היום שאחרי ההשבעה: איך יוזמות הממשלה ישנו את החיים בישראל?

פסקת התגברות, חוק היועמ"שים, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים - נראה שאין סוף לכמות השינויים שהקואליציה הנכנסת התחייבה לקדם. מאחורי כל המושגים האלה, שנשמעים קצת "יבשים", ערטילאיים, מסתתרים שינויים מרחיקי לכת - שינוי החיים בישראל. כיצד כל אחד מהמהלכים הללו, ביחד ולחוד, יעצב את החיים בישראל ומה עלול להיפגע?

סמכויות השר לביטחון לאומי 

"כידוע, עיקרון יסוד בדמוקרטיה המודרנית הוא כי הדרג המדיני - קרי נבחרי הציבור - מתווה מדיניות ומנחה, והדרג הביצועי מיישם מדיניות זו. ואכן, ניתן לראות כי במבנה המשטרי של מדינת ישראל, צה"ל מבצע את מדיניות הממשלה ואת מדיניות השר הממונה וכפוף להנחיותיהם. בהתאם לכך, ועל מנת ליצור מארג חקיקתי קוהרנטי, שעומד בקנה אחד עם עיקרון היסוד האמור ברישא, מוצע להחיל הסדר דומה בפקודת המשטרה, בכל הנוגע ליחסים שבין משטרת ישראל לבין הממשלה והשר הממונה".

מתוך הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה

למשטרה יש חלק בלתי נפרד בשמירה על כללי המשחק הדמוקרטיים. המשטרה מאשרת הפגנות, אוכפת את החוק ובכלל זה חוקרת גם אנשי ציבור. אחד השינויים הראשונים שהקואליציה התחילה עוד לפני הקמת הממשלה לקדם הוא מה שזכה לכינוי "חוק בן גביר".

מדובר בתיקון לפקודת המשטרה שמכפיפה את מדיניות החקירות של המשטרה תחת השר לביטחון לאומי. התיקון כבר אושר בחלקו בכנסת, אך הסעיפים השנויים ביותר במחלוקת נדחו למועד מאוחר יותר. אם היוזמה אכן תעבור במלואה, מדובר במהלך מרחיק לכת בעל השלכות כבירות.

מה אומרים התומכים
האחריות על כשלונות המשטרה מוטלת גם על השר הממונה. הוא זה שנדרש לתת דין וחשבון לציבור, הוא זה שנושא באחריות - ועם אחריות צריכה לבוא גם סמכות.

מה אומרים המתנגדים
גם כיום השר הממונה יכול להשפיע על התנהלות המשטרה במידה מסוימת, תוך שמירה על עצמאות המשטרה משיקולים פוליטיים. הכפפת המשטרה תחת גורם פוליטי, כלומר אחד ה"שחקנים" במשחק הדמוקרטי, עלולה להכניס שיקולים פוליטיים צרים ובכך גם לפגוע באמון הציבור. 

"כל סיעות הקואליציה יתמכו בכל הצעות החוק, לרבות בחוקי יסוד ובתיקונים לחוקי יסוד, כפי שיוצעו על ידי שר המשפטים, ושיעסקו, במערכת המשפט ובין היתר, בהסדרת מערכת היחסים שבין הרשויות ובסמכויותיהן, ובפרט במערכת היחסים שבין הכנסת והממשלה לבין מערכת המשפט ובית המשפט העליון ובשיטת בחירת השופטים. כל זאת לשם השבת האיזון הראוי בין הרשויות. החקיקה כאמור תכלול גם חקיקת חוק יסוד: החקיקה ופסקת התגברות".

מתוך ההסכמים הקואליציוניים 

מינוי שופטים

מינוי שופטים, בישראל ובעולם בכלל, זו סוגיה רגישה במיוחד. אין "מתכון" לשיטת מינוי שמצליחה למצוא איזון מושלם בין שמירה על עצמאותה של מערכת המשפט לבין מתן ביטוי לנבחרי הציבור. גם השיטה הישראלית איננה מושלמת, אך היא משמרת באופן יחסי איזון בין הגורמים השונים.

הוועדה לבחירת שופטים כוללת כיום 3 שופטים, שני נציגים של לשכת עורכי הדין ו-4 פוליטיקאים - כלומר שני שרים ושני חברי כנסת, כאשר בדרך כלל אחד מהם מהאופוזיציה. במינוי שופטים לעליון נדרשת הסכמה של 7 חברים. באופן הזה, לשופטים יש וטו אבל אם הקואליציה מאוחדת - גם היא יכולה להציב וטו נגדי ובכך לכפות פשרה.

ההסכמים הקואליציוניים מתייחסים לשיטה לבחירת שופטים, אך לא מפרטים בבירור כיצד מתכוונים לשנות אותה. ייתכן שיפעלו לשנות את הרכב הוועדה עצמה, כלומר להגדיל את מספר הגורמים הפוליטיים בה, וייתכן שיעבירו את הבחירה לגוף אחר - לכנסת למשל.

מה אומרים התומכים
ראוי שלנבחרי ציבור תהיה השפעה רבה יותר במנגנון לבחירת שופטים כדי לתת ביטוי להשקפות עולם המקובלות על ידי רוב הציבור, ושאינן מקבלות ביטוי בבית המשפט.

מה אומרים המתנגדים
שינוי בהרכב הוועדה יעניק משקל מובהק לגורמים פוליטיים, מה שיאפשר לשלוט בפועל במינויים ולמנות את מי שהשקפת עולמו מתאימה לשלהם, ובכך תיפגע עצמאותה של הרשות השופטת.

פסקת ההתגברות וחוק יסוד: חקיקה

זה אולי השינוי המשפטי המדובר ביותר בחודשים האחרונים. מדובר על מהלך שיאפשר לכנסת להתגבר על פסילת חוקים בידי בג"ץ. בעקבות הביקורת, הוחלט להעביר את פסקת ההתגברות כחלק ממהלך כולל של חוק יסוד: חקיקה. שלוש המילים האלה "חוק יסוד: חקיקה" נשמעות אפורות למדי, אך למעשה מדובר במהלך חשוב מאין כמוהו.

אף שחלפו יותר משבעה עשורים מקום המדינה, כללי המשחק בין הרשויות בישראל מעולם לא הוסדרו באופן ברור. במערכת המשפט קוראים כבר שנים להעביר חוק יסוד שיסדיר אחת ולתמיד את מערכות היחסים - כמה שופטים ישבו בדיון עתירה נגד חוק של הכנסת? האם הכנסת תוכל להגיב ולהעביר את החוק בניגוד פסיקת בג"ץ? מה צריך להיות הליך החקיקה של חוקי יסוד לעומת חוקים רגילים? ועוד ועוד.

חוק יסוד: חקיקה יכול לכלול מנגנון כמו פסקת התגברות, שיאפשר לכנסת להתגבר על פסילת חוקים, אבל הוא כולל עוד שורה של סוגיות. במספר רב של הזדמנויות, כולל בכנסת האחרונה, עלו יוזמות לחוק יסוד: חקיקה, אך הן לא עברו בסופו של דבר. יש הסכמה רחבה לגבי הצורך בחוק יסוד כזה, אך המחלוקות לגבי התוכן שלו - אדירות.

גם בהקשר הזה, קשה למצוא איזון מושלם - איזון שמצד אחד ישאיר את ההחלטה בידי גורמים נבחרים ומצד שני יספק הגנה על זכויות אדם בכלל, ועל קבוצות מיעוט בפרט. לכן, התוכן שייכתב בחוק היסוד הוא כל כך קריטי. המחלוקת המרכזית נוגעת למנגנון של פסקת התגברות. האם מדובר בפסקת התגברות ברוב של 61? ברוב אחר? בלי פסקת התגברות? והאם חוק היסוד יכלול מנגונים אחרים וישמרו על האיזון הקיים?

מה אומרים התומכים בפסקת התגברות
מדובר בהכרעות מוסריות, ונכון להשאיר הכרעות שכאלה בידי נבחרי ציבור ולא בידי שופטים שאינם נבחרים. העמדות הערכיות של שופטי העליון אינן משקפות את הלך הרוח בציבור.

מה אומרים המתנגדים
פסקת התגברות (ובמיוחד ברוב של 61 חברי כנסת וללא איזונים משמעותיים נוספים) תוביל להחלשה נוספת של בית המשפט. כאשר בג"ץ פוסל חוקים הוא עושה זאת בדרך כלל בעקבות פגיעה בזכויות אדם. באופן טבעי, בשיטת המשטר הישראלית שבה לממשלה יש שליטה כמעט מוחלטת בכנסת, בג"ץ הוא הגורם היחיד שיכול כיום להגן על פגיעה בזכויות אדם על ידי השלטון. במקרים רבים הנפגעים אינם משתייכים לקבוצת הרוב והם יהיו הנפגעים העיקריים מפסקת התגברות ברוב של 61.

מינוי יועמ"שים

"הממשלה וסיעות הקואליציה יתמכו בהצעת החוק מטעם הליכוד שתקבע כי מינוי היועץ למשרדים הממשלתיים וכן ליחידות הסמך יבוצע כמשרת אמון על ידי מנכ"ל המשרד הממשלתי"

מתוך ההסכמים הקואליציוניים

בנוסף למשטרה ולבית המשפט, הקואליציה הנכנסת שואפת לחולל שינויים גם בנוגע ליועץ המשפטי לממשלה ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. בנוגע ליועמ"ש לממשלה, על פי ההצעה הנוכחית חוות הדעת של היועצת לא תהיינה מחייבות. כיום, עד להכרעה של בית המשפט - חוות דעת של היועמ"ש, בתור הפרשן המוסמך של החוק, מחייבת את הממשלה. בנוגע ליועצים המשפטיים במשרדים הממשלתיים, לפי ההצעה הם ימונו על ידי מנכ"ל המשרד הכפוף לשר.

מה אומרים התומכים
יועץ משפטי אמור לשמש כעורך דינו של השר. תפקידו הוא לייעץ בלבד, ולסייע לשר לממש את המדיניות שלו.

מה אומרים המתנגדים לפסקת ההתגברות
המהלך יוביל למינוי יועצים משפטיים פוליטיים במשרדי הממשלה במקום שומרי סף, ויחליש את מעמדם.

גז בלי ברקס?

בין כל הנקודות האלה יש קו מחבר - דריסת הרגל של הממשלה ברשויות השונות. זו אולי הנקודה החשובה מכל. אפשר להעלות מגוון נימוקים ראויים בעד ונגד כל אחת מההצעות. עם זאת, גם כיום הממשלה בישראל נהנית מכוח עצום: בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית האופוזיציה חלשה למדי, ובפועל, הממשלה, שנהנית מרוב בכנסת, יכולה להעביר חוקים ואף חוקי יסוד כמעט ככל העולה על רוחה. אין כמעט ברקסים, אין הגבלות.

כעת הממשלה מבקשת להחליש דרסטית גם ה"ברקסים" שנותרו. וכאן נקודת המחלוקת - יש הטוענים שבית המשפט, היועצים המשפטיים ומערכת האכיפה צברו עם השנים כוח רב מדי. לטענתם הדבר פוגע במשילות.

המתנגדים טוענים בדיוק את ההיפך: אם התוכניות לשינויים בעולם המשפט יתורגמו לצעדים מעשיים, לקואליציה יהיה כוח כמעט בלתי מוגבל. כוח כזה יאפשר לו לפגוע בזכויות אדם, לדרוס את המיעוט ולשנות את כללי המשחק.