שעות רבות ישבה רס"ן (במיל') שחר ליד הטלפון האדום בחמ"ל ששירתה בו, מחכה לשמוע מבעלה, סמג"ד 202 בצנחנים רס"ן נתי דוד אלפסי ז"ל, שנלחם בעזה. לשניהם, מתוקף תפקידם, לא הייתה גישה קבועה לטלפון נייד. רק ביום שבו קיבלה שחר את הדרגה שלה בטקס סמלי הפתיע אותה נתי והתקשר בטלפון האדום לברך אותה. אף אחד מהם לא תיאר לעצמו שהשיחה המרגשת הזו תהפוך למזכרת האחרונה מנתי, שימים אחרי כן ייהרג מפגיעת טיל נ"ט בח'אן יונס.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שחר, בת 27, התייצבה כבר ב-8 באוקטובר לשירות מילואים כקצינת חמ"ל בכירה בפיקוד הדרום. בעלה נתי עשה זאת יום קודם לכן. בביתם של סבא וסבתא חיכה בנם התינוק בן השנה איתן יוסף. נתי, גם הוא בן 27, בדיוק סיים את תפקידו כסמג"ד 202. הוא ושחר היו אמורים להתחיל ללמוד יחד, והוא התכוון לחזור אחרי הלימודים לתפקיד מג"ד.
"הוא בירך אותי בשיחה ואמר שהוא גאה בי מאוד ושאמשיך לעשות עבודה טובה. אמרתי לו שאני מתגעגעת אליו. כואב לשמוע את השיחה, אבל זה זיכרון טוב ממנו"
ב-7 באוקטובר התייצב נתי מייד בגדוד. הוא השתתף במשימות הטיהור ברחבי העוטף ולאחר מכן בתמרון בעזה. מרגע שנכנס לרצועה יצא נתי רק פעם אחת להפוגה בבית, כחודש ימים לפני שנהרג. למרות מה שחווה, מספרת שחר, הוא המשיך לשדר אופטימיות. "אם יש משהו שנתי הרבה להגיד, זה שאין תלונות", משתפת האלמנה. "הוא היה אומר, 'הכול בסדר, אנחנו נלחמים ונדאג להחזיר את כולם הביתה. עכשיו תורנו להגן על הארץ'. דיברנו על זה שכשתסתיים המלחמה נלך לבקר את כל הפצועים בבתי החולים ואת כל החברים שנפלו בבתי העלמין, אבל לצערי לא הספקנו".
התרומה שלא סיפר עליה לאיש והמזכרת האחרונה
"אבא שלו גילה רק בשבעה שנתי תרם מח עצם לאם לשלושה ילדים. הוא אפילו לא סיפר על זה לאנשים, כזה צנוע הוא היה", מספרת שחר על תרומתו. "לצערנו הוא לא הספיק לפגוש אותה, אבל אנחנו נפגשנו איתה אחרי שנהרג. היא כבר הספיקה להיפרד מהילדים שלה וחשבה שזה הסוף, ובזכות התרומה של נתי החיים שלה ניצלו. המפגש היה \מרגש, ידעתי כמה הוא היה בן אדם טוב, אבל בשבעה נחשפתי לעוד מלא סיפורים".
במהלך המלחמה העניקו לשחר דרגה בהפתעה בטקס סמלי. חבריה ליחידה הצליחו להפתיע את שחר כשהעלו את נתי על הקו בטלפון האדום המבצעי. "הוא בירך אותי בשיחה ואמר שהוא גאה בי מאוד ושאמשיך לעשות עבודה טובה. אמרתי לו שאני מתגעגעת אליו ושישמור על עצמו", היא מוסיפה, "צחקתי שיתקשר אליי עוד פעם בטלפון האדום, כי ככה היה לנו יותר נוח לתקשר כי הטלפון הנייד לא היה עלינו".
"דיברנו לילה לפני שהוא נפל, וזו הייתה שיחה רגילה. אף אחד מאיתנו לא הרגיש שהיא הולכת להיות השיחה האחרונה"
אנשי החמ"ל תיעדו את שיחת הטלפון בין השניים. שיחת הטלפון הזו היא מזכרת החיה האחרונה מהבעל שנפל. "כואב לשמוע את השיחה, אבל זה זיכרון טוב ממנו", אומרת שחר.
"היה בעל ואבא מדהים"
שחר מספרת כי מעבר לזה שהיה איש צבא ומפקד מעולה לפקודיו, נתי היה גם איש משפחה למופת: "הוא היה בעל ואבא מדהים. היה לו חיבור מטורף עם הבן שלנו. כבן וכאח בכור נתי היה דמות משמעותית מאוד. כמו בצבא, שכולם מתייעצים איתו וסומכים עליו".
נתי נולד וגדל במגדל העמק. לעולם הצבא הוא נכנס בגיל מוקדם, כשהתחיל ללמוד בפנימייה צבאית, שם היה ברור שזה הכיוון שלו ושהדרך שיצעד בה בצבא עוד ארוכה. נתי התגייס לגדוד 202 ושירת בכל תפקידי הפיקוד - ממ"כ ועד לתפקידו האחרון, סמג"ד. "פקודיו מספרים שבתור סמג"ד הוא ידע את השם ואת כתובת המגורים של כל לוחם וחייל בגדוד", מספרת שחר.
"קל לי להמציא סיפורים שהוא שם, והוא יחזור ויגיד שהוא כאן. אני עוד לא מצליחה לעכל ולהאמין שהוא נפל"
נתי ושחר הכירו בבה"ד 1, היא הייתה לוחמת בתותחנים והוא לוחם בצנחנים. לאחר כמה שנים עברו לגור יחד בבאר שבע. הזוג התחתן בשנת 2020, ולפני כשנה נולד בן - איתן יוסף. "נתי האמין מאוד באנשים שלו ובפקודים שלו ובשותפים שלו לדרך, מגיל 15 הוא במסגרת צבאית בפנימייה, וידע מה הוא רוצה לעשות ולמען מה", מספרת האלמנה. "היו חשובות לו הדוגמה האישית והמצוינות. הוא היה מאוד שאפתן, כל דבר שהיה עושה נעשה בצניעות, תמיד הצטיין בכל מסגרת שהיה מגיע אליה, תמיד חשב לעזור לאחרים".
הקרב האחרון
ב-22 בינואר (י"ב בשבט) נפל נתי בקרב בח'אן יונס. במהלך הקרב ספגו הקצין והגדוד שלו פגיעת טיל נ"ט ב-D9 שהוביל את השיירה שלהם. "ממה שאני יודעת, נתי והלוחמים ירדו מהרכבים ועלו לעמדת תצפית באחד מהבתים הסמוכים. אז נורה אליהם טיל נ"ט נוסף. נתי ועוד שני קצינים, סרן אייל מבורך טויטו ורס"ן איליי לוי, נהרגו במקום. חיילים שהיו איתם בתקרית מספרים שהם ספגו את עיקר הפגיעה ובכך שאר החיילים בחדר ניצלו, היה להם חשוב לעמוד בחזית".
באותה העת שחר עוד הייתה במילואים. הקצינים שלה משכו אותה מחדר האוכל לחדר המפקד כדי שלא תשמע מאנשים אחרים על מה שקרה, ושם בישרו לה את הבשורה המרה. "דיברנו לילה לפני כן והייתה לנו שיחה רגילה, על עיצוב הבית שאנחנו רוצים לקנות. הוא סיפר לי כמה הוא מתרגש שהבן שלנו חוגג שנה וכמה הוא מחכה לפגוש אותו. זו הייתה שיחה שאף אחד מאיתנו לא הרגיש שהיא הולכת להיות השיחה האחרונה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושישמור על עצמו ושנדבר בהקדם".
גם ארבעה חודשים אחרי נפילתו של נתי, שחר עדיין נאבקת לקבל את המציאות החדשה: "אני לא מעכלת את האובדן שלו, לא בגלל שהוא לא היה כל הזמן בבית. אולי אני מרגישה פשוט שהוא עדיין במלחמה או בצבא. קל לי להמציא סיפורים שהוא שם, והוא יחזור ויגיד שהוא כאן. אני עוד לא מצליחה לעכל את זה ולהאמין. אני מרגישה שהוא יחזור, כאילו זה לא אמיתי".
שחר ומשפחתו של נתי פתחו בחודש האחרון עמותה על שמו ולזכרו: תהיו נתי. "המטרה של העמותה היא להמשיך את דרכו של נתי, בהנצחה שיתופית עם עוד חיילים שנפלו", היא אומרת. "נרצה לפעול בעולמות החינוך ולתרום מלגות לאנשים בפנימייה שרוצים ללמוד בה ואין להם יכולת כלכלית. לתרום מלגות ליוצאי הגדוד שלו. או בתחום הספורט, אנחנו כרגע מגייסים מימון לשיפוץ מגרש הכדורגל שנתי היה משחק בו בתור נער במגדל העמק. נתי יכול היה להיות עוד כל כך הרבה, והוא כל כך אהב את הארץ ואת המדינה והיה לו חשוב לתרום ולעשות למענן כמה שיותר. אנחנו עוברים תקופה קשה, אבל אני יודעת שהבן שלנו יגדל באור שלו ויידע שאבא שלו היה גיבור".