במשך דורות על גבי דורות אנחנו מתכנסים פעם בשנה עם כל המשפחה וקוראים את ההגדה, סיפור מקראי שעובר מאב לבן, מדור לדור. ולא רק בחג הפסח אנחנו לומדים על התקופה הקדומה במצרים שבמהלכה אבותינו היו עבדים לפרעה ואלוהים בסיוע משה הוציא אותנו לחופשי במסע רגלי שלקח 40 שנים. סיפור יציאת מצרים הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, מהזהות היהודית והישראלית שלנו. אבל מה מכל זה באמת קרה?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במשך מאות שנים חיו בני ישראל במצרים והפכו לעבדים המועסקים בעבודות פרך אצל פרעה ואנשיו, כך מסופר בתנ"ך. אז התגלה אלוהים למשה המופתע במעמד הסנה הבוער וציווה עליו לדרוש מפרעה שישחרר את עם ישראל. מאחר שפרעה סירב לבקשה, הביא אלוהים על פרעה ועל עמו עשר מכות שהלכו ונהיו קשות יותר ויותר. אחרי המכה העשירית - מכת בכורות - נכנע פרעה והניח לבני ישראל לצאת ממצרים. לא לקח הרבה זמן והמצרים חזרו בהם ורדפו אחרי בני ישראל, שניצלו בעזרת נס קריעת ים סוף כדי שיציאת מצרים תיזכר לדורות בתודעה היהודית, ציוותה התורה לחוג בכל שנה את חג הפסח: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים א'-ד').
אלו הם עיקרי הסיפור, שכולנו מכירים כמעט מהרגע שאנחנו זוכרים את עצמנו, אך האם יכול להיות שעם שלם נדד במדבר במשך 40 שנים? האם אלו הם אבות אבותינו והאם יש אמת היסטורית בסיפור יציאת מצרים. פרופ' ישראל פינקלשטיין מבכירי החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א ואחד החוקרים הנחשבים בתחום הארכיאולוגיה המקראית חושב שהסיפור מורכב אבל התשובה ברורה.
"שאלת זיהוי אמת היסטורית בפרשת יציאת מצרים העסיקה מלומדים מאז ראשית המחקר המודרני", מסביר פינקלשטיין. "רוב החוקרים חיפשו את העדויות הארכיאולוגיות וההיסטוריות שמחוץ למקרא בתקופת הברונזה המאוחרת, במאה ה-13 לפנה"ס, בין היתר משום ציון שמה של העיר רעמסס בסיפור, ומשום שבאחריתה של אותה מאה כבר נזכרת בתעודה מצרית קבוצה בשם “ישראל” בכנען. אלא שאין עדויות ארכיאולוגיות לפרשה זו, לא במצרים ולא בסיני".
טקסט מכונן של ממלכת הצפון
"את מה שנתפס כעדויות היסטוריות ממקורות מצריים ניתן לפרש בדרכים אחרות. זאת ועוד, הסיפור המקראי איננו מודע למאפיין העיקרי של המצב בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת – שלטון מצרי חזק שיכול היה להתמודד עם פלישה של קבוצות מן המדבר", הוא מדגיש. יתרה מזו, רבים מן הפרטים בתיאור מתאימים טוב יותר לתקופה מאוחרת בתולדות מצרים, במאות ה-7 וה-6 לפנה"ס – קרוב לזמן חיבור הסיפור המקראי כפי שהוא מונח לפנינו כיום".
לדבריו של פרופ' פינקלשטיין יש אמת מסוימת בסיפור: "אולם אין מדובר בסיפור שהומצא על ידי מחברים מאוחרים, כיוון שרמזים לפרשת יציאת מצרים מופיעים בפרקי נבואה של הושע ועמוס, שזמנם, ככל הנראה, המאה ה-8 לפנה"ס, מה שמרמז לכך שהמסורת הינה קדומה. לעניין זה, יש הגורסים כי את מקורו של ה”זיכרון” ניתן למצוא באירוע היסטורי קדום – גירושם של כנענים מן הדלתה של הנילוס באמצע האלף השני לפנה"ס. בכל מקרה סיפור יציאת מצרים הינו מרובד והוא מייצג יותר מתקופה אחת".
הסיפור הקדום הוא מיתוס על ניצחון: "דומה כי סיפור יציאת מצרים היה אחד מן הטקסטים המכוננים של ממלכת הצפון (ישראל) וכי הוא הגיע ליהודה לאחר חורבנה של ישראל. אפשר שבאחרית ימיה של יהודה, בתקופה של עימות מתקרב עם מצרים של אותה עת, הוא הביע מסר של תקווה, כשכבר הייתה התנגשות עם מצרים האדירה בעבר הרחוק, וידם של בני ישראל הייתה על העליונה. מאוחר יותר היה בסיפור מסר של תקווה לגולים בבבל, כי ניתן להיחלץ מגלות, לחצות מדבר ולחזור אל ארץ האבות. ומעל הכול, סיפור יציאת מצרים היה למשל נצחי על יציאה משעבוד לחרות בתרבות היהודית ובתרבות העולם".