בשנה ה-74 לקיומה עברה מדינת ישראל לא מעט טלטלות, שהחלו בחילופי שלטון, כללו גם עימותים ביטחוניים אך יותר מכל - אופיינו בחילוקי הדעות סביב הרפורמה המשפטית שהכריזה עליה הקואליציה. עבור רבים תכנית זו אינה רק עוד מדיניות - אלא מהלך שביכולתו לפגוע ביסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל, ועבור אחרים - הייתה זו הזדמנות היסטורית לאיזון מחדש של מערכת המשפט.
דיון זה התפתח לכדי מחאות ענק ברחובות, כאלה שללא ספק יתועדו בספרי ההיסטוריה - ויערכו גם לאחר שישראל תחגוג את יום הולדתה ה-75. וכך, נצבע יום העצמאות הקרוב, בסימן פוליטי וחברתי מובהק - כשהאירוע שנועד לסמל את אחדות וחוזק הישראליות, מתקיים ברקע קרע עמוק בעם. אך קודם לחגיגות, מציינים כאן בארץ גם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל -מועד שגם הוא לא חף מפוליטיזציה.
כשראש הממשלה והנשיא הרצוג קוראים להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לבתי העלמין, המשפחות השכולות מבקשות להשאיר גם את הפוליטיקאים מחוצה להן - בין היתר בשל הטענה כי רבים משרי הממשלה לא שירתו בצבא, ולכן אין להם מקום בחלקות קבר של מי שחרפו נפשם בהבטחת זכות הקיום של ישראל. כך נכנסת ישראל לשבוע שאמור לציין זיכרון ותקומה, עם לא מעט שאלות על איך הוא יתפתח.
במקביל, בקרוב צפוי מושב הקיץ של הכנסת להיפתח - כשהשיחות בבית הנשיא נמשכות, כרגע ללא הסכמות רחבות. לא נותר זמן רב עד לפקיעת ניסיוני התיווך - ויש מי שחושבים שהממשלה תחזור לחקיקה שהחלה בה כבר עם החזרה לעבודה במליאה. מחלוקות רבות נותרו על השולחן במעונו של הרצוג, בהן כיצד תיראה הועדה למינוי שופטים ובאיזה רוב ניתן יהיה להעביר פסקת התגברות - ועל עף האיתותים כי יש עם מי לדבר, כרגע אין התקדמות.
בינתיים בנהלל, המושב הקטן בצפון הארץ, תתקיים הבוקר לוויה - הפעם זו של יהונתן גפן, המשורר והיוצר שכתב לא רק את פסקול ילדותנו, אלא גם את מנגינות בגרותנו. ומי שכמוהו ידע להשתמש במילים כדי לגעת בילדים אך גם לקרב מבוגרים הוא מאיר שלו, שנקבר באותו בית העלמין, רק לפני שבוע. ישראל נפרדה משניים מגדולי היוצרים שלה, שתרמו רבות לעיצוב התרבות הישראלית - זו שמכילה סיפורי ילדות יפים וזמר נוגה, אך גם מורכבויות פוליטיות וחברתיות. פרידה מאנשי המילים גפן ושלו, שהשתמשו בעברית כדי ליצור רשמים שהפכו לחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו.