בזמן שמדינה שלמה עוברת את אחד המשברים הגדולים בתולדותיה, שרויה בקיטוב חסר תקדים ומחאה ששוטפת את הרחובות, תהליך מעניין קורה באותו זמן ובאותו מקום, הרחק מעיני הרוב היהודי. החברה הערבית של שנת 2023 היא אינה אותה אחת שהכרנו משנים קודמות: היא חברה אלימה יותר, מפולגת יותר, ובעיקר חסרת כל אופק. לרצף המשברים שהיא עוברת יש השפעה כבדת משקל על איך המדינה הזאת תיראה בעשור הקרוב.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מאז תחילת השנה, ואיתה הקמת הממשלה, 32 נרצחים כתוצאה מהפשיעה והאלימות הגואה בחברה הערבית. אותה חברה שבשנים האחרונות רשמה הישגים חסרי תקדים במספר הסטודנטים בהשכלה הגבוהה, שילוב נשים בשוק העבודה, השתלבות בשירות הציבורי, תשלום מס וגביית ארנונה ברשויות המקומיות והפכה למנוע צמיחה כלכלי שהביא גם לעליית מספר יזמי ועובדי ההיי-טק בישראל, פוגשת כיום מציאות מורכבת ומנוגדת לחלוטין לתהליך ההשתלבות בחברה הכללית וההשתתפות הפוליטית שראינו בשנתיים האחרונות.
בקמפיין הבחירות האחרונות שידר ראש הממשלה בנימין נתניהו הודעה מצולמת מוכוונת לציבור הערבי ובה פתח את דבריו במילים "אני פוגש אתכם, אתם אומרים לי 'ביבי אנחנו לא מפחדים שתחזור, להפך, כשאתה היית ראש ממשלה, היה לנו יותר טוב'". ובכן, נתניהו חזר ומצבה של החברה הערבית לא רק שאינו יותר טוב, אלא מוסיף להיות גרוע.
מספר הנרצחים שעולה מיום ליום, חוסר הביטחון האישי, לצד תחושת ההתפרקות הכללית שבה האזרח הערבי אינו מרגיש את נוכחות המדינה והמשטרה, מאיימת ביצירת מנגנון חדש – מדינה בתוך מדינה. למעשה אותם אנשים שמפגינים ונלחמים היום על עתידה של המדינה, על מוסדותיה ועל שלטון החוק, מפספסים את האירוע המתגלגל בחלק משמעותי מאוד מרחבי הארץ שבו החוק בפועל כבר לא בידי המדינה ורשויות האכיפה, אלא בידי החזק ומי שיש ברשותו נשק וכוח.
התסריט הזה אולי נשמע דמיוני, אך זאת המציאות היום-יומית שבה חיה החברה הערבית. ככל שיש חוסר ההתעניינות במשילות בה, ארגוני הפשיעה מנצלים את ההזדמנות. נתוני עמותת "יוזמות אברהם", שעוקבת אחרי סוגיית הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מראים שמתחילת השנה הזו איבד הציבור הערבי כמעט כפול מבניו ובנותיו (31 נרצחים) לעומת אותה תקופה בדיוק בשנה שעברה (17 נרצחים). ההבדל בין עכשיו לאשתקד הוא אחד – היעדר משילות, שבא לידי ביטוי בשל חוסר הטיפול מצד הדרגים השונים במוסדות המדינה במאבק בפשיעה והאלימות.
לתשומת לב ראש הממשלה נתניהו, שהתגאה בתשדיריו בחודשים האחרונים בהקמת יחידת סי"ף לסיכול הפשיעה בחברה הערבית - השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, קיבל החלטה לפרק ולסגור את היחידה הזאת. במשרדו של בן גביר מסבירים שמדובר באגף שעלותו גוברת על יעילותו בשנתיים האחרונות, ולכן אין שום סיבה להמשיך ולממן אותו. לא רק זאת: השר בן גביר, שהודיע רק לאחרונה באופן דרמטי שהוא בעצמו יוביל את תוכנית "מסלול בטוח" שהשיקה הממשלה הקודמת למיגור הפשיעה בחברה הערבית, מעכב ומקפיא כל תוכנית שבאחריות משרדו בנושא בגלל שלל סיבות פוליטיות. האחרונה שבהן, תוכנית "עוצרים את הדימום" שמטרתה לטפל ביישובים שהאלימות מכה בהם הכי הרבה בחברה הערבית ולעזור בשיקום האנשים הנמצאים במעגל האלימות והפשיעה, הוקפאה - בגלל החשד של בן גביר שהיא מנוהלת על ידי גופים שמאלנים.
