כל 15 שופטי בית המשפט העליון דנו אתמול (שלישי) במשך שעות ארוכות בשורת העתירות שהוגשו נגד החוק לביטול עילת הסבירות. בשלושת החודשים הקרובים יעסקו השופטים בכתיבת פסק הדין. אפשרויות הפסיקה העומדות ברשות שופטי בג"ץ מגוונות, ועליהן פירט ד"ר אסף הראל, מרצה בכיר במרכז האקדמי פרס ולשעבר עוזר היועץ המשפטי לממשלה.
כל האפשרויות העומדות בפני בג"ץ
- קבלת העתירה ופסילה של התיקון בשל היותו תיקון חוקתי בלתי חוקתי ו/או בשל שימוש לרעה של הכנסת בסמכות המכוננת. כלומר, אימוץ עמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.
- דחיית העתירה וקבלת טענת הממשלה, לפיה, אין לבג"ץ סמכות לפסול חוק יסוד.
- דחיית העתירה מתוך הנחה שתיקון החוק לא פוגע פגיעה אנושה בהיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא מתוך הסכמה שלבג"ץ אין סמכות עקרונית לפסול חוק יסוד.
- דחיית העתירה, תוך נקיטת פרשנות מצמצמת של התיקון, באופן שייתר את הצורך בפסילתו. השארת התיקון לחוק ככזה שמבטל את עילת הסבירות הרחבה, האיזונית, אולם מותיר את עילת הסבירות ה"רזה", מלפני שנות ה-80, המאפשרת לבג"ץ לבטל החלטה מופרכת שאף ממשלה או שר לא היו מקבלים. (ניתן לעגן זאת עקב העובדה שדברי ההסבר מפנים במפורש לפרשת "דפי זהב", שעסקה בסבירות האיזונית ולא בסבירות ה"רזה" יותר). השופטים יכולים לדחות את העתירה, תוך פרשנות התיקון כשולל ביקורת שיפוטית על החלטה שנמצאת על גבול מתחם הסבירות, אבל לא שולל ביקורת שיפוטית על החלטה שנמצאת מרחק רב ממתחם הסבירות, קרי, חוסר סבירות קיצוני. פרשנות התיקון עשויה להיות גם באופן השולל את תחולתו על החלטה של שר שנוטל סמכות של פקיד, או באופן שלא מחילו על "סבירות תהליכית", כלומר, על היבטים של סבירות באופן קבלת ההחלטה. לדוגמא, החובה לפעול במהירות הראויה או החובה להסתמך על תשתית עובדתית שרשות מנהלית סבירה הייתה מסתמכת עליה (מבחן הראיה המנהלית).
- דחיית כניסתו של התיקון לכנסת הבאה. הסיכוי לכך לא גדול מפני שזה יפתור את הטענה הפרסונלית או טענת ניגוד העניינים של הכנסת הזאת, אולם, לא יפתור את הבעייתיות שבחוק.
- דחיית העתירה בשל היעדר בשלות, תוך הותרת האפשרות לבחון את התיקון בהמשך (כעמדת יועמ"שית הכנסת).
- קבלה חלקית של העתירה באמצעות שימוש בטכניקת ה"עיפרון כחול", שתאפשר לבג"ץ להפריד בין החלקים הלא חוקתיים לבין החלקים החוקתיים ולפסול רק את הלא חוקתיים. ניתן להשמיט לדוגמא את הסיפא המסבירה מהי "החלטה". כמו כן, ניתן להשמיט את התיבה "לא ידון" באופן שבג"ץ בהחלט יוכל לדון בנושא ולכל הפחות להצהיר על אי עמידה של הממשלה בחובת הסבירות.
- קביעה כי התיקון לוקה בפגמים מהותיים, אך להחזירו לוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך תיקון הפגמים.
ד"ר אסף הראל|צילום: Amos Bar-Zeev
עילת הסבירות: מאז ועד היום
גם למי שעקב באדיקות אחרי הדיון היה אולי קשה לפעמים לעקוב אחרי הז'רגון המשפטי ופסקי הדין הרבים שאוזכרו ובמרכז הדיון המשפטי - איך התפתחה עילת הסבירות מהבריטים, דרך פסק הדין המפורסם של אהרן ברק.
הדיון בעתירות נגד החוק לביטול עילת הסבירות - סיקור N12
- עוה"ד שמייצג את הממשלה: "אם בג"ץ יבטל חוק יסוד – נגמרה המדינה"
- הממשלה באזהרה לבג"ץ: התערבות עלולה להוביל לאנרכיה
- יו"ר הכנסת לא מתחייב לציית להכרעת בג"ץ: "הכנסת לא תקבל את רמיסתה"
- השר זוהר: "לא מאמין שבית המשפט יפסול חוק יסוד"
עילת הסבירות קיימת במשפט הישראלי כבר עשרות שנים, אבל לא תמיד היא נראתה כמו שהיא היום. זה התחיל מהירושה שקיבלנו מהבריטים, כמו הרבה דברים במדינה שלנו. וכאן מדובר על הלכת וונסברי שאוזכרה לא פעם בדיון. מה שהיא אומרת באופן כללי זה שבית המשפט יתערב רק אם ההחלטה היא כל כך לא סבירה, עד כדי כך שאף רשות שלטונית סבירה לא הייתה מקבלת החלטה כזאת. כלומר, לא רק החלטה לא סבירה, אלא החלטה ממש מופרכת.
ואז בתחילת שנות ה-80, בפסק דין מפורסם של השופט אהרן ברק שנקרא דפי זהב, עילת הסבירות הורחבה והפכה לעילה עצמאית. גם אם אף עילה אחרת לא מתאימה, בית המשפט יבדוק את סבירות ההחלטה. איך הוא יעשה את זה? השופטים יבדקו אם ניתן משקל ראוי לכל השיקולים הרלוונטיים ואם ההחלטה נמצאת בתוך מתחם הסבירות או שהיא לא סבירה באופן קיצוני.
במהלך הדיון השופטים הזכירו שוב ושוב את פסקי הדין האלה ושאלו אם אפשר מבלי לבטל את חוק הסבירות, רק לפרש אותו אחרת. במקום חוק שמבטל באופן מוחלט את עילת הסבירות, אם יכול להיות שהכנסת התכוונה פשוט להחזיר את הגלגל 40 שנה אחורה, לעילת הסבירות של העשורים הראשונים למדינה.