במשך כמעט שנה המדינה כולה סערה סביב נושא אחד – המהפכה המשפטית. הפגנות הענק ברחבי הארץ נראות היום כבר כמו היסטוריה רחוקה, והמציאות בישראל השתנתה מן הקצה אל הקצה מאז 7 באוקטובר. השבוע תמלא שנה בדיוק להצגת המהפכה המשפטית על ידי שר המשפטים יריב לוין, שנה שהחלה בהצהרה דרמטית לתקשורת והסתיימה בפסק דין היסטורי. איך ייראה היום שאחרי בבית המשפט העליון? ואיך פסק הדין עשוי להשפיע על היחסים בין הרשויות?
העליון לאחר עידן חיות
פסק הדין שפורסם אתמול חשוב לא רק בגלל עצם הכרעה בעניין "חוק הסבירות", אלא גם בגלל השאלה העקרונית יותר - הסמכות של בג"ץ להתערב בחוקי יסוד. 12 משופטי העליון, כולל כאלו שחשבו שצריך לדחות את העתירה, הסכימו שבמקרי קיצון בג"ץ מוסמך להתערב בחוקי יסוד. גם השופט אלרון הסכים שקיימת אפשרות כזאת במקרים חריגים וקיצוניים, ורק כמוצא אחרון. היחידים ששללו קטגורית את האפשרות להתערב בחוקי יסוד היו השופטים סולברג ומינץ.
החלוקה הזו בין השופטים חשובה לא פחות מהתוצאה עצמה. היא מלמדת אותנו כיצד ייראה בית המשפט העליון ביום שאחרי. אומנם, לאחר פרישת חיות וברון לא היה רוב להתערבות ב"חוק הסבירות", אבל עדיין היה ונותר רוב ברור שמכיר בסמכות להתערב בחוקי יסוד. אם בעתיד יעברו חוקי יסוד שפוגעים במאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ייתכן שהם ייפסלו.
גם לגבי עילת הסבירות עצמה יש חשיבות לניואנסים. 7 השופטים בדעת המיעוט סברו שאין לבטל את "חוק הסבירות". עם זאת, 3 מהם חשבו שצריך לפרש את החוק בצמצום. בנוסף, רבים מהם הצביעו על קשיים שמתעוררים בחוק. כך למשל, השופט סולברג, שהיה נחרץ בדעתו שלבג"ץ אסור להתערב, ציין שאילו הוא היה חבר כנסת הוא היה מצביע נגד החוק.
מאבק או ריפוי?
לא ניתן לדעת מה יוליד יום. זה נכון תמיד, זה נכון עוד יותר בפוליטיקה הישראלית, ובעיקר – בשעת מלחמה. לכן, את התחזיות הפוליטיות נשאיר לאחרים. ייתכן, אולי, שפסק הדין יתקבל ללא אף תגובה מעשית מצד חברי הכנסת. השאלה היא מהן בכלל האפשרויות, אם הכנסת תרצה להגיב.
אפשרות אחת היא לנהל סוג של "דיאלוג" בין הרשויות. תמיד אפשר להעביר חוק אחר, שלא יפגע בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית, ויעמוד במבחן בג"ץ. זה לא אומר ויתור מוחלט. עלו הצעות רבות, מתונות יותר, שהיו מתמודדות עם חלק מהביקורת שהושמעה לאורך השנים על עילת הסבירות. למשל, אולי ניתן למצוא דרך להגדיר מהן החלטות בענייני מדיניות, ולצמצם את ההתערבות בהחלטות כאלו.
לעומת זאת, לקראת הדיון בבג"ץ היו פוליטיקאים שרמזו שפסילת החוק לא תתקבל בשתיקה, שהם לא יכבדו את פסק הדין או יעבירו מהלכים שיעקפו את הפסיקה. באופן דומה, בניסיון לחסן את מהלכי החקיקה שלו מביקורת שיפוטית, שר המשפטים לוין יזם בזמנו תיקון לחוק יסוד שימנע מבג"ץ להתערב בחוקי יסוד ובתיקונים לחוקי יסוד. מהלכים שכאלו מעוררים יותר קשיים, ולא בטוח שהם ישיגו את מטרתם. אם בג"ץ קבע שיש לו סמכות להתערב בחוקי יסוד, דבר לא מונע ממנו לבטל תיקון לחוק יסוד שאוסר על כך.