>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
כבר בחודש פברואר התגלה בהודו מה שזכה אז לכינוי ״הווריאנט ההודי״. רשמית הוא נקרא B.1.617.2, ואחרי שארגון הבריאות העולמי קיבל את התלונות מהודו, מבריטניה, ומדרום אפריקה שזכו כל אחת לווריאנט שנקרא על שמן, הוא עבר להיקרא "וריאנט דלתא". קצב ההתפשטות שלו מהיר, והופך בימים אלה לזן הדומיננטי ביותר של הקורונה בכמה מקומות בעולם.
בשבועות האחרונים וריאנט דלתא הגיע גם לישראל, שכבר תקופה ממושכת נהנית ממגמה של ירידה עקבית במספר הנדבקים, ואילץ את מקבלי ההחלטות לנקוט שוב אמצעי זהירות. אז אחרי שחגגנו, חזרנו לקולנוע, חזרנו להתחבק, זרקנו את המסכות - הן חזרו, בחללים סגורים לפחות, והגבלות נוספות עומדות שוב על הפרק.
אם הייתה זו הקורונה המקורית אז הסיפור כבר היה מאחורינו, אבל הנגיף משתנה, והחשש הוא שמתישהו השינויים האלה יובילו את הנגיף ליתרון עלינו. גם אם זה לא יקרה עכשיו עם ווריאנט דלתא, וההערכות הן שאנחנו עדיין ביתרון גם עליו, אז יש לא מעט אנשים שחוששים שזה אולי עלול לקרות בווריאנט הבא.
אז איך בעצם מגלים את המוטציות שעובר הנגיף ועוקבים אחרי ההתפתחות שלו? בפרק החדש של "אחד ביום": נכנסים לתוך תהליך זיהוי הווירוסים עם פרופ' עדי שטרן, ראש המעבדה לחקר אבולוציה של נגיפים מאוניברסיטת תל אביב, שמתמחה בריצוף גנטי. או במילים אחרות, בלשית של וריאנטים. האזינו
