יוסף חדאד הוא אחד שלא רואה בעיניים, לוחם אמיתי שעובד מסביב לשעון כדי להציג את הפנים היפות של ישראל בעולם. הוא טס ממדינה למדינה, יוצר סרטוני הסברה וחורש את הארץ כדי להעביר הרצאות ולהילחם בפייק-ניוז. אלא שבסוף חודש אוגוסט הוא מצא את עצמו שוב משלם על כך מחיר, כשהותקף יחד עם משפחתו בעלייה לטיסה מדובאי לישראל, בדרכו חזרה מעוד מסע הסברה.
חדאד, ערבי-ישראלי, בן 37 מנצרת, הולך עם האמת שלו עד הסוף ולא נותן לרעשי הרקע להפריע לו במשימת חייו. הוא תמיד דרוך להגיב על כל ביקורת והערה אנטישמית, מגיע מוכן עם הוכחות. מי שעוקב אחריו ברשתות כבר יודע היטב - יש לו להט נדיר לעולם ההסברה שאף אחד לא יצליח לכבות. ועדיין, התקיפה שעבר לאחרונה במטוס תפסה אותו בהפתעה.
"הוא התחיל לצלם בעלייה למטוס וכשראה אותי אמר: 'הנה הבוגד והמ*ין הזה, בוגד מספר 1 - זה יוסף חדאד'", שיחזר חדאד בריאיון ל-N12. "תוך כדי, באתי לשלוף את הטלפון שלי ואז בן אדם אחר שהיה שם איתו - פשוט נתן לי מכה על היד, תקף אותי והעיף לי את הטלפון לכיוון החלון של המטוס. באותו רגע קמתי וביקשתי מהדיילת שיקראו למשטרה" הוא מספר על האירוע שהפך לדבריו ל"בלגן שלם במטוס" שבמהלכו נפגעו גם בני משפחתו.
"גועל נפש, המשפחה שלי בטראומה - הם החיים שלי והעוגן שלי בעשייה הזו", סיפר חדאד לאחר החוויה הקשה שעבר עם משפחתו. "הקושי היה לראות את אמא שלי בוכה ולראות אותה בכאבים, להבין שהיא נפצעה. לראות את אבא שלי בן 70 שצריך לקום ולהגן עליי, את אחיינים שלי בוכים. היינו בסערת רגשות - על מה?"
מכירים אותך כפעיל הסברה, ערבי-ישראלי, אבל בוא נשים רגע את הטייטלים בצד. מי זה יוסף חדאד בחיים האמיתיים?
"יוסף חדאד הוא פעיל חברתי, פעיל הסברה שעומד בראש עמותת 'ערבים זה לזה' שרוצה לחבר בין החברה הערבית בישראל לחברה הישראלית, רוצה לראות אותה מצליחה במדינת ישראל ולגשר על הפערים בין יהודים לערבים. הרוב רוצה לחיות בחיים משותפים, אני רואה את זה ופוגש אלפי אנשים כל שבוע. לצערי, כיום הקיצוניים משתלטים על השיח למרות שהם מיעוט. הם צריכים אחד את השני כדי להמשיך עם הלגיטימציה שלהם, אבל זה בא על חשבוני ועל חשבונך. יוסף חדאד הוא בן אדם שפשוט רוצה לראות עתיד טוב יותר לו, למשפחתו ולדור הבא של החברה הישראלית, יהודים וערבים".
אתה אופטימי לגבי העתיד הזה?
"חד משמעית, אני רואה את השטח. קשה להוציא את המשפט הזה, וזה יכול להיתפס כנאיביות מסוימת, אבל אני מחובר לקרקע, רואה מה הצרכים של החברה היהודית ושל החברה הערבית ויודע שניתן לגשר על הפערים".
"הזנחה של שנים בהסברה הישראלית"
חדאד טען כי ההסברה הישראלית כושלת: "זו הזנחה אחת גדולה של שנים". לדבריו, הוא נפגש עם השרה גלית דיסטל-אטבריאן וניסה להעביר לה את המסר. "לצערי אין כיום הסברה שבאה מתוך מדינת ישראל ובלי מדינת ישראל אין לנו סיכוי", הוא המשיך.