למעשה מדיניות הממשלה הנוכחית חזרה להיות בדומה לממשלות קודמות - כל עוד מדובר בערבים שנרצחים בידי ערבים, הנושא לא צריך להדאיג את הדרגים הבכירים בממשלה ובמשטרה. כפי שהיטיב לנסח זאת השר לביטחון הפנים לשעבר עומר בר-לב, חודש לפני הקמת הממשלה החדשה בראיון לרדיו נאס: "אני מודאג שהמדיניות שהייתה בממשלות קודמות תחזור בממשלה הבאה, כשחשבו שאם ערבי רוצח ערבי זה לא טוב, אבל זה לא בראש סדר העדיפויות". חוסר ההבנה ברמה המקצועית של העומד בראש המשרד לביטחון הפנים, שנשמע מדי פעם בשיחות סגורות בין בכירים בצמרת המשטרה, מעיד גם על חוסר היכולת להבין שאירועי הפשיעה האלימות ביישובים הערבים אינם נשארים בגבולות הגזרה הזאת, ובטח לא בגבולות הגזרה הפליליים בעתות משברים שיכולים להתפתח ללאומניים.
לצד זה, אין ספק שגם להנהגה הערבית המקומית יש אחריות גדולה למצב הקיים. חוסר היכולת שלה להוביל מהלכים לצמצום סכסוכים פנימיים שלא דורשים התערבות המשטרה לצד העלמת העין מגורמי פשיעה שמשתלטים על רשויות מקומיות או מרחבים ציבוריים בגלל הפחד או החשש לחייהם, מייצר מצב שבו העבריינים בחברה הערבית מקבלים חסינות כפולה - ההפקרות המשטרתית בנוסף לקבלה החברתית.
רק השבוע היינו עדים למקרה רצח נוסף שמגלם בתוכו את כל מרכיבי הכישלון המשותף של ההנהגה והמדינה. ביאן עבאס, אימא לשני ילדים שנורתה למוות בחצר ביתה לעיני ילדיה. עבאס בת ה-29 נרצחה שנה לאחר רציחתה של עבאס אחרת, רזאן עבאס, בת 17, שמותה נקבע לאחר שנפגעה מירי תועה באותה השכונה בכפר כנא בגלל סכסוך בין שתי משפחות, שמוכר למשטרה ולהנהגה המקומית. המשטרה לא מצליחה לפענח את הרצח או לעצור את הרוצח, וההנהגה המקומית גם היא לא עולה בידה לעשות דבר כדי לעצור את סכסוך הדמים המתמשך.
סיקור מורחב ב-N12:
- בת 29 נורתה לעיני בני משפחתה בכפר כנא
- "עבר מולנו קטנוע והתחיל לירות. זה לא בטעות"
- רק מדינה בקריסה מפקירה כך את ביטחון אזרחיה
העלייה המדאיגה במספר הנרצחים, השתוללות הנשק הבלתי חוקי וחוסר הביטחון ברחובות - כל אלו יכולים להוביל לייאוש וניכור חסר תקדים בחברה הערבית, שעתיד להתפרץ בצורה אלימה באופן שיפגע בראש ובראשונה בחברה הערבית. אך לצד זה נשמעים קולות אחרים לאחרונה - אותם קולות בעבר שקראו לא להשתתף במשחק הפוליטי הישראלי או לכל הפחות המעיטו בערך השפעתו על חיי הציבור הערבי חושבים היום אחרת.
הסיסמה שבלטה בבחירות האחרונות, "אין הבדל בין ביבי לאחרים", עזרה לנמנם את המצביעים הערבים ולהרחיק אותם מהקלפיות - מה שאיפשר גם את הפיצולים וחוסר הלכידות במפלגות הערביות ושריפת עשרות אלפי קולות. אבל היום אותם אנשים שחשבו שממשלת בנט-לפיד אינה שונה מהותית מממשלת נתניהו-בן גביר, חשים על בשרם את ההבדל, שמתבטא באובדן חיי אדם והביטחון האישי. במובן הזה, המדיניות הרשלנית של בן גביר במשרד לביטחון לאומי כלפי הערבים הרסה לנתניהו את אחד מהישגיו המשמעותיים שהחזירו אותו לשלטון – הרדמת הציבור הערבי. גם אם ההכרעה בקלפי עוד רחוקה, אותו ציבור יתייצב בפעם הבאה בהמוניו.
