באותו הערב, בהפרש של חמש עשרה דקות, נערכו השבוע שתי הצבעות בבתי מחוקקים הרחוקים אלפי קילומטרים זה מזה. הראשונה, חברי כנסת התנגדו לתקנות שמקדמות את האידיאולוגיה שלהם - רק כדי לגרום נזק לצד השני. בשנייה, שהתקיימה באופן חשאי, הצביעו יותר ממאה שמרנים נגד ראש ממשלה שמגיע מהמחנה שלהם. נשמע משוגע? לא בסטנדרטים של המציאות הפוליטית בישראל ובבריטניה.
בעוד שראש הממשלה הבריטי, בוריס ג׳ונסון, צלח הצבעת אי אמון והכריז כי גבר על המכשול - ספרי ההיסטוריה בממלכה לא בדיוק מעודדים. ומה לגבי מי שמחזיק באותו התיק בישראל, נפתלי בנט? בקואליציה שלו ושל לפיד למדו בדרך הקשה שהאופוזיציה מוכנה להפסיד בקרב כדי לנצח במלחמה - כאשר המפלה של הקואליציה התבססה ביכולת של חבריה להצביע נגד העקרונות בהם הם דוגלים. אז האם הניסוי באמת נכשל? כנראה שנדע תוך ימים ספורים.
וגם - בצה״ל הבטיחו השבוע מהפכה בגיוס נשים לצבא, עם הרחבה של היחידות קרביות בהן יוכלו לשרת לוחמות.
על פניו, זאת בהחלט התקדמות לכיוון שכבר נקטו בבריטניה - שם כלל התפקידים פתוחים לנשים, אך שהקריטריונים הנוקשים, לוח הזמנים הארוך ומספר התקנים המצומצם - לא ממש מותירים מקום לשינוי אמיתי. אז האם בכל זאת אפשר לראות בהחלטה של צה״ל כניצחון, או שמא הקרבות הפנימיים - הקשורים בעיקר בדת - כבר הכריעו את התוצאה הסופית?
ולסיום: בטח לא ציפיתם שמי שקטפה את פרס המענטש בעבר, תתדרדר עד לקטגוריית החוצפה. המנהיגה לשעבר שעמדה בראש הכלכלה הגדולה באירופה, מצאה זמן השבוע למתוח ביקורת על המלחמה ברוסיה - תוך שהיא לא מוכנה להתנצל על הגישה המקלה שבה נקטה שנים.
