>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
ב-1977 נקבע החוק שמסדיר את נושא ההפלות בישראל עד היום, ולפיו כל אישה שתרצה להפסיק הריון תהיה חייבת להתייצב בפני ועדה שכוללת שני רופאים/ות ועובד/ת סוציאלי/ת. אלא שהוועדה יכולה לאשר סיום הריון רק בארבעה תנאים מאוד ספציפיים, וזה מוביל לכך שנשים שהתנאים האלה לא רלוונטים להן נאלצות לשקר בנוגע למצבן הנפשי או לנסיבות הכניסה להריון.
בפועל מה שנוצר הוא סוג של ישראבלוף. ב-2019, כמעט 18 אלף נשים הגיעו לוועדות וביקשו להפסיק היריון באופן מלאכותי - ויותר מ-99% אחוז מהמקרים אושרו. עם נתונים כאלה קשה שלא לחשוב שהוועדות הפכו לסוג של חותמת גומי, הצגה. וברור לכולם שחלק מהמקרים האלה, חלק מההפלות, אושרו כי האישה נאלצה לשקר.
לנוכח המציאות הזו משרד הבריאות מתכנן עכשיו רפורמה, בשאיפה להחליף את החוק הקיים ולשנות את הגישה כך שהאוטונומיה, ההחלטה, תהיה בידי האישה. לפי היוזמה הזו עד השבוע ה-12 אישה תוכל לבצע הפלה בלי ועדה, דרך קופת החולים, אפילו בבית. בשלבים המתקדמים יותר, עד השבוע ה-24, כן תהיה וועדה אבל תפקידה לא יהיה לאשר אלא לייעץ. ובשלבים המאוחרים יותר תידרש ועדה, כמו היום, לאשר הפלה במקרים שהחוק מתיר.
במשרד הבריאות מבינים שיהיה מאוד קשה להשיג תמיכה מלאה בקואליציה לשינויים הדרמטיים. אז במקביל פועלים כבר כדי לשנות את מה שלא דורש חקיקה. למשל, שינוי השאלונים שנשים נדרשות למלא, והפיכת חלק מהאינטרקציה עם הוועדה לאלקטרונית, כך שלא יצטרכו להופיע פיזית ותיחסך חלק מהאי נעימות. משרד הבריאות רוצה גם להקים בינתיים ועדות חדשות, כדי שיפעלו מהר וביעילות רבה יותר.
מה הוביל למצב האבסורדי של הוועדות להפסקת הריון בישראל? מה הטיעונים נגד רפורמת ההפלות? ועל מה הוויכוח הזה באמת? בפרק החדש של "אחד ביום" נארח את שרון אורשלימי, דוקטורנטית למדיניות וניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ואת פרופ' נויה רימלט מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. האזינו