"העשייה שלי היא בהתנדבות ואני יכול להגיד לך שלא פעם ולא פעמיים ויתרתי על לא מעט הצעות כדי להמשיך עם האמת שלי ועם מי שאני", הבהיר חדאד, שסירב לפרט מה הוצע לו. "אני רוצה להיות חופשי, אני לא יכול שמישהו יבוא ויגיד מה מותר לי להגיד ומה אסור לי".
מה התגובה הכי קשה שקיבלת?
"אחת התגובות שקיבלתי הייתה 'לא אכפת לי שהיית מפקד ושנלחמת ונפצעת, לא אכפת לי שאתה עומד בחזית ההסברה. בשבילי אתה ערבי ואתה תישאר כזה. כבדהו וחשדהו, בשבילי כל הערבים מחבלים'. מנגד, מישהו בא ואומר לי: 'אתה בוגד'. אני רוצה שהחברה הישראלית תחיה במצב הרבה יותר טוב ושהמנהיגים שלנו יעבדו למעננו ולמען נצרת, רהט, כפר קאסם וטייבה, ולא למען ג'נין, עזה ורמאללה".
ואיפה הביקורת תופסת אותך?
"הכי קל זה להיות מתוסכל, להתעצבן בחזרה ולקלל. היום אני מנצל את זה ככלי וכהזדמנות כדי לחנך אולי. אני מראה סרטונים וסיפורי שותפות, דברים שבדרך כלל אנשים לא נחשפים אליהם".
היו איומים ממשיים על חייך, איך מתמודדים עם זה?
"זו שאלת המיליון – זה לא פשוט. האיומים הם חלק בלתי נפרד. כשהייתי בחו"ל, גם בלונדון וגם בפריז הפיצו צלב קרס. פה בארץ היו יותר איומים קונקרטיים על החיים שלי כשמישהו בא ואמר לי: 'אני יודע איפה אתה גר ונשים לך פצצה מתחת לבית'".
אתה מפחד?
"זה יהיה טיפשי מצדי להגיד שאני לא חושש, שאני לא תמיד דרוך. אני בן אדם. רואים מה קורה וצריכים להיות דרוכים ולחשוש. מי שאין לו את החשש הזה הוא דפוק, סלחי לי על הביטוי".
אנחנו יושבים בבית קפה בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב, לא בצפון ולא באזור שנחשב למסוכן. ולמרות זאת, יוסף נושא נשק ומוכן לכל תרחיש. "הוא בראש ובראשונה לביטחון הכללי", הכריז תוך כדי שהראה לי אותו. "אני מסתובב ככה כבר שנה. אנחנו חיים במציאות שבה אני ואת שיושבים כאן יכולים לפגוש בכל רגע מחבל ואני יכול להיות הבן אדם הראשון לתת מענה כי אני חמוש. מעבר לזה, זה גם ביטחון אישי".
הוא לא חושב פעמיים לפני שהוא יוצא נגד אחמד טיבי, עאידה תומא-סלימאן והפוליטיקאים האחרים בחברה הערבית שמקבלים ציון נכשל ב"מדד יוסף חדאד". "יש תפיסה בחברה היהודית שאחמד טיבי מייצג את החברה הערבית, אבל הוא לא מייצג אותנו ובחיים הוא לא רץ לבד כי הוא יודע שהוא לא יעבור את אחוז החסימה. מי זה אחמד טיבי שיגיד לי מי אני?"
חדאד, שמאורס לאמילי שריידר, פעילה חברתית בעצמה, שירת בצה"ל כלוחם גולני שלחם בקרב בינת ג'בייל שבו נהרגו שמונה לוחמים ובהם הסמג"ד רועי קליין ז"ל. טיל קורנט שנורה בידי כוח חיזבאללה פגע בקיר לידו וכתוצאה מההדף והרסיסים, יוסף נפצע קשה ופונה תחת אש. "הייתה מחשבה שאלו אולי הרגעים האחרונים, אבל אני לא יודע איך לתאר את הטראומה, את ההרגשה של הפחד. הייתי באיבוד דם מטורף ובזמן שחילצו אותי ירו עלינו".
בתחילת אוגוסט, 17 שנה אחרי - הוא פגש לראשונה את הצוות שחילץ אותו וסגר מעגל. "אף פעם לא התרגשתי ככה", הוא הודה. "אני אסיר תודה והם בשבילי מלאכים לעד. אני רגיש, פשוט לא מבטא את זה בבכי".
מחר אני מציין 17 שנה ליום בו נפצעתי קשה במלחמת לבנון השניה. ממש לאחרונה סגרתי מעגל מרגש ומיוחד כשנפגשתי עם המחלצים שלי מיחידת 669 שהנחיתו את המסוק בבינת ג'ביל ופינו אותי תחת אש לבי"ח בנהריה. הם היו המלאכים שלי ברגעים האלה ואי אפשר להסביר את הצמרמורת הזו להיפגש אחרי כל השנים... pic.twitter.com/yEQxp3bN3v
— יוסף חדאד - Yoseph Haddad (@YosephHaddad) August 9, 2023
השיח המפלג וסוגיית האי-התייצבות למילואים בצל המהפכה המשפטית, מעוררים בו תסכול. "צה"ל כבר לא יהיה מה שהיה וקשה לי עם זה", אמר חדאד. "החלטתי להתנדב לצה"ל כי הוא מגן על מדינת ישראל, על כל תושביה ולא רק על 80%. מה יקרה עכשיו? על כל פיפס קטן, קבוצה מסוימת תגיד שהיא לא משרתת?"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הסעודים רוצים לבקר פה"
כבר 7 שנים שספיר מזרחי-לוי פועלת מסביב לשעון כדי לספק פרספקטיבה אחרת לאנשים בעולם הערבי. היא חולמת בערבית, חיה את הרשתות החברתיות ובעיקר פטריוטית בכל מאודה. "אני בחורה ישראלית שאוהבת את המדינה שלה ורוצה לפקוח את העיניים של אנשים שעוקבים אחריה", אומרת לוי בת ה-28, שמנהלת חשבון טוויטר שמצליח לצבור תאוצה במדינות האזור. "יש גם את ספיר שהיא ראש ענף ערבית בחטיבה לדיפלומטיה דיגיטלית של משרד החוץ וצריכה לשרת את מדינת ישראל בערבית".
עם איזו מטרה את קמה בבוקר?
"המטרה הראשונה שלנו היא קודם כל לפתח שיח ולעודד שיח בין ישראל לעולם הערבי דרך הרשתות החברתיות, כי בתחום של הסברה ישראלית בערבית - רוב המדינות הערביות לא מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים עם מדינת ישראל. הרשתות עוזרות לנו לעקוף את המחסום הזה, את חוסר התקשורת ולדבר ישירות עם הקהל בעולם הערבי".
לוי, נשואה ואימא לתינוקת, התגלגלה לעולם ההסברה די במקרה. "זה התחיל אצלי מאהבה לשפה הערבית ולתרבות, עוד מבית הספר ובצבא שירתי בחיל המודיעין", היא שיתפה. "כשהשתחררתי מצה"ל הבנתי שאני רוצה להמשיך עם הערבית ולעשות עם זה משהו מעבר. תוך כדי שנה א' שלי כסטודנטית באוניברסיטה העברית בחוג למזרח תיכון ובחוג לשפה הערבית, חיפשתי עבודה ונחשפתי למשרה של עריכת תוכן ברשתות החברתיות".
הבנת לאן את נכנסת?
"לא כל כך הבנתי מי נגד מי ומה זה הדבר הזה, אבל החלטתי לנסות. לא ידעתי מה זה אומר בכלל לכתוב פוסט בשם מדינת ישראל בערבית. מה זה אומר להעלות ציוץ. ב-2017, היה לי בסך הכול פייסבוק ואינסטגרם".
פחות מעשור אחרי, העשייה של לוי ושל חבריה לצוות הוכיחה את עצמה. כיום הם עוסקים בהסברה בכל הרשתות החברתיות – פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, טיקטוק, יוטיוב וגם ת'רדס, ומחזיקים ב-4 מיליון עוקבים מכל העולם הערבי.
מי הקהל המרכזי שלכם?
"יש לנו עוקבים מכל המזרח התיכון. אם אנחנו מדברים על הלבנט - יש לנו עיראקים, לבנונים, שהן מדינות שכמובן לא מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים. יש לנו את האזור שיותר קרוב אלינו, את מצרים ואת ירדן שגם שם יש לנו חבר'ה שעוקבים אחרינו. אומנם אלה מדינות השלום הראשונות שחתמו על הסכם שלום עם ישראל, אבל הן עם קהל שמאוד עוין את ישראל בכלל ובפרט ברשתות החברתיות".
איזה תגובות את רואה ממצרים ומירדן?
"מתוך 3 מיליון עוקבים בפייסבוק, יש לנו מעל מיליון מצרים שעוקבים אחרי "ישראל מדברת בערבית" בעמודים של משרד החוץ. אנחנו נתקלים בהמון תגובות קשות, בהמון 'מוות לישראל', 'הכובש הציוני', 'הסוף שלכם קרוב'. גידופים וקללות. אנחנו צריכים להתמודד עם הרבה מאוד סנטימנט שלילי, קשוח ועוין בפייסבוק, אבל גם בטוויטר ובשאר הפלטפורמות".
"אני יכולה להגיד שבפייסבוק הנוכחות של התגובות השליליות מאוד גבוהה", היא הוסיפה. "בצוות שלי 90%-85% מהתגובות הן שליליות כלפי ישראל ועוד כ-10% חיוביות ובעד יחסים עם ישראל. יש המון סקרנות סביב ישראל: 'מי זאת, מה זאת, מי אלו ישראלים?' זה לא הקהל הפלסטיני שחי בסביבה גיאוגרפית קרובה אלא קהל שלא חשוף לעברית ביום-יום ולא חשוף לקהל הישראלי".
עוד לפני שנחתמו "הסכמי אברהם", הבינה לוי את הפוטנציאל האדיר של היחסים עם איחוד האמירויות. "עשינו פרויקט שממש תפס – סדרת סרטונים של לימוד עברית ברשת, בהם סרטון על מילים דומות בין עברית לערבית שהתפוצץ ברשת והגיע לכמה מיליוני צפיות", היא נזכרה. "מקורב לנשיא איחוד האמירויות לשעבר השיח' ח'ליפה בן זאיד שיתף את הסרטון בחשבון הטוויטר שלו שמונה כמעט חצי מיליון עוקבים. הוא כתב אנקדוטה על השפות השמיות ועל ההתפצלות של הערבית והעברית", המשיכה לוי. "זה הפתיע אותנו וזה פתח צוהר".
יצא לך לדבר איתו?
"אחרי שההסכמים נחתמו – אני קיבלתי בחשבון הטוויטר האישי שלי, של ספיר – הודעה מאותו בכיר. אני רואה את ההודעה ממנו ואומרת: 'מה?', לקח לי שנייה להבין ולהיזכר מי זה ומה זה. אני רואה שהוא שולח לי לינק לסרטון מהציוץ שהוא צייץ לפני כמה שנים וכתב לי: 'שלום, האם זו את בסרטון?' שיתפתי אותו עוד לפני שהיו הסכמים בין שתי המדינות שלנו'. הוא פרגן לי ועודד אותי להמשיך בעבודה שלי".
לוי תמיד מחוברת למה שמתחולל ברשתות ומסורה לעבודה, למרות שזה בא לא אחת על חשבון החיים האישיים. "בעלי יודע לצערו שאני חיה עם הטלפון צמוד אליי. גם בגלל סגנון העבודה שלי שצריך כל הזמן לעדכן את הרשתות וגם כי אני פומו. אני לא רוצה לפספס שום דבר שקורה ורוצה להגיב בזמן, ממש בטווח של שניות".
"זה לפעמים שואב ממני המון אנרגיות, בעיקר במצבים של משבר בישראל", היא סיפרה. "גם בתור ישראלית שחיה פה המצב קשה, אז אני צריכה לנסות לנתק את הרגשות ולתפעל את החשבונות של המשרד בצורה מקצועית עם הצוות שלי. כשהייתי בחופשת לידה, רציתי לשמור על הרמה של הערבית שלי והתינוקת שלי כבר נחשפה לשפה – למוזיקה ולכל מיני סדרות. אני מאמינה שאגדל אותה בדרך שלי, ששפה היא באמת גשר בין תרבויות".
מה לגבי סעודיה?
"הפלטפורמה המובילה בסעודיה היא טוויטר ושם פעילים גם אנשים שהם מאוד חשובים. אבל רוב השיח מול הסעודים הוא מאוד קשה וברובו שלילי. זה קהל לא פשוט, אבל אני רואה יותר ויותר קולות סעודיים שמתבטאים בחיוב כלפי ישראל. כותבים לי בפרטי ובתגובות לחשבון האישי שלי כל מיני דברים, כמו 'בא לי ללמוד עברית', 'איך אפשר לבקר בישראל?', 'איפה אפשר לקנות את הטכנולוגיה הזו שכתבתם עליה?'"
הליכודניק שלא מחליק לערבים בגרון
ד"ר אדי כהן אומנם פחות מוכר לאוזניים ישראליות, אבל בעולם הערבי הוא כבר מזמן לא עוד משפיען – אלא שם דבר. הוא אימץ לעצמו סגנון יחסית בוטה, אך מיצב את עצמו חזק ומחזיק בחשבון טוויטר שמונה כבר יותר מחצי מיליון עוקבים, יותר מהכמות של משרד החוץ בערבית ושל דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי.
מה חבר'ה ממצרים ולבנון, עוקבים הדוקים שלך – יגידו עליך?
"יש כאלה שיפחדו, אי אפשר להגיד דברים טובים על יהודי, אולי בעילום שם. ברור שהפלסטינים והאיראנים שונאים אותי. הקהל שמחבב אותי הם אנשי המפרץ, אמירתיים, סעודים, המרוקאים מתים עליי. יש כאלה שאוהבים אותי ויש כאלה ששונאים, אין באמצע. זה ציבור שקשה להתעסק איתו".
כהן פתח את חשבון הטוויטר שלו ב-2012, כשעוד עבד במערכת הביטחון ולכן חל עליו איסור לצייץ או לכתוב את דעותיו. "כשפרשתי וסיימתי את התפקיד בקהילת המודיעין ב-2016, אז התחלתי לצייץ", הוא נזכר. "זה בער בי וראיתי את ההסברה שמשרד החוץ עושה. זו לא הסברה וזה לא קרוב לשם", טען.
אם אתה מתוסכל מהפעילות של משרד החוץ, למה לא הלכת לשם וניסית למלא את החור הזה?
"במשרד החוץ ניסיתי ולא התלהבו. זה משרד מאוד אליטיסטי ואם לא עברת את המבחן שיש להם, אז לא מסתכלים עליך. לא הלכתי למשרד החוץ כדי לבקש עבודה, אלא כדי לבקש תמיכה וזלזלו בי שם. זה היה באמת הלם והורידו לי את המורל".
מה אמרת לעצמך כשיצאת משם?
שאני לוקח את המושכות ואעשה את זה בעצמי. החלטתי לדבר עם העולם הערבי, לנהל שיח איתו. בהתחלה אנשים פחדו לענות לי, אני מדבר על לפני 7-6 שנים. הרבה לפני הסכמי אברהם. אמרו לי 'אתה מהמוסד' ופחדו ממני כאילו בא איזה חייזר. מבחינתם לדבר עם יהודי בשפה הערבית שכותב דברים זה היה משהו מאוד מוזר. קשה לחדור, אבל אני הצלחתי לשבור את המחסום הפסיכולוגי שהיה קיים".
למרות בקיאותו ברזי השפה הערבית והלהג הלבנוני ששגור בפיו, נראה כי אדי כהן לפעמים לא מתקבל באהדה. "אני ימני, ציוני, ליכודניק. זה לא עובר חלק", הוא הודה. "זה מסקרן אותם, הם רוצים לדעת על היהודים ועל היהדות. הם לא מקבלים את המידע ממקום אחר, אין מקום אחר. אני כותב דברים שלא רואים בשום מקום".
למה בחרת להיות מזוהה דווקא עם הליכוד ולא לנסות להיות מאוזן? גם התמודדת לפריימריז האחרון תחת הסיסמה "הימין הנכון למזרח התיכון".
"יש לי שאיפות פוליטיות ואני לא מסתיר אותן, אני רוצה להגיע למקבלי ההחלטות ולהיות אחד מהם אם הציבור יבחר בי. למה הליכוד? אני לא דתי ולצערי, המפלגות הדתיות רוצות מישהו דתי. ראית מישהו בש"ס שהוא לא דתי? או יהדות התורה. אפילו הציונות הדתית, אפילו בן גביר. אבל אין לי דעות קיצוניות, אני ימין מתון".
יוצא לך לעקוב אחרי הפעילות של שרת ההסברה דיסטל?
"לא, לא יוצא לי. לא ראיתי. אני יותר בתחום של הערבית ומקווה שגם משרד ההסברה יתחיל לעסוק בערבית, אני מוכן לסייע גם".
כהן מתראיין בכל הזדמנות לתקשורת הערבית – מרשת BBC ועד לאל-ג'זירה. "הם רואים אותי בטלוויזיה שלהם, בסלון שלהם בכל הערוצים", הוא אמר. "כמו שזכריא זביידי היה כוכב של התקשורת, יכול להיות שגם בי הם התאהבו קצת או שאני עוף מוזר בשבילם".
ראה את אביו נחטף בלבנון
כהן נולד בביירות כאדוראד חלאלה וכשהיה בן 13 נאלץ לראות מול עיניו איך רעולי פנים חוטפים את אביו. "הקהילה שלנו בלבנון סבלה מאירוע טראומטי שהוביל לקיצה. כמו כל מדינה ערבית לצערי, פגעו ביהודים ואנחנו קיבלנו את הפגיעה ב-1985", הוא נזכר בכאב. "הייתי ילד בר מצווה, חיזבאללה חטף 13 יהודים, כולל את ראש הקהילה ואת אבא שלי".
כעבור 9 חודשים מאז המקרה המטלטל, כהן ראה בעיתונות הלבנונית תמונה של אביו לצד החטופים האחרים. "הוצאו להורג באשמת ריגול לטובת ישראל והחזקת דרכון איראני", נכתב.
כשאתה רואה את הכותרת הזו בעיתון, מה התחושה?
"זה הלם וטראומה. זה לא נכון, אבא שלי היה רואה חשבון. הוא לא התעסק בפוליטיקה ובטח שלא היו לו קשרים עם ישראל. הבנו שאנשי חיזבאללה לא צוחקים. אנחנו חיים איתם ויודעים מי אלה".
היום כשאתה רואה את הפרובוקציות של חיזבאללה בגבול לבנון, איך אתה מסתכל על הדברים האלה?
"אני חושב שזו אוזלת יד של הממשלה. איך היא נותנת להם לעשות את מה שהם עושים? זו בכיה לדורות. אני ממש לא מסכים עם איך שהם מטפלים עם הסוגיה של נסראללה. זה הלם, טעות ועוד טעות. כבר כמה חודשים שיש להם את האוהל בפנים. תהיה עוד עלייה בפרובוקציות, הטיפול היה גרוע. הוא פשוט לא רואה אותנו ממטר ואחר-כך אני שומע ממערכת הביטחון שחיזבאללה מורתע. מורתע עאלק. מי שמורתע זה אנחנו, לא הם".
מה הדרך הנכונה לפעול מולם?
"עם אולטימטום ובכוח. בגלל שזה בשטח, אני לא אפתיע אותם בטיל - אבל נותן להם אולטימטום ואם לא יעזבו, הטיל יגיע אליהם בהחלט".
פרסמו סרטון "איך לחסל אותו"
בדומה לחדאד, ד"ר כהן חשף כי גם הוא מתמודד עם איומים. כך למשל, לפני כמה חודשים התפרסם סרטון תעמולה ששם אותו על המוקד – "איך לחסל" אותו. "זה סרטון מאוד מפחיד, גם לילדים שלי ולאחים שלי לא אמרתי על זה".
בישראל יש מי שסבור שכהן עושה נזק להסברה ומפיץ פייק-ניוז. "אני פרשן", הוא השיב לטענות, "מפרשן משהו ואם זה לא קורה - אומרים לך 'פייק-ניוז'. אני לא חדשות, אני לא חייב. אם אני לא מתייחס למשהו שהיה הערבים כועסים ואומרים למה לא דיברת. אני לא כלי תקשורת והם לא מבינים את זה".
"אני בן אדם עצמאי שרוצה לנהל דו שיח ורוצה שלום עם הערבים אבל לא רפיסות", הוא המשיך. "כשהירדנים עושים לנו בעיות, אני גם תוקף אותם, אז לא שלום בכל מחיר. עם הערבים צריך לדבר גם בצורה אחרת: לא להתבייש מהיהדות. אנשים חושבים שזה נזק ואני חושב הפוך. אם אני גורם כל כך הרבה נזק – למה יש לי חצי מיליון עוקבים ולמה כל כך רוצים לשמוע אותי?"
ואכן, מבחן הזמן לימד שכהן מפיץ טעויות לעיתים, כפי שכבר הצהיר בביטחון כי אסד ייפול. "נו, רק זה. רק את זה זוכרים לי, על נפילתו של אסד", הוא צחק.
היום בדיעבד אתה יכול להגיד טעיתי?
"אני אומר תמיד שטעיתי. אבל תני לי להגיד גם שהייתה לי הצלחה מסחררת, תמיד זוכרים לי את זה".
איזו הצלחה?
"לפני שנתיים אח של מלך ירדן עשה פוטש, הנסיך חמזה. אני כתבתי יומיים לפני שזה הולך להיות והעולם הערבי היה בהלם. קיבלתי עשרות אלפי עוקבים אחרי האירוע הזה".
לצד זאת, כהן יוצא לעיתים קרובות נגד מלך ירדן עבדאללה השני. "הירדנים עד עכשיו לא נותנים לנו להכניס תפילין וכיפה ומשפילים אותנו", הוא הסביר. "אני יוצא נגד היחס הגרוע שיש לירדנים כלפינו. זה לא משהו של אדי כהן, זה משהו ממלכתי".
תוקפנות זו הדרך?
"זו לא תוקפנות אלא להחזיר או להגיד להם: 'תסתכלו עליכם'. ברור שצריך להגיב. בממשלת ישראל כולם פחדנים. מבין השרים וחברי הכנסת – מישהו יצא נגד א-סיסי או מלך ירדן? לא. אני עושה את העבודה השחורה".
מקדם את עצמו לכאורה לתפקיד נשיא לבנון:
على ضوء فشل مجلس النواب اللبناني بانتخاب رئيسا توافقيا ينال جميع ثقة اللبنانيين قررت أن ارشح نفسي لمنصب رئيس الجمهورية اللبنانية.
— إيدي كوهين אדי כהן (@EdyCohen) November 13, 2022
حان الوقت أن يحكم لبنان شخص يهودي بعيد عن الصراعات المذهبية والطائفية. pic.twitter.com/SVYmtt3Rq3
כהן, כיליד לבנון, יצא במאי אשתקד במהלך די משונה וקידם את עצמו לכאורה במירוץ לנשיאות ארץ הארזים. "הלבנונים כל היום תוקפים אותנו ונגדנו, למרות שאין להם מה לאכול, אין להם חשמל וכל היום הם רבים ביניהם. 'אני מנסה להחזיר להם קצת ואומר להם: אתם רבים אחד עם השני. אני לבנוני, אני יהודי, אני אעשה שלום ביניכם'. זו מלחמה הסברתית".