.
אזרחי ישראל מתורגלים בימים אלה בהצבעה לכנסת, אבל בינואר 1949, בבחירות הראשונות שהתקיימו במדינה – היה מדובר ביום חג של ממש. יום של התרגשות, שמחה וריקודים בדרך אל הקלפי. הבחירות נערכו חודשים אחרי הקמת המדינה, לקראת סיום מלחמת העצמאות ועל רקע שיחות שביתת הנשק עם מצרים.
הדמוקרטיה במדינה הצעירה לא הייתה ברורה מאליה. פרופ' מוטי גולני, ראש המכון לחקר ציונות וישראל באוניברסיטת תל אביב, מספר שהאבות המייסדים של הציונות לא היו חסידים של שלטון העם: "הרצל, ויצמן וז'בוטינסקי לא היו דמוקרטים משוכנעים, הם סלדו מהדמוקרטיה, הם לא הבינו את פוליטיקת ההמונים של המאה ה-20".
פרופ' גולני מוסיף כי הדמוקרטיה הייתה סוג של פשרה מבחינת ראשי התנועה הציונית, שסניפיה וחבריה שכנו ברחבי העולם: "אתה לא יכול לשבת בפינה בלונדון או בתל אביב ולעשות כל מה שעולה על רוחך, אף אחד לא יקשיב לך. הם היו חייבים כוח לא פורמלי וזה הרצון של אנשים להשפיע, גם אם זה רצון שלא בא לידי מימוש, לפחות הם חושבים שיש להם אפשרות".
לאחר הקמת המדינה התקיימו הבחירות בזמן לחימה, ולכן הנושא המרכזי היה הנושא הביטחוני, או גורל הסכמי שביתת הנשק. ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר כי היו גם נושאים שהיום בכלל לא היינו יכולים לעלות על דעתנו שיהיו מרכזיים בבחירות, "למשל השאלה אם ישראל תתמוך במאבק הבין-גושי בארה"ב או בברית המועצות. השאלה הזאת לא הוכרעה".
גם אז, כמו היום, היו לא מעט מפלגות – 12 מפלגות שונות נבחרו בבחירות הראשונות. בבחירות הקודמות – לכנסת ה-24, נבחרו 13. והרשימה של המפלגות של 1949 מעניינת – מפא"י כמובן, הגלגול הראשון של מפלגת העבודה, מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת), – מה שהפך לימים לחלק ממרצ; חירות, שהפכה לליכוד – אלה המוכרות. אבל הייתה אז את החזית הדתית המאוחדת, כל המפלגות הדתיות רצו יחד ברשימה משותפת. התאחדות התימנים בישראל התמודדה, מפלגת ספרדים ועדות המזרח, ויצו – מפלגה מגדרית לטובת נשים, הייתה מפלגה ערבית ומפלגת לוחמים – מדינה צעירה ונושאים רבים שהעסיקו אותה.
לכבוד הבחירות לכנסת ה-25 חזרנו לבחירות הראשונות ולסיפורה של הדמוקרטיה הישראלית כולה.
