כשנדמה היה שסאגת פרס ישראל תשפ"ד כבר שככה וכמעט נשכחה, הגיע לפני שבועות ספורים פרסום שאיים להצית מחדש את האמוציות סביב פרס ישראל: החשיפה ב-N12 כי נתניהו החליט שלא להשתתף באירועי יום העצמאות. בין הטקסים שמהם ייעדר נמנה גם טקס פרסי ישראל, שלראשונה ייערך השנה מחוץ לירושלים, בשדרות. מי שמצא עצמו שוב בעל כורחו בלב הסערה הוא איש העסקים ויזם ההייטק איל וולדמן, חתן הפרס השנה בקטגוריית היזמות.
בפברואר החלה הדרמה. שר החינוך יואב קיש החליט שהשנה תצומצם חלוקת הפרס לשתי קטגוריות, ומעשית יבוטל המעמד המכובד לשנה זו. ביטול הפרס בידי קיש, כך נטען, התרחש בעקבות החלטת הוועדה להעניק את הפרס דווקא לוולדמן, מי שמזוהה כמתנגד חריף לשלטון הנוכחי ושאף היה מעורב במחאה נגד המהפכה המשפטית. לבסוף בפני קיש לא נותרה ברירה אלא להותיר את המסורת על כנה - תחת השוט המאיים של בג"ץ. ולבסוף, כך התברר, נתניהו ייעדר מהטקס כדי שלא ללחוץ את ידי מתנגדו, כך לפחות הצהירו חלק מהכותרות. מסביבתו של ראש הממשלה הוכחשה הטענה הנ"ל מכל וכל.
"זו אכזבה במידה מסוימת", אומר וולדמן בריאיון חגיגי ל-N12. "כי בכל זאת, זו נוכחות של ראש ממשלה. אז במידה מסוימת אכן אכזבה, ובמידה מסוימת זו גם הקלה. אני לא חושב שביבי אוהב אותי, אתה תמיד מעדיף לפגוש אנשים שמעריכים אותך ושאוהבים אותך, ופחות מעניין לפגוש כאלו שפחות אוהבים - למרות שאני הייתי מאוד רוצה להיפגש עם ראש הממשלה ולדבר איתו על כמה דברים, אבל הוא לא מוכן להיפגש איתי. אני ביקשתי כמה פעמים להיפגש עם ראש הממשלה ותמיד נעניתי בשלילה", מבהיר וולדמן.
ומה היית אומר לו?
"זה ביני לבינו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"נכנסים לבעיה, אני מודאג ומוטרד"
אלא שלא צריך להתאמץ יותר מדי לנחש מה בכל זאת היה אומר לנתניהו לו הייתה ניתן לו ההזמנות. במשך דקות ארוכות פרס היזם, שהיה מעורב בהקמת שתי חברות הזנק מצליחות (גלילאו ומלאנוקס) את משנתו, שחורגת בהרבה מענייני כלכלה וטכנולוגיה. "המדינה לדעתי לא במצב הכי בריא והולכת ומידרדרת. אני חושב שיש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות כדי להביא את המדינה למקום טוב יותר, גם מבחינה ביטחונית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת חינוך", מצהיר וולדמן, "יש הרבה מה לעשות.
"אם הממשלה הנוכחית תישאר בשנתיים הקרובות, כמו שהם מתכננים, אני מאוד מודאג ומוטרד. אבל אם נוכל לפזר את הכנסת בזמן קרוב, יש סיכוי שיהיה יותר בסדר. המדינה הזו נשלטת בידי קיצונים ימניים משיחיים שמסנדלים את הממשלה מלקבל את ההחלטות הנכונות. החטופים, מה שקורה בעזה, נורמליזציה עם סעודיה - שלדעתי נמצאת במקום השני בסדר העדיפויות. הסנדול הזה לא מאפשר לנו ללכת למקומות שאליהם אנחנו צריכים ללכת.
"ההייטק צריך להישאר בקורלציה למה שקורה בעולם כי הוא פונה בעיקר לשווקים מחוץ לישראל. ברגע שאתה רואה שההייטק הישראלי מתנהג אחרת ממה שקורה לטכנולוגיה בעולם, אנחנו בבעיה. אתה רואה שמשקיעים פחות ומגיע פחות כסף זר. אנשים בעולם פחות רוצים להשתמש בטכנולוגיה שלנו, ויש כבר כל מיני חרמות. אנחנו נכנסים לבעיה מסוימת".
"העולם לא מבין מה אנחנו רוצים. העולם לא מבין מה אנחנו עושים", טוען וולדמן. "העולם חושב שאנחנו פועלים בניגוד לאינטרסים שלנו. הדבר הכי חשוב זה נורמליזציה עם סעודיה והמחיר שלנו בשביל זה הוא מאוד מאוד קטן, ואחר כך אפשר לקחת את הסעודים ושהם יהיו הפרוקסי שלנו לגבי כל שאר העולם הערבי. דרכם אולי גם נפתור חלק מהבעיות עם הפלסטינים". והוא ממשיך ומאשים: "המתנחלים עושים פעולות נוראיות בשטחים שאסור לתת לזה לקרות. זה טרור מבחינתי בדיוק כמו טרור מחבלים איסלאמיסטים. יש פה טרור יהודי שלא משתלטים עליו. זה נורא".
"פוליטיקה? כשנחשוב שזה המוצא האחרון"
מוולדמן נשללה ההנאה מהפרס היוקרתי. במקום זאת הוא מצא את עצמו שוב ושוב במוקד סערה פוליטית. ואחרי מניפסט ארוך ומגוון שכזה עולה באופן טבעי התהייה אם ימנף את הנוכחות המתמדת בעין הציבורית כמקפצה טבעית לעולם הפוליטי. בריאיון שנתן לאחרונה לרפי רשף הבהיר שפניו בכלל אינן מועדות לשם, אך לא שלל זאת מכל וכל. בשיחה הנוכחית עם וולדמן עולה תמונה מעט מורכבת יותר: אם ירגיש שמעורבותו תהיה נחוצה שם, ייתכן שעוד ימצא עצמו בפוליטיקה.
"השאלה היא אם אתה שם את עצמך לפני המדינה או שם את המדינה לפני עצמך. ואני כרגע עדיין שם את עצמי לפני המדינה. החיים שלי יכולים להיות יותר טובים מחוץ לפוליטיקה. הכניסה לפוליטיקה, יש לה מחיר אישי מאוד משמעותי מבחינתי. זו הסיבה שאני מעוניין להישאר מחוץ לזה. זה לא עניין של פריווילגיה, זה עניין של העדפות בחיים. אני מקווה שיהיו אנשים שרוצים לעשות את זה ואני אוכל לתמוך בהם ולעבוד יחד איתם".
אז מיהו הפוליטיקאי האידיאלי בעיניך? האנשים האלה שאתה מחפש שייכנסו לשם?
"זה אחד עם ניסיון בין-לאומי, לא רק עם ארצות הברית, גם עם אסיה וגם עם מדינות ערב ואירופה כמובן. ואחד עם יכולת ניהול מאוד טובה שעשה בארגונים גדולים. איש לא מושחת, שלא יהיה אצלו איפה ואיפה. זה צריך להיות אדם שבא ואומר 'אני בא לעשות מילואים, בא לעשות מה שצריך לעשות לתקופה מסוימת כדי לשקם ולעזור'. וזה צריך כמובן להיות אחד שמנסה לראות את כל המגזרים שצריך לטפל בהם".
איפה מוצאים אנשים כאלה?
"אני מקווה שהם בכלל ישנם".
ומה בכל זאת עשוי להכניס אותו? "כשנחשוב שזה המוצא האחרון", הוא משיב. "בבחירות הבאות, אם אני מקווה שיהיו אנשים מספיק טובים שיתמודדו, כך שבאמת נוכל לתמוך ולעזור".
ואם בהתקרב לבחירות הבאות תראה שאין באופק אנשים כאלו?
"אז אצטרך להפשיל שרוולים".
"למה שאחשוש לחשוף אותו?"
בדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת במרץ האחרון ועסק בשערוריית ביטול פרס ישראל טען וולדמן כי מי שמאחורי הקלעים פעל לביטול הפרס היה איש העסקים שלומי פוגל, יו"ר ומנכ"ל קבוצת ההשקעות "אמפא", המקורב למשפחת נתניהו. וולדמן אף דרש באותו המעמד לפתוח חקירה בעניין, דבר שטרם התרחש, עד לרגע זה. בהתייחסות ראשונה לעניין, ערב הטקס שבו הוא מקבל סוף סוף את הפרס, וולדמן נשמע דווקא מפויס יותר:
"אתה רואה שהוא הודה", אומר וולדמן על פוגל ולא חש חרטה על חשיפת זהותו. "ה'הודאה' שלו לעיתונות הייתה שהוא חושב שאני ראוי לקבל את הפרס ושהוא עצמו לא היה מעורב בהחלטה לבטל את הפרס. אבל הוא לא אמר שהוא לא עשה את מה שאמרתי שהוא עשה. הוא לא שלל את זה. שלומי פוגל מקורב לנתניהו, אז אני חושב שיש שם לכאורה שחיתות שלטונית מסוימת. אז למה שאחשוש לחשוף אותו?"
לזכותו של וולדמן - מהנדס חשמל בהכשרתו, שבקרוב ימלאו לו 64 - רשומים הישגים רבים. כאמור, הוא היה הרוח החיה מאחורי "גלילאו" שהוקמה עוד בימי ייבוש הביצות של ההייטק המקומי, בראשית שנות התשעים. כמה שנים אחרי ש"גלילאו" השלימה את האקזיט שלה ייסד את מלאנוקס, גם היא חברה העוסקת בפיתוח מוצרים למערכות תקשורת נתונים - שנמכרה לפני כחמש שנים לענקית עמק הסיליקון אנבידיה תמורת קרוב ל-7 מיליארד דולר, באחד האקזיטים הגדולים בתולדות ישראל. כיום, לאחר שהתנתק מאנבידיה, הוא עומד בראשות קרן השקעות פרטית שהקים.
ובכל זאת, חרף ההישגים וההצלחות, רק לפני שנה היה וולדמן דמות מוכרת פחות לישראלי הממוצע, זה שלא נמנה על קהל חובבי הטכנולוגיה המושבעים וקוראי העיתונות הכלכלית. ב-7 באוקטובר השתנו חייו לנצח. דניאל בת ה-25, הצעירה מבין שלושת ילדיו, בילתה עם בן זוגה נעם שי בפסטיבל "נובה" שביער רעים. השניים היו מראשוני הנפגעים בטבח שהתחולל באותו בוקר נורא ובו שניהם מצאו את מותם. כעבור יומיים נקברו דניאל ונעם זה לצד זו.
וולדמן נהפך כמעט באחת לדמות ציבורית. פרס ישראל שיינתן לו מחר (רביעי) כמובן רק חיזק עוד יותר את ההכרה במפעל חייו ואת הערכת הציבור אליו. כעת הוא חש מחויב להפוך את האובדן הפרטי והכאב הנורא למקור השראה ולקחת חלק בתיקון החברה הישראלית. בין לבין עלה לכותרות גם בעקבות מסיבה שערך בביתו הפרטי בתל אביב ובה אירח את השר בני גנץ, שתמונה שלו מאותו הערב לצד השחקנית נועה תשבי נהפכה למוקד ביקורת ולעג כלפיו. וולדמן עודנו מסתגל לגידול הניכר במידת הפומביות בחייו, אך לא תמיד נראה כי חי עם הדבר בשלום.
נוח לך עם זה שבאיזה שהוא מקום בעל כורחך נהפכת להיות סמל?
"סמל של מה?"
כל עניין פרס ישראל והטרגדיה האישית שמו אותך מאוד במוקד.
"זה בטוח לא בחירה שלי. אני לא מובך משום דבר, להפך, אני מאוד כואב. אני לא מתבייש בשום דבר שעשיתי או שהמשפחה שלי עשתה. בהתחלה הייתה לי התלבטות אם ללכת על זה או לא ללכת על זה. כי הבנתי מה שקורה. הייתי יכול להגיד 'פאק איט, לא מעניין אותי, ושיבטלו את הפרסים'. באיזשהו שלב החלטתי שחשוב כן שהמדינה הזאת תתנהג בצורה נורמלית, במנהל תקין ברמה של איך בוחרים את הפרס ולא רק הנתניהוז יחליטו שמקורבים שלהם יכולים וכל השאר לא. אז החלטתי שנשנה את זה והצלחנו. אני לא נכנס למקומות שאני לא יודע איך לצאת מהם. זאת אומרת, זה היה מאוד מחושב".
באיזשהו שלב בתקופה הזאת זה גם עניין של לעשות דווקא? להכניס להם דווקא כי לא רצו אותי?
"אני לא עושה דברים דווקא. זה חשוב ברמה של מדינה ושל מנהל תקין".
"אתה שואל - למה היא הלכה?"
"הרבה כאב והרבה געגוע התקופה הזו מביאה איתה. אבל גם הרבה אחריות", אומר וולדמן בגילוי לב במהלך שיחתנו.
אחריות כלפי מה? כלפי מי?
"תראה, נכשלתי לגבי לשמור על דניאל ונעם. עכשיו צריך לתפוס אחריות לגבי כל שאר הילדים והחיילים".
אתה אומר שנכשלת. והרי לא היית יכול למנוע את שהתרחש או לדעת שדבר כזה יקרה. זו מין תחושת אשמה כזאת שקיימת?
"זו תחושה של אחריות על זה שהבת שלך נרצחה. במידה מסוימת יש אחריות. אתה שואל את עצמך, למה היא הלכה? למה היא לא נסעה עם הג'יפ שלה? יש הרבה דברים שעוברים בראש. למה אני לא הייתי שם? אולי הייתי יכול להגיע מוקדם יותר? למרות שהיא כנראה מתה כבר במקום".
כמה זה אוכל מבפנים? כמה זה יושב עליך?
"אני מרגיש שלא עשיתי מספיק כדי לוודא שאנחנו מספיק פרנואידים ומספיק מפחדים, שאנחנו יודעים מה הסכנות שעומדות בפנינו ועצם זה שאפשרנו לדבר כזה לקרות. נגיד, אם גדי איזנקוט היה עדיין הרמטכ"ל אני לא חושב זה היה קורה. אני חושב שאולי אם נדב ארגמן היה עדיין ראש השב"כ, אולי זה גם לא היה קורה. אני גם חושב שאם בנט היה ראש הממשלה זה לא היה קורה".
בשלב הזה וולדמן רומז למחאות קפלן שהוא היה מעורב בהן, בעיקר בעקיפין, כתורם - מה שעורר את קצפם של בני משפחת רה"מ. "אתה יודע, יש לנו באיזה שהוא מקום אחריות בבחירת האנשים במקומות הרגישים. הם היו שם ועשו את העבודה שלהם בצורה לא טובה, בלשון המעטה".
יש הרהורים שאולי היית צריך לעשות יותר אז?
"אם לא עשינו את כל הדברים שהיינו יכולים לעשות, אני מניח שכן".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv