בשעות הראשונות של המתקפה באיראן, כשישראל יצאה למכת הפתיחה שהדהימה את העולם ועל הטלפונים של כולנו השתלטה התרעה מבהילה של פיקוד העורף, ישב ר' בקרון התקיפה של טייסת הכטמ"מים (לשעבר כטב"מים או מל"טים) והביט במסכים. מולו, במרחק של יותר מ-1,500 קילומטר מהבית, עמדו משגרי טילים בליסטיים מוכנים לירי לעבר ישראל. "חבר'ה, זה הזמן שלנו", אמר לחבריו בקרון, רגע לפני שלחץ על הכפתור שירה את הטילים על המשגרים האיראניים.
13 שנה בדיוק חלפו מאז התגייס לחיל האוויר, אבל הוא מעולם לא דמיין שיגיע למרחקים כאלה. שלל תפקידים הוא עבר במערך הכטמ"מים עד שמונה לסגן מפקד טייסת, והכול הוביל לדבריו לרגע הזה – הרגע שבו סלל חיל האוויר את הדרך בשמי מערב איראן. "מעולם לא חוויתי תחושת סיפוק גדולה מזו", יספר אחר כך על הרגע שבו ראה את המשגרים מתפוצצים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אנחנו משוחחים אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף. שעות שינה כמעט שלא היו לו בשבועיים האחרונים. כשאני שואל אותו מה שלומו, הוא משיב: "לא יכול להיות טוב יותר, אני חי את החלום בגדול". אני מופתע מהתשובה ושואל: "עד כדי כך?". הוא נעצר לרגע ומסביר את עצמו בחיוך. "שמע, בגדול, לזה הוכשרתי ואני בתקופה שאני מרגיש שאני מממש את מה שנועדתי לעשות בצבא ברמות הכי גבוהות והכי רחוקות שיש", הוא מסביר במעט פאתוס. "אז אם תשאל מישהו במקום שלי, נראה לי שהוא יגיד לך שהוא ממש חי את החלום – עם כל הכאב והקושי שיש בזה, אבל זה ככה".
"הסתכלתי לאשתי ולבתי בעיניים, ויצאתי"
חודשים ארוכים התכונן ר' למבצע, בלי שיכול היה לגלות דבר לאיש. לתוכנית היו שותפי סוד מעטים בטייסות התוקפות של החיל, ועל הסוד הם שמרו בקנאות. "למבצע הזה אנחנו מתאמנים כבר המון זמן. חיל האוויר בונה את עצמו כבר הרבה שנים למלחמה רב-זירתית, לאירוע שבו נפגוש אויב רחוק ומורכב יותר". העיניים שלו, הוא אומר, נשואות לכיוון איראן מיומו הראשון בצבא. אבל הפעם זה היה שונה.
באחד הימים קרא לו מפקד הטייסת למשרדו והודיע לו שהוא נבחר להיות מפעיל הכטמ"ם הראשון שיתקוף באיראן. רוב אנשי הטייסת התכוננו למבצע בלי שהם יודעים למה הם מתכוננים. "בכל מבצע שהוא ברמות הסיווג הסודיות יותר אנחנו לא חושפים את כל הטייסת, ויש מעט מאוד אנשים שיודעים מה הסיבה שלשמה אנחנו מתאמנים כמו שאנחנו מתאמנים", הוא מסביר. "לא בהכרח היינו צריכים לומר מה השם של המקום הזה".
גם הבודדים שנחשפו לסוד לא ידעו מתי זה יקרה. ערב המבצע התקבלה ההודעה הסופית: שעת השי"ן הגיעה. ר' היה בבית עם המשפחה והבין שעליו לנסוע לטייסת. "זה להסתכל לבת שלי ולאשתי בעיניים", הוא מתאר. "הרגע הזה של לתת להן חיבוק ונשיקה ולדעת שאחרי הדבר הזה הן יסתכלו עליי אחרת, כי הן יודעות שדאגתי לדורות קדימה – זה רגע שאנצור הרבה זמן, אולי כל החיים. אני יודע שבפעולות שאעשה בשעות הקרובות אשפיע על החיים של הבת שלי בשנים הבאות".
"אני יודע שאני יוצא למשימה קיומית, לא פחות", הוא מוסיף. "מדינת ישראל הייתה באיום קיומי אמיתי מאיראן ומהשלוחים שלה". כשחזר לבסיס הוא כבר ידע שהוא עומד לעשות היסטוריה: "התחושה הייתה של ראשונים בארץ לא נודעת".
"ראינו אותם רגע לפני השיגור"
מעל אדמת איראן, במרחק שמעולם לא הגיע אליו במטוס קודם לכן, הבין ר' את המשמעות של המשימה. "המטרה שלנו הייתה לתקוף את משגרי הטק"ק (טילי קרקע–קרקע) הראשונים שתוכננו להגיב על מכת פתיחה שלנו", הוא מתאר. "כשהגענו ראינו אותם מוזקפים, רגע לפני השיגור. לצערי את אחד מהם ראינו משוגר. התחושה הייתה מעט מתסכלת, אבל זה רק גרם לנו להבין כמה חשוב מה שאנחנו עושים באותו רגע".
המשגרים עמדו מוכנים להמטיר טילים על גוש דן. "זה היה טיל ששוקל הרבה מאוד ויכול היה להפיל בניינים בתל אביב", הוא אומר. "לדעת שהורדתי אותו ואת המשגר, שהוא צוואר בקבוק משמעותי במערך הזה – זו הייתה תחושה מטורפת. לא משנה כמה חלמתי על זה, לא ציפיתי לראות את זה ככה בעיניים".
"אתה יוצא החוצה ורואה בחדשות שהיו פגיעות בכל מיני מקומות, ומבין איפה המשגרים שאנחנו תקפנו היו עלולים לפגוע בארץ וכמה עוד אנשים היו עלולים ליהרג", הוא ממשיך. "זה רגע שאתה מבין שמאחוריך עומדת מדינה שלמה – אזרחים שמסתכלים עליך ורוצים שתעשה את הכי טוב כדי להגן עליהם. אני זוכר את עצמי מסתכל על הצוות שלי, לוחץ להם את היד ומסביר להם כמה חשוב מה שעשינו. אני רואה ברק בעיניים של כולנו, כי זו באמת הייתה משימה מיוחדת מאוד, שלא עשינו עד אז – לא במקום, לא בזמן ולא בתצורה".
הטיסה לאיראן הייתה הארוכה ביותר שר' ביצע מעולם. "זו טיסה ארוכה ומורכבת ביותר מבחינת המקומות שמעליהם טסים והאיומים הנשקפים, שעלולים להשפיע על המטוס", הוא מסביר, נזהר שלא לחשוף פרטים מבצעיים. "אנחנו מגיעים הכי רחוק שהגענו אי-פעם, וזה בזכות תהליכי בניין הכוח ופיתוח אמצעי לחימה משמעותיים שהתרחשו בשנה האחרונה".
תהליכים אלה הגדילו את טווח הטיסה של הכטמ"מים ואפשרו להם לפעול שעות רצופות מעל איראן. "הצלחנו לקחת מטוסים שעד היום הצליחו להגיע למרחקים שהם בגבולות ישראל, ולשים אותם במקומות שהם הרבה מעבר לגבולות הדמיון", הוא מוסיף. "להטיס למרחק של למעלה מ-1,500 ק"מ – מעולם לא עשיתי דבר כזה מאז שאני בטייסת ובמערך, וגם לא כל כך חלמתי שזה יקרה".
שותפי הסוד שהובילו למכת הפתיחה המפתיעה
מעטה החשאיות הכבד שאפף את המבצע הוסר עם הטלת הפצצה הראשונה. "ממצב שבמכת הפתיחה רק מעטים היו חשופים לפרטים", מתאר ר', "היינו צריכים לגייס את כל הטייסת – לוחמים, לוחמות, חיילים, חיילות, תומכי לחימה – כדי שיהיה להם חלק פעיל במבצע".
התכנון המקדים היה חובק זרועות וקפדני. ראש זירת העומק באגף המבצעים (אמ"ץ), סא"ל ג', מספר ל-N12 על ההיערכות: "הקימו את הזירה הזו לפני שלוש שנים, כשהבינו שזה היום ולשם נערכים. בחצי השנה האחרונה הרימו את נוהל הקרב והייתה עבודת תכנון מדויקת וקפדנית לתוכנית מטכ"לית שלמה. התפקיד של הזירה – לראות את השלם, לחבר ולסנכרן הכול, לעזור למפקדים בתהליכי קבלת ההחלטות ובניהול המערכה".
"בתחילת 2025, אפילו קצת לפני כן, הצגנו את זה לרמטכ"ל. קבענו את הנקודה הזאת בזמן גם מתוך בניית היכולת וגם מתוך הבנת האיום באיראן. בחודשים האחרונים זה כל מה שקבוצת אנשים מאוד מסוימת ולא גדולה עשתה, יום ולילה ובסופ"שים, לקראת הרגע הזה. האתגר המטכ"לי הוא לקבוע את הרגע הנכון, לשמור על חשאיות מתוך הרצון לפתוח את זה בהפתעה", מסביר סא"ל ג'. "מאחורי זה עומדים אלפי אנשים שאחראים לראות שהרגע הזה קורה. היה מתח מטורף בין המוכנות הנדרשת להפתעה: אם זה לא היה בהפתעה, זה לא היה מצליח ככה, ובטח שלא ביממות הראשונות".
בסך הכול השמיד חיל האוויר כ-200 מ-400 המשגרים שהיו בידי איראן, ופגע גם בניסיונות של המשטר להעצים עד מאוד את תוכנית הייצור של הטילים. חלק גדול מציד המשגרים והטק"ק התבצע באמצעות הכטמ"מים התוקפים של החיל, ותוצאותיהם היו טובות מכפי שהיו בכל זירות הלחימה האחרות של ישראל.
"יצרנו שם תחושת נרדפות, ממש"
הכטמ"מים "ישבו על האיראנים", עקבו אחר חוליות השיגור במערב איראן ותקפו אותן ללא הפסקה. בלא מעט מקומות נאלצו צוותי השיגור להיכנס למסתור ופחדו לצאת לשגר טילים. במקרים אחרים הם כבר יצאו לתקוף, אבל כשזיהו את הכטמ"מים הישראליים מעליהם או שמעו את הזמזום – נטשו את המשגרים ונמלטו. כך הצליח חיל האוויר לדחוק את חוליות השיגור מזרחה.
"אני מרגיש שיצרנו שם תחושת נרדפות – ממש ככה", אומר ר'. "כשהחיילים האיראנים שמעו שכטמ"ם מגיע, אם זה בעיניים או דרך האוזניים או דרך מערכות אחרות שהיו להם, הם התחילו לרוץ בהיסטריה בבסיסים שלהם כמו בנוהל 'אדמה בוערת'. במקום אחד שתקפנו, כמעט שלא ראינו אותם מגיעים יותר – הם באמת פחדו".
"אני לא מזלזל בהם בכלל", הוא מסייג מיד. "זה צבא מקצועי, עם יכולות גבוהות, ובמקומות אחרים הם ניסו לפגוע בנו וליצור מלחמה נגדית. אתה יכול להגיע למקום מסוים בתקיפות של מטוסי קרב ולראות פעילים שמנסים לירות עליך. אתה לא נותן להם לפגוע בך ואתה תוקף אותם, אבל התחושה הכללית הייתה שהצלחנו לערער אותם".
הכטמ"מים של חיל האוויר – הרמס 900 (כוכב) וכן המל"ט האסטרטגי הגדול מסוג הרון TP (איתן) – חגו בשמי טהראן במסע ציד רחב היקף. אם במשימות הראשונות תקפו משגרים איראניים, הרי שבהמשך עברו לתקיפת בכירים במשמרות המהפכה, ציד משגרי נ"מ (טילים נגד מטוסים) שנעו על משאיות, תקיפת אתרים שמטוסי קרב כבר תקפו בהם כדי לוודא שאין יוצא ואין בא – והגיעו גם לאתרי גרעין, שם תקפו מערכות הגנה אווירית מתקדמות.
באזורים מסוימים תקפו הכטמ"מים מטרות שמטוסי הקרב לא הגיעו אליהן, מתוך הבנה שלא רוצים לסכן טייסים. עוד הם תקפו תשתיות צבאיות ואוויריות, השמידו משגרי כטב"מים באספהאן, תקפו שדות תעופה צבאיים והשמידו מטוסי קרב ומסוקי קרב של המשטר האיראני. למרות ההצלחות הרבות הפילו האיראנים שני כטמ"מים ישראליים במהלך המלחמה – מחיר שבחיל האוויר אומרים שהביאו בחשבון.
לצד האח והגיסה, שתוקפים באיראן
כשהכטמ"ם שלו חג מעל איראן, ר' לא היה יכול שלא לחשוב על אחיו ועל גיסתו – שניהם נווטי קרב בחיל האוויר. בעיניו השמדת מערכות ההגנה האווירית והמשגרים האיראניים היא הדבר הכי אישי שיש. "הרגשתי שבמעשים שלי אני פותח להם את הנתיב כך שלא ייפגעו, שאני מגן עליהם ברמה הכי אישית שיש", הוא מתאר. "כשאני רואה טיל קרקע–אוויר מהסוג שעלול לפגוע במטוסי קרב ואני תוקף אותו, או הלוחמים שאיתי בטייסת תוקפים איום כזה, בשבילי זו סגירת מעגל משפחתית".
"ככה אני דואג שהם יגיעו בשלום למטרה שהם אמורים להיות בה – אח שלי נלחם במטוסי קרב ואני מרגיש שאני מגן עליו כשאני מגיע לפניו ויוצר לו את השקט שהוא צריך כדי לפגוע באויב בצורה משמעותית יותר", הוא מסביר את תחושת האחריות המשפחתית שמלווה אותו בכל משימה.
רבות מהמטרות שתקף חיל האוויר ברחבי איראן לא היו חלק מבנק המטרות של אגף המודיעין עם היציאה למבצע. "המערך שלנו מורכב גם מיכולות איסוף וגם מיכולות תקיפה", מסביר ר'. "בשונה ממערך הקרב שמגיע, מטיל את הפצצה וחוזר – המערך שלנו נמצא שם 24/7. זה מערך שנמצא שם לא רק כדי לתקוף מטרות, הוא גם נמצא שם עם מצלמה או עם יכולת אחרת ואוסף מודיעין".
התוצאות היו מיידיות. "אני יכול להגיד שבהרבה מקומות מטרות שהותקפו הן מטרות שבזמן אמת הכטמ"ם הביא, כי לא בהכרח היה המודיעין הזה בידי צבא", הוא מתאר. "כמו לעבור בבסיס צבאי מסוים ולזהות שם רכיב או מטוס או משהו שיכול לאיים עלינו – זה משהו שלא בהכרח מגיע ממודיעין מוקדם".
מול צבא מסודר, לא חוליות מחבלים
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל טייסות הכטמ"מים של חיל האוויר מתוחות עד הקצה. המפעילים בקרונות התרגלו לתמרן בין ליווי חטיבות חי"ר בעזה לציד חוליות חיזבאללה בלבנון וסיכולים ממוקדים באיו"ש. עכשיו הם למדו להכיר מקרוב גם את הרפובליקה האיסלאמית. "כשאתה טס מעל עזה, זה אויב שכבר שנים יודע איפה אתה מחפש אותו, איך אתה מתנהג, איך הפצצה שלך פוגעת ומה המשמעות שלה. הם לומדים אותנו כבר הרבה זמן", מנתח ר'. "באיראן האויב לא יודע בהכרח איך אתה מתנהג".
ברמה הטקטית, הלחימה עם מדינה ריבונית שירתה את חיל האוויר טוב יותר. ראשית, האיראנים כמעט אינם משגרים מאזורים מאוכלסים, לעומת חמאס וחיזבאללה, מה שמאפשר חופש פעולה גדול יותר. שנית, המודיעין שסיפק אגף המודיעין לחיל האוויר היה מדויק מתמיד. "איראן היא אויב חכם ומורכב הרבה יותר, בעל יכולות גבוהות הרבה יותר מבחינת צבא ומשאבים", מבהיר ר'. "אתה לא עובד נגד כוח גרילה ולא נגד מחבלים. אתה נגד צבא שעובד בצורה מתוחכמת ואינטליגנטית, וצריך למצוא את התחבולות הנכונות כדי להצליח לפגוע".
על כך מתווספים המרחקים העצומים בין היעדים השונים. "אתה יכול למצוא את עצמך במשימה אחת, באותה טיסה, טס מאות קילומטרים בין מטרות", הוא מתאר.
"אנשים אמרו שאולי לא נצליח"
כשנשאל איך הצליח חיל האוויר להשיג עליונות אווירית שמאפשרת להטיס גם כטמ"מים בלב איראן, נעשה ר' רציני. "התשובה הפשוטה היא בני אדם", הוא אומר. "אנשים מקצוענים מדהימים שפשוט ראו מטרה לנגד עיניהם והחליטו שזה האיום הקיומי שצריך להתמודד איתו, ואין ברירה. הם עבדו לילות כימים כדי להצליח לשים את המטוס במקום הזה. עבדנו בזה מאוד קשה, לא ויתרנו לרגע, לא עצרנו מול טחנות רוח ומול אנשים שאמרו שאולי לא נצליח".
נקודת השפל שממנה החל צה"ל את המלחמה הובילה, לדבריו, לנחישות גדולה הרבה יותר. "אחרי תחושת כישלון לא פשוטה שהייתה אחרי 7 באוקטובר, כשנכשלנו בתפקיד שלנו להגן על האזרחים, מה שקרה כאן זו פשוט יוזמה אמיתית של חיילים וחיילות שהאמינו שצריך לעשות את המשימה הכי טוב שיש".
המלחמה הארוכה דווקא חידדה, לדברי ר', את יכולות החיל. "אנחנו נמצאים במלחמה ארוכה מאוד, ששמה את האנשים שלנו בשיא הכשירות. אנשים מגיעים ל-500 ימי מילואים ברצף ולא עוצרים. אלה הלוחמים שאיתך בטייסת – אלה החבר'ה שמסתכלים עליך בקרון, ואתה יודע שיש על מי לסמוך".
"זה לא הלך בקלות, זה לא היה קסם", מדגיש ר'. "זה היה תהליך מאוד ארוך של למידה, של מחשבה, של מוכנות גבוהה מאוד ושל כשירות שהובילה למקומות שבהם אנחנו יכולים לעבוד בשיתוף פעולה מטורף עם טייסות הקרב".
"חולם להגיע למקומות רחוקים יותר"
בינתיים, חרף ההישגים של חיל האוויר, ר' מכוון גבוה יותר. "אני מבין שהפעם הצלחנו להגיע למקומות שהמערך שלנו לא בהכרח חשב שיגיע אליהם", הוא מודה. "ככל שאני יותר חולם וככל שאני יותר מאתגר את עצמי ואת הלוחמים שלי בטייסת להגיע למקומות רחוקים יותר וגדולים יותר – ככה בסופו של דבר אנחנו מצליחים".
לקראת סיום השיחה מבקש ר' להעביר מסר למדינה כולה. "הייתי רוצה שאזרחי ישראל יידעו שאנחנו נלחמים במלחמה צודקת מאין כמותה. אנחנו מסירים במו ידינו איום אמיתי וקיומי מעל המדינה – אם בעולמות הגרעין ואם בעולמות הטילים. אני נלחם לא רק בגלל שאני יודע שהמלחמה הזאת צודקת, אלא גם כי אני יודע גם מי עומד מאחוריי וכמה האנשים במדינה הזאת יקרים לי. אני מאחל לנו שלא נדע מלחמות יותר, אבל כל עוד אין ברירה – שנהיה הכי טובים שיש".
הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית
ניר דבורי השתתף בהכנת הכתבה