זה מה שנשאר ממשרד החוץ הישראלי: ראש השנה תמיד היה אירוע חגיגי במשרד החוץ. יין כשר נמזג לכוסות, תפוחים ישראליים הוטבלו בדבש, והדגל שלנו הונף בגאווה בנציגויות. אבל השנה, אין סיבה לחגוג- וגם אין איך. בטקס שהתקיים בירושלים שר החוץ ישראל כ"ץ נאלץ לשלוף את ארנקו ולתת שטר של מאה שקלים מכיסו לטובת כיבוד מינימלי - כדי שבכל זאת יוכלו לציין את השנה החדשה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לפני חודש נסגר הברז, עובדי משרד החוץ קיבלו מברק מהחשב הכללי, ובו נכתב כי התקציב השנתי מוצה במלואו שלושה חודשים לפני תום השנה - ולכן פעילותם מוקפאת. יופסקו נסיעות עבודה, יופסקו הקורסים, יבוטלו כנסים וביקורים של נציגים מחו"ל.
יום לאחר מכן סיכם שר החוץ עם משרד האוצר שישוחרר סכום ראשון כדי לאפשר את הפעילות השוטפת, אולם זה לא מנע מהמשרד להיקלע למשבר החמור בתולדותיו - אבל הקיצוצים הם לא הבעיה האמיתית, הם רק הסימפטום.
בימיו הטובים משרד החוץ היה אחד משלושת משרדי הממשלה החשובים ביותר.
תפקיד השר היה נחשק ומשמעותי - ולדיפלומטיה היה מקום של כבוד בשולחן מקבלי ההחלטות. אבל בעשור האחרון המשרד הפך בהדרגה לשולי, מבודד ולא רלוונטי. בשנים האחרונות המשרד לא אויש בשר במשרה מלאה. ישראל כ"ץ זכה בתפקיד לאחרונה אחרי ששאף אליו שנים, אבל גילה מהר מאד שכשר תחבורה אפשר להשפיע ולהיות יותר דומיננטיים מאשר בתפקיד הזה.
משבר אמון במשרד נוצר לאחר שנדב תמיר, מטובי הדיפלומטים שלנו והקונסול בניו אינגלנד בתקופת אובמה, העז לשקף את הקולות המדאיגים ששמע בשטח מיהודי ארצות הברית. תמיר עורר את זעמו של שר החוץ - וכמעט הודח מתפקידו.
משבר האמון גרר סדרה של הצנחות פוליטיות לתפקידים בכירים במשרד החוץ, אבל אי אפשר לתלות את ההיחלשות של משרד החוץ בממשלת ישראל בלבד. למשרד החוץ יש תרבות ארגונית בעייתית, כפי שמעידים בכיריו לשעבר.
מסקנות מחקר שנערך בשנתיים האחרונות ועסק בייעול שירות החוץ - מדאיגות. כיום במשרד כל אחד עושה ככל העולה בעיני רוחו ללא קו מנחה, ניצול התקציב מוטעה ולא יעיל, והקדנציה הנוכחית היא לטענתם קדנציה אבודה. לכן, במכון אבא אבן במרכז הבינתחומי שערך את המחקר, ובראשו עומד רון פרושאור - ניסחו הצעות לרפורמה מקיפה בעבודת המשרד החשוב.
ואולי דווקא מהמשבר הפוליטי הנוכחי עוד יכולה לצמוח אופטימיות. אם פנינו לממשלת אחדות, יהיו הרבה פוליטיקאים שיחפשו משרה וישמחו לאייש את תפקיד שר החוץ. גם בהיבט הדיפלומטי, לממשלת אחדות יש יותר סיכוי להניע מהלכים מדיניים שיפיחו רוח במסדרונות המשרד. אבל במצב הנוכחי, עד שתגיע הישועה, במשרד החוץ יסתפקו גם בתקציב לדגלים.