תחת הכותרת "החלפת הממשלה למען עתיד מדינת ישראל", נפגשו לראשונה מאז תחילת המלחמה ראש האופוזיציה יאיר לפיד, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ויו"ר הימין הממלכתי גדעון סער. כמעט פגישה של ראשי האופוזיציה, אלמלא הדירו את מרב מיכאלי (ויאיר גולן שנבחר יום קודם לכן) ואת ראשי המפלגות הערביות. המטרה המוצהרת של הפגישה הייתה להסכים על דרכי פעולה כדי להביא להפלתה של ממשלת נתניהו ולהקדים את הבחירות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מנגד, ראשי הקואליציה הנוכחית מתעקשים שאין צורך כזה, אפילו אחרי האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה. יו"ר יהדות התורה השר יצחק גולדקנופף הגדיל והוסיף שיש לשקול את הארכת הכהונה של הממשלה הנוכחית גם אחרי מועד הבחירות המקורי בשנת 2026 בגלל המלחמה: "אם הדבר אפשרי מבחינה חוקית", אמר בראיון לכיכר השבת לפני כחודש. אך המטרה הסמויה של פגישת לפיד, סער וליברמן היא להפעיל לחץ נוסף על יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ - ולקרוא לו להצטרף אליהם להחלפת הממשלה שהוא חבר בה נכון לרגע זה, בכפוף לאולטימטום שהציב לפני שבועיים.

אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וגדעון סער
הפגישה של אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וגדעון סער

גנץ, כזכור, דרש מנתניהו לגבש תוכנית פעולה מיידית למען השבת החטופים, מיטוט חמאס והחזרת תושבי הצפון לבתיהם - עד ל-8 ביוני. נתניהו עוד באותו ערב הבהיר לגנץ שאיננו מתכוון לדון בדרישותיו או להיכנע לאולטימטומים שלו, אך גנץ עדיין מחכה למועד פקיעת האולטימטום למרות שדבר לא השתנה - מלבד הכעס שהולך וגובר בגוש המרכז-שמאל על כל יום שבו גנץ מתחזק את ממשלת נתניהו בעטיפת "ממשלת החירום".

כך או כך, פגישת לפיד-סער-ליברמן השבוע מסמלת יותר מכל דבר אחר את מצבה העכור של האופוזיציה – רב המפריד על המחבר. סער לא יושב עם איימן עודה, לפיד לא פוגש את מיכאלי וליברמן לא רוצה להצטלם עם אחמד טיבי. אפילו מנסור עבאס, שכהרגלו לא מחרים אף אחד, הופתע לגלות ששותפו לשעבר אביגדור ליברמן כבר לא מעוניין לשבת איתו באף קואליציה עתידית כפי שהצהיר בריאיון ל"פגוש את העיתונות". טיבי תקף: כצעד ראשון, רצוי שתפסיקו להצביע יחד עם הקואליציה על כל הצעה שהממשלה מעלה, אמר בתגובה לאי ההזמנה.

בחד"ש-תע"ל מאוכזבים בעיקר מהתנהלות מפלגתו של לפיד, שמצביעה בעד כל דבר שנתניהו מעלה בכנסת. כך למשל החודש, לאחר ש-106 חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה חתמו על הצהרה שמגנה את החלטת התובע של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. שעות לאחר מכן נתניהו השתמש בהצהרה הזאת כדי לטעון בריאיון ל-CNN שהרוב המוחלט של הישראלים תומכים במדיניות שלו במלחמה על עזה ובהתנגדות לצווי בית הדין בהאג: "לא זכור לי רוב כזה בכנסת בישראל על שום דבר אחר", אמר נתניהו. חד"ש-תע"ל לא לבד בעמדתם נגד שיתוף הפעולה עם יוזמותיו של נתניהו: גם במפלגת העבודה נקטו ברוב המקרים בעמדה דומה.

לעומת זאת בקואליציה הדברים נראים אחרת. ככל שהזמן נוקף המצב משתפר, גם אם באופן איטי. בסקרים נתניהו עוקף את גנץ בנתוני ההתאמה לראשות הממשלה והליכוד מצמצם את הפער מהמחנה הממלכתי, שהיה עד לפני כמה חודשים עם מספר כמעט כפול במנדטים. אך תמונת הגושים היא החשובה מכול, וכאן המספרים לא משקרים: הגוש של נתניהו רחוק מהקמת ממשלה, אבל אילו הבחירות היו מתקיימות היום, לאופוזיציה הנוכחית אין ממשלה ללא הרשימות הערביות חד"ש-תע"ל ורע"מ שמקבלות 10 מנדטים. כך, שמונה חודשים אחרי 7 באוקטובר, המפה הפוליטית חוזרת לקדמותה. אף צד לא מצליח להכריע את הקרב הפוליטי שמתנהל (גם) בעיצומה של מלחמה שלא נראה קו הסיום שלה.

יש שיגידו שבמצב הנוכחי, ובמיוחד אחרי שגנץ יממש את הבטחתו ויפרוש מהממשלה, אף מרכיב ממרכיבי הקואליציה לא ימהר לפרק את החבילה ולהזמין בחירות שיסיימו את דרכה של ממשלת ה"ימין על מלא". זאת למרות משבר חוק הגיוס והאיומים של חלק מהמפלגות החרדיות לפרק בגלל קיצוצים בתקציבים של החברה החרדית. לקואליציה הזאת יש את כל הסיבות הטובות והלא-טובות כדי להחזיק מעמד אך במקביל, יש גורמים באופוזיציה שמשוכנעים שסער וליברמן יכולים לגייס עריקים מתוך הליכוד שיסייעו בהפלת הממשלה ב"זמן הנכון".

בהתחשב בניסיון העבר וההבטחות שהשמיעו ליברמן, סער ואחרים בסבבים קודמים ללא הצלחה, לא נראה שיש אפשרות פרקטית כזאת, למרות הסדקים הפנימיים שהולכים וגוברים בליכוד. אבל מבחינת אותם גורמים באופוזיציה הסיבה העיקרית לתקיעות הקיימת היא גלגל ההצלה שסיפקו גנץ ואיזנקוט לממשלת נתניהו.

חבר קבינט המלחמה, השר גדי איזנקוט, ניסה השבוע לצנן את הביקורת עליו ועל גנץ והבטיח: "צריך עוד קצת סבלנות ואנו יוצאים מהממשלה". אבל היציאה המאוחרת של המחנה הממלכתי מממשלת נתניהו לא תשנה דבר בעניין שרידותה, אם כי עצם הכניסה מלכתחילה הייתה יכולה לשנות בהחלט. איזנקוט בעצמו מבין שהממשלה הנוכחית יכולה להרוויח עוד זמן רב עד סיום המלחמה. "זה אירוע שייקח זמן, לטפל ברצועת עזה ייקח שנים, ואחרי זה עוד שנים ארוכות כדי לבנות אלטרנטיבה לחמאס", כך הסביר איזנקוט בכנס מאיר דגן לביטחון ואסטרטגיה.

המלכוד שבו מצויים ראשי האופוזיציה כיום מזכיר פלונטר מן העבר-הלא-רחוק של ראש אופוזיציה אחר. בנימין נתניהו עד לפני כמעט שנתיים פעל אחרת לגמרי מראשי האופוזיציה הנוכחיים, הוא לא בחל באמצעים כדי להפיל את ממשלת בנט-לפיד. פעל לגייס עריקים כמו עידית סילמן, עמיחי שיקלי וג'ידא רינאווי-זועבי, צופף את השורות במחנה שלו ומנע כל התרחבות לקואליציה, קיים דיונים שבועיים ואף יומיים בחלק מהמקרים - כדי לתאם מהלכים לא רק בתוך המחנה שלו, אלא גם מחוץ למחנה דרך שיתוף פעולה בהצעות חוק ויוזמות פרלמנטריות מרחיקות לכת גם עם חד"ש, תע"ל ובל"ד שאז נקראו הרשימה המשותפת. כל זאת נעשה למען מטרת העל שנתניהו הגדיר "להפיל את ממשלת בנט-לפיד-עבאס".

אז ייתכן שאיזנקוט צודק בנאומו חוצב הלהבות השבוע ובציון ה"נכשל" שהעניק לנתניהו בניהול המלחמה, אך ללא ספק שלמחנה המתנגד לנתניהו בראשות גנץ, לפיד, סער וליברמן יש הרבה מה ללמוד מנתניהו על מה זה "ניצחון מוחלט" ולא במלחמה, אלא בפוליטיקה. 

מוחמד מג'אדלה (צילום: n12)
מוחמד מג'אדלה|צילום: n12