"אין משטרה. אין חוק. שוברים את המכוניות ומשפריצים גז מדמיע על אנשים" - כך מתאר מחמוד חאג' מחמוד סעו, חבר בוועד שיח' ג'ראח את המגורים בשכונה, שהעימותים בה מתחוללים בסך הכול סביב כמה עשרות בתים קטנטנים. בכל מקום אחר בעולם זה אולי היה מוגדר כסכסוך נדל"ני. אבל לא בירושלים, שבה כל ויכוח בין יהודים לערבים, משקף קונפליקט של דורי דורות: על שליטה, דת, נרטיב ופוליטיקה.
"קבר שמעון הצדיק נחשב לאחד מהמקומות הקדושים היותר חשובים בירושלים. ב-1875 הוועד הספרדי וגם הוועד האשכנזי רוכש את המתחם של הקבר ועוד כמה דונמים מסביב", מסביר חיים אוחנה, מורה דרך בעיר. "מאז יושבים פה יהודים, שחיים פה לצד הקבר. מספרים שהיו פה יחסי שכנות מאוד טובים, וגם מוסלמים היו באים ויושבים כאן עם היהודים".
כל האידיליה הזו הסתיימה במלחמת השחרור. יהודי השכונה פונו על ידי הבריטים ופליטי מלחמה ערבים התיישבו במקומם - עד היום. המלחמה הסתיימה, שנים חלפו והמחוקק הישראלי קבע שרכוש פלסטיני שננטש, יעבור לידי המדינה. אבל הרכוש היהודי שננטש יישאר בבעלות יהודית. כך, במסגרת החוק, עמותות ימין מאתרות את הבעלים היהודים של הבתים, ורוכשות מהם את הזכויות, כדי לייהד את שיח' ג'ראח. התהליך הזה הוא שיוצר את המתח שהשבוע עלה על גדותיו.
"שרפו לי את האוטו 9 פעמים"
טל יושובייב גר בשכונה כבר שנתיים עם אשתו ושני ילדיו בצפיפות גדולה לצד שכניו הערבים, שלא רוצים אותו שם. בשבוע שעבר ביתו הוצת בזמן שבילה את השבת אצל הוריו. חדר השינה של בנו התינוק עלה באש. "אני מודה לה' שלא היינו פה בשבת בבית", הוא מספר. "הבן שלי ישן פה כל לילה ואם חס ושלום באותו לילה הוא היה גם ישן פה, ה' ישמור מה שהיה קורה".
מחוץ לבית חונה רכבו השרוף של יושובייב, עדות להתנכלויות הממושכות מהן הוא סובל, התנכלויות שהמשטרה פשוט לא הצליחה למנוע. "שרפו לי את האוטו 9 פעמים. התרעתי, ביקשתי, וכל הזמן אמרו לי 'אנחנו עושים, יש לנו עצורים' ואז משחררים". לדברי יושובייב, "המקום הזה הוא שלנו. אלפיים שנה חלמנו להגיע לפה, ויהודי לא צריך להתנצל על זה שהוא גר פה. לפני שומר החומות אשתי הייתה נשארת פה לבד, יוצאת עם הבן שלי עם העגלה לבד. אבל חיי היום-יום, בעצם משומר החומות, הפכו לסוג של סיוט".
מבצע שומר החומות פרץ במאי האחרון, בין היתר בעקבות מה שקרה כאן בשכונה. המדינה התכוונה לפנות 13 משפחות, הרשתות החברתיות געשו, ושיח' ג'ראח הפכה לסמל פלסטיני.
הגפרור האחרון
בשבוע שעבר הגיע לכאן חבר הכנסת איתמר בן גביר, יומיים אחרי שביתו של יושובייב עלה באש. בלב אזור המריבה הרותח הוא הקים לשכה מאולתרת ממש מול הפרצוף של תושבי המקום הערבים. יום לפני שהגענו לשיח' ג'ראח, הוא התעמת עם שוטרים שהגיעו לפנות את תומכיו שהפגינו במקום ונפגע קלות בראשו. "אני זה שמצית? אני? אני, שמגיע לכאן אחרי ששלוש פעמים זרקו לו בקבוקי תבערה על הבית? לפני שבוע לא היו פה כמעט משטרות. פתאום אני מקים לשכה, ותראה כמה שוטרים יש כאן", טוען ח"כ בן גביר.
ומה יקרה אם בעקבות המעשים הללו תהיה מתקפת טילים על דרום הארץ? לדברי בן גביר, שינוי של התנהלותו מהווה כניעה לטרור. "כוחות הביטחון התריעו שאם אנחנו נעביר את השגרירות של ארצות, תהיה כאן מתקפת חמאס. ואם אנחנו נאפשר ליהודים לעלות להר הבית, תהיה כאן מתקפת חמאס. זה נשמע לך נורמלי? שבמדינה ריבונית אנחנו צריכים להתנהל לפי ארגון של טרוריסטים?".
דג מחוץ למים
עד עכשיו 5 משפחות ערביות פונו מביתן, עוד כמה עשרות נמצאות בעיצומו של התהליך. חרב הפינוי מונפת גם מעל ביתה של משפחת סעו שפוחדת ממה שיביא איתו העתיד. "אני בן 55, נולדתי פה בבית הזה והילדים שלי נולדו פה. זה כמו דג שאתה מוציא אותו מהמים. כל הזיכרונות שלי בבית הזה", מסביר מחמוד חאג' מחמוד סעו שגר בשכונה מילדות וחושש מפינוי. "אין לי מה לעשות. אני אשים אוהל פה אם ייתנו לי לשים אוהל. אבל אין לי כסף לקנות בית, אין לי כסף לשכור בית - אין לי לאן ללכת".
יונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה הוא פעיל ימין וחבר מועצת העיר ירושלים שרכש את ביתה של משפחת סאלב שמתגוררת שם מאז 1951. המשפחה הפסידה במאבק המשפטי, ועד מרץ הקרוב הם נדרשים להתפנות מביתם. "קיבלתי צו פינוי לפולשים שמתגוררים בו בלי לשלם שכירות. הם שוכרים לכל דבר ועניין, וכל ניסיון להפוך את זה ליהודים-ערבים הוא חוטא לאמת", הוא הסביר.
המאבק הזה על שיח' ג'ראח או על שמעון הצדיק, תלוי את מי שואלים, הוא דוגמה לאיך הסכסוך הפוליטי ירד לשטח. איך אזרחים, יהודים וערבים, עומדים זה מול זה, ראש בראש, כדי להיאבק. הימים שבילינו בשיח' ג'ראח היו אלימים, רוויי לאומיות ולאומנות, כשתחושה אחת חזקה מטרידה ומנקרת: בהחלט ייתכן שהעימות שראינו השבוע הוא רק הקדימון לסרט אקשן אלים ומדמם.
מהמשטרה נמסר: "חקירת הצתת כלי הרכב מתנהלת ונעצרו עד עתה ארבעה חשודים בהצתת הבית, המשטרה תגברה כוחות ותפעל להגן על התושבים".