"לפני כמה חודשים הגיע למשרדי גבר מטופח. הוא בא אליי יחף, אך מצויד במחשב נייד – וסיפר לי סיפור לא ייאמן", מספרת אריאלה רוזנטל סודרי, עו"ד, נוטריון ומגשרת, על היום שבו דוד (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), אב לשני ילדים קטנים, הגיע למשרדה. "הוא התיישב ואמר, 'אשתי מבקשת להתגרש ממני בעקבות מקרה שקרה לפני שנה' – וסיפר לי מה גרם למשבר ביניהם. הכול התחיל כשדוד לקח את ילדיו לפסטיבל טבע. כשחזרו הוא סיפר לאשתו שנתן לילדים שלהם במהלך הפסטיבל אפורינה, שהיא תערובת עישון מצמחים, ללא טבק".
"הוא סיפר לה את זה חצי בצחוק והמשיך ואמר שהילדים לא אהבו את החומר, והוא לא ייחס לכך משמעות", ממשיכה רוזנטל סודרי לתאר, "אבל התנהגותם של הילדים הדליקה אצל האם נורה אדומה והיא לא הניחה לדוד עד שסיפר את כל האמת, מה קרה לילדיהם בפסטיבל".
"בעקבות הלחץ של אשתו הודה דוד כי במהלך הפסטיבל נתן לילדיו חומר פסיכדלי ששמו פיוטה", מציינת רוזנטל סודרי, "וזה גרם לבנם לאבד את הכרתו ולשהות יומיים במצב מעורפל". מקורו של אותו חומר בקקטוס שגדל בארצות הברית ובמקסיקו ונהוג להשתמש בו בטקסים שמאניים בשל ההזיות שהוא גורם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"מכאן קצרה הדרך למשטרה, לרווחה ולתביעת גירושין", אומרת רוזנטל סודרי. "האם פתחה בהליך משפטי וביקשה לשלול ממנו את הזכות לגדל את ילדיהם. מתוך כתבי הטענות שנמסרו לי הבנתי את עומק הפער התרבותי והאישי ביניהם".
עירום כחלק מהחיבור לטבע
"הפסטיבל, מסתבר, הוא חלק משמעותי בחייו של דוד. מדובר באירוע בין-לאומי, לא רשמי, המתקיים בטבע וכולל קהילה חופשית, עם טקסים, מדיטציה, סדנאות וחיים משותפים באהבה ובהרמוניה", מציינת עו"ד רוזנטל סודרי את מה שגילתה. "לצד כל אלה מתקיימים גם טקסים שמאניים, שימוש בחומרים משני תודעה, אזורי שתיקה – ולעיתים גם עירום, לא מיני, אלא כחלק מהחיבור לגוף ולטבע. דוד צריך להודות לאלוהי השמאנים על כך שהמשטרה סגרה את התיק נגדו מבלי להעמידו לדין, מאחר שלא נגרם כל נזק לילדיו".
עו"ד רוזנטל סודרי מלווה את דוד עד היום בדיונים המשפטיים ובתהליך הגירושים. "לאחר תהליך שיקומי ומשפטי לא פשוט הצלחנו לשכנע את רשויות הרווחה כי מדובר באירוע חד-פעמי", היא מציינת. "בית המשפט קיבל את עמדתנו והעניק לדוד אחריות הורית וזמני שהות שווים, תוך הטלת איסור: האב לא ייקח את ילדיו לפסטיבל עד שיגיעו לגיל בגרות ויוכלו להחליט בעצמם".
"במהלך הדיון בעניינו התקשה דוד להבין מדוע בית המשפט מונע ממנו להמשיך לקחת את ילדיו לפסטיבל שהוא חלק בלתי נפרד מאורח חייו", מציינת עורכת הדין. "למרבה האירוניה התברר שדוד פקד את הפסטיבל במשך שנים רבות, ודיבר עליו בגלוי עם אשתו – אך היא מעולם לא התעניינה בו באמת. ייתכן שאילו הייתה טורחת לחקור, להבין, אולי אפילו להצטרף – הייתה מגלה מוקדם יותר את עומק הפער ביניהם. אולי היא הייתה מבקשת להימנע מראש מלקחת את הילדים לשם ואולי אפילו מסיימת את הקשר בשלב מוקדם יותר".
"כמגשרת וכעורכת דין, שייצגה הרבה מאוד מקרים, אין בי שמץ של שיפוטיות כלפי אורח חיים כזה או אחר", היא מסכמת, "אבל הסיפור הזה ממחיש היטב כמה חשוב להבין לעומק את האדם שלצידך, את הערכים שלו – ואת המקומות שבהם איננו מסוגלים או מוכנים ללכת איתו. הפערים שלא מדברים עליהם – הם אלה שיום אחד יתפוצצו".
בלעתי את העלבון כדי לשמור על המשפחה
סיפורם של שמרית ומאיר, שהגיע לאחרונה לפתחו של בית הדין הרבני, חושף מערכת זוגית שהתפרקה לא בגלל אירוע דרמטי, אלא בשל שחיקה איטית, מתמשכת וכואבת. "מאיר ושמרית הכירו בהליך שידוך", מספר הטוען הרבני עו"ד יהודה אבלס, בעל משרד לדיני משפחה וחבר בוועדת בתי הדין הרבניים של לשכת עורכי הדין, שייצג את שמרית בבית הדין הרבני.
"בבית הדין טען מאיר כי כבר לאחר שבוע ממועד חתונתם, זמן שבו אמורים בני הזוג להיות בשיאם ומאושרים, הפסיקה שמרית לדבר איתו מבלי שהייתה לכך סיבה", מספר עו"ד אבלס. "מאיר טען שהאישה שהגיעה לפגישת השידוכים, לא הייתה אותה אישה שנגלתה לעיניו שבוע לאחר החתונה. הוא טען ששמרית הזניחה את עצמה, הפסיקה להתקלח וסירבה לשמוע לבקשתו כי תגלח את שערותיה, תטפח את עצמה, תשמור על היגיינה ותקפיד להיות נקייה ומבושמת לבעלה. הוא הוסיף כי היא סירבה לצבוע את שערה ולשמור על הרגלי טיפול בסיסיים".
"בנוסף טען הבעל בבית הדין הרבני כי במשך עשור אשתו כמעט שלא תפקדה בבית – לא ניקתה, לא כיבסה ולא בישלה", ממשיך עו"ד אבלס. "לדברי הבעל, הוא חזר יום אחר יום מהעבודה וגילה שאין אוכל במקרר, אין בגדים נקיים, והבית במצב של כאוס. 'אפילו כשהיו אורחים, אני זה שבישל – היא פשוט לא תפקדה', אמר בעדותו, 'אי אפשר ככה לנהל בית'. לטענתו האופי שלה נעשה עצל, ולא משנה כמה העיר או התחנן, השיפור לא החזיק מעמד".
"מנישואי הצדדים נולדו להם שלושה בנים", ממשיך עו"ד אבלס לתאר את המצב. "מאיר טען כי שמרית הסכימה לכך שייצא עם נשים אחרות בזמן שהם מנסים לשקם את הקשר, אך שמרית הכחישה שהייתה לכך הסכמה אמיתית. הוא הוסיף שבעבר נהגה שמרית לזרוק עליו חפצים ולהכות אותו, אך לאחר מכן היא טיפלה בעצמה וזה נפסק. לדבריו, היא לא שמרה נידה, לא שמרה שבת ולא טבלה במקווה".
"טענתי בשם האישה כי היא מצידה עבדה במשמרות לילה, טיפלה במסירות בילדים וניסתה להחזיק את הבית ככל שיכלה", מספר עו"ד אבלס. "'אולי לא תמיד היה אוכל חם בצוהריים', הודתה שמרית לפני בית הדין, 'אבל שלושת הילדים שלנו לא היו רעבים. והכביסה? עשיתי, רק לא בקצב שלו'. היא התעקשה שאומנם לא הייתה מושלמת, אך טענה שתפקדה ושהילדים לא סבלו ממחסור".
"בבית הדין הרבני תיארה שמרית תחושת ניכור מתמשכת: בעל שאינו מדבר איתה, מתרחק, ובסופו של דבר גם בוגד בה", מתאר עורך דינה. "למרות זאת היא קיוותה שיחזרו. 'בלעתי את העלבון כדי לשמור על המשפחה', היא אמרה וטענה שמאיר ניהל קשרים עם נשים אחרות לאורך זמן. היא קיוותה שהוא ישוב, ואילו הוא מצידו הודיע לה מראש שימשיך לפגוש נשים".
"לבסוף קיבל בית הדין הרבני את עמדתה של שמרית, וקבע כי מאיר הוא האשם בפירוק הנישואים. בהתאם לכך נפסק כי עליו לשלם לה את מלוא כתובתה – סך של 180 אלף שקל", מספר עו"ד אבלס. "היא נלחמה על הבית, אך כשהבינה שאין עוד סיכוי, דרשה את שמגיע לה – וזכתה, מדובר בפסק דין חשוב שמבהיר כי אישה אינה שק חבטות, וכי הפרת חובות הנישואים אינה עוברת בשתיקה".
אביטל התנשקה עם שירלי לנגד עיני בעלה
"לאורך כל שנות הנישואים שלו היה אריאל בטוח שהוא חי במשפחה מושלמת, ללא סכסוכים", מספר עורך הדין אמיר כהן, שייצג אותו בתהליך הגירושים שלו. "הוא ואשתו אביטל היו נשואים 15 שנה", ממשיך עו"ד כהן לתאר. "באחד מן הימים ישב אריאל עם אשתו בבית קפה בתל אביב, ולפתע נתקלו השניים בשירלי, ידידת המשפחה. את שירלי הם היו רואים לעיתים רחוקות, אך הפעם המפגש המקרי הזה איתה התגלה כלא מקרי בכלל. אריאל נדהם לראות את אביטל קמה ומתנשקת בפה עם שירלי לנגד עיניו. זה נראה לו קצת מוזר, אך הוא החליט להתעלם", הוא מוסיף.
הסיפור קיבל תפנית כשאריאל גילה התכתבות רומנטית ומינית בין אשתו לשירלי. בזמן שהתעמת איתה התוודתה אביטל לפניו שכבר שנה היא בקשר רומנטי עם שירלי. "הרומן בין אביטל לשירלי נפל על אריאל כרעם ביום בהיר", מציין עו"ד כהן.
לאחר ההלם הראשוני החליטו בני הזוג להתגרש. "אביטל כמובן ויתרה על הכתובה", אומר עורך הדין ומוסיף: "הם מכרו את הדירה והסכימו על משמורת שוויונית: שלושה ימים בשבוע הילדים יהיו אצלו, שלושה ימים אצלה עם בת זוגה, וכל שבועיים בבית אחר. הם המשיכו לגור באותה שכונה, כדי להקל על הילדים, וכדי שלא לפגוע במרקם החיים ומעגל החברים של ילדיהם".
"מכיוון ששכרו היה גבוה משלה, אריאל משלם מזונות לילדים, ובני הזוג לשעבר שומרים על קשר סביר", מוסיף עו"ד כהן. "בנסיבות דומות הם יכלו לסיים את הסיפור הקשה במאבקים ארוכים בבתי המשפט, אך הם בחרו, למרות הפגיעה באגו של אריאל, לגמור את זה יפה. הגט ניתן בבית הדין הרבני, ושאר ההליך התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב".
לדבריו, מה שסייע בסיום הסביר של הקשר הוא הסכם הממון שחתמו עליו אריאל ואביטל עם נישואיהם. "הסכם זה אינו רק הסדר פיננסי, אלא כלי משפטי המאפשר לבני הזוג לקבל אחריות לעתידם בכל המישורים בצורה ברורה ומסודרת. הוא מספק מסגרת משפטית מוגדרת, המאפשרת לבני הזוג להתמודד עם אתגרים עתידיים, כולל פרידה, בצורה יעילה ושקופה. יתרה מכך, גם במצבים מורכבים וטעונים, חיוני לשמור על תקשורת מכבדת ושיתוף פעולה בין ההורים, במיוחד כאשר יש ילדים משותפים".
נפלה בפח שבעלה טמן לה
יעל הייתה נשואה עשר שנים לגיורא והם היו הורים לילדים. במהלך נישואיהם גיורא הוא שניהל את כל ענייניהם הכלכליים. היא סמכה עליו בעיניים עצומות, אך כשחלף הזמן נוצרו ביניהם פערים קשים בעיקר בכל הקשור לגידול הילדים, שהפכו את החיים המשותפים של הזוג לבלתי אפשריים. לבסוף היא ארזה את חפציה, לקחה את הילדים ועברה להתגורר אצל הוריה.
היא הגיעה למשרדה של עו"ד רוזנטל סודרי, לאחר שניסיונות ממושכים להגיע להסכמות עם גיורא על מכירת הדירה המשותפת וחלוקת ההון המשותף כשלו פעם אחר פעם. גיורא המשיך להתגורר בדירתם המשותפת, סירב למכור אותה, והתנער מכל אחריות. "יעל שיתפה אותי בסיפור האישי שלה, והוא השאיר אותי המומה", נזכרת עו"ד רוזנטל סודרי. "למרות כל הקשיים מול בעלה, היא האמינה בלב שלם שצריך להיפרד בכבוד, לא לריב, לא להיגרר לערכאות משפטיות. הוא הסכים איתה ואפילו הציע שילכו למגשרת מצוינת, ששמע עליה המלצות חמות".
"יעל סיפרה לי שמתוך אמונה שיש סיכוי לשיח בונה הם ניגשו יחדיו למגשרת, עורכת דין שהציגה עצמה כגורם ניטרלי ועשתה רושם חיובי ביותר", ממשיכה עורכת דינה לספר. "הליך הגישור היה מהיר, הוכן הסכם שהיה מקובל על שניהם ואחרי דיון קצר ברבנות הם התגרשו".
עו"ד רוזנטל סודרי מספרת כי "יעל האמינה בכל ליבה שבזה הסתיים העניין, אבל חודש ימים לאחר מכן, בעודה מבלה בקניון, היא נדהמה לראות את הגרוש שלה והמגשרת אוחזים ידיים, מתנשקים ומתגפפים בפומבי ונראים מאוהבים עד מעל לראש. מלבד ההלם הראשוני, נפל לה אסימון נוסף: היא נפלה בפח שטמנו לה הגרוש שלה והמגשרת".
לפגישה עם עו"ד רוזנטל סודרי הביאה איתה יעל את ההסכם שחתמה עליו עם גיורא, שאף קיבל תוקף של פסק דין. "בבדיקה מעמיקה שערכתי עליתי על שורה של ליקויים חמורים בהסכם, שיעל בתמימותה לא הבחינה בהם כשחתמה עליו", מספרת עורכת דינה. "מכירת הדירה לא הוסדרה כראוי וניסוח עניינים שקשורים לחובות כספיים נותר מעורפל ובלתי פתור. הסברתי ליעל שבפועל ההסכם נוסח באופן חד-צדדי, שפגע באופן מובהק בזכויותיה. הבהרתי לה שנגרם לה עוול בל יתואר, ולמרות שהחוזה כבר נחתם, לפעמים יש דרך לתקן. תפקידו של בית המשפט הוא לא רק להכריע אלא גם להגן על הזקוקים להגנותיו".
"המסקנה היא שלפני כניסה להליך גישור צריך לוודא שזהות המגשר מוסכמת על שני הצדדים", מסכמת עו"ד רוזנטל סודרי. "אל תסכימו להליך מול מגשר שהמליץ עליו הצד השני, בוודאי בלי שעשיתם בדיקה מקיפה ושללתם שקיימים ביניהם קשרים אישיים או מקצועיים. בקשו שכל הצדדים יחתמו – כמו שמומחים בתחומים רבים אחרים כבר מחויבים לחתום – על מסמך הצהרה בחתימת כל הצדדים. שם יש להצהיר שאין היכרות מוקדמת בין מי מהצדדים. גישור יכול להיות פתרון מעולה רק כשהוא שקוף, הוגן ובלתי תלוי, והכי חשוב: קחו ליווי של עו"ד צמוד שיבדוק את ההסכם מטעמכם טרם החתימה והאישור".