>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית בלי חוקה, בלי מסמך אחד שמאגד מלמעלה את כל זהות המדינה, מבני הכוח שלה, מה מותר ומה אסור. זו שיטה שבה יש גוף אחד, הכנסת, שאחראי על חוקים, וגם שיטה שבה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - אחד החוקים החשובים בישראל - עבר ברוב של 32 חברי כנסת אל מול 21. וזו שיטה שבה בית המשפט העליון לקח לעצמו סמכות להיות הבלם, האיזון, הגוף שמרסן את הכנסת.
וכעת, עושה רושם שהקואליציה העתידית תקדם פסקת התגברות צרה מאוד, ברוב של 61 - תיקון שככל הנראה ייכנס בקרוב לחיינו וישנה את מערכת היחסים שבין הכנסת לבית המשפט העליון, וגם את הדמוקרטיה הישראלית.
המתנגדים לפסקת ההתגברות אומרים שזה תפקיד שבית המשפט העליון היה חייב לקחת על עצמו, כי אחרת לכנסת לא יהיו בלמים ולרוב יהיה כוח בלתי מוגבל. התומכים בפסקת ההתגברות אומרים שעם כל הכבוד לבית המשפט הוא בעצם מינה את עצמו למחוקק על - קומץ שופטים שלא נבחרו על ידי הציבור יכולים לקחת חוקים שחוקקו נציגי העם ולבטל אותם כי לפי הפרשנות שלהם אלו חוקים לא צודקים ולא מידתיים. וזה רק בסיס הויכוח, כי הוא מורכב אפילו יותר.
בתוך הויכוח הזה יש גם הסכמות רחבות, מעין קונצנזוס שהשיטה הנוכחית בעייתית. כי גם המתנגדים לפסקת ההתגברות, גם התומכים וגם המומחים מסכימים שצריך לשנות, להסדיר את מה שעד היום לא הוסדר. בפרק החדש של "אחד ביום" אנחנו עם פרופ׳ סוזי נבות, סגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, וכתבתנו בכנסת דפנה ליאל - עם הוויכוח סביב פסקת ההתגברות.
