רק חודשיים עברו מאז הקמת ממשלת נתניהו השישית וכבר היא מגיעה לנקודת מבחן כמעט זהה לקודמתה - זאת למרות ההרמוניה שמייחדת את ממשלת הימין בראשות נתניהו בשונה מממשלת בנט-לפיד הקודמת: הביטחון האישי ואמון הציבור, שני מבחנים שהממשלה הקודמת נכשלה בהם. 

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ישיבת ממשלה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הממשלה של נתניהו כבר עומדת למבחן. ישיבת ממשלה, ינואר 2023|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

רמת ההתנגדות הציבורית כלפי ממשלת בנט-לפיד גברה מיום ליום מאז הקמתה, זאת לצד העבודה המאומצת של הליכוד באופוזיציה, בתיאום עם המשותפת, כדי לקצר את חייה של "ממשלת השינוי". ניכר ההבדל בין האופוזיציה הנוכחית לקודמתה בחוסר היכולת לשתף פעולה וליזום מהלכים גם ברמה הכי בסיסית שנוגעת לעבודה הפרלמנטרית היום-יומית בכנסת, אך אין ספק שהמחאה הציבורית שהולכת וגוברת נגד ממשלת נתניהו-דרעי-בן גביר-סמוטריץ' מרחיבה את קהליה משבוע לשבוע ומצליחה למלא את החלל שמשאירים מנהיגי המחנה.

אל מול האתגר הציבורי, ניתן לזהות שתי גישות מנוגדות לחלוטין בתוך הממשלה עצמה. השבוע זה בלט במיוחד בעקבות הריאיון של תום ליבנה, מנכ"ל סטארט-אפ השווה מיליארדים שאמר בריאיון בלעדי לעמליה דואק שהוא מתכנן להפסיק לשלם מיסים בארץ, וקרא לאחרים ללכת בעקבותיו. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיב באופן מפתיע בנימה מאחדת: הוא פנה לליבנה וביקש ממנו לחזור בו. שניהם סיכמו לשבת ולדבר על הרפורמה המשפטית שבגללה ליבנה הצהיר שיירד מהארץ.

הגישה של סמוטריץ' מתחברת מאוד למדיניות של נתניהו, שמנסה כל הזמן להדוף את הביקורת בתקיפות ובאותה נשימה להכיל במידה מסוימת את ההתנגדות מבלי לייצר אפקט הפוך שיוביל לשרשרת צעדים שיהוו פגיעה בכלכלה ובתדמיתה של ממשלתו, במיוחד בדעת הקהל הבין-לאומית. לעומת זאת, ממול, עומד איתמר בן גביר השר לביטחון לאומי וחבריו לעוצמה יהודית שמובילים כיוון אחר לגמרי. באותו מקום שסמוטריץ' בחר לפנות בצורה מאחדת לליבנה, אלמוג כהן מעוצמה יהודית (מפלגתו של בן גביר) איחל לו "טיסה נעימה". כנראה שמה שמתחיל בקמפיין גירוש ערבים במטוסים, נגמר באיחולי טיסה נעימה לאזרחים מודאגים שמוחים על צעדיה של הממשלה החדשה.

הגישה שמובילים חבריו של בן גביר - מהקריאות למעצר ראשי האופוזיציה ועד להתנגשות החזיתית מול כל מי שמתנגד לצעדי הממשלה - רק מחריפה את המחאה הציבורית נגד הממשלה ומתדלקת אותה. אותן תגובות תופסות תאוצה וזוכות לביקורת קשה וגינויים חריפים מראשי המחאה שמעוניינים בהידברות והסכמות במקום זלזול והתקפות. הגישה הזאת זהה מאוד לזאת שהובילה הממשלה הקודמת על ידי שר האוצר אביגדור ליברמן ברפורמות נגד החרדים: בצורה דורסנית, ללא הידברות, פעם בקיצוצים בתקציבים ובקצבאות ופעם נוספת בהעלאת המיסים על המשקאות הממותקים והכלים החד פעמיים, שפגעו בעיקר בציבור החרדי.

ההתעלמות מהדאגות האמתיות של מגזרים וציבורים שונים על ידי הממשלה, כל ממשלה, מצטיירת כמתכון מובטח להתפרקות הממשלה ואיבוד האמון הציבורי בה, גם אם היא נתמכת בידי הרוב. רוב אינו עמיד ומוצק ויכול בהחלט להיות מושפע ממשברים שיובילו לשינוי בדעת הקהל, עיין ערך פינוי ח'אן אל-אחמר או תגובות רפות על ירי טילים מעזה כפי שראינו השבוע. משברים כאלה יובילו לנשירה ממועדון התומכים בממשלה, בדיוק כפי שקרה עם ממשלת בנט-לפיד, שבה הקש ששבר את גב הגמל היה חוסר היכולת לחדש את תקנות יו"ש. גם הציבור שתמך בממשלה הזאת הבין שאינו יכול עוד.

אך אמון הציבור הוא לא המבחן היחיד. הממשלה הזאת קמה על חורבותיה של ממשלה שלא הצליחה לספק ביטחון אישי לכלל האזרחים במדינת ישראל. המתיחות בירושלים, הפיגועים במרכז, המשילות בנגב, הפרוטקשן בצפון והאלימות בחברה הערבית – כל אלה היוו מוקד כישלון מרכזי לממשלה הקודמת, וכל אלה עמדו במרכז ההבטחות והקמפיין של השר לביטחון הלאומי איתמר בן גביר, שבמקום להתעסק בפשיעה והאלימות ביישובים הערבים או בפרוטקשן והמשילות הוא מתעסק באיסוף דגלי פלסטין ובפיתות החמות של האסירים הביטחוניים בכלא. לא פלא שהאזרחים שבחרו בו הטיחו בפניו האשמות קשות כשהגיע לזירת הפיגוע בירושלים בשבוע שעבר, הפעם כשר בממשלה ולא כחבר אופוזיציה שבא להאשים את הממשלה ברפיסות ולהלהיט את הרוחות.

בן גביר, בשונה מסמוטריץ', עדיין מחפש את העימות המתוקשר הבא ואת ההחלטה הפרובוקטיבית הבאה במשרדו שתתפוס כותרות נגד הערבים והשמאלנים. לשם כך הוא וחברי מפלגתו מוכנים ללכת עם זה עד הסוף - איחולי טיסה נעימה ליהודים וקריאות גירוש ונקמה נגד הערבים. הכעס והתסכול בקרב אלה שהפסידו בבחירות רק גובר, והצד שניצח בבחירות מייחל לראות שינוי מדיניות אמיתי.

הפיגוע בבית הכנסת בירושלים (צילום: Reuters)
בן גביר בזירת הפיגוע בבית הכנסת בירושלים|צילום: Reuters
ח
אלמוג כהן חוטף דגל אש"ף מידי מפגין|צילום: n12

ממשלת נתניהו תצטרך להכריע במוקדם או במאוחר באיזו מבין שתי הגישות היא תנקוט, במיוחד על רקע הקולות שנשמעים לאחרונה גם בתוך הליכוד בצורך לרכך את הרפורמה המשפטים ולהגיע להסכמות רחבות יותר לגבי השינויים מרחיקי הלכת שמתכנן שר המשפטים יריב לוין. היה זה דווקא שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, שהיטיב לנסח במהלך ביקורו: "בניית קונצנזוס להצעות חדשות היא הדרך האפקטיבית ביותר להבטיח שהן יאומצו ויחזיקו מעמד". ספק אם בן גביר התחבר לרעיון. 

מוחמד מג'אדלה (צילום: n12)
מוחמד מג'אדלה|צילום: n12