אתם מגיעים לים פורסים מחצלת, מרימים שמשייה, מורחים קרם הגנה, רצים אל המים. רק הים ואתם פה? האומנם? האם אתם יודעים מה נמצא ממש לידכם בים תיכון? בסיוע אקולוגים ופקחי רשות הטבע והגנים ומומחים נוספים בתחום אנו מציגים כאן כמה מהמינים הימיים המוגנים בים התיכון וחושפים מעט על החיים הנסתרים של בעלי החיים ששוחים בלי שנרגיש, מתחת לרגליים שלנו.
צב ים חום
מצב שימור: לא בסיכון
צב הים החום הוא אחד מבין שני מיני צבי הים המקננים בחופי הים התיכון של ישראל. גפיו מותאמות לשחייה כסנפירים. ראשו גדול ושריונו העליון בגוון חום עד חום-אדמדם. בבגרותו אורך שריונו כמטר ומשקלו כ-100 ק"ג. צבי הים גומאים מרחקים ארוכים בין אזורי שיחור המזון לאזורי הרבייה. צבי הים מוגנים כיום לפי חוק אך פסולת פלסטיק ודייג בלב ים כגון קרסים ורשתות, זיהום בים, פגיעות הדף ומכלי שייט , דיג כשלל לוואי, ופגיעה באתרי ההטלה עדיין מאיימים על מין זה.
צבי הים החומים הם אוכלי כל. הניזונים למשל מחסרי חוליות ימיים כגון קווצי עור, ספוגים ורכיכות. אזורי ההזנה שלהם נמצאים באזורים הימיים הסמוכים לחוף, מעל מדף היבשת. הם בעלי חיים פילופטריים, כלומר הנקבות שבות להטיל באותו החוף שבו הן הגיחו מהקן. בישראל, הזכרים והנקבות מזדווגים במים רדודים יחסית מול החוף בין החודשים פברואר ליולי. נקבות צב הים החום מטילות בממוצע שלוש פעמים בעונה, מדי שנתיים ומעלה. בין מאי לאוגוסט הן עולות בלילות אל החוף, חופרות בור בחול ומטילות בו 80 ביצים לערך. לאחר מכן, הן מכסות את הקן בחול וחוזרות אל הים.
דולפינן מצוי
מצב שימור: עתידו בסכנה
הדולפינן המצוי הוא היונק הימי הנפוץ ביותר בישראל. מבנה גופו מלא ומגושם וצבעו אפור עד חום, עם בטן בהירה. חרטומו קצר ועבה, והוא מופרד על ידי כפל בולט מקדמת הקדקוד. אורכו 2.5-3.5 מ'. להקה ממוצעת מונה חמישה פרטים ומורכבת מנקבות וגורים או מצעירים משני הזוויגים. הזכרים שוחים בגפם או בזוגות וחוברים ללהקות מזדמנות. הדולפינן המצוי חי מעל מדף היבשת ולעתים פוקד את הים העמוק.
אוכלוסיית הדולפינן המצוי מעל מדף היבשת שלאורך חוף הים התיכון בישראל מוערכת ב-300-400 פרטים. תת האוכלוסייה בים התיכון מסווגת כמין שעתידו בסכנה, כאשר הסיכון העיקרי שמאיים עליה הוא לכידה בשוגג בציוד דיג. איומים נוספים כוללים את זיהום הים, בליעת פסולת ופגיעה במארג המזון. הדולפינן המצוי טורף בעיקר בעלי חיים השוכנים בקרבת קרקעית הים, בהם דגים, תמנונים ורכיכות אחרות. הוא מתרבה לאורך כל השנה. לאחר היריון של שנה לערך, הגור יונק במשך כ-20 חודשים ומתלווה לאמו לפחות עד הפעם הבאה שהיא ממליטה.
סוסון ים
מצב שימור: בסיכון נמוך
למרבה הפלא סוסון הים הוא בעצם דג עם צורת גוף ייחודית. הוא שוחה במים במאונך ונעזר בזנבו על מנת לאחוז באצות ובסלעים. צבעיו צהובים-ירוקים לשם הסוואה בין האצות. ניתן למצוא אותו בעומק של עד 10 מטרים. אוכלוסיות סוסוני הים בים התיכון נמצאות במגמת ירידה. הגדרת השימור שלהם "בסיכון נמוך" מעידה כי אוכלוסייתם אומנם אינה נמצאת בסכנת הכחדה כעת, אך עשויה להגיע בעתיד הקרוב למצב בו היא תהיה תחת איום.
הוא אוכל חסרי חוליות קטנים שהוא שואב בעזרת חוטמו. תהליך הרבייה של סוסוני הים הוא מיוחד. הנקבות מטילות ביצים שהזכר אוסף לכיס הדגרה ושם הוא מחזיק ושומר עליהן במשך חודשיים, עד הבקיעה.
כפן גושמני
מצב שימור: חסר מידע
הכפן הגושמני מוכר גם בשמותיו העממיים לובסטר, צרצר ים וסיגל, והוא המין הגדול ביותר בקרב הסרטנים ארוכי הבטן בחופי הים התיכון של ישראל. כמינים אחרים במשפחת הכפניים, סרטן זה ניחן בראש חזה משוטח ובשפות צדדיות. עיניו שקועות בתוך גומות, זוג המחושים השני שלו קצר עם קצוות בצורת לוחיות רחבות והוא חסר צבתות. אורכו עד 35 ס"מ. הכפן הגושמני חי באזור הסלעי במים רדודים ועד לעומק של 50 מ'. הוא פעיל בלילה. בשעות היום הוא נוהג להסתתר במערות ובנקיקי סלע. כאשר טמפרטורת המים הרדודים עולה, חוץ מאשר בעונת הרבייה, פרטים בוגרים רבים נודדים למים עמוקים וקרירים יותר.
הכפן הגושמני לרוב ניזון מרכיכות, בעיקר צדפות. עונת החיזור והרבייה שלו חלה באביב. בעבר היה מין זה נפוץ בבתי גידול סלעיים בכל הים התיכון, אך ברוב האזורים, בהם ישראל, הצטמצמו אוכלוסיותיו עקב דיג יתר. שמורת ים ראש הנקרה – אכזיב היא השמורה היחידה בישראל בה מתבצע פיקוח על הדיג עוד משנות ה-80 של המאה העשרים, ולפיכך שמורה זו תשמש כמודל במחקרו של איל מילר מאוניברסיטת חיפה לבחינת יעילותן של שמורות ימיות בשימור המין.
שושנה אדומה
מצב שימור: לא הוערך
צבעה של שושנת ים זו הוא אדום-ארגמני, והיא מכונה "עגבניית ים". גופה רחב וקצר, וגובהה 5-6 ס"מ וקוטרה עד 8 ס"מ. יותר מ-160 זרועות ציד קצרות מקיפות את פתח הפה שלה. השושנה האדומה נצמדת למצע הסלעי באזור הגאות והשפל. בשעת שפל היא נוהגת להתכווץ כך שלא רואים את זרועותיה.
השושנה האדומה צדה זואופלנקטון ורקב מהמים באמצעות תאים צורבים ותאים מדביקים. ההפריה פנימית והפגיות מתפתחות ברקמת האם לפני ההשרצה. השושנה האדומה פעילה לרוב לאחר רדת החשכה. על אף היותה בעל חיים ישיב, ביכולתה של השושנה האדומה להחליק על פני הסלע.
חולון החוף
מצב שימור: לא הוערך
חולון החוף או בשמו המוכר האחר סרטן חולות, הוא סרטן קצר בטן שחי בחופי ים חוליים. הוא פעיל בעיקר בלילה. החולון חי במחילות שהוא חופר בחול מעל קו הגאות העליון. עומק המחילות תלוי בלחות הקרקע – ככל שמתרחקים מהחוף החולון צריך לחפור את מחילותיו עמוק יותר כדי להגיע לסביבה לחה דיה. עומק המחילות הוא בדרך כלל 80-90 ס"מ. עיניו של החולון נישאות גבוה על מעין גבעולים כדי להגדיל את שדה הראייה שלו. בחוף הים החולי שבו אין מחבוא מלבד המחילה, שדה ראייה רחב הוא יתרון משמעותי. התאמה אחרת של חולון החוף לסביבה החופית החולית היא קצוות הרגליים המחודדים המאפשרים לו להיטיב ללכת על החול.
החולון הוא אוכל כול וניזון בעיקר מפלט ים, למשל מבעלי חיים מתים שנסחפים לחוף או מאצות. החולון גם טורף וניזון מביצים של צבי ים הטמונות בחול ואף מאבקועים של צבי ים.
גיטרן מובהק
מצב שימור: בסכנת הכחדה
הגיטרן המובהק הוא אחד משני מינים של גיטרנים החיים בים התיכון. הגיטרנים הם דגי סחוס שטוחים השייכים לקבוצת הבטאים. אורכם מגיע למטר וחצי והם שוחים קרוב לקרקעית. ביכולתם להישאר על הקרקעית ללא תזוזה בזכות חורי סינון מים הממוקמים בראשם. הגיטרן קיבל את שמו בשל צורת גופו הדומה לגיטרה. קוצים עדינים בולטים לאורך מרכז גופו והזנב. חריצי הזימים, הפה והנחיריים נמצאים בחלק הגוף התחתון. הגיטרנים חיים באזור החולי, ממים רדודים ועד לעומק של 100 מטר. לעתים הם מתחפרים בחול לשם הגנה.
הגיטרנים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות המסתתרים בקרקעית החולית. העוברים של הגיטרן המובהק מתפתחים בביצה בתוך הרחם. אולם, בשלב מאוחר של ההתפתחות, שק החלמון אוזל והוולדות ניזונים על ידי ספיגת חומרים מנוזל השחלה. הנקבה משריצה ארבעה עד 10 ולדות פעם או פעמיים בשנה.
מול חופי הים התיכון של ישראל, גיטרנים בוגרים נצפים בעיקר בחודשי הקיץ, ולאחר מכן בין ספטמבר לנובמבר ניתן לראות פרטים צעירים בחוף הרדוד מאוד. הגיטרן המובהק מוגדר מין בסכנת הכחדה. קרבתו הרבה לחוף מעמידה אותו תחת איום של דיג, והוא נתפס תכופות כשלל לוואי בדיג מכמורת בכל הים התיכון. במהלך העשורים האחרונים, שני המינים המצויים באזורנו נעלמו כמעט לחלוטין מהחופים הצפוניים של הים התיכון.
קרנון מקרין
מצב שימור: לא בסיכון
דג קטן שאורכו עד 7 ס"מ, אשר חי בין סלעים ובמערות בעומק של עד 30 מטר מתחת לפני המים. זהו מין אנדמי לים התיכון, כלומר תפוצתו מוגבלת לים התיכון בלבד. קרנון מקרין ניזון מאצות על פני הסלעים. בחורף ובאביב הנקבות מטילות את הביצים בחורים בסלע או בקונכיות ריקות ומצמידות אותן בעזרת חומר דביק. הזכרים מטפלים בביצים.
טווסון ים-תיכוני
מצב שימור: לא בסיכון
הטווסון הים-תיכוני הוא דג גרם השוחה לבדו או בקבוצות קטנות ובולט בצבעיו הססגוניים. הוא פוקד בתי גידול סלעיים ושטחים המכוסים עשב ים עד לעומקים של 30 מטרים. כמו כן הוא נפוץ בקרבת ספינות טרופות, מזחים ועצמים מלאכותיים אחרים. אורכו של הטווסון נע בין ארבעה ל-18 ס"מ. הטווסון הים-תיכוני הוא טורף הניזון מרכיכות ומסרטנאים קטנים. פרטים צעירים מנקים לעתים קרובות דגים אחרים. דג זה מתרבה בעונת האביב, כאשר הביצים והפגיות הן פלנקטוניות (נישאות בזרמי הים). הטווסונים מתחילים את חייהם כנקבות ובהמשך חלק מהפרטים משנים את זוויגם לזכרים.
כריש עפרורי
מצב שימור: חסר מידע
הכריש העפרורי הוא כריש גדול הנודד למרחקים ארוכים. גודל הבוגרים הוא 2.2-4 מ' וביכולתם לחיות עד גיל 40. סנפיר הגב של הכריש העפרורי מתחיל מעל הקצה האחורי של סנפיר החזה. מין זה נחשב נדיר בים התיכון.
הכריש העפרורי הוא טורף אופורטוניסטי של מגוון רחב של דגי גרם, דגי סחוס, סרטנאים, רכיכות וטרף נוסף שוכן קרקעית. נקבות הכריש העפרורי משריצות 6-16 ולדות חיים אחרי היריון ארוך של 16 חודשים. הצעירים שוהים בדרך כלל במים רדודים, בעוד הבוגרים נמצאים במים עמוקים יותר (200-400 מ').
בקרב הכרישים, הכריש העפרורי ניחן בגדילה האיטית ביותר. כמו כן, הוא מגיע לבגרות מינית בגיל מאוחר, ולכן הוא אחד המינים הרגישים ביותר לניצול יתר מבין בעלי החוליות. כאשר הוא נתפס בשלל דיג, סיכויו לתמותה גבוהים. בשנים האחרונות מדי חורף כרישים עפרורים מגיעים לאזור תחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה ונהנים מזרמי המים החמים שנפלטים לים.
מורנה ים תיכונית
מצב שימור: לא בסיכון
המורנה הים תיכונית נפוצה לאורך חופי הארץ. היא חיה בנקיקים וכוכים בסביבה סלעית בדרך כלל בעומק של עד 50 מטרים. לרוב נראה רק ראשה מציץ מנקיקים אלו, אך לעיתים אפשר לראות אותה שוחה קרוב לקרקעית. היא עשויה להגיע עד אורך מטר וחצי אך רוב הפרטים שנצפים הם באורך כ־80 ס"מ. גופה של המורנה ארוך ושרירי, ראשה מסיבי בעל לסתות חזקות וארוכות ושיניים ארוכות וחדות. ראייתה של המורנה אינה טובה והיא אינה מסתמכת עליה אלא על שני זוגות נחיריים בולטים, שבאמצעותם היא חשה את סביבתה. צבעה משתנה מחום לצהבהב או אפור, אך צבע הגוף של רוב המורנות הים תיכוניות הוא בגוון חום-סגול עם כתמים צהובים בולטים, קטנים וגדולים, בעיקר בחלקו האחורי של הגוף. המורנה הים תיכונית עשויה להפגין התנהגות טריטוריאלית ולנשוך. נשיכתה עלולה לגרום פציעה חמורה.
המורנה היא טורפת וצדה את טרפה ממארב, בעיקר בשעות הלילה. היא ניזונה מדגים וחסרי חוליות גדולים. מחקרים הראו שהמורנה מעמיקה על מנת להטיל ביציה, כנראה בתקופת הקיץ. עם זאת יש לזכור שתקופת הרבייה קשורות לטמפרטורת מי הים, ולכן העיתוי משתנה מאזור לאזור לפי תנאי הטמפרטורה בהם.
טריגון נקוד
מצב שימור: לא הוערך
טריגון גדול זה היגר לכאן מהים האדום דרך תעלת סואץ והתבסס באזור מזרח הים התיכון. שוהה במים רדודים ולעתים נצפה בשפכי נחלים. גודלו המרבי 2 מטרים וחצי וזנבו ארוך מאורך גופו. ההיריון נמשך שנה ובסופו מגיחים צאצאים שאורך גופם 20 ס"מ, ללא הזנב.
מערכת לחצים שמסכנת את עתיד הים
מערכות אקולוגיות ימיות מספקות לנו שירותים רבים, והאוקיינוסים והימים מהווים חלק אינטגרלי מקיומנו בכדור הארץ – בין באספקת מקורות מזון, בין בייצור חמצן, בוויסות שינויי אקלים, ועוד. מלבד כל אלה העולם המופלא שמתחת למים מסב לנו גם הנאה ומעורר סקרנות ולא מפסיק להפתיע אותנו בייחודיותו. ואולם היום המערכות הימיות סובלות מלחצים רבים והם מפריעים לתפקודן ופוגעים בהן. מכיוון שבעלי החיים והצמחים לא יכולים לדבר בעד עצמם, האחריות לדאוג להם מוטלת עלינו.
שאול גולדשטיין מנכ״ל רשות הטבע והגנים: ״שמורות טבע ימיות נועדו להבטיח את בריאותו ותפקודו של הטבע הימי של ישראל. הים התיכון מתאפיין במגוון בעלי חיים וצמחים ימיים ומגוון מיוחד של נופים תת-ימיים וארכיאולוגיה ימית, כשמנגד מופעלים עליו לחצי דייג ולחצי תשתיות חופיות וימיות ועתידו נמצא בסכנה. אני מאמין ששמורות טבע ימיות גדולות, מנוהלות ומפוקחות בקפידה, הן הדרך הנכונה להבטיח את בריאותו ותפקודו של הטבע הימי של ישראל להווה ולמען הדורות הבאים".
פתרון אחד מיני רבים שעוזר לנו להגן על הסביבה הימית ועל היצורים החיים בה הוא הכרזה על ערכי טבע מוגנים על פי חוק. בדצמבר 2019 הורחבה רשימת ערכי הטבע המוגנים בארץ ונוספו לה גם מינים רבים של בעלי חיים ימיים. הסיבות לