ההשפעות של המהפכה המשפטית כבר נותנות אותותיהן, לא רק בארץ - אלא גם בחו"ל, בקרב ישראלים אקדמאים שכעת מתכוונים להישאר בחו"ל - וחוששים לחזור.
כך למשל, ד"ר עמית בנבנישתי, פוסט-דוקטורנט לניורוביולוגיה בקינגס קולג' שבלונדון, אומר כי תכנן לחזור לארץ לאחר תקופה בה הוא חוקר במעבדות המתקדמות בעולם. אלא שהמהפכה המשפטית הצליחה לגרום לו ולמשפחתו לשקול מחדש את צעדיהם. "היה ברור שנחזור לארץ, שזה משהו זמני", הוא משתף. "זה השתנה. אתה מרגיש שהבית שלך הולך ומאבד את המשמעות שלו, שהוא כבר אולי לא הבית שלך ועוד יותר חדד איך העתיד ייראה. אנחנו מקבלים החלטות עכשיו, שלפחות בזמן הקרוב לא חוזרים לארץ".
ד"ר בנבנישתי לא יחזור בקרוב ארצה, וכך גם הידע והניסיון שצבר בלונדון. כמוהו גם לנה איצקוביץ', שתכננה לחזור עם המשפחה ארצה בעוד שנה וחצי - שוקלת גם כן מחדש את צעדיה. "אם זה ימשיך להתגלגל בכיוון שזה כבר התחיל להתגלגל יהיה לנו מאוד קשה לחזור", היא מעידה.
"ככל שהאנשים שיש להם כושר השתכרות גבוה עוזבים את המדינה, נשארת כאן אוכלוסייה יותר חלשה, וזה מהווה אתגר כלכלי חמור למדינת ישראל", פרופ' עומר מואב, פרופ' לכלכלה באונ' רייכמן ואונ' ווריק.
"אם האנשים הללו לא יחזרו אז לא ייכנסו לפה מוחות חדשים", מזהיר פרופ' אשרי. "לא ייכנסו לפה טכנולוגיות חדשות. כל ההיי-טק הישראלי מבוסס על האנשים האלה שחוזרים מחו"ל עם יכולות חדשות, עם ידע חדש, ואם זה לא יקרה - אז אנחנו עוצרים את ההתקדמות הזאת".
בפולין ובהונגריה תקציבי המחקר של האיחוד האירופי נעצרו - אך פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה נמנה בין אלו שסבורים שאין סיבה להקביל את המתרחש בפולין והונגריה למתרחש בישראל. "מה שקרה בהונגריה ובפולין לא צריך ולא יקרה כאן", הוא מסביר. "אין שום דב בזה שממנים שופטים שייפגע בחופש האקדמיה - זה לא שייך לזה בכלל. אני חושב שהם כן יחזרו, וגם אם חלק לא יחזרו - גם אז אנחנו נשרוד".
"עולם המדע והאקדמיה מבוסס על שיתוף פעולה עולמי", טוען ד"ר זיו בן ציון, פוסט דוקטורנט למדעי המוח באונ' ייל. "ישראל לא יכולה להיות באקדמיה או במחקר לבד. אז החשש שלנו הוא שלא יהיה לנו לאן לחזור".