים בפרשות, מוסיף: "לא דומה המקרה של מי שתכנן לרצוח בכירים וצילם מתקנים ביטחוניים, לזה של מי שתלה שלטים והסיר אותם, כמו הלקוח שלי, ועדיין עומד לדין על עבירה שדינה 15 שנה".
אם בשנה האחרונה, כשכבר מתנהלת מלחמה, נתפסו כל כך הרבה ישראלים מצלמים בסיסים ומערכי הגנה בעבור מפעילים זרים, האם יש עוד רבים אחרים שטרם נתפסו? תשובה על שאלה הזאת אין, כמובן. מה שבטוח הוא שהיכולת לגייס דרך הרשתות החברתיות פתחה לפני האיראנים כר פורה, והם ניצלו אותו רבות.
תגובות
משירות בתי הסוהר נמסר: "העצורים והאסירים מוחזקים על פי הדין וזכויותיהם נשמרו. כל טענה דינה להתברר במקומות המיועדים לכך".
במערכת הביטחון הסבירו כי גם אם המשימות של גורמי ההפעלה נראות באופן שגוי "בלתי מזיקות" – תליית שלטים, תיעוד מקומות או הצתות – מדובר בעבירה חמורה. לצד הגשת כתבי אישום חמורים מבינים במערכת הביטחון כי יש להסביר לציבור את טיב הקשר האסור עם גורמים איראניים, ועל כן לאחרונה החל פיילוט משותף לשב"כ ולשלטון המקומי, שבמסגרתו מתקיימות הרצאות לתלמידים, לצוותי הוראה ולסגלי החינוך כדי להגביר את המודעות בכל הנוגע לקשר עם גורמי חוץ המציעים כסף בעבור משימות דומות ולהגביר את הערנות בעיקר עכשיו, כשמתקרב החופש הגדול.
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית