הרבה מים קרים התיז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לכל עבר בדברים שאמר בחלק הפומבי של הפגישה הבהולה, שאליה זימן את ראש ממשלת ישראל. בראש ובראשונה נכזבו תקוותיהם של החטופים המוחזקים, מעונים, בידי חמאס בעזה ובני משפחתם הדואגים והחרדים כאן בבית. גם התקווה של תושבי עזה להפסקת אש, שתשים קץ לסבל שלהם מאז שימשה הרצועה בסיס למתקפת הטרור והזוועה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר, התפוגגה.
ההנחה של בנימין נתניהו ומקורביו, שהזימון הדחוף מטראמפ מכיל תופין בדמות הפחתת המכסים שהטיל טראמפ גם על הידידה הקרובה במזרח התיכון, בבחינת ככה יעשה למי שטראמפ חפץ ביקרו, התבררה כמשאלת שווא. ההודעה על פתיחת משא ומתן עם איראן הייתה צפויה; אבל בשביל זה דורשים מראש ממשלת ישראל, שמנהל מלחמה בשבע חזיתות, לשנות תוכניות ולהרחיק באחת עד וושינגטון הבירה?
ולקינוח דרש טראמפ מנתניהו קבל עם ועולם "להיות הגיוני" בדרישות שיש לו מלא אחר מאשר נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שאותו לדבריו הוא מחבב מאוד. טראמפ ציטט משיחת טלפון שקיים עם ארדואן, שבה החמיא לו על כיבוש סוריה. כן, זה אותו ארדואן שלפני ימים אחדים התלבטנו איך לתרגם את המילים שהשתמש בהן כדי לתקוף את מדינת ישראל. יחריב, יביס או ישמיד.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מותחים גבולות: תפיסות עולם מתנגשות
מאז הביס אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני), בן חסותה של טורקיה, את בשאר אל-אסד והשתלט על סוריה, מתנהלת ישראל בחשדנות מופגנת אל מול המשטר החדש שמתהווה בסוריה, ויותר מכול נגד החסות והסיוע הצבאי שטורקיה מעניקה לו.
בשיחות שקיימו גורמים בטורקיה עם עמיתים ישראלים נאמר שטורקיה לא מעוניינת לכבוש שטחים בסוריה (מעבר לשטחים שכבשה בעבר לאורך הגבול המשותף). אין לה שאיפות טריטוריאליות. אנקרה, נטען, מעוניינת בהשפעה. ארדואן רוצה חלק בעיצוב של האזור מחדש, שמתבצע מול עינינו בעקבות ההצלחות הצבאיות האחרונות של צה"ל. Pax Hebraica כינה זאת באוזני מומחה טורקי, "שלום עברי".
וכך מתייצבים להם זה מול זה ה"שלום העברי", שמייחסים באנקרה לנתניהו, וה"נאו-עות'מאניות" החדשה (neo-Ottomanism). הכוונה היא לחדש כקדם את ימי האימפריה, שלפיה מנהל ארדואן את מדיניות החוץ שלו בווריאציות שונות ב-20 השנים האחרונות, גם אם לא בהצלחה יתרה. שני התהליכים משמשים מתכון לעימות בין הצדדים במקרה של אי-הבנה – מיסקלקולציה.
כבר בנקודה הזו חשוב לציין ולהדגיש שבין ישראל לטורקיה יש קשרים דיפלומטיים מלאים. אחרי שהחל התמרון הקרקעי במלחמה שפרצה בעקבות מתקפת הטרור של 7 באוקטובר זימן הנשיא ארדואן את השגריר שלו בישראל, שאקיר טורונלר, להתייעצויות שנמשכות כבר שנה וחצי. עם זאת, השגרירות בתל אביב מאוישת ופעילה. להבדיל מהתגובה הטורקית אחרי אירועי משט המרמרה (2010), דרג היחסים לא הורד. שגרירת ישראל בטורקיה, אירית ליליאן, נקראה לשוב לישראל עם שאר הדיפלומטים משיקולי ביטחון.
טורקיה חברה בנאט"ו ומחזיקה בצבא מודרני, השני בגודלו בברית הצפון-אטלנטית, והצי שלה הוא הגדול באגן הים התיכון. בעשורים האחרונים היא פיתחה תעשייה צבאית מתקדמת. יש לה תשתית של מעצמה מימי האימפריה העות'מאנית והיא מתנהלת כמעצמה.
טורקיה אכן עוינת את ישראל, אך בלהט ההתבטאויות והתגובות חשוב לזכור שאין היא מדינת אויב. בשל כך, מודים גורמי המקצוע כאן, רמת ההבנה של ישראל בהתנהלות הטורקית העכשווית מוגבלת. הוסיפו לכך את מורכבות הקשר בין המדינות, וזה מביא את אחד מאלה שעוסקים בכך לכנות את אופי הקשר הזה "מאני-דפרסיבי". פעם איגרא רמא – באופוריה של פיוס ושיתוף משאבים אסטרטגיים – ופעם בירא עמיקתא, שמאופיינת בגידופים וניבולי פה בוטים. על רקע השיח המילולי הדליק הזה מתרחשים שינויים גיאו-אסטרטגיים שמקרבים את אנקרה לחיכוך ישיר עם ירושלים, כפי שזה נראה בסוריה – והדפרסיה בצד הישראלי הופכת לחרדה. חרדה שלדעת מקבלי ההחלטות דורשת פעולה, כדי שלא לקחת סיכונים. בהיעדר יכולת לנהל משא ומתן סביב שולחן דיונים משתמשת ישראל בכוחה הצבאי כדי לסמן את גבולות ההכלה שלה בסוריה המתעצבת מחדש.
מאבק ההשפעה מחייב דיאלוג
כדי למנוע מטורקיה למלא את החלל שהותירה רוסיה, לאחר שעזבה את סוריה בעקבות נפילת אסד, באופן שיוכל לפגוע בחופש הפעולה שלה, נוקטת ישראל שיטה שאליה התרגלה בימים שבהם ניהלה את המערכה שבין המערכות (המב"ם). כלומר לאפשר לחיל האוויר לשרטט את הקווים באמצעות הפצצות.
בהיעדר שיח יעיל, או שיח בכלל בין הצדדים בעניין הזה, מפגינה ישראל עוצמה כדי להגיע למרחבי הסכמה. מדובר בפרקטיקה מסוכנת שעלולה להסלים באבחה. אזהרות פומביות שמשמיעים שרים ישראלים נשמעות בצד השני, אך הן מעכירות עוד יותר את האווירה באופן שיכול לצאת מכלל שליטה.
זו הסיבה שראש הממשלה נתניהו העלה את סוגיית המתיחות בין ישראל לסוריה בפגישה הדחופה שאליה זימן אותו טראמפ. הנשיא האמריקני מצידו רוצה מאוד להחזיר הביתה את הכוחות שמחזיקה עדיין ארצות הברית בצפון-מזרח סוריה, שנשלחו כסיוע לכורדים, שמשמרים את ההישגים אל מול כוחות "המדינה האיסלאמית" שהובסו.
ביוני 2011, כשהחלה מלחמת האזרחים בסוריה, היו הקשרים בין ישראל לטורקיה בדפרסיה עמוקה. שנתיים אחרי פרשת המרמרה, הקשרים בין שתי המדינות היו בשפל היסטורי. שר בכיר בממשלת טורקיה באותה תקופה שוחח איתי והביע את צערו על כך שירושלים ואנקרה מאבדות הזדמנות היסטורית לעצב יחד סדר חדש בסוריה ולחלק ביניהן את אזורי ההשפעה. במהלך העשור שחלף השתלטה טורקיה על שטחים לאורך הגבול בצפון סוריה, ישראל ניהלה את המב"ם ולאחרונה נוכח צה"ל בשטחים נרחבים בדרום המדינה, שמתעצבת מחדש תחת השפעת טורקיה ובחסותה.
"אתה צריך להיות הגיוני בדרישות שלך", אמר טראמפ לנתניהו לפני העיתונאים, אחרי שהילל את מה שעשה ארדואן בסוריה. בהכירנו את אופיו של טראמפ, סביר להניח שאמר או יאמר דברים ברוח הזו גם לארדואן. יש לקוות שגם לישראל וגם לטורקיה אין שאיפות טריטוריאליות בסוריה, אבל בהינתן שלטראמפ אין בעיה ששתי המדינות יחלקו ביניהן, כך או אחרת, את המדינה – לא נותר אלא לדבר ולהסכים על אזורי השפעה.
