>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
מיכאל גורבצ'וב נולד ב-1931 בכפר קטן בפדרציה הרוסית, ואפשר להגיד שהזרעים שיגדלו ויהפכו למהפכה שיוביל בעתיד נזרעו כבר בשנים ההן, כשנתקל באופן יום יומי בצדדים החלשים יותר של האימפריה הסובייטית. שם הוא חווה על בשרו את ההזנחה, את הכישלון הכלכלי ואת הרתיעה מהמרכז הפוליטי במוסקווה שהיה מנותק מהנעשה בפריפריה.
בנעוריו הצליח לצאת מהפריפריה הרחוקה, והתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה הממלכתית במוסקווה. התואר ממוסד ההשכלה היוקרתי ביותר באימפריה הסובייטית הלך אז יד ביד עם חברות במפלגה הקומוניסטית, והוא מונה למזכיר הראשון של תנועת הנוער הסובייטית באזור שבו גדל, ובתוך פחות מעשור הוא כבר הפך למזכיר הראשון של כל המחוז.
ב-1978 סגר גורבצ'וב מעגל ובמידה רבה התחיל את הפרק החשוב בחייו. הוא חזר למוסקווה, הפעם כבעל תפקיד בכיר במפלגה. הוא קיבל בית, ודירת שרד, טבחים, משרתים ושומרי ראש, והשתקע עם משפחתו בחיים החדשים, במוסקווה שתהפוך לבית. שם הוא מונה למזכיר המפלגה לענייני חקלאות - המנהל החקלאי של ברית המועצות, חלק חשוב במנגנון שבעיניו של גורבצ'וב היה רחוק מלהיות מושלם.
בשלב הזה הכוכב הצעיר של המפלגה עדיין לא היה דמות מאוד מוכרת, אבל גם זה התחיל להשתנות בשנות ה-80. הוא נשלח יותר ויותר למלא תפקידים במשלחות החוץ של ברית המועצות, נפגש עם מנהיגי העולם, ולבסוף הגיע לפסגה בעקבות כמה מקרי מוות של מנהיגי ברית המועצות. וגם כשנכנס לתפקיד נשיא ברה"מ, אי אפשר ממש היה להעריך שהאיש הצעיר עם הכתם האייקוני על הראש יהפוך למהפכן גדול.
אבל הילד שגדל להורים חקלאים בכפר נידח של ברית המועצות, שחווה את הכיבוש הנאצי, ראה את אימת הטוטליטריות, וכשגדל גם את מגרעות הקומוניזם, הגיע לעמדת ההנהגה הבכירה ביותר ואולי מה שהרגיש וחשב כל חייו קיבל פתאום חיזוק: גורבצ'וב הבין שבמסלול הנוכחי אין עתיד, בטח לא עתיד מוצלח, לברית המועצות, ופחות משנתיים אל תוך הכהונה שלו שינה כיוון ושינה את ההיסטוריה.
אז הפעם ב"אחד ביום": פרופ' יונתן דקל-חן מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית על המנהיג האחרון של ברית המועצות, שהלך לעולמו בגיל 91. האזינו
