במהלך דיון הקבינט הסוער שבו הוחלט על כיבוש העיר עזה, סברו כל ראשי מערכת הביטחון כי הצעת הרמטכ"ל מתאימה יותר בעת הזו. גם בקרב ראשי מערכת הביטחון ישנה הסכמה על כך שנדרש לחץ צבאי כדי להחזיר את חמאס למשא ומתן, אך עם זאת כיבוש הרצועה מסכן את החטופים והחיילים. ראשי מערכת הביטחון, ובמידה מסוימת גם שר החוץ גדעון סער ויו"ר ש"ס אריה דרעי, חושבים שחלון ההזדמנויות המדיני בעקבות מבצע מרכבות גדעון עדיין לא מוצה לחלוטין. לטענתם, יש עדיין אפשרות לצמצם את הפערים ולהגיע להסכם על מתווה חלקי.
עוד בנושא - סיקור N12
- הרמטכ"ל לא לבד: גם ראש המל"ל הנגבי התנגד לכיבוש עזה
- למרות אזהרת הרמטכ"ל: הקבינט אישר את הצעת ראש הממשלה לכיבוש עזה
- הרמטכ"ל לרה"מ: אתה מכניס את החיילים למלכודת מוות
לפי גישת סער ודרעי, לא נכון להתעקש בשלב הזה על "הכול או כלום" כפי שהצהירו לאחרונה ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר רון דרמר והשליח האמריקני וויטקוף. הנושא הזה תפס חלק משמעותי מהדיון, ובסופו של דבר ראש הממשלה אף הסכים עם הגישה הזו - שלא סוגרים את הדלת לעסקה חלקית, אך לא כלל אותה בהחלטה. בעקבות ההסכמה בעל פה של נתניהו, דרעי וסער תמכו בהצעה. לעומתם, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התנגד, בגלל שהבין שניתן יהיה לעצור את הכוחות אם ייפתח חלון להשגת עסקה.
אמש חשפנו ב"אולפן שישי" שגם ראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי הצטרף במהלך הדיון לעמדת הרמטכ"ל. גם ראש המוסד הסתייג מהמהלך וקרא להמשיך במו"מ לעסקת חטופים. באחת ההפסקות התקיים עימות סוער בין השרה אורית סטרוק למתאם השבויים והנעדרים גל הירש. ברקע המחלוקת בין נתניהו להנגבי, נמצא בעיקר הלחץ מצדו של טראמפ שדורש לראות הכרעה לכאן או לכאן ולא מעוניין בדשדוש. את הלחץ הרגיש היטב נתניהו במהלך ביקורו האחרון בוושינגטון, והוא מכוון בעיקר כדי להוריד את המשבר ההומניטרי ברצועה מסדר היום העולמי.
לאחר שחמאס הקשיח עמדות וניתק מגע בדוחא בסוף יולי, נתניהו החזיר את משלחת המו"מ והכריז שעסקה חלקית ירדה מהפרק - והולכים רק על מתווה כללי. הנגבי, כמו ראשי מערכת הביטחון והאלוף ניצן אלון, סברו שהיה מקום לאפשר למשלחת לשוב לדוחא ושניתן היה לגשר על הפערים באמצעות המתווכחות. ראשי מערכת הביטחון מעריכים כי הכנסת הסיוע ההומניטרי הייתה צפויה לקחת מחמאס את היתרון ש"קמפיין ההרעבה" העניק לה.
נתניהו ודרמר החליטו ללכת ל"הכרעת חמאס" ולכיבוש הרצועה בהתאם להצהרתו של טראמפ ש"אני יודע מה הייתי עושה". נתניהו ודרמר נתנו פומבי לתוכנית הפעולה שבה בחרו בתדרוכים וריאיונות, עוד לפני שמוצו הדיונים עם הרמטכ"ל וצמרת צה"ל. לאורך כל התקופה הזו, המתווכחות העבירו מסרים לפיהם יש סיכוי, גם אם לא גבוה, להחזיר את חמאס לשולחן ולהביא להסכם. למרות זאת, ישראל החזירה את המשלחת מקטאר ועמדת ראש צוות המו"מ דרמר הייתה שנכון ללכת לאיום צבאי משמעותי יותר, ולהציב אולטימטום לחמאס של כיבוש הרצועה.
במסגרת הדיון, ממלא מקום ראש השב"כ תמך עקרונית בעמדת ראשי מערכת הביטחון, אבל לא שלל את דרך הפעולה הצבאית שהציע ראש הממשלה. על כך נשמעה ביקורת מגורמים במערכת הביטחון, שראו בכך דוגמא לבעייתיות בהתנהלות עם ראש שב"כ זמני שעדיין נושא עיניים לתפקיד. מתאם השבויים והנעדרים גל הירש לחץ על כך שבנוסח ההחלטה ייכתב שהתמרון בעזה יתבצע תוך מאמץ לצמצם את הפגיעה בחטופים כמה שניתן, וכן לכלול את שחרור כל החטופים בחמשת העקרונות לסיום המלחמה שנכללו בהחלטה.
"רק דשדוש והתשה": הביקורת על הרמטכ"ל
בסביבת שר הביטחון ישראל כ"ץ נשמעה ביקורת קשה על תוכנית הפעולה שעליה המליץ הרמטכ"ל אייל זמיר, ונאמר כי היא מציעה "רק דשדוש והתשה". לפי סביבת שר הביטחון, התוכנית של זמיר לא תוכל להביא לשינוי, לא תקדם את שחרור החטופים ולא את הכרעת חמאס. למעשה, הרמטכ"ל הציג שתי אופציות בדיון: כיתור ופשיטות – כלומר ניצול העמדות השולטות של צה"ל כדי להפעיל מקסימום לחץ צבאי במינימום סיכון לחטופים ובהתאם לשחיקת הכוחות. התוכנית השנייה היא כיבוש הרצועה, אך הרמטכ"ל התנגד לה בתוקף.
בפועל, ראש הממשלה הציג תוכנית שלישית – שהיא זו שעליה הוחלט לבסוף. התוכנית פועלת ב"שיטת הסלאמי", כך שבשלב הראשון תושג שליטה על העיר עזה, ובהמשך בהתאם להתפתחויות - מעבר למחנות המרכז. בלב התוכנית נמצאת ההערכה שעזה היא מרכז הכובד של מה שנשאר מחמאס ושלהשתלטות עליה יהיה אפקט משמעותי על ההנהגה, לצד לחץ מצד האוכלוסייה בעקבות הנעתם מחוץ לעיר. לפי ראש הממשלה, יש לתוכנית הזו סיכוי ממשי לקדם את החזרת החטופים וגם את הכרעת חמאס.