>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
ביום חמישי, חמש בבוקר, הגיע הרגע שרבים ציפו לו בחשש במשך שבועות ארוכים - השקט המתוח שעטף את אוקראינה הופר ברעשי ההפצצות של הצבא הרוסי. תושבים רבים החליטו להישאר, אבל רבים גם החליטו להימלט. לפי האו"ם, כ-150 אלף אוקראינים עלו על הכביש ועשו את הדרך מערבה. הדרכים התמלאו באנשים שמבקשים לצאת מהמדינה במהירות האפשרית, התורים לכספומטים התארכו, הדלק בתחנות אזל.
ההערכה האמריקנית הייתה שפוטין ימהר לקייב, שעיר הבירה תיפול בתוך שלושה ימים. בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי הצבא הרוסי סיכם את היום הראשון בהצלחה, והכריז שכל היעדים הושגו. בבריטניה אמרו קצת אחר כך ש-450 חיילים רוסים מתו - יותר מכפול ממספר החללים האוקראינים - ושבעצם הצבא הרוסי לא השלים אפילו יעד אחד. הלילה ירד ואיתו עלה מפלס המתח ממה שיגיע בהמשך.
ביום שישי שמעו בקייב את הטבעת מתהדקת, והדי הפיצוצים הלכו והתקרבו מכמה כיוונים. אבל אלו עוד היו הדים רחוקים, כאלה שמשאירים תקווה לכך שהלחימה לא תגיע אל העיר. אבל בינתיים במקומות אחרים באוקראינה אלו כבר היו פיצוצים של ממש - טילים ורקטות, טנקים רוסים - ובאקט נואש, אחרי שהפצירו באזרחים להכין בקבוקי מולוטוב וחילקו נשק ברחובות, באוקראינה הורו לכל הגברים להישאר במדינה.
שבת לפנות בוקר, יום המלחמה השלישי נפתח שוב במתקפה של הרוסים. במערב אמרו שהצבא של פוטין כבר מתחיל להיות מתוסכל, שהקצב לא מהיר כמו שקיוו. מנגד, ברוסיה טענו שנתנו לצבא לנוח כי הם דווקא מאוד מרוצים מקצב ההתקדמות. איך נראו ונשמעו האירועים מהשטח? הפעם ב"אחד ביום": הקולות, החוויות והסיפורים של התושבים, ושל שליח החדשות לאוקראינה אוהד חמו, מהמלחמה באירופה. האזינו
