אחת ההשוואות המופרכות שהיו כאן בתקופה האחרונה – והיו – מנסה לטעון שמה שקורה בפרלמנט זולג בטבעיות גם לבית המשפט, שמי שאפשר בוקה ומבולקה בכנסת תחת הצידוק ש"למשפחות חטופים מותר הכול", לא יכול להתאונן אל מול פרץ היצרים של משפחות שכולות באולם בית המשפט. למרות שהטיעון הזה נשמע הגיוני, הוא מסמא עיניים ומניפולטיבי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אל ניתמם: הכנסת היא בית העם. בדיוק שם, בוועדותיה, ביציע המליאה, במפגש הבלתי אמצעי עם חברי כנסת, אמורים לקבל ביטוי פורקן הכעסים, הטרוניות וגם האמירות היפות פחות כלפי נבחרי הציבור. אין הדבר דומה כהוא זה למה שאמור לקרות בבית המשפט, שאמור להיות חסין מפני הטרללת המילולית שאופפת את חיינו.
שופטי בית המשפט העליון שדנו בעתירות נגד הדחתו של ראש השב"כ רונן בר אפשרו למשפחות שהגיעו יותר ממה שהם מאפשרים בדרך כלל, וטוב שכך. ועם זאת, הקרקס שהיה שם באולם (ואין הכוונה רק לחברת הכנסת טלי גוטליב, שמתעלה על דמותה ב"ארץ נהדרת") לא מכבד אף אחד: לא את בית המשפט ולא אותנו כחברה. אפשר ורצוי לשמור על מקום אחד – ויהיה טוב אם זה יהיה בית המשפט – שבו לא נתנהג כמו באצטדיון טדי או לחלופין בכנסת.
הזליגה של הרשתות החברתיות לאולם בית המשפט לא צריכה להפתיע איש. יש מאחורי הקלעים יד מכוונת. הקמפיין האגרסיבי נגד מערכת המשפט לא נועד להישאר רק בדל"ת אמותיהם של אורלי לב ורמי בן יהודה, גם לא בטלגרם הרעיל של יאיר נתניהו, אף לא בהודעות המבעיתות שיצאו באחרונה – גם תוך כדי הביקור בהונגריה ובארה"ב – מלשכת ראש הממשלה. מטרתו היא להשתלט בדיוק על הספרה הציבורית, זו שבחוץ, זו שאינה וירטואלית. במובן הזה, הדיון בבית המשפט הוא המשך ישיר של הארס והרעל של הרשתות החברתיות.
אגב הטלגרם הרגיל של הבן הגולה במיאמי, מבט זריז במה שהוא מתעסק בו פשוט מעורר חלחלה. לא בגללו, אלא בגלל שזה כבר מזמן חדר אל ראשו של אביו. נתניהו הבן שיתף השבוע כתבה על כך שהשב"כ ריגל בעבר אחר בני עדות המזרח כדי למנוע מצב שייווצרו מנהיגים שרוצים לשלוט, משל היה בעצמו נושא הדגל לצמצום פערים עדתיים בישראל. לפני כן הספיק לטעון שיש "טירוף של חונטה צבאית ודיקטטורה משפטית נגד רונן בר" (האירוניה התאבדה לנוכח השימוש במילה "טירוף"), ושיש "סוד גדול מאוד-מאוד-מאוד מ-7 באוקטובר שהם נלחמים להסתיר".
לשכת ראש הממשלה פרסמה הודעות דומות, לכאורה "ממלכתיות" יותר משפת הביבים האופיינית של הבן. "רונן בר וגלי בהרב-מיארה פועלים יחד כדי למנוע את פיטורי בר", רמזו לדיפ סטייט בלי לנקוב בצירוף המילים. "רונן בר כשל כישלון נורא ב-7 באוקטובר ואיבד מאז את אמונה של הממשלה כולה", כתבו ושוב רמזו לתיאוריית הקונספירציה הגדולה של "מעשה הבגידה", והוסיפו לסנוט בבר אישית: "בישראל לא תהיה ממשלת צללים אפלה בתוך המדינה".
כל אלה קורים בזמן שהמלחמה עוד לא הסתיימה ובעזה נמצאים עוד 59 חטופים, 24 מהם בחיים. עבורם, חג הפסח הזה לא מביא איתו שום בשורת חירות, חרף הרצון להאמין שזה יקרה בחסות החג. למרבה הצער, ההפך הוא הנכון. "ציר וויטקוף את דרמר נכשל כישלון חרוץ, והוא לא מצליח להביא הישג", אמר לנו גורם בכיר הבקיא בפרטי המשא ומתן. "בסופו של דבר יש עבודה לעשות, צריך להכות בברזל בעודו חם, להגיש הצעות נגדיות, לדון באלה הקיימות, לקיים דיונים מהירים, לרוץ בין המתווכות, לשפד את חמאס על קרני הדילמה באופן שוטף. את זה רון דרמר לא עושה, וגם הפיקוח מרחוק של סטיב וויטקוף לא מספק", הוסיף.
"כששמעתי את הנשיא דונלד טראמפ בחדר הסגלגל השבוע, לא יכולתי שלא לחשוב על המשפחות. אחרי כל האמפתיה של הנשיא וההשוואה של תמונת שורדי השבי לתמונות השואה משנות ה-40 של המאה הקודמת, הן חזרו ללא בשורה. טראמפ בעצם אמר לבנימין נתניהו: אני סומך עליך ועל הדרך שאתה בוחר בה כרגע. והדרך הזו לא מביאה כרגע חטופים הביתה, ספק אם תביא בקרוב", אומר אותו גורם.
בסביבת נתניהו דוחים לחלוטין את הטענות הללו. ראש הממשלה עצמו ראה בדברים של טראמפ מכה ניצחת על מי שטוענים שהוא לא עושה מספיק או שהוא מטרפד את המשך העסקה ממניעים פוליטיים. "התוכנית הצבאית שנהגתה תוביל למקסימום לחץ על חמאס. השטח שייתפס, ושצה"ל יחזיק בו, יגרום להם להבנה שהם חייבים להגיע לעסקה", מעריכים אנשי ראש הממשלה.
בתזה הזו תומכים גם שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל אייל זמיר. שניהם הציגו לאחרונה לקבינט מפות עדכניות בכל הקשור לדרך שבה מתכוון צה"ל לפעול, ובעצם כבר פועל. מדובר בהרחבה דרמטית של מרחבי הביטחון ברצועה: בדרום – ציר מורג, שממוקם באזור דרום ח'אן יונס, ובצפון – כל מרחב בית חאנון, ג'באליה, והלכה למעשה עד גבול ג'באליה–עזה, במה שייצור "עזה קטנה" בנוכחות של צה"ל בשני האזורים – צפון ודרום.
בפועל יחזיק צה"ל ב-40% משטחה של הרצועה. "המטרה היא לקחת לא רק שטח אלא גם אוויר מחמאס. לתת תחושה של הצטמצמות, כמעט של חנק, ולעודד את האוכלוסייה ללחוץ אותם עוד. אנחנו רואים שזה משפיע", מסביר גורם ביטחון. "אם זה לא יביא את חמאס לידי הבנה שהוא צריך לשחרר חטופים, נעבור לשלב הבא – שלב התמרון והחזרה למלחמה עצימה".
על הרקע הזה נכתב מכתבם של אלפי מילואימניקים בחיל האוויר, שקראו להפסיק את המלחמה – וחלקם מאיימים שלא יתייצבו בשל טענתם שהמלחמה הפכה לפוליטית ולמשרתת מניעים אישיים. "המשך המלחמה אינו תורם לאף אחת מהמטרות המוצהרות ויביא למותם של חטופים, של חיילי צה"ל ושל אזרחים חפים מפשע". חלק מהחותמים גם מתריעים על ההחלשה המכוונת של שומרי הסף, גם אם הדברים אינם כתובים באותו מכתב, שבצה"ל לא הצליחו לעצור את פרסומו. ללא קשר לשאלה אם שתי הטענות נכונות או לא, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר צריכים להבהיר מיד שסרבנות, או "אי-התנדבות", אינן כלים לגיטימיים. לא לפני 7 באוקטובר ובטח שלא אחריו.
עם זה, אין לטמון את הראש בחול. שנה וחצי מאז האסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל מיום הקמתה, מדהים ומלחיץ לראות איך לא למדנו כלום. יתרה מכך, הדהירה אל הקיר כיום מוחשית הרבה יותר. תסתכלו סביב. זה לא עניין של ימין או שמאל. אין שום אינסטנציה שאין עליה חוזה פירוק: בית המשפט, השב"כ, ובעצם כל מי שלא שר שירי הלל למנהיג עם טקס צחצוח השיניים של הבוקר. התחושה של רבים היא שהכול מתפרק, ואין מבוגר אחראי שעוצר את ההידרדרות, את הפרימה של החברה העדינה שבה כולנו חיים. השנאה הפכה להיות הרגש הבולט, האיבה חזרה במלוא הדרה. ולחשוב שאחרי 7 באוקטובר הסיסמה הלאומית הייתה "ביחד ננצח"...
כותב שורות אלה סבר במשך שנים שבית המשפט חייב לעבור רפורמה, ששופטי העליון ניכסו לעצמם סמכויות לא להם, שסירבו לראות את ההומוגניות המחשבתית והתרבותית שמאפיינת אותם, שהמונוליתיות של בחירתם מחייבת שינוי. גם בזמן המהפכה המשפטית, לא פעם הדיבורים על "קריסת הדמוקרטיה" נראו לי מוגזמים. בחלוף שנתיים וחצי מאז החליט שר המשפטים יריב לוין להמיט אסון התנגשותי על החברה בישראל, אני אומר בפה מלא: טעיתי. משפטו של ראש הממשלה, שהוא לדעתי המחולל הראשי של הטירוף שאנו חיים בו, בתוספת רגשי נחיתות עמוקים והיסטוריים, חלקם מוצדקים, של חוסר ביטחון אינהרנטי בקרב מפלגת השלטון – אלה יחד מובילים אותנו כיום אל פי התהום. גם האנשים הטובים שיש שם, ויש, הפכו לכלי שחמט במשחק גדול מהם. בישראל של 2025, באדיבות נתניהו, משפחתו וחבר מרעיו, דמוקרטיה היא מילה נרדפת ל"שמאלנות", לטהרנות, לשלטון פקידים אפל. זה מסוכן.
