אמירה שכיחה היא שרק הימין יביא שלום, והשמאל יביא מלחמה. בתרגום חופשי – הכול הפוך על הפוך: השמאל לוחמני כי יש עליו חובת הוכחה, ומכיוון שהימין נחשב לנושא ונותן קשוח יותר, יש לו אשראי ציבורי למהלכי פיוס. זה כמובן לא מדויק אמפירית, אבל הסנטימנט ברור.
האם השבוע גילינו שזה המצב גם בנוגע לשוויון בנטל? שדווקא הממשלה הכי ימנית ודתית בתולדות המדינה היא זו שבמשמרת שלה יישללו כל ההטבות של האברכים, ויתחיל הליך גיוס אמיתי? שאלה מצוינת. מה שבטוח, לו הייתה הפסיקה הזו מגיעה בתקופה אחרת, ההמונים כבר היו ברחובות.
אז מה בעצם קרה השבוע? בג"ץ פסק שבמדינת ישראל כולם צריכים להתגייס באופן שווה והורה להתחיל לאכוף זאת. איפה הדרמה הגדולה? היפוך הקערה – עד היום הצבא היה צריך חוק כדי לפעול לגיוס חרדים. עכשיו, כשקיבל הוראה מפורשת לגייס באופן שוויוני, אין לו שום אינטרס בחוק. למעשה היחידים שרוצים עכשיו חוק הם החרדים, שצריכים להסדיר את מעמדם ולקבל הטבות. החרדים טוענים שבלי חוק אף חרדי לא יתגייס. אלא שגם תחת החוקים שהיו עד היום, מעטים מאוד עשו זאת.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בהנחה שלא יחוקק בקרוב חוק גיוס, מנהיגי החרדים צריכים להכריע בשאלה אחת בלבד – האם זוהי תחתית החבית? האם בהכרח זה המצב הגרוע ביותר שיכול להיות מבחינת החרדים? אם כן, ייתכן שבהפוך על הפוך ממשלה אחרת תדע ליצור לגיטימציה להסדרים שלפחות יסדירו את מעמדם המשפטי. וגם אם לא, הם לא אלה שייתנו את ידם לכך.
מה בעצם עשה יולי אדלשטיין, במהלך שגרר ביקורת מבית? מילא את שעון החול במהירות רבה יותר. לו היה הדבר תלוי בראש הממשלה בנימין נתניהו, ועדת החוץ והביטחון הייתה מורחת את הזמן במשך שבועות ארוכים, ורק בסופם היו מבינים החרדים שאין דרך לרבע את המעגל הזה – להעביר חוק גיוס בשרני שבאמת עונה על צורכי הצבא ושהחרדים גם יכולים לתמוך בו. אדלשטיין קרע את המסכה מוקדם מהצפוי והודיע את המובן מאליו – בלי אופוזיציה אין לקואליציה רוב לחוק גיוס אמיתי.
במובן הזה, השבוע הבא יהיה משמעותי – אדלשטיין יזמן לוועדה את מערכת הביטחון והוא מקווה שיצליח לגבש חוק שיזכה לתמיכת המערכת וסביבו ניתן יהיה לגבש רוב. זו משימה שאפתנית מאוד בהתחשב בעובדה ששר הביטחון יואב גלנט לא דוחף לכך, והמצב המשפטי שנוצר נוח למערכת הביטחון.
מה באשר לשעון החול השני? אומנם הוא רחוק מעין הציבור, אבל גם הוא מתמלא לאיטו. השבוע הודיע נתניהו בריאיון לערוץ 14 שבקרוב יסתיים שלב הלחימה העצים בעזה. הוא גם הודיע שלא תהיה שם התיישבות יהודית כי זה לא ריאלי. איפה השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'? לא ראינו אותם שוברים את הכלים. סמוטריץ' בכלל עסוק באובססיביות בענייני ההתנחלויות ויו"ש, ולבן גביר נוח יותר להתנגח ביועצת המשפטית לממשלה ובמשטרה. את ניהול הסוגיות האסטרטגיות הם משאירים לפי שעה לנתניהו.
בקרוב יטוס נתניהו לארצות הברית וייחשף באופן בלתי אמצעי ללחץ הכבד של ממשל ביידן. הוא גם יידרש להחלטות כבדות משקל במוקדם או במאוחר. מה יעשה בנוגע לעסקת חטופים? האם ילך להסדרה בצפון? מתי יקרה המעבר לשלב ג', ואיך ימנע מחמאס לשקם את כוחו? כל אחת מהסוגיות האלה תשפיע על גורל מדינת ישראל. האם בן גביר וסמוטריץ' ימשיכו לתת לו לנווט לבדו את הספינה? האם אפשר לרבע את המעגל שבין תפיסות העולם שלהם ובין זו של נתניהו? לא בטוח כלל. ונתניהו? הוא ימשיך לשחק על זמן, רק שהחל מהשבוע נראה שהוא יתחיל לאזול מהר יותר.
