בג"ץ פרסם הערב (רביעי) את פסק הדין בעתירות לדחיית כניסתו לתוקף של חוק הנבצרות של ראש הממשלה, שמטרתו למנוע את הוצאת בנימין נתניהו לנבצרות. על פי ההחלטה, ברוב דחוק של שישה מתוך 11 שופטים, חוק הנבצרות יידחה לכנסת הבאה.
שופטי בג"ץ קבעו היום על חודו של קול כי יש להורות על דחיית תחולתו של תיקון מס' 12 לחוק-יסוד: הממשלה בעניין הסדר הנבצרות של ראש הממשלה, כך שייכנס לתוקף במועד תחילת כהונת הכנסת ה-26. הסיבה המרכזית לפי רוב השופטים היא כי מדובר בתיקון פרסונלי מובהק שמהווה שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה המכוננת.
התומכים בפסילה הם ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, הנשיאה בדימוס אסתר חיות והשופטים יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, ענת ברון ועופר גרוסקופף. מנגד, השופטים שדחו את העתירות הם נעם סולברג, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר ואלכס שטיין.
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן ציין כי התיקון "נעשה על מנת לשרת תכלית פרסונלית ברורה ומובהקת: לשחרר את ראש הממשלה ממגבלות שהוטלו עליו בהסדר ניגוד העניינים ולמנוע דיון בבית המשפט בשאלת נבצרותו. כוחה הרם ביותר של הכנסת בכובעה כרשות מכוננת – לכונן את הסדרי החוקה הישראלית – גויס לצורך קידום עניינו האישי של ראש הממשלה".
עוד לדברי פוגלמן, "בכל צעד ושעל בהליך החקיקה ניכרת תכליתו הפרסונלית של ההסדר החוקי, והיא מצטיירת באורח מובהק גם מעיתוי החקיקה ומתחולתו בזמן. חברי הכנסת לא הציבו לנגד עיניהם את הסדר הנבצרות הראוי, במנותק משיקולים של כאן ועכשיו, אלא את הסדר הנבצרות שיתיר את ידיו של ראש הממשלה הנוכחי מהמגבלות המשפטיות שחלו עליו".
לפי הנשיאה בדימוס אסתר חיות, "תחולתו המיידית של התיקון, האופן שבו הוצג על ידי יוזמיו ותומכיו, עיתוי הגשת הצעת התיקון, קצב השלמת חקיקתו וכן תוצאותיו הנורמטיביות – מלמדים בהצטברותם כי עניינו האישי של ראש הממשלה המכהן לא היה רק המניע ("הטריגר") לחקיקת התיקון, אלא גם ההצדקה הדומיננטית לחקיקתו במועד שבו הוא נחקק".
"אין מנוס, האזעקה נשמעת" | האזהרה של שופט העליון סולברג
השופט סולברג סבר בדעת מיעוט כי תיקון מס' 12 לא עונה להגדרה של חוק פרסונלי: "לא ניתן לאתר בו 'קווי פיסול' חריגים, או מלאכה 'כירורגית' בגופו של הסדר קיים, המעוררים חשד כי 'נתפר' למידותיו של פרט מסוים". הוא השמיע ביקורת חריפה נגד עמיתיו השופטים כי "ניטיב לעשות אם נתרום את חלקנו לשבירתו של 'המעגל השוטה' בדרך של אימוץ גישה מרוסנת, מאופקת, מעוררת אמון. בד בבד, הכנסת נקראת לעשות את המוטל עליה, לאלתר: לכונן את חוק-יסוד: החקיקה. אין מנוס. האזעקה נשמעת. בנפשנו הדבר".
"החוק נושא דיוננו משפיע, בעת הזאת, על מצבו של אדם אחד בלבד - ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו", ציין השופט שטיין. "לטעמי, תוצאה זו אינה הופכת את החוק לפרסונלי. זאת, מאחר שלממשלה אין שני ראשים: בראשה יכול לעמוד אדם אחד בלבד. החוק נושא דיוננו חל אפוא על נתניהו בכושרו כראש הממשלה, ולא בשל היותו בנימין נתניהו".
לדברי השופט עמית, התיקון לחוק היסוד "טבול בפרסונליות מכף רגל ועד ראש" - הן במניע והן בתכלית: "האקדח המעשן: מסך הבערות הוסט מלוא רוחבו וקומתו שעות ספורות לאחר שהתקבל התיקון לחוק היסוד, כאשר ראש הממשלה, אשר מושפע מיידית מהסדר הנבצרות, התייצב והכריז: 'איימו להוציא אותי כראש הממשלה לנבצרות. עד כאן. אני נכנס לאירוע'. אין מדובר בפרשנות שגויה של ראש הממשלה ולניסיון בלתי צליח להתגבר על ניגוד העניינים, אלא בהבנה נכונה של התוצאה הנורמטיבית הנובעת מהסדר הנבצרות החדש, שלפיו נשללו כל חשש וכל אפשרות להוצאתו לנבצרות מסיבות 'תפקודיות'".
השופט אלרון: "יש להוסיף כי בהתבוננות ארוכת טווח, גישה המבקשת להוסיף לבית המשפט סמכויות מסמכויות שונות, מובילה לטשטוש הגבולות המגדרים את כוחו ולפגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות. טשטוש זה עשוי בהחלט להביא לפגיעה באמון הציבור בבית המשפט. לא למותר להזכיר מושכלות ראשונים, לפיהן אמון הציבור הוא משאב חיוני אשר מעניק תוקף מעשי לבית המשפט ולפסיקותיו, ובהיעדרו, קצרה הדרך להחרפת השחיקה בציות להכרעותיו".
"זאת ועוד", המשיך אלרון, "כפי שכתבתי גם בעניין הסבירות - אף אם במקרים מסוימים ניתן לקבוע כי הכנסת השתמשה לרעה בסמכותה המכוננת - הרי שלטעמי מדובר בחריג צר, אשר יש להותירו למקרים חריגים וקיצוניים במיוחד שבהם הדבר עלול לפגוע בזכויות היסוד של הפרט, וכמוצא אחרון בלבד, ולא כך בענייננו. תיקון מס' 12 אינו פוגע בזכויות יסוד של הפרט, ועל כן ודאי שאינו בא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים קביעה שכזו או התערבות שיפוטית כה דרמטית".