משטרת המטרופוליטן בלונדון עסוקה במיוחד בחצי השנה האחרונה, אבל היא לא היחידה. גם משטרת ברלין עובדת שעות נוספות, וכך גם כוחות משטרה וביטחון גדולים במדינות אחרות באירופה. עם תום ימי החסד הבודדים שהיו לישראל בעולם בכלל וביבשת אירופה בפרט לאחר הטבח ב-7 באוקטובר, כבר התרגלנו לראות כדבר שבשגרה את הפגנות הענק הפרו-פלסטיניות השוטפות ערים רבות. בריטניה, גרמניה, טורקיה, צרפת, שוודיה, בלגיה ואחרות התגלו כמעוז פלסטיני של ממש.
הפגנות נגד המדיניות של ישראל ובתמיכה בפלסטינים בהחלט אינן דבר חדש באירופה, אולם מאז 7 באוקטובר חלה עלייה גדולה בהיקפן ובתכיפותן. אם בעבר היה הדבר רחוק מלהפוך לאירוע חדשותי, ובעיני רבים אולי היה מדובר באירועים יחסית שוליים, הרי שכעת הפכו ההפגנות נגד ישראל לשגרה של ממש. הפגנות שמתרחשות על בסיס כמעט שבועי, שאותן פוקדים עשרות אלפים ואף מאות אלפים – הפכו למחזה מוכר ברבות מהערים הגדולות באירופה. ובאותה שעה, בניגוד כמעט מוחלט, בקרב רבים אחרים ביבשת מתחדדת הבהלה בעקבות הטבח, וההבנה כי גם מדינות אירופה שינו את פניהן.
גם לפני 7 באוקטובר, וביתר שאת לאחר מכן, הולכים ומתחדדים כמה מאפיינים מובהקים ולא מובנים מאליהם בהפגנות הפרו-פלסטיניות באירופה, וגם בארה"ב. בראש ובראשונה, שיעור הפלסטינים שמשתתפים בהן נמוך למדי, ורחוק מאוד מלהיות הרוב. יתרה מכך, מרבית המשתתפים והמעורבים בהן אינם פלסטינים או צאצאים למהגרים פלסטינים, ואפילו אינם מוסלמים. נוסף על זה, וסביר שרבים לא יופתעו מכך: מרבית ההפגנות, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מונעות ומובלות בידי חמאס ואיראן.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
לצד העובדה הזאת, ההפגנות הן גם כר פורה להסלמה ולהקצנה איסלאמיסטיות ביבשת. מאז תחילת המלחמה מדגישות רבות מהערכות המודיעין באירופה ובארה"ב כי חלה עלייה של ממש בהתרעות על פעולות טרור. לצד החשש מניסיונות חקיינות של מחבלי חמאס ביבשת אירופה, גם ההפגנות משמשות בסיס להקצנה של גורמים שונים. גם לסביבה האנטי-ישראלית והאנטי-ממסדית בהפגנות תפקיד מרכזי בעידוד אלימות וטרור.
מאז תחילת המלחמה חל זינוק חסר תקדים בשיעור האנטישמיות במדינות רבות במערב, שבמידה רבה גם ניזונה מריבוי ההפגנות האנטי-ישראליות. דוח של משרד התפוצות, ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית שפורסם בסוף חודש ינואר, ערב יום השואה הבין-לאומי, מעלה נתונים קשים במיוחד בכל הקשור לאנטישמיות: במהלך שלושת החודשים הראשונים של המלחמה חלה עלייה באירועים האנטישמיים בשיעור של 512% בבריטניה, 738% באוסטרליה, 400% בצרפת, 800% בקנדה ו-320% בגרמניה. לפני כחודש דיווחה משטרת צרפת כי בכל שנת 2023 נרשמו 8,500 מקרים של פשעי שנאה; בחודשים אוקטובר–דצמבר של אותה שנה נרשם מספר אירועים כפול מזה שתועד בתקופה המקבילה בשנת 2022.
ההפגנות הגדולות – בעידוד איראן וחמאס
"צריך לשאול מי מארגן את ההפגנות האלה, וכמה הן באמת של פלסטינים", אומרת ד"ר דינה ליסננסקי, מומחית לאיסלאם באירופה ומרצה במרכז האקדמי שלם ובאוניברסיטת תל אביב, בשיחה עם N12. "מי שעומדים מאחוריהן בדרך כלל הם אנשים וגורמים שקשורים לארגונים איראניים או פרו-חמאסיים. אותם ארגונים שאנחנו נוטים לחשוב עליהם כעל תנועת ה-BDS".
"תנועת ה-BDS", ממשיכה ליסננסקי, "נראית לרבים מאיתנו מאוד אירופית". לדבריה, רבים טועים לחשוב שהיא רחוקה מהגורמים העוינים והטרוריסטיים המוכרים לנו במזרח התיכון. "בבסיסה התנועה הזאת מאחדת המון ארגונים שמקושרים בצורות שונות לתנועת האחים המוסלמים הגלובלית, גם באירופה וגם בארה"ב.
"ניתן לומר את זה ככלל, יש שורה של הוכחות לזה, זו לא דעה. יש רשימות מסודרות ומפורטות של הארגונים שתומכים בהפגנות האלה, עומדים מאחוריהן, מזמינים אליהן ומשתתפים בהן. אומנם אלו הפגנות שמתרחשות באירופה עוד לפני 7 באוקטובר, אך הן גדלו מאז באופן ניכר".
ליסננסקי מסבירה כי רובם הגדול של המשתתפים בהפגנות הגדולות באירופה בחצי השנה האחרונה הם אינם פלסטינים. "במקרים רבים אין בכלל קורלציה בין גודל הקהילה הפלסטינית בעיר ובין גודל ההפגנה שעשויה להיערך בה", אומרת המומחית. "פעמים רבות ההפגנות הגדולות אכן מתרחשות במקומות שחיות בהם קהילות פלסטיניות או מוסלמיות, בדגש על ערי הבירה והערים הגדולות. לצד זאת, המון אנשים שלא בהכרח מזוהים עם הסוגיה הפלסטינית תופסים אותה כערך חשוב מאוד מבחינתם. אם פעם היה מדובר במאבק למען שוויון זכויות של שחורים, אז עכשיו המאבק הפלסטיני תפס את המקום הזה".
"המוקד השני של ההפגנות יכול להיות גם בערים קטנות יחסית, ובתנאי שיש שם אוניברסיטה גדולה", מציינת ליסננסקי. "הסטודנטים מתעסקים בסוגיה הזאת באופן אינטנסיבי והם מרכז כוח בסיפור, ויש גם מרצים רבים שתומכים בזה. הם יוצרים את האווירה המתאימה ומעודדים את ההפגנות, ונשמעים בהן מסרים מובהקים נגד ישראל ונגד זכות הקיום שלה".
במרכז ההפגנות: האוניברסיטאות והסטודנטים
ברבות מההפגנות הפרו-פלסטיניות שנערכות באירופה בחצי השנה האחרונה בולט מאוד הגיל הצעיר של המפגינים. ניתן להעריך כי ממוצע הגילים בהן עומד על 20–30. אחד הגורמים המרכזיים והמשמעותיים התורמים לכך הוא המרכזיות של הסטודנטים והאוניברסיטאות בקידום הפגנות ובתמיכה בהן, ובעיקר בביסוס הסביבה האנטי-ישראלית והפרו-פלסטינית, ובמקרים רבים אפילו פרו-חמאסית.
ניכר כי תופעות קשות כמו הכחשת הטבח או ממדיו והכחשת פשעי המין שביצעו מחבלי חמאס בטבח והפגיעה בחטופות ובחטופים בימים שעברו מאז, נעשות שכיחות יותר ויותר. כך מתרבים גם הסטודנטים המוסתים, שעל רקע מספר ההרוגים הגבוה מאוד ברצועה מאז תחילת המלחמה מתחזקות אצלם יותר ויותר עמדות אנטי-ישראליות ואף אנטישמיות.
ברבות מהאוניברסיטאות פועלים ארגונים ותאי סטודנטים המגדירים עצמם ארגונים "פרו-פלסטינים". "בפועל", אומרת ליסננסקי, "אם נגרד מעליהם את המעטפת, נגלה שמאחורי אותם ארגונים עומדים גורמים קיצוניים, למשל עומר ברגותי (ממייסדי תנועת ה-BDS), שמקושר לחמאס, וקורא בין השאר 'להתנגד לישראל בכל אמצעי אפשרי'. פעמים רבות מדובר באגודות סטודנטים בעלות נופך חמאסי, כמו למשל Students for Justice in Palestine (SJP) ו-American Muslims for Palestine (AMP), שפעילות בעיקר בארה"ב, וארגונים דומים אחרים באירופה".
אותם ארגונים מפעילים מהלכים של השפעה רכה על רבים מהסטודנטים, וכך מצליחים לכבוש ברעיונותיהם ובעמדותיהם גם רבים שאינם פלסטינים ואפילו לא מוסלמים. דרך כריכה משותפת של רעיונות כמו אקלים, סביבה, וגם תמיכה במיעוטים ובחלשים הם מצליחים לשכנע רבים להצטרף אליהם - גם אם פעמים רבות זה מלווה בבורות ובהיעדר כמעט מוחלט של ידע בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"מדובר פה במקרים של הטעיה מכוונת של סטודנטים רבים שאינם פלסטינים וגם לא מוסלמים", אומרת ליסננסקי. "מציגים לאנשים חזון ערכי שתואם את הערכים שלהם, שפעמים רבות עוסקים בשאלות של אקלים, אקולוגיה ושילוביות, והם מבחינתם מרגישים שאלו ערכים חשובים ומעוניינים להילחם למענם. כך מגיעים לבני הדור החדש, חוברים לארגונים ירוקים ופועלים יחד בשיתוף פעולה".
ליסננסקי מסבירה כי שיתופי הפעולה האלה, בין ארגוני הסטודנטים הפרו-פלסטיניים והפרו-חמאסיים לבין סטודנטים שאינם פלסטינים, מתבטא היטב גם בתקופות של שגרה ושלום. פעמים רבות נערכים אירועים משותפים רשמיים, כמו ועידות וכינוסים למיניהם. מנגד, הקשר הזה מקבל ביטוי של ממש גם ברמה הלא-פורמלית, כמו למשל בתופעות שצצות ברשתות החברתיות.
"דוגמה לחיבור מעניין הופיעה לאחרונה, בחודש רמדאן", מספרת ליסננסקי. "ראינו בטיקטוק אתגרים שונים, של צעירים וצעירות מדור ה-Z, לא מוסלמים, שהחלו לדבר על רמדאן ועל הרצון שלהם לקיים את מצוות הצום. לתפיסתם, רמדאן הוא לא רק למוסלמים, כי הוא גורם לצמים להיות מודעים יותר לסביבה ועוזר לעשות מעשים טובים למען כדור הארץ. הם מצטטים פסוקים מהקוראן שקוראים למוסלמים לשמור על הסביבה".
"אז, על הדרך, רואים את אותם הסטודנטים שגדלו לתוך סל הערכים הזה – ש'בין איסלאם לאקלים' – והדבר האחר שמדבר אליהם הוא הערך של 'שחרור כל המדוכאים והעשוקים בעולם', ובראשם כמובן הפלסטינים", מחדדת ליסננסקי. כך, במידה רבה, ניתן להסביר את הקשר בין צעירים בני דור ה-Z, סטודנטים אירופים לא פלסטינים - לסוגיה הפלסטינית. "אולי הסמל המובהק והגדול ביותר של התופעה הזאת היא פעילת האקלים גרטה טונברג".
אחת הדוגמאות הטובות למרצה שהפך מקור לתעמולה פרו-חמאסית הוא טארק רמדאן, נכדו של חסן אל-בנא, מייסד תנועת האחים המוסלמים במצרים. הוא עומד בראש התוכנית ללימודי איסלאם באוניברסיטת אוקספורד, וליסננסקי מספרת כי במידה רבה הוא זכה לתפקיד הבכיר בשל התמיכה של קרן צדקה קטארית. "קטאר משקיעה עשרות מיליארדי דולרים באוניברסיטאות בעולם, וחלק גדול מהם מופנה למימון תכנים ומרכזים פרו-קטאריים ופרו-חמאסיים", היא מסבירה.
"קטאר קונה בכסף מושבים ותקנים לפרופסורים באוניברסיטה, ומקדמת ככה גורמים שמוצאים חן בעיני השלטונות בדוחה. זה עוזר להבין כיצד רעיונות רבים שמקדמת קטאר מגיעים ישירות להפגנות נגד ישראל, ומי שמגיע להפגנות מוזן באותם רעיונות. זה עוזר להבין גם את זה שמשתתפים רבים אינם פלסטינים או מוסלמים", אומרת ליסננסקי.
הקהילות הפלסטיניות הגדולות - והסכנה לישראלים
לאורך העשורים האחרונים והשנים האחרונות הפכו ערים רבות באירופה לבית לקהילות פלסטיניות קטנות. מאות אלפי פלסטינים חיים בערים שונות בבריטניה, גרמניה, צרפת, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, איטליה, ספרד ועוד מדינות רבות אחרות. קהילות בולטות יש במאלמו שבשוודיה ובשכונת נויקלן שבברלין.
הגירת הקהילה הפלסטינית לאירופה נחשבת מאוחרת יחסית להגירה של קהילות אחרות ליבשת. לעומת הקהילה הפלסטינית בבריטניה, שהחלה להתגבש כבר בשנות ה-40 של המאה ה-20, קהילות פלסטיניות במדינות אחרות החלו להתגבש רק בעשורים האחרונים.
כך, לדוגמה, רבים הגיעו לאירופה מלבנון בעקבות מלחמת שלום הגליל ושליטת צה"ל בדרום ארץ הארזים החל משנת 1982. סוגיה אחרת שהביאה לגל הגירה גדול לאירופה היא האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשנת 1987. לפי מחקר של בית הספר לכלכלה בלונדון (London School of Economics), כשלושה רבעים מאוכלוסיית הפלסטינים בשוודיה, נורווגיה ודנמרק הם קהילות פלסטיניות שהגיעו החל בשנות ה-80. אחד המאפיינים של אותם פלסטינים הוא כישורי שפה ועבודה ירודים. בשל כך, מרבית האוכלוסייה הזאת נשענת כיום על שירותי הרווחה באותן המדינות.
הקהילה הפלסטינית בברלין, אולי הגדולה ביותר באירופה, מזוהה בעיקר עם אוכלוסייה של פליטים מרצועת עזה. קל אפוא להבין את התסיסה הגדולה בבירת גרמניה מאז תחילת המלחמה, בהנחה שרבים מהפלסטינים בברלין קרובים וקשורים לפלסטינים רבים שנפגעו בצורה קשה במלחמה. ניכר כי לאורך החודשים האחרונים הפך רובע נויקלן שבדרום-מערב ברלין לאזור מלחמה של ממש.
אותה שכונה נחשבת כיום למעוז פלסטיני אמיתי, ולא אחת מדווח על מעשי אלימות כלפי יהודים או ישראלים שנקראם למקום, וגם כלפי כוחות המשטרה והביטחון המקומיים. בתחילת חודש ינואר הותקף זוג ישראלים שבילו במסעדה בשכונה לאחר שדיברו בעברית. עד לאחרונה נחשבה שכונת נויקלן לשכונה בעלת אופי צעיר והיפסטרי, והיא משכה אליה סטודנטים רבים, גם ישראלים, אולם מאז תחילת המלחמה המציאות שם נראית אחרת, נעימה הרבה פחות.
אירוע מרכזי אחר במזרח התיכון שהביא להגירת פלסטינים רבים לאירופה הוא מלחמת המפרץ, שפרצה בשנות ה-90. בעקבותיה עזבו אלפי פלסטינים שחיו במדינות המפרץ, בעיקר לבריטניה וצרפת. בצרפת, באופן יחסי, המוסדות הפורמליים והבלתי פורמליים של הקהילה הפלסטינית מוחלשים יחסית ואין להם מקום מרכזי בחיי הקהילה, בניגוד לקהילות בשוודיה, בבלגיה ובמדינות אחרות.
שכונת רוזנגארד במאלמו שבשוודיה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לקהילת מהגרים פלסטינים סגורה ומגובשת. כ-20% מאוכלוסיית מאלמו הם מהגרים מוסלמים – מעיראק, מסוריה, מסומליה ומאיראן, וכמובן גם פלסטינים. רבים יוכלו אולי להאשים את מדיניות ההגירה המקילה של שוודיה כגורם להתבססות האוכלוסייה הפלסטינית שם, אך המצב רחוק מלהיות מיוחד רק לשוודים.
הכתבה של אוהד חמו ואלעד שמחיוף על מאלמו, ששודרה לאחרונה ב"מהדורה המרכזית", הציגה ציטוטים קשים מקרב הגורמים הפלסטינים בעיר. בשוק במולוונגן (Möllevången) מרבית המוכרים והקונים הם ערבים מוסלמים, חלקם פלסטינים, והטקסטים שנשמעים שם קשים לעיכול. "יש לקופים ולחזירים יותר כבוד מהם, הם הרבה יותר טובים מיהודים", אמר אחד המבקרים בשוק. "אילו הייתי יכול, לא היה נשאר יהודי אחד על פני כדור הארץ. לא היה נשאר ישראלי אחד".
המלחמה בעזה הגיעה למאלמו - הפרק הראשון בסדרה
היהודים שחיים תחת איום מתמיד במאלמו - הפרק השני בסדרה
אדם אחר אמר במהלך הפגישה עם עיתונאים ישראלים כי "כל דבר ישראלי אנחנו רוצים לשחוט בסכין. הילדים שישראל הרגה בעזה, זה טבח במושגים עולמיים. חמאס שחט? אתם עם של שקר. כשאללה ברא אתכם הוא עשה את זה על שקר. אסור שיהיה לכם קיום בעולם".
נזכרו מאוחר? מדינות אירופה בלחץ
למרות העלייה המהירה בהיקף ההפגנות הפרו-פלסטיניות ברחבי אירופה ובתכיפותן, אין די בכך לייצג את דעת הקהל הכלל-אירופית. למעשה, טבח 7 באוקטובר רק חידד בעיני רבים מתושבי היבשת את החשש כי הזוועות שהתרחשו כאן בישראל עלולות להגיע גם למדינות כמו צרפת, גרמניה ובריטניה. עוד חידד הטבח בעיני רבים מהאירופים את התפיסה כי חיים איתם באותה מדינה אנשים שרבים מהם לא מוכנים לגנות את זוועות מחבלי חמאס, ואולי אפילו תומכים בהן - ומכאן עולה השאלה: האם אותם אנשים, שלא מזדעזעים מאונס נשים ישראליות ורצח חסר הבחנה - לא יזדעזעו גם מאונס ורצח של אזרחיות ואזרחים אירופים?
ד"ר אסתר לופטין, מומחית לאירופה במחלקה לשפות באוניברסיטת תל אביב, מצביעה על נתונים שמעידים כי הטבח חידד והעמיק תפיסות אנטי-איסלאמיות בקרב רבים מתושבי אירופה. "כשמסתכלים על ההפגנות הסוערות בחודשים האחרונים, של תומכי טרור שקוראים להשמדת מדינת ישראל, אז נראה שכל אירופה נגדנו, אבל לא אלה הם פני הדברים. רואים זאת היטב בסקרים, וניכר שאחת המדינות הכי מפוחדות באירופה היא צרפת. בסקרים מאז 7 באוקטובר רואים באופן עקבי שהצרפתים מפחדים מאוד ממה שקרה כאן. בעקבות זאת, בסקר שנערך לאחרונה, 55% מהצרפתים הביעו תמיכה במדיניות ישראל, לעומת 21% שהביעו תמיכה בפלסטינים. כמעט 60% מהצרפתים תומכים בשיתוף פעולה ביטחוני איתנו".
ד"ר לופטין מציגה סקרים בצרפת שמראים כי 72% מהאזרחים חוששים שטבח דומה לזה שהיה בישראל יהיה גם שם. לאחרונה התברר כי לא פחות מ-83% מהצרפתים חוששים מפיגועי טרור וטוענים שזה אחד האתגרים הגדולים ביותר שמדינתם מתמודדת איתו. "בגרמניה המצב שונה", היא מסבירה. "התמיכה בישראל בקרב האוכלוסייה מגיעה לכ-20%, ואילו כ-15% תומכים בפלסטינים. היתר אומרים שהם לא בטוחים או שהם תומכים בשני הצדדים. בישראל נראה שכל העם הגרמני בעדנו, אך צריך להבדיל בין הממשלה לציבור. ממשלת גרמניה תומכת בישראל באופן חד-משמעי, אך הציבור הגרמני תומך בנו פחות מהציבור הצרפתי – וזה בניגוד לממשלת צרפת, שגם היא תומכת בנו פחות".
ממשלת גרמניה אומנם תומכת בישראל בצורה ממשית ומגלה התנגדות של ממש לכל חשד לטרור שמגיע מהקהילה הפלסטינית. כך למשל, בחודשים האחרונים הכריזה שרת הפנים של גרמניה ננסי פייזר על הארגונים חמאס וסמידון (Samidoun) כעל ארגוני טרור. נוסף עליהם ננקטו צעדים אחרים למלחמה באנטישמיות.
"זה לא מפליא", אומרת ד"ר לופטין. "התמיכה בישראל בצרפת היא לא מקרית. צרפת וכל אירופה משנה את פניה בשנים האחרונות, הימין האירופי מתחזק, וזה לא בהכרח בגלל שכולם גזענים". היא מסבירה שרבים ביבשת מאמינים שתהליך השילוב של מהגרים, ובעיקר מהגרים מוסלמים, נכשל. "הרבה אנשים בציבור האירופי חולקים את הדעה שהמיעוט המוסלמי הוא סכנה לחברה האירופית, לא מסוגל להתאקלם ומעמיד בסיכון את ביטחון הפרט, בעיקר בגלל פיגועי הטרור, שמזוהים עם מוסלמים".
"אירופה חותכת ימינה"
בחודש נובמבר ניצח חרט וילדרס, מועמד הימין הקיצוני בהולנד, בבחירות לפרלמנט. הפוליטיקאי השנוי במחלוקת, שבסקרים בחודש ספטמבר, חודשיים לפני הבחירות, זכה ל-9% בלבד - השיג לבסוף 24% והפך למנהיג המפלגה הגדולה ביותר במדינה. אומנם וילדרס לא צפוי להרכיב את הממשלה בהולנד, אך הוא דוגמה לעלייה של מנהיגי ימין רבים ביבשת על רקע החשש מהתחזקות האסלאם. לפני יותר משנה הפכה ג'ורג'ה מלוני לראש ממשלת איטליה, ולה כידוע שורשים ניאו-פשיסטיים, דווקא משום שהיא שמה את סוגיית ההגירה במרכז.
לפי חלק מהסקרים, מי שצפוי להפוך לקנצלר הבא של אוסטריה הוא איש הימין הקיצוני מ"מפלגת החירות האוסטרית" (FPÖ), ובגרמניה ניתן לזהות התחזקות של ממש למפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) שמאמצת קווים אנטי-איסלאמיים וחלק מחבריה אף הואשמו בתכנון מזימה לגירוש מוסלמים מהמדינה. גם בצרפת סקרים שונים צופים כי אשת הימין מרין לה פן תמונה בשנת 2027 לנשיאה.
"ב-20 השנים האחרונות, מאז פיגועי 11 בספטמבר ותחילת הפיגועים באירופה בשנת 2004, ניתן לזהות שהציבור באירופה מפוחד, ומתחיל לחתוך ימינה. רואים זאת בצורה בולטת ביותר בבחירות לפרלמנט האירופי ולפרלמנטים המקומיים. מ-2014 רואים התחזקות של הימין, בייחוד של זה האנטי-איסלאמי, וכשמסתכלים על הפרלמנט האירופי היום רואים שכשני שלישים ממנו מזוהים עם הימין. היבשת נכנסת לחרדה ומבינה שמה שהתחולל פה בישראל עלול להיות גם שם. זה יוצר חשש רציני".
ההפגנות הפרו-פלסטיניות אינן הביטוי היחיד לחששות באירופה, ומאז 7 באוקטובר מזהים במדינות רבות ביבשת החמרה של ממש באיומי הטרור – בקשר ישיר למלחמה כאן בישראל. בחודש דצמבר נעצרו כמה פעילי חמאס בגרמניה בחשד שתכננו פיגועים, וחשודים אחרים בטרור – רבים מהם מזוהים עם ארגוני הטרור הפלסטיני או עם דאעש – נעצרו באיטליה, בבוסניה, באוסטריה ובמדינות אחרות. המשטרה הפדרלית בגרמניה דיווחה על כ-4,000 מקרים של חשד לטרור או פשעי שנאה שהתרחשו בתקופה שבין אוקטובר לדצמבר 2023, ומבחינתם מדובר בעליית מדרגה של ממש. "7 באוקטובר בהחלט נתן רוח גבית לפעילי הטרור בגרמניה", אומרת לופטין.
"הציבור מאוכזב, ולא חושב שההנהגה יכולה להתמודד בצורה טובה עם הטרור וההגירה", מסבירה לופטין. "מפלגות ימין קיצוני באירופה קוראות להגביל את מספר הפליטים שנכנסים ליבשת, ואפילו לגרש את המהגרים הלא-חוקיים. אחת הפעולות המשמעותיות של האיחוד האירופי לאחרונה היא הענקת סכום של קרוב ל-8 מיליארד אירו לתמיכה במצרים, במטרה שזו תסייע להתמודד עם גלי ההגירה מצפון אפריקה, ובעיקר מלוב. בשבוע שעבר אישר הפרלמנט האירופי חקיקה חדשה בתחום ההגירה, ועוד לפני כן בשנת 2020 קידם האיחוד מדיניות למאבק בטרור, הנשענת בין היתר על הגברת האבטחה במרחב הציבורי ובתשתיות החשובות".
ההלם הגדול אחרי השבת השחורה
"השוק הגדול הגיע לאירופה אחרי הטבח של 7 באוקטובר", אומרת ד"ר לופטין. "הפיגועים השונים, למשל בבטקלאן ואפילו במגדלי התאומים, היו קשים ונוראים, אך הם היו 'נקיים' יותר, לא היו שם אונס, כריתת איברים ועריפת ראשים. האירופים רואים את זה, והם מרגישים שהם חיים בשתי ציוויליזציות שונות שלא ניתן לגשר עליהן. במדינות שונות באירופה חיות שתי חברות ולהן תפיסת עולם מנוגדת. באירופה רואים שההתנהגות של מי שפלשו לישראל בשמחת תורה היא מעבר לטרור, זו התנהלות ברברית ולא אנושית. זה לא פער בין ימין ושמאל על שאלות של כן שוק חופשי או לא, ולא שאלות של בעד או נגד העלאת מיסים – אלו שאלות מהותיות לגבי הקיום והחיים המשותפים.
"אירופים רבים חשבו שהם כבר מזמן ענו על השאלות האלה, והם לא ציפו שפתאום במאה ה-21 יצטרכו להתמודד מחדש עם השאלה אם מותר לאנוס נשים ולערוף ראשים בשם 'מאבק על עצמאות'. הפער הזה מחזיר רבים אחורה. רבים חשבו שהמהגרים שמגיעים לאירופה מקבלים את המוסכמות הבסיסיות, אבל ההבנה שרבים באיסלאם הקיצוני ובשמאל הקיצוני ביבשת לא הזדעזעו מהטבח ולא גינו אותו מובילה לכך שרבים מהם אינם שותפים להנחות היסוד הבסיסיות שבאירופה חשבו שהן התשתית לקיום המדינות.
"זה ההלם של 7 באוקטובר: למה האנשים האלה מסוגלים ואיך ניתן לחיות איתם ביחד. אלו שתי תרבויות שלא ניתן לגשר עליהן. זה תורם לחרדות של האירופים, שום פיגוע טרור למעט 7 באוקטובר לא גרם להם להבין כמה חמור המצב, אבל הפעם זה כן קרה. רבים הבינו שיש פה פער שלא ניתן לגישור".