מתחילת המלחמה הפכה היחידה המיוחדת "רוכב שמיים" של חיל התותחנים לאחת העסוקות והקטלניות בצה"ל. עם טכנולוגיה מתקדמת ויכולות מבצעיות גבוהות, פועלים הלוחמים והלוחמות לאסוף מודיעין בזמן אמת, באמצעות הפעלת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) זעירים מדגם "רוכב שמיים". אלה מסוגלים לטוס בגובה נמוך ובשקט יחסי, ולהעביר לכוחות בשטח תמונה מודיעינית עדכנית ומדויקת כולל תצפית על תנועות אויב, על מיקומי מטרות ועל תנאי השטח.
היחידה, שמשתייכת לזרוע האש של צה"ל, היא מרכיב קריטי ביכולת של חיל התותחנים להפעיל אש מדויקת ומושכלת. המידע שנאסף באמצעות הכלים של היחידה מאפשר סגירת מעגלי אש מהירים - זיהוי מטרה, ניתוחה, ותקיפה בתוך זמן קצר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אלא שהיחידה כבר לא מתבססת רק על המזל"ט הזעיר, אלא על כלים קטלניים נוספים - בהם רחפנים טקטיים תוקפים. מדובר ברחפנים דמויי מסחריים - משודרגים מאוד, שנושאים מטען תקיפה קטן – ומסוגלים להטיל מטען על מטרה קרקעית בצורה מדויקת מאוד. זאת בנוסף לרחפנים מתאבדים ורחפני הטלה שמסוגלים להוביל מטען כבד אל שדה הקרב ואפילו לפנות פצועים.
מתחילת המלחמה, ונכון לרגע שבו שורות אלו נכתבות, יותר מ-1,200 מחבלים חוסלו לאחר שצוותי "רוכב שמיים" זיהו אותם. בחודשי הלחימה נרשמו יותר מ-10,000 גיחות של רוכב שמיים, שהן כ-20,000 שעות טיסה, ועוד כ-12,000 גיחות רחפן (שהן 6,000 שעות טיסה).
"איסוף מודיעין או תקיפה - הצוות מתאים את עצמו"
סגן-אלוף א' מפקד היחידה, התגייס בשנת 2008 ומאז מילא שורת תפקידים. בבוקר 7 באוקטובר הוא הוקפץ ליחידה - עד שנכנס לתפקיד בהפסקת האש הראשונה בנובמבר. הוא פיקד בתמרון הגדול בעזה, במבצע "חיצי הצפון", במבצעים ביהודה ושומרון, בלבנון ובסוריה.
"המטרה שלנו היא לסייע באיסוף ובתקיפה לדרג הטקטי בשטח", משתף א'. "אנחנו משתדלים להיות בצמוד למגד"ים ולמח"טים - וזה היתרון הכי טוב בעינינו, להיות ליד מקבל ההחלטות. בצמוד אליו אנחנו מפעילים את האמצעים, כשמזהים משהו אנחנו מחליטים אם לתקוף או לסגור את המעגל בצורה אחרת על ידי המג"ד שלצידו הלוחמים נמצאים, גם ברגלי וגם ברקום. בתחילת מלחמה ובנסיגות אנחנו משתדלים להיות מאחור בשטח הארץ - וללוות אותם מרחוק".
א' מציין את החשיבות שיש ללוחמי היחידה - לפעול לצד המפקדים הבכירים בשטח. "המטרה היא באמת להיות בזמינות מאוד גבוהה למפקד הגדוד. אם הוא רוצה שתעלה לאוויר רחפן, שתפוצץ איתור מסוים או אפילו שתגן על הכוח - אז עושים זאת בזמינות ומהירות מאוד משמעותית. זה מכפיל את הכוח בשטח".
לדבריו, בכל צוות יש ארבעה חיילים. "אם המשימה היא איסוף מודיעין בעומק האויב או תקיפה - הצוות מתאים את עצמו. היופי הוא שאנחנו יודעים לעשות את זה בכל מקום - מסיכול הברחה במצרים, דרך סיכול פיגוע ביהודה ושומרון - ועד הלחימה בעזה".
"יש גם לוחמים וגם לוחמות ביחידה", ממשיך א'. "לפני עשור קלטתי בתור מפקד בית הספר לוחמות ליחידה. אנחנו משתדלים לשמור על הצוותים מגדריים". הלוחמים עוברים מסלול הכשרה של שנה, ואפשר להתמיין אליה דרך חיל התותחנים עצמו - או מי שנפל מחובלים או טיס".
"יש גם המון מורכבויות", מוסיף סא"ל א'. "היינו רוצים להיות בכל גדוד וכל חטיבה, אבל יש מגבלות טכנולוגיות ואמל"ח ולפעמים יש אירועים לא טובים שלומדים מהם. אבל אלה האתגרים המרכזיים. בכוח אדם אנחנו במצב טוב, יש המון מוטיבציה לגיוס, גם בסדיר וגם במילואים".
בבוקר 7 באוקטובר היחידה פעלה עם 12 צוותים, ובהמשך השתתפה בתמרון הצבאי הנרחב ברצועת עזה לצד אוגדות צה"ל, וגם בלבנון. "נתנו מעטפת מסוימת להגנה שם", מדגיש א'. "לאחר מכן התחיל גם מבצע 'חומות ברזל' באיו"ש וגם שם בכל המבצעים החטיבתיים היו לוחמי רוכב שמיים. זה היה במקביל לתמרון של אוגדה 162 בג'באליה".
"הכוונו אש והצלחנו להרוג המון מחבלים"
יש אירוע שסא"ל א' לא ישכח - בעזה לצד לוחמי גדוד שקד של גבעתי. "הצוות היה שם עם היכולות המתקדמות של תקיפה ואיסוף מתקדם. זיהינו 60% מסך המחבלים שהגדוד זיהה במהלך החודשיים שהוא פעל שם ולא מעט חיסל בעצמו. היה ערפל משמעותי ועלינו במוכנות מאוד גבוהה, המחבלים ניצלו את הערפל ואנחנו בשילוב עוד כוחות הכוונו אש והצלחנו להרוג המון מחבלים. לצערי האירוע נגמר באירוע רב נפגעים".
א' שחזר קרב נוסף שבו השתתפו לוחמיו, לצד גדוד שריון במילואים בצפון, תחת מבצע 'חיצי הצפון'. "צוות של היחידה שמע שיש היתקלות בקשר והקפיץ את עצמו למרות שזו גזרה שכנה. הצוות שמע שיש כטב"ם והציל שם את החפ"ק מ"פ. זה היה אירוע מאוד משמעותי".
בקרוב, סא"ל א' יסיים את תפקידו על פיקוד היחידה - שהביאה הישגים מרשימים במלחמה. "כוח האדם המשמעותי שיש ביחידה, הוא מה שמביא את ההישגים", מבהיר סא"ל א'. "לא משנה איזה מידע יגיע אליו - הוא יידע להצליח, וזה מה שמביא את ההישגים ביחידה. אני גאה לסיים את התפקיד, אומנם תפקיד קצר אבל זו הייתה שנה וחצי משמעותית מאוד".
ארסנל נשק קטלני
מטוס "רוכב שמיים"
היחידה כאמור מחזיקה בכמה כלים, חלקם לצורך איסוף מודיעין וחלקם התקפיים. הסמל של היחידה הוא מטוס “רוכב שמיים”, שמכונה לעיתים גם בשם "כנף": כלי טיס בלתי מאויש בעל כנפיים קבועות – כלומר, הוא דומה יותר למטוס מאשר לרחפן. זהו כלי טיס קל, שקט ומדויק, שתפקידו העיקרי הוא לספק מודיעין חזותי לכוחות הלוחמים בשטח.
מדובר באחד הכלים הטקטיים החשובים ביותר בשדה הקרב המודרני. המטוס משדר תמונה חיה, ובדרך כלל מופעל על ידי צוות קטן יחסית של חיילים מיומנים. הוא מסוגל לטוס למרחק של קילומטרים רבים, ולא להישמע כלל - כך שהאויב לרוב לא מבחין בו בכלל. שיגורו מתבצע בעזרת משגר קטן, והנחיתה מתבצעת בצניחה עם מצנח או בגלישה רכה לקרקע. המטרה שלו איננה תקיפה, אלא איסוף מידע – ולכן הוא מוגדר ככלי סיור מודיעיני ולא כלי לחימה.
רחפנים טקטיים תוקפים
מדובר ברחפנים קטנים משודרגים שנושאים מטען תקיפה קטן – ומסוגלים להטיל את המטען על מטרה קרקעית בצורה מדויקת מאוד. הם נועדו לשמש את הכוחות הלוחמים בשטח, ולבצע תקיפות מהירות, נקודתיות וקטלניות – בלי לסכן חיילים בכניסה לשטח. בניגוד לארטילריה או מטוסים, הרחפן הטקטי מרחף בשקט מעל המטרה - ואז תוקף במדויק. הוא מופעל באופן ישיר מהקרקע, בזמן אמת, והלוחמים שולטים בו מרחוק ולקבל החלטה כשצריך לתקוף. זהו כלי אפקטיבי מאוד, שמאפשר חיסול מחבלים, השמדת עמדות אויב ואפילו תקיפת רכבים קלים - וזאת בצורה כירורגית כמעט לחלוטין.
רחפנים מתאבדים
כלי קטלני נוסף שבידי יחידת "רוכב שמיים" הוא רחפן בלתי מאויש שמתוכנן מראש "להתאבד" על המטרה - ולהתפוצץ. הוא נושא חומר נפץ, וברגע שהוא מזהה את המטרה – הרחפן טס אליה במהירות ופוגע בה תוך פיצוץ עצמי. הרחפן הזה משלב בעצם בין תכונות של כלי תצפית לבין טיל מונחה, יכול לזהות תנועה או מטרה חשודה, ורק אז לבצע את התקיפה. היתרון: מדובר בכלי שיכול לצוד מטרה מסוימת, לחכות לרגע הנכון, ואז להכות בדיוק במקום שבו רוצים.
המפעיל יכול לשלוט ברחפן עד הרגע האחרון, ולבטל את התקיפה, אם לפתע מגיעים אזרחים או משתנה המצב בשטח. זהו כלי שנועד לחיסולים מדויקים, לפגיעה ברכב אויב, להשמדת מבנה עוין, או גם כאיום מרתיע על כוחות אויב שמתקרבים לכוחות צה"ל. הרחפנים האלה נחשבים לכלי יקר יחסית, אך התוצאה שהם מספקים מדויקת מאוד, וניתן להפעיל אותם גם מרחוק, מבלי לחשוף אף חייל לסכנה.
רחפני הטלה
הרחפנים המשוכללים הללו הם גדולים במיוחד ומיועדים לשאת משקל משמעותי כמו תחמושת, מים, מזון, ציוד רפואי, ציוד חבלני, ציוד קשר או כל ציוד לוגיסטי אחר – ולהביא אותו לכוחות שפועלים בתוך שטח קשה, רחוק או מסוכן. הרחפנים האלה מופעלים באופן אוטונומי או חצי-אוטונומי, מסוגלים לטוס לעשרות קילומטרים, ולהנחית את המטען בצורה מדויקת – או להטיל אותו מהאוויר באמצעות מערכת הטלה. לעיתים מדובר בכלים שמסוגלים גם לבצע משימות של חילוץ רפואי (למשל, רחפן שפועל לפינוי פצוע במצב קל), אם יש לו יכולת לשאת אדם או ציוד טיפול מתקדם.
השימוש העיקרי ברחפנים הללו הוא לוגיסטי: לספק אספקה לכוחות שפועלים בעומק, בלי לסכן רכבי אספקה, נהגים וחיילים בלוגיסטיקה. בנוסף, במקרים של פעילות חשאית או בלילה, ניתן לשלוח רחפן במקום שיירה מסורבלת, וכך לשמר את גורם ההפתעה. השימוש ברחפנים כבדים הופך את הלחימה לגמישה הרבה יותר – הכוח לא צריך “לחכות לשיירה”, אלא מקבל את מה שהוא צריך מהאוויר, בתוך דקות.
הקצינה מהיחידה שהצילה 17 חיילות ב-7.10
הסיפור של הקצינה עדן נימרי ז"ל מ-7 באוקטובר הפך לסמל. עדן, ששירתה ב"רוכב שמיים" סיפרה בעבר בגאווה בריאיון ל-N12 על התפקיד שלה: "רציתי משהו שיאתגר אותי גם פיזית וגם מחשבתית, ואני שמחה בדיעבד שהגעתי גם לתפקיד הזה, וספציפית ליחידה לנו. שירתי ארבעה חודשים כלוחמת, ובהם זכיתי להשתתף במבצע כחיילת המבצעת בשטח".
"אחרי כל סגירת מעגל הרגשתי והבנתי את גודל האחריות והעוצמה שיש לי בידיים, אני אשכרה מצילה חיים", אמרה אז. "הופעלנו תחת אש, כשהרקטות שורקות מעלינו וכשהאזעקות נשמעות, סייענו לכוחות בהכוונת אש כשאנחנו מאוד קרובות לגבול".
בתקופה שקדמה למלחמה, כך התברר בדיעבד למשפחתה, צוות "רוכב שמיים" בפיקודה של נימרי לא נשלח לתצפת על האויב העזתי: "היא לא קיבלה משימות לעלות לאוויר מכוח גולני שהיה במוצב. במקום לשבת ולנוח, החיילות סיפרו שהיא כל יום ישבה בחמ"ל ודרשה משימות. עדן גם התקשרה הביתה ואמרה, 'לא מעלים אותי לאוויר'", שחזר אביה מיכאל. בהמשך התברר כי כלי הטיס של "רוכב שמיים" לא הועלו לאוויר בכלל ב-4, ב-5 וב-6 באוקטובר, ויומן המבצעים - ששרד את השרפה בחמ"ל - היה ריק החל מ-4 באוקטובר.
בבוקר 7 באוקטובר, כשהמחבלים פרצו את הגדר, עדן ז"ל התמקמה לבדה בפתח השמאלי של המיגונית במוצב נחל עוז, שאליו הגיעה ימים ספורים קודם לכן. משם היא ניהלה קרב של ממש - והפעילה את הלוחמות שלה.
"היא נשארה לעכב את המחבלים"
מאותו המוצב נחטפו 7 תצפיתניות, שש מהן שוחררו מהשבי: נעמה לוי, לירי אלבג, דניאלה גלבוע, קרינה ארייב אגם ברגר ואורי מגידיש. התצפיתנית נועה מרציאנו ז"ל נרצחה בשבי. אביה, מיכאל נימרי, סיפר בריאיון למגזין יום הזיכרון של N12 על המידע שקיבל מהתצפיתניות - לאחר שחרורן.
"כשלירי ונעמה חזרו, חשבנו שאולי בעוד שנה נבקש שיבואו לדבר איתנו, אבל מתברר שאיך שהן חזרו הן דרשו לדבר איתנו", הוא מספר. "הן אמרו שזו המשפחה הראשונה שהן רוצות לראות, וזה היה שוק. הן באו אלינו הביתה עם ההורים שלהן, וסיפרו שאחרי שנגמרו לעדן הכדורים היא נשארה במיגונית כדי לעכב את המחבלים וככה אפשרה לכל ה-11 לברוח".
אביה של עדן ז"ל סיפר על הקשר בינה לבין לירי. "לירי הייתה ממש צמודה אליה בכל השעה וחצי שהן היו יחד במיגונית, והיא סיפרה שהן תפקדו בתור צמד: עדן עם העיניים בכוונות ולירי עם הטלגרם, מספרת ומראה מה שקורה – שיש מחבלים בשדרות ואזעקות וחדירות מחבלים. עד שלירי סיפרה את זה, לא ידענו שעדן ידעה מה קורה בארץ באותו בוקר. לירי בעצם הייתה כמו חמ"ל, כשהחמ"ל האמיתי לא תפקד וגם לא אמר לכוח של גולני על 29 חיילות שנמצאות במיגונית".
הפרטים והתיעודים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.