"איום אסטרטגי על ישראל": דוח האקלים מציג תמונה קודרת במיוחד

כדור הארץ בסכנה ואנחנו חייבים להכיר בכך ולהתייחס למשבר האקלים כאל איום אסטרטגי. זאת המסקנה העיקרית והשורה התחתונה של הדוח שיגיש המשרד להגנת הסביבה לממשלה שתקום. על פי הממצאים שעולים ממנו, משבר האקלים ישפיע בצורה דרמטית  על המזרח התיכון וישראל בתוכו. הדוח מפרט את התמורות שחלות בכל פרמטר בסביבתנו – מגובה פני הים, הטמפרטורות שיעלו והיובש שיחריף – ואף מציעים פתרונות שיכולים במידת מה לשנות את התמונה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

היום מצוין "יום כדור הארץ" ובמדינות רבות בעולם מתקיימים דיונים וועידות במטרה להעלות את הסכנות שנובעות משינויי האקלים, לבחון את הפתרונות ולהגיע למסקנות כיצד יש להתמודד עם המגמה המטרידה. השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל מציינת במסמך את הסכנות: "בהמשך לחוק האקלים שאנחנו מקדמים, הדוח שאנו מפרסמים היום מראה, כי כדי להביא להיערכות הנדרשת ולהגן על הרכוש, התשתיות והסביבה - על הממשלה להכיר באיום האסטרטגי-לאומי שבמשבר האקלים".

עד סוף המאה הנוכחית הטמפרטורה הממוצעת באזור תעלה בכ-4 מעלות, כך עולה מנתונים שמפרסם השירות המטאורולוגי בשיתוף עם המכון לחקר ימים ואגמים לישראל. תהיה גם הפחתה בכמות המשקעים בשיעור של 10%-20%. בדוח מפורטים תמורות נוספות שיחולו באזור כמו אירועי מזג אוויר קיצוניים שיכללו עומסי חום קיצוניים, הצפות, גשמים עזים ועלייה בגובה פני הים בכ-4 מ"מ בשנה.

המגמות האקלימיות שיתרחשו בישראל

חם יותר: הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ-1.4 מעלות משנת 1950 ועד שנת 2017 והיא צפויה להמשיך ולעלות במעלה נוספת עד סוף שנת 2050 ובכארבע מעלות עד סוף המאה.

יבש יותר: נמצאה נטייה להפחתה במספר ימי הגשם בעשורים האחרונים. על פי המודלים האקלימיים מגמה זו צפויה להימשך. כמות המשקעים צפויה לפחות בסוף המאה (2100-2017) בשיעור ממוצע של כ-10% עד 20% ביחס לתקופה שבין 1988 ל-2017.

קיצוני יותר: תופעות קיצוניות של מזג אוויר שיהיו תכופות יותר יגרמו לגלי חום ממושכים, לעלייה במספר אירועי שיא של משקעים, לשינוי בפיזור המשקעים בפריסה הגאוגרפית, לשינויים בתדירות, במשך ובעוצמה של אירועי משקעים. ייתכנו עונות יובש ארוכות, בצורות, איי חום עירוני, התייבשות נחלים ושרפות, ומנגד גשמים סוערים בפרקי זמן קצרים, שפירושם יותר שיטפונות, סחיפת קרקע והצפות בכל רחבי המדינה ובעיקר בערים.

גבוה יותר: בים התיכון נצפים שינויים בטמפרטורה, במליחות ובשינוי מפלס הים. במהלך 40 השנים האחרונות התצפיות מצביעות על מגמת עלייה בטמפרטורה של כ-0.13 מעלות בשנה ובמליחות של מסת המים העליונה. עליית מפלס הים צפויה לגרום לשינוי קו החוף ולהצרה של החופים לרגלי המצוק החופי, להמשך הרס המצוק החופי ולהשתנות צדודית החוף המקומית. כמו כן עליית מפלס הים תגרום לעלייה במשכי הזמן של הצפת אזורי חוף רדודים וחדירת מי הים לשפכי הנהרות של מוצאי נחלים. השפעה נוספת של עליית מפלס הים היא המלחה של האקוויפר החופי.

ההמלצות לממשלה להתמודדות עם המשבר

1. הכרה במשבר האקלים כאיום אסטרטגי לאומי: תכנון ויישום תוכנית ההיערכות לשינוי אקלים הם מהלכים קריטיים להתמודדות נכונה עם התרחישים הצפויים ולכן, יש לתרגם אסטרטגיה זו למדיניות, לחקיקה וכן להקצות לכך תקציבים ייעודיים.
2. תפקיד השלטון המקומי: תמיכה בשלטון המקומי להכנת תוכניות היערכות לשינוי אקלים ויישומן. תפקידן של הרשויות המקומיות בהיערכות לשינוי אקלים חשוב במיוחד, ונדרשת היערכות מקומית ואזורית המאפיינים כל רשות.
3. הערכה מאקרו-כלכלית: יש לבצע הערכת סיכונים לגבי השפעות משבר האקלים, ולבחון זאת ביחס לכל המגזרים במשק. לוודא שכל תכנון והשקעה נוספים יביאו בחשבון את ההשפעות של משבר האקלים ויבוצעו בהתאם. תוכנית היערכות יכולה להפחית את העלויות הכוללות של תופעת שינוי האקלים, מאחר שהתועלות שייגרמו מפעילויות ההתאמה יהיו גבוהות מהעלויות של מימושן, ולכן יישאו רווחים לעומת מדיניות של אי-ביצוע. על תוכנית ההיערכות להיות מתוקצבת ומתועדפת גם בהתאם לעלות-תועלת של הפעולות הנדרשות להיערכות ברמה הלאומית והמקומית.
4. תוכניות יישום במשרדי הממשלה: שילוב של שיקולי שינוי אקלים בתוכניות עבודה משרדיות שנתיות, יצירת מנגנון דיווח למינהלת על פעולות שנעשו במשרדי הממשלה ומעקב אחר ביצוען.
5. תקצוב: על-מנת שהמינהלת תוכל למלא את תפקידה ביעילות וליישם את החלטת הממשלה, עליה להיות מתוקצבת ולשמש ישות המתאמת בין משרדי הממשלה והגופים הרלוונטיים. כמו-כן, תתכלל המינהלת פעילות מחקרים ותשמש פלטפורמה מקצועית מובילה לקובעי המדיניות.
6. הסברה וחינוך: ייזום פעולות חינוך והסברה ברמה הלאומית. הטמעת תוכניות לימוד בנושא משבר האקלים מגיל גן ועד להשכלה הגבוהה, הנגשת ידע והגברת מודעות לנושא שינוי אקלים בקרב מגזרים שונים. שיתוף החברה האזרחית מרמת התכנון ובכל קבלת החלטות עתידית.
7. השלמה ועדכון שוטף של בסיסי הידע: השלמת פערי ידע מדעי, אימוץ תרחיש ייחוס לאומי מדעי שייתן כיווני פעולה פרטניים נדרשים לפי מגזרים. חיזוק תשתיות השירות המטאורולוגי וחיא"ל (חקר ימים ואגמים לישראל) על מנת שיוכלו לספק נתונים ומידע עדכניים.
8. תקצוב בסך 2.5 מיליארד שקל בפריסה לטווח קצר: ביצוע ויישום ההמלצות המתוארות בדוח, יביאו את ישראל לידי מוכנות והיערכות טובות הרבה יותר ממצבה כיום. חשוב להדגיש כי השפעות משבר האקלים מתרחשות מזה מספר שנים וצפויות להקצין בעתיד. מדינת ישראל, בדומה לשאר מדינות העולם, צריכה לממש ולבצע את תוכנית ההיערכות, בטווח המיידי, ולהכין את התשתיות הנדרשות להיערכות לתופעות הצפויות בטווח הארוך.