חצי שנה מאז תחילת המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר ונראה שאחרי הטלטלות הראשוניות, המשק התרגל ל"שגרת מלחמה". הפגיעה בעסקים הצטמצמה, הציבור חזר לקנות ובגדול – וגם שיעור העובדים החסרים ירד. אבל המציאות הזו מתעתעת.
עם פרסום הדוח השנתי של בנק ישראל בתחילת השבוע הזהיר הנגיד פרופ' אמיר ירון: "מלחמת חרבות ברזל היא אירוע ביטחוני בסדר גודל שונה מסבבי לחימה קודמים בשני העשורים האחרונים גם בצד הכלכלי". לפי הנגיד, "המלחמה הנוכחית קשה וארוכה יותר" מאירועים ביטחוניים קודמים שחוותה ישראל בשנים האחרונות. בעקבות זאת גם המחיר גבוה, בקנה מידה היסטורי.
לדברי הנגיד, תוספת התקציב שנדרשה בגין המלחמה בשנים 2023–2024 כבר הגיעה ל-100 מיליארד שקל. במשרד האוצר העריכו את העלות הזו במספר גבוה עוד יותר: בהצעת התקציב שהועברה לאישור הממשלה בחודש ינואר הוערכה ההשפעה התקציבית המלאה של המלחמה ב-150 מיליארד דולר לשנים 2023–2024 – וזאת רק בתרחיש הבסיס שבו המלחמה העצימה מסתיימת ברבעון הראשון של השנה, זה שהסתיים השבוע.
תרחיש בסיס זה כבר נמצא בסכנה: בהודעתה על אשרור דירוג האשראי של מדינת ישראל ציינה השבוע סוכנות הדירוג האמריקנית פיץ' כי היא "צופה שהמלחמה תימשך גם ברבעון השני של 2024", על רקע כוונתה המוצהרת של ישראל להיכנס למבצע צבאי ברפיח. לפי הסוכנות, "הדבר מרמז על המשך הוצאה גבוהה על צרכים צבאיים מיידיים ועל שיבושים בתעשייה באזורי הגבול, בענף התיירות ובענף הבנייה". חששות אלו עמדו ברקע החלטת החברה לעדכן את תחזית הדירוג שלה לישראל מ"יציבה" ל"שלילית".
אלא שמאחורי החששות והמספרים הגדולים יש גם מציאות יום-יומית של אנשים שמתמודדים עם התמשכות המלחמה והשינויים שחלים בה. נוסף על חיילי צה"ל בחובה ובמילואים, החללים והפצועים, החטופים המוחזקים בעזה ובני משפחותיהם המצפים לחזרתם – גם שאר אזרחי ישראל משלמים את מחיר המלחמה בהתמודדות מדי יום עם הפגזות, ירי רקטות וחששות. נתוני רשות המיסים מספקים תמונה של חלק מההתמודדות הזו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
נכון ל-31 במרץ הוגשו לרשות המיסים כ-37 אלף תביעות בגין נזק ישיר שנגרם לרכוש ולנכסים של אזרחים ועסקים בישראל. אלא שגם המספרים האלו מתעתעים: ברשות מציינים כי הנתונים אינם משקפים את מלוא הפגיעה ביישובי הצפון, שלא ניתן להיכנס אליהם בשל ההגבלות הביטחוניות – ועל כן הנתון בפועל גבוה הרבה יותר. קושי זה הוא שעומד לפי הרשות גם מאחורי שיעורי הטיפול הנמוכים בתביעות שהוגשו במוקדים הצפוניים של טבריה וחיפה לעומת שאר אזורי הארץ.
בינתיים, תושבי הצפון שנאסר עליהם לחזור לבתיהם או שחוששים לשוב, נאלצים להסתפק במגורים זמניים. נכון לתחילת אפריל כ-120 אלף ישראלים עדיין נאלצים לגור מחוץ לביתם בהוראת הרשויות, ומספרם מתחלק שווה בשווה בין תושבי הצפון לדרום. משרד התיירות שילם עד כה כ-3.2 מיליארד שקל למלונות עבור אירוח המפונים, והתאמץ להוריד את מספר השוהים בבתי המלון משיא של 90 אלף לכ-26.5 אלף כיום.
לפי נתוני הביטוח הלאומי, נכון לסוף מרץ שילמה המדינה 1.94 מיליארד שקל ל-177 אלף ישראלים כמענקי אכלוס לישראלים שהתפנו עצמאית מבתיהם, מהם 50 אלף קטינים. במשרד התיירות מתגאים בכך שהמעבר לתשלום מענקי אכלוס דרך הביטוח הלאומי במקום תשלום ישיר לבתי המלון חסך למדינה 2.5 מיליארד שקל.
מהמילואים – בחזרה לשוק התעסוקה
בחודשים שחלפו התאושש שוק העבודה אט-אט. שיעור האבטלה הרחבה ושיעור הנעדרים ממקום העבודה זינקו בחדות בתחילת המלחמה, אך מאז יותר ויותר אנשים חזרו לעבוד. ובכל זאת, לפי חישובי בנק ישראל, בחודש פברואר הגיע שיעור האבטלה והנעדרים ממקום העבודה ל-5.9%. בחודש ספטמבר שקדם למלחמה עמד שיעור זה על 3.6% בלבד.
תמונה דומה עולה מנתוני הביטוח הלאומי: אף שהזינוק הראשוני במספר מבקשי דמי האבטלה החדשים חלף, מספר הפונים החדשים בכל חודש מתחילת השנה עדיין גבוה מהממוצע החודשי טרם המלחמה. לצד זאת משלם הביטוח הלאומי מענקי סיוע חלף אבטלה ל-2,000 בלתי מועסקים.
במקביל מתפתחת מציאות מטרידה בזירת חובות משקי הבית: נתוני הבנק המרכזי מראים כי שיעור המבקשים לדחות את תשלומי ההחזרים למשכנתאות והלוואות נותר יציב. בה בעת, אומנם מספר הפונים להלוואות ללא ריבית של גוף האשראי החברתי עוגן ירד מהשיא של חודש נובמבר, אך הוא נותר גבוה לעומת הממוצע בששת החודשים שקדמו למלחמה, שעמד על 510 בקשות בלבד.
העסקים מתאוששים, אבל לא כולם
נתוני הצריכה מסמנים שלפחות בכל הקשור להוצאות, הציבור הישראלי חזר לשגרה. מעיבודי הבנק לנתוני חברת שבא (שירותי בנק אוטומטיים) עולה כי נכון לסוף חודש מרץ, סך ההוצאה בכרטיסי אשראי עלה בכ-20% לעומת סוף הרבעון השלישי של 2023 ערב המלחמה. מגמה זו נכונה גם להוצאות על תחומי ההסעדה והפנאי – ואפילו בענפי הטיסות, המלונאות והשכרת הרכב.
ההתאוששות היחסית משתקפת גם בהתייצבות בנתוני ההלוואות העסקיות שתשלומן נדחה. נראה כי נבלמה העלייה החודשית בשיעור העסקים שדחו את תשלומי ההלוואות שלהם. עם זאת, בחינת שיעורי הדחייה וסכומיה בפילוח לפי גודל העסקים מראה כי העסקים הקטנים ובמיוחד הזעירים (ובהם עצמאים רבים) נמצאים במצוקה גדולה הרבה יותר.
התאוששות העסקים אינה נחלתם של כל אזורי הארץ: בעוד באזור המרכז המלחמה מורגשת בקושי מבחינה כלכלית, ביישובי הצפון היא המציאות היום-יומית העגומה. נתוני שבא לשבוע האחרון של חודש פברואר הראו כי העימות בגבול הצפון ופינוי התושבים ממשיכים להכות בעסקים באזור.
נכון לסוף פברואר ותחילת מרץ, ההוצאות בכרטיסי האשראי בטבריה היו עדיין נמוכות ב-17% מההוצאות בשבוע ממוצע בשנת 2023 בחודשים שקדמו למלחמה. בקריית שמונה ההוצאות היו נמוכות ב-71% מבשבוע ממוצע ובשלומי – ב-80%. בשדרות ההוצאות היו נמוכות ב-33%, בשעה שברבים מיישובי המרכז דווקא נרשמה עלייה.
חשש להתפתחות בעיה בשוק הדיור
בתחילת השבוע הזהיר נגיד בנק ישראל כי "האירוע המרכזי" מתרחש בשוק הנדל"ן, תוך הפניית הזרקור לנתוני אתרי הבנייה שאינם פעילים. החלטת הממשלה לעצור הכנסת פועלים פלסטינים לישראל מאז פרוץ המלחמה והקושי במילוי החסר בעובדים זרים יצרו מחסור קשה בידיים עובדות בענף. בעקבות זאת, בחודש פברואר יותר מ-20% מאתרי הבנייה עדיין היו מושבתים או פעלו בצורה חלקית בלבד. ובמקביל, לאחר תקופה ארוכה של ירידה חודשית במחירי הדירות, בתחילת 2024 חזרו המחירים לעלות.
בבנק ישראל מזהירים ש"הפגיעה של המלחמה תתבטא ככל הנראה במשך בנייה ארוך מהרגיל, בגלל מחסור בעובדים פלסטינים, שמתמחים בעבודות שלד". הארכת משך הבנייה היא סוגיה שמטרידה גם את הקבלנים וגם את רוכשי הדירות אך טרם נמצא לה פתרון.
ההשקעות בהייטק מאיטות
המלחמה תפסה את ענף ההייטק המקומי לאחר תקופה ממושכת של משבר שהושפע הן מהמיתון הגלובלי והן מהמהפכה המשפטית והמחאה נגדה. במכון המחקר RISE אומרים כי ההשקעות ברבעון הראשון של 2024 היו זהות לאלו של הרבעון שקדם לו, מה שמעיד לכאורה על יציבות מסוימת. אלא שבאותה נשימה הם מציינים כי מדובר במספרי ההשקעה הנמוכים ביותר בהייטק הישראלי מאז 2017, ומצביעים על ירידה לעומת שני הרבעונים שקדמו לפרוץ המלחמה וכן לעומת שני הרבעונים המקבילים.
לפי מכון RISE, ככל שהמגמה השלילית תימשך, אם בעקבות הימשכות המלחמה אם בשל סיבות אחרות, כך גובר הסיכוי שההייטק הישראלי ימצא עצמו מדשדש מאחור בתקופה של תחרות גלובלית הולכת וגוברת. לאור משקלו הגבוה של ההייטק בשוק העבודה (יותר מ-10% מהמועסקים) ובתרומתו להכנסות ממיסים (יותר משליש מהכנסות מס הכנסה) מדובר בתרחיש מטריד למשק כולו.
האיום האמיתי: ניפוח תקציב הביטחון
ההוצאות הכבדות שגרמה המלחמה הלכו והעמיקו בחודשים האחרונים את הגירעון, שהוא למעשה האוברדראפט של מדינת ישראל. לדעת הגורמים הכלכליים, האיום הגדול ביותר על הגירעון ועל יחס החוב של ישראל, שיקבעו את המחיר שהיא תשלם על ההלוואות שהיא לוקחת, הוא הזינוק הצפוי בהוצאות הביטחון על רקע הציפייה להגדלה קבועה בתקציב הביטחון.
עם הצגת דוח בנק ישראל הדגיש שוב הנגיד את נחיצותה של ועדה שתמפה לדבריו את צורכי הביטחון ותכלול גם גורמים אזרחיים וכלכליים. אך אף שחודשים חלפו מאז שראש הממשלה הבטיח כי יקים ועדה כזו, היא טרם הוקמה.
"הבעיה ב-7.10 לא הייתה כסף": הדיון שיקבע את עתיד המדינה
בבנק המרכזי חוששים במיוחד שהגדלה לא מבוקרת של תקציב הביטחון תקפיץ את היחס בין החוב של מדינת ישראל לתוצר שלה – ובכך תביא גם להעלאת הריבית שמשלמת המדינה על הכספים שהיא לווה בשווקים הבין-לאומיים. ככל שהמדינה תצטרך לשלם יותר על החזרת חובות, כך פחות מהכסף ילך לשירותים לאזרחים – לביטחון, לחינוך, לתחבורה או לרווחה, לדוגמה.
שישה חודשים מפרוץ המלחמה וברור שכלכלת ישראל נמצאת במצב מורכב. "בהסתכלות קדימה המשק ניצב בפני אתגרים משמעותיים הנובעים מהמלחמה, נוסף על אתגרים מבניים, הנוגעים לבעיות יסוד שלו, הקיימות זה זמן", נכתב בדוח השנתי שפרסם הבנק בתחילת השבוע.
על רקע זה הוסיפו כלכלני בנק ישראל גם מסר לראש הממשלה ולשריו: "על הממשלה לוודא שהתקציבים בשנים הקרובות יהיו מוכוונים לצרכים החשובים ביותר הניצבים בפני המשק. יתר על כן, חשוב לצמצם תקציבים אשר עלולים לפגוע בתמריצים של שילוב אוכלוסיות חדשות בשוק העבודה ובמטרות ארוכות טווח נוספות. ככל שתקציבי הממשלה ישקפו כללים אלו, כך הם יסייעו למשק בטווח הבינוני–ארוך וגם יפַנו מקורות לשם מזעור העלייה בנטל המיסים, בגירעון ובחוב".
בהכנת הכתבה סייע שי רינגל