בלילה של מכת הפתיחה במלחמה נגד איראן, בחפ"ק המוסד, העיניים של כולם עקבו בדריכות אחרי המסכים. והיה אדם אחד שאי אפשר היה לראות עליו שבעוד רגע יתחיל אחד המבצעים הדרמטיים בתולדות ישראל - ובתולדות הארגון שבראשו הוא עומד: ראש המוסד דדי ברנע.
בדקות האלה, רגע לפי שנורה הטיל הראשון, מספרים מי שהיו לצידו שברנע שידר שלווה של אדם שיודע שכל מה שנדרש כבר בוצע. אחרי חודשים של הכנות האנשים שלו פרוסים באתרים רגישים עמוק בשטח, נושמים את האבק של איראן, מוכנים לפקודה. ברנע סיפר אחר כך שלמרות שהכול עבד לפי התוכנית, כשהשמש החלה לעלות והסכנה לחשיפת הסוכנים גברה, רק אז התחיל באמת להרגיש את המתח.
"הוא לא מגביר קול, הוא מדבר בשקט. הוא רואה את המשימה ולא רואה דברים מסביב", מסביר דוד מידן, שפיקד בעבר על ברנע במוסד. "הוא מאוד משימתי, הוא מאוד יודע להבדיל בין עיקר לטפל", מספר אלעד מגל, מפקדו מסיירת מטכ"ל.
"הוא אדם שמבין את המשימה שמוטלת על כתפיו והוא יעשה הכול למלא אותה", מדגיש אילן רום, מנכ"ל משרד האוצר ואיש מוסד בעברו, וח"כ רם בן ברק, לשעבר סגן ראש המוסד, מציין: "הוא איש עבודה, חרוץ מאוד, חכם".
הגרעין האיראני והצהרת האחריות של ברנע
חודש לפני המתקפה הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר, הגיע ראש המוסד לדבר בכנס ביטחוני. בראייה לאחור - הנאום שלו נשמע כמעט נבואי: "הגיעה השעה לגבות מאיראן מחיר באופן שונה. אני אומר מעל במה זו שפגיעה בישראלי או ביהודי בכל דרך תוביל לפעילות מול האיראנים ששילחו את הטרוריסטים וגם אל מול מקבלי ההחלטות, מהמבצע ועד לדרג ההחלטות הגבוה ביותר. מחירים אלה ייגבו בדיוק רב בעומק איראן, גם בלב טהראן".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כבר 30 שנה ישראל מנהלת מלחמת צללים מול איראן, כשהזרוע הארוכה של המוסד היא קבלן הביצוע העיקרי. תוכנית הגרעין ופעולות הטרור של טהראן היו במרכז הכוונת של כל ראשי הארגון מאז שנות ה-90. כשברנע נכנס לתפקיד הוא אמר בשיחות סגורות שהפרויקט האיראני הוא הפרויקט שלו. אם בסוף הקדנציה איראן תגיע לגרעין, אמר אז, זאת האחריות הבלעדית שלי: אמירה יוצאת דופן של מי שלוקח אחריות אישית מראש, ורגע המבחן הגיע לפני שבועיים.
דוד (דדי) ברנע, בן 60, נשוי ואב ל-4 ילדים, כולם כרגע בשירות צבאי פעיל: ביבשה, באוויר, בים ובסייבר. אחד הבנים יחזור לעזה בקרוב ושם, אומר ברנע למקורביו, לא פחות מסוכן מבטהראן. ברנע הוא גם אצן חובב למרחקים ארוכים: "הוא רץ הרבה. כן. הוא בכושר, יש לו זמן להכול תמיד, אז הוא גם רץ", משתף רום.
זה יפה, בתור ראש מוסד, שיש לו זמן.
רום: "זה אישיות שיש לך זמן - זו החלטה. אין לו בעיה גם לדבר בטלפון העבודה תוך כדי ולהתנהל. אתה צריך לשים לב אם הוא מתנשף או לא".
"קור רוח גם במצבים קשים"
ברנע נולד באשקלון וגדל בראשון לציון, לאב פלמ"חניק שעלה לישראל אחרי שנמלט עם משפחתו מגרמניה הנאצית. אימו נולדה על אוניית מעפילים בדרכה לארץ והייתה אשת חינוך ומנהלת בית ספר. יש לו שתי אחיות ואח שחזר בתשובה, ולפני כשנתיים תועד רוקד בחתונת אחיינו.
כבר בגיל 14, כשחבריו התלבטו בין שיעורי מדעים לספורט, ברנע בחר להתחיל את הקריירה הביטחונית שלו בפנימייה צבאית; כשהתגייס, התנדב לסיירת מטכ"ל: "הוא היה חייל מצוין ולוחם מצוין ואני חושב שיש לו כמה תכונות שמאוד נעשו חשובות כנראה עם הזמן", משחזר מגל, שפיקד עליו באותם ימים. "הוא מאוד משימתי, הוא מאוד שומר על קור רוח גם במצבים קשים".
"המניע הפנימי שלו הוא ציוני"
אחרי השחרור ברנע טס לניו יורק, השלים תואר ראשון ושני במנהל עסקים בהצטיינות, וחזר לארץ לעבוד במגזר העסקי - אבל אחרי רצח רבין וגל פיגועי ההתאבדות החליט להתגייס למוסד. "הוא היה בהפגנה שבה רבין נרצח, והוא אדם מאוד ערכי והוא החליט שהוא רוצה לעשות משהו משמעותי, אני חושב, אחרי הסיפור הזה, הסיפור הטראומטי שהיה", מספר מידן. "ואז הוא הצטרף והוא נכנס למסלול המבצעי, מסלול ההכשרה המבצעית, שזה מסלול מאוד קשה".
"הוא מחובר מאוד לארץ, לעם, למדינה וכשיש זעזוע לאומי הוא מרגיש שצריך לבוא לתרום", מספר רום. "אומנם הוא הצליח מאוד ועסק בתחום העסקי והכספי, אבל זה לא… המניע הפנימי שלו הוא מניע ציוני". ומגל מודה: "כמובן שלא ידענו אף אחד, אני מאמין שאפילו אולי גם לא הוא, שזה יסתיים כשהוא עומד בראש המוסד".
את רוב המסלול שלו לצמרת עבר דרך צומת: האגף במוסד שמגייס ומפעיל סוכנים בכל מקום בעולם שבו יש אינטרס ישראלי ומישהו שמוכן לשתף פעולה. "אלו אנשים שהמיומנות שלהם היא בעצם בין-אישית, היכולת שלהם לגייס, להפעיל ולהוציא את המיטב ממה שהם יכולים מאותו אדם שהם גייסו או הפעילו", מפרט מידן. "איש מבצעים במוסד, בהגדרה, זה אדם שרואה את האויב בעין". ולפי רום, "מדובר בעבודה שדורשת ראייה עמוקה לנפש האדם אבל אמיתית ודדי הוא אומן בזה. הוא למד ערבית על בוריה ואת התרבות הערבית וידע לשבת מול סוכנים ערבים ולהפעיל אותם עשרות שנים בשפתם, כמובן גם מול איראנים ומול אחרים".
התחנה הראשונה שלו אחרי סיום ההכשרה הייתה באחת ממדינות אירופה תחת מפקד השלוחה אז, דוד מידן. "הדבר שהכי בלט לי זה קודם כול שהוא בא לעבוד. הוא לא אדם של תופים וחצוצרות, הוא אדם של עבודה", הוא נזכר. "הוא היה איתי תקופה ארוכה וכמובן שהסמכתי אותו. כלומר אני יכול להגיד שאני הסמכתי את דדי להיות איש מבצעים. ואני גאה בזה".
הקשר המפתיע עם דגן ו"הדוגמן"
השמועה על איש המבצעים המבטיח הגיע גם לראש שלוחה במדינה אחרת, אחד יוסי כהן, שמושך את ברנע אליו. מדובר בשני טיפוסים שונים לגמרי: כהן כריזמטי ומוחצן, שלא במקרה קיבל את הכינוי "הדוגמן", וברנע מאופק, ענייני ובורח מפרסום - ובכל זאת, בין השניים מתחילה אז תקופה ארוכה של שיתוף פעולה מבצעי.
לפי בן ברק, "דדי שונה ממנו 180 מעלות. אבל כל אחד מביא את הסגנון שלו ולכל אחד יש יתרונות ויש גם חסרונות". ורום מסכים: "הם שונים אבל גם דומים. שניהם מוכשרים ברמה פנומנלית, באמת. לא סתם הם הגיעו להיות ראש מוסד, ארגון כזה, מי שמגיע לעמוד בראשו זה אנשים פנומנליים".
מה חיבר ביניהם?
רום: "ההצלחות - כשאתה מצליח, כשהבן אדם מספק את הסחורה, מביא לך הצלחות, שאתה יכול לסמוך עליו, שאתה יודע שהתוצאה תגיע".
בהמשך, כראש שלוחה אירופית בעצמו, ברנע עבד ישירות מול ראש המוסד המיתולוגי לשעבר מאיר דגן. ונעה דגן, בתו של מאיר, מספרת: "אני יכולה להגיד שהמפגש ביניהם הראשוני לא היה בארץ, ושאבא הביא איתו עבור דדי רוח מאוד-מאוד מיוחדת של מעורבות וירידה לפרטים. כנראה שהם גם התאימו במקום הזה, כי הדרישות של אבא שלי היו מאוד גבוהות מהאנשים".
המערכה החשאית של ישראל נגד איראן התחילה כבר בשנות התשעים, בתקופתו של שבתי שביט כראש המוסד. עשור אחר כך, כשמאיר דגן נכנס לתפקיד, תוכנית הגרעין האיראנית צוברת תאוצה, ודגן נחשב עד היום לאחת הדמויות המשפיעות על המדיניות האקטיבית מול טהראן. "אריק שרון הביא אותו למוסד בשביל המשימה הזו, להסיר את האיום האיראני, שהוא ראה בו איום קיומי למדינת ישראל, ובשביל שלום ממדינות ערב המתונות", מספרת הבת נעה. "הוא גם כיוון את כל השינוי שהוא עשה במוסד, ואת כל פעילות המוסד, וכל המשימות הוגדרו בהתאם למטרות האלו".
תחת פיקודו של דגן, המוסד הגביר באופן דרמטי את היקף ועומק הפעולות החשאיות באיראן והחיבור בין דגן לברנע היה משמעותי, מקצועי ואישי. ובן ברק מספר: "מאיר דגן באמת היה איזשהו מגדלור, הוא היה האב הרוחני של דדי מפני שהוא באמת היה אישיות יוצאת דופן".
ואולי גם העובדה שהטראומה המשפחתית האישית של דגן וברנע כבנים של ניצולי שואה תרמה לכך. את התמונה שהייתה תלויה בלשכתו של דגן הוא נהג להציג לאורחים ולפקודים: סבו מצד אימו כורע, עטוף בטלית, דקות לפני שהוצא להורג על ידי חיילים גרמנים. "זו תמונה שהיא מלווה את אבא שלי, בגלל שהתמונה הזאת מסמלת הרבה דברים", מפרטת דגן, "גם את המסע שהמשפחה עשתה, אבל גם את הסיטואציה שליהודים לא היה מקום, הם נרדפו, הם הושפלו, ותחושת השליחות שזה לא יקרה שוב".
המבצעים החשאיים וההחלטות ששינו את המוסד
כשברנע חוזר לארץ, הוא ממלא שורה של תפקידי מטה במוסד ומטפס לעמדות מפתח בארגון, עד שמונה בעצמו לראש צומת ולאחר מכן לסגן ראש המוסד, תחת יוסי כהן. באותה תקופה הוא היה רק ד', אבל שותף מלא בקבלת ההחלטות, בתכנון ובהוצאה לפועל של שורת מבצעים משמעותיים, שרק חלק קטן מהם נחשף עד היום - והמבצע הגדול והמפורסם באותה תקופה: גניבת ארכיון הגרעין של איראן מלב טהראן, מבצע שנחשב עד לאחרונה לאחת משעות השיא של המוסד
"סגן ראש מוסד הוא זה שמפעיל את הכוח", אומר בן ברק. "הוא אחראי על כל מה שקורה. ולכן אין מבצע שקורה בזמן שאתה סגן שאתה לא חלק מרכזי ממנו. כל התהליך של בניית התוכנית, ואז ה'פלומבה' הסופית נעשית אצל ראש המוסד ובדרך כלל גם אצל ראש הממשלה".
לפני ארבע שנים ברנע נכנס לנעליים של יוסי כהן. "בראשית דרכו, אני חשבתי שיש לו את התכונות להגיע לצמרת", מציין מידן. "מכיוון שהוא יודע לחשוב בגדול, יש לו הבנה טובה בניהול מערכת. הוא אמיץ לעשות רפורמות. וגם בניהול כוח אדם יש לו, אתה יודע, לפעמים צריך מידה של קשיחות ויש לו את זה גם".
והוא אכן עשה רפורמות, שינה את המבנה הארגוני של המוסד, סגר מחלקות והרחיב אחרות, הגביר את הדגש על שימוש בטכנולוגיות חדישות, העמיק את השימוש ב-AI ובמידה מסוימת שינה את תורת הלחימה שלפיה התנהל המוסד.
"דדי היטיב להבין את השינוי העצום שהעולם שלנו עובר מבחינת ביומטריה, מבחינת דיגיטציה", מחמיא בן ברק. "לשם השוואה, כשהייתי לוחם, היו לי מספר רב של זהויות, היום אין דבר כזה. ולכן זה מחייב עבודה אחרת לגמרי, שונה ב-100%, ואם אתה לא נערך לזה כמו שצריך, אז אתה לא יכול לעבוד".
"בשינוי המבני שדדי עשה בתחילת הקדנציה שלו, הוא צפה פני עתיד", מספר רום. "בתקנים הקיימים ובכסף הקיים, הוא בונה את המוסד מחדש לחלוטין. כלומר, אם בעבר המוסד היה עושה מבצע גדול אחד, וזה היה יכול להשבית את המוסד, כי כל המערכת הייתה צריכה לעבוד - הוא בנה אותו בצורה שאפשר לעשות הרבה הרבה הרבה מבצעים במקביל".
ובן ברק מסביר: "לא היה לו קל, היה לו הרבה התנגדויות, המוסד זה גוף שהוא די שמרן, אנשים לא אוהבים לעשות שינויים גדולים ודדי הלך על השינוי הזה". ורום מוסיף: "יש אנשים שנפגעים, יש אנשים שלא אוהבים, הוא עוטף את כולם, הוא מכיל את כולם, הוא מדבר עם כולם, אבל זה קורה".
"ידנו תשיג אותם בכל מקום"
עוד לפני המלחמה הגלויה עם איראן, המוסד תחת ברנע רושם שורה ארוכה של הצלחות מבצעיות ומודיעיניות. ובכל זאת, גם אחד מארגוני הביון הטובים והאפקטיביים בעולם והעומד בראשו מצליחים לפספס את המתקפה של חמאס בשבעה באוקטובר.
זירת עזה אומנם לא באחריות המוסד ועדיין, ראש המוסד עומד בראש ועדת ראשי השירותים שעוסקת גם בסוגיות הנוגעות לרצועה ולגדה, ולמוסד יש חטיבת מחקר שאמורה לאתגר את הערכות קהילת המודיעין.
המעורבות הגדולה ביותר בהקשר העזתי הייתה בהזרמת הכספים מקטאר, שברנע אומנם התנגד לה אבל איפשר אותה ממש עד ספטמבר 2023. "זה גם משהו שצריך עוד להיחקר בוועדת חקירה", קובע בן ברק. "לכאורה המוסד היה כאילו לא שייך לעניין. אני חושב שהמוסד יש לו חלק בעניין. וצריך לעשות חשיבה מחדש, ואני בטוח שיעשו".
"קראו לביפרים צעצוע והוא האמין בזה"
בהלוויית ראש המוסד לשעבר צבי זמיר הצהיר ברנע: "תדע כל אם ערבייה שאם בנה השתתף, במישרין או בעקיפין, בטבח של 7 באוקטובר, דמו בראשו. זה ייקח זמן, אבל ידנו תשיג אותם בכל מקום שבו יהיו".
במהלך מלחמת חרבות ברזל ברנע הוביל את המוסד בשורה של מבצעים שכאילו נכתבו על ידי תסריטאי הוליוודי יצירתי במיוחד, כמו החיסול של איסמאעיל הנייה: "זה דדי, דווקא במיטה שלו בתוך איראן, איפה שאתה חושב שאתה מוגן, איפה שאתה חושב שאתה יכול לישון בשקט, איפה שאתה חושב ששומרים עליך, כל האנשים ששמרו על המקום הזה באיראן, דווקא שם, אנחנו נעשה מה שנעשה ואתה לא תתקיים", מתגאה רום. לדבריו, "הערך פה הוא לא רק בחיסול של אדם כמו הנייה שהעולם טוב (יותר) בלעדיו, הערך שלו הוא בתחושת הנרדפות של האויבים שלנו - 'אתם לא תישנו בבית בשקט, אין לכם מקום מוגן בעולם'".
וכמובן יש גם את מבצע הביפרים: "זה אושר גדול, פעם ראשונה משבעה באוקטובר שאני מרגיש תחושת רווחה - 'אוקיי, חזרנו לעצמנו'", מודה רום. "אנחנו עושים את הדברים הנכונים, פוגעים בצורה הנכונה, באויבים שלנו, ממוקדת, חכמה, זה התפרסם, הם שילמו על הביפרים האלה - זה המוסד, תחכום יתר, וכשזה עובד, זה מביא את התוצאה הרצויה וזה חוסך המון-המון דם".
"הוא מאוד-מאוד דחף למבצע הביפרים", אומר מגל. "זה לא היה פשוט בקבינט המצומצם. היו כוחות, גם של שר הביטחון וגם של הרמטכ"ל שכינו את זה אפילו 'צעצועים'. הוא האמין ביכולת הזאת, הוא האמין שזה יכול להיות גיים-צ'יינגר ובסופו של דבר אנחנו מבינים שהביפרים היה אירוע טקטוני משנה מציאות, אבל ההתחלה וההבנה והביצים, סליחה על המילה, לדחוף ולטעת בראש הממשלה או בקבינט את הביטחון שהדבר הזה הוא ישים - אני חושב שמגיע על זה כל הקרדיט".
במקביל לפעילות מבצעית, ברנע גם הוביל את צוות המו"מ לשחרור החטופים, והיה אחראי העיקרי לתחזוק הקשר עם קטאר. למרות שהיום ברור שקטאר שיחקה משחק כפול עם המערב במשך שנים ותמכה באופן אקטיבי בטרור, היא הייתה גם המפתח לכל עסקאות החטופים שיצאו לפועל עד היום.
"כשהוא היה בצוות היו תוצאות, כדאי להגיד את זה", מצהיר מידן. "מאוד חשוב הקשר האישי שיש לך שנושא ונותן עם הצד השני. הנוכחות שלו מול הקטארים היא נוכחות מאוד מועילה, כי יש כבוד לאיש שיושב מולם. אם אין כבוד לאיש שיושב מולם - חבל על הזמן, זה בזבוז ולא ייצא מזה שום דבר".
"אני יודע שהוא עשה כל דבר, ולא חסך כל מאמץ, ולא ישן בלילה פשוטו כמשמעו, בשביל להביא אותם חזרה הביתה", מדגיש רום. "באמת הצלחנו, ואנחנו יודעים היום שלצד זה הוא הכין את המלחמה בחיזבאללה, ולצד זה הוא הכין את המלחמה באיראן - כלומר מי שחשב, היו כאלה שחשבו 'למה הוא מתעסק בזה? יש לו את איראן' לא הכירו אותו, לא מבינים שדדי יודע לעשות גם וגם וגם".
ועדיין, בשלב מסוים, ראש הממשלה מזיז אותו ואת ראש השב"כ לטובת רון דרמר. דיברת איתו על זה, על התחושות שלו בעניין הזה?
רום: "כן, הוא אמר לי שכמנהגו, אם יש מישהו שעושה את זה יותר טוב, בשמחה. זה האופי של הבן אדם".
לראיה, מאז שרון דרמר מונה, לא היו עוד עסקאות.
רום: "אני רק יודע שהוא חייל. יקראו לו, הוא בא, יגידו לו 'יש מישהו יותר טוב', הוא ילך".
מידן: "כדאי לזכור שראש הממשלה מכניס עוד פרמטר בשיקולים, הוא מביא גם אלמנט פוליטי. ואני חושב שהוא רצה לתת מקום לאלמנט הפוליטי בלי הפרעות. לדעתי זה הסיפור".
וברנע, ויש שרואים בזה את חולשתו, הוא פחות הטיפוס שייכנס לעימותים ישירים עם ראש הממשלה. גם כשנכח בישיבות קבינט שבהם עברו הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי וראש השב"כ היוצא רונן בר מסכת של השפלות מצד השרים, ברנע - היחיד שנשאר בתפקידו - העדיף להצניע את דעתו ואם הביע מחאה, עשה את זה בחדרים סגורים. "זה לא האופי שלו - איפה שיש רעש הוא בורח מרעש. אבל זה לא אומר שאין לו קווים אדומים", אומר מידן.
מכת הפתיחה שערערה את איראן
בלילה של מכת הפתיחה במלחמה נגד איראן, המוסד שיחק תפקיד מפתח: במשך חודשים החדיר המוסד מאות רחפנים ומטעני חבלה לעומק איראן, וכשניתן האות - הסוכנים בשטח הפעילו אותם והשמידו את מערכות ההגנה, הנשק ואתרים אסטרטגיים איראניים, ואיפשרו לחיל האוויר לפעול כמעט ללא הפרעה ולחסל גם את הצמרת הביטחונית האיראנית, הודות למודיעין שנאסף בארגון לאורך שנים.
"הוא בנה את צוותי הלוחמים, הוא הביא להם את האמצעים", אומר בן ברק. "כל הדבר הזה הוא מערך שנבנה הרבה מאוד זמן, דדי מאוד שכלל את זה, ובאמת הגיעו לתוצאות דמיוניות. אפילו אני, שיש לי 34 שנים במוסד, אני נפעם מגודל ההישג".
בין היתר, לפי פרסומים זרים, סוכני מוסד זימנו את מפקדי משמרות המהפכה לפגישת חירום. במהלך המפגש, מטוסי חיל האוויר שיגרו טילים וחיסלו אותם.
"התפקיד של המוסד במכת הפתיחה בסוף הוא לערער את האויב, לערוף את הראשים ולמעשה למנוע פו"ש, פיקוד ושליטה", מפרט רום. "זה להשאיר את המנהיג בודד, בלי כל האנשים שסביבו שוב, להביא את היכולת הזאת, להביא את המודיעין וגם את החלק של המוסד בעריפה הזאת ובערעור השלטון, ואז בימים הראשונים של הערעור אתה יכול להתחיל להשמיד אותו בצורה מסודרת".
ונעה דגן משתפת: "אין דקה שאני לא חושבת על מה אבא היה אומר אם היה היום בחיים, לאור המלחמה הזו והמבצע העצום הזה בשבועיים האחרונים. אני חושבת שהוא היה מחזק את ידי ההחלטה, וגם את ידי המבצעים, כל שרשרת המבצעים".
לא פותח שמפניות: מה השלב הבא?
העבודה של ברנע ואנשיו לא נגמרה בלילה הראשון: לכל אורך מלחמת 12 הימים הם המשיכו לפעול בשטח ומרחוק, לעדכן מודיעין. גם העובדה שהאמריקנים הצטרפו בסופו של דבר למערכה היא לא מעט בזכות הקשרים ההדוקים שיצר ברנע עם ראש ה-CIA.
מבחינתו של ברנע, גם אם המלחמה באיראן הצליחה רק לעכב את תוכנית הגרעין בחודשים ולא השמידה אותה כליל - מדובר בניצחון. "אני רוצה קודם כול להביע הערכה עצומה לכל מה שאתם עשיתם", אמר ברנע לאנשי המוסד, "לא רק מתחילת המבצע, אלא אני לוקח חודשים רבים ואפילו שנים רבות אחורה. הייתי רוצה להגיד לכם 'תם ונשלם' אבל אל לנו לשכוח שיש עדיין 50 חטופים ברצועת עזה, 30 חללים, 20 חטופים חיים, שמחובתנו המוסרית הערכית להחזיר אותם לגבולנו".
לפי סקר שערך מכון מדגם השבוע, ראש המוסד דדי ברנע זכה לציון הגבוה ביותר על תפקודו במהלך המלחמה. אחריו הרמטכ"ל ורק אחריהם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ.
ואחרי שמוכרזת הפסקת אש, לא פותחים שמפניות במטה המוסד?
רום: "לא, המשימה לא נגמרה, יש עוד הרבה משימות. אגב, זה משהו שהוא לימד את כולנו - אם אתה נכנס לאופוריה, אתה נופל. אתה בא ממבצע מצליח, אתה כולך אוויר פסגות ואז הוא מרגיע אותך, הוא אומר לך 'רגע, מה קורה עם זה, בוא תביא רגע קפה' כדי להוריד אותך, שתחשוב על המשימה הבאה".
מידן: "אני חושב שדדי כרגע שמח לדעתי, הוא מלא סיפוק. הוא גאה באנשים שלו ובתוכניות שהצליחו. אין לי ספק בזה, אבל הוא חושב מה הלאה. ההסתכלות היא קדימה".
מה הסיכוי שנראה אותו בפוליטיקה אחרי שהוא יסיים את השירות שלו במוסד?
רום: "אני לא חושב שהוא שם בכלל כרגע, אני חושב שהוא בתפקיד, הוא עושה את זה, הוא לא בן אדם שאוהב את אור הזרקורים, הוא לא ישמח מהכתבה הזו. הוא לא שם, הוא הראש שלו עכשיו בלהשלים את המשימות שלו".
מידן: "אני חושב שאם תשאל את דדי מה הוא היה הכי רוצה לעשות עכשיו, זה להתחיל לדלג בין המדינות הערביות באזור ולהתחיל לתת את הבסיס להסדרים ארוכי טווח עם השכנות. אם לא ניקח את כל ההישגים המופלאים האלה ולא נהפוך את זה להסכמים אזוריים חזקים, לצערי אני יכול להגיד שכמעט לא עשינו שום דבר, דחינו לסיבוב נוסף. לדעתי זה בשל לזה, ואם אתה שואל אותי מה הוא הכי רוצה לעשות, זה מה שהוא רוצה לעשות".
תחקיר: קוראל לייבו ותמר סגל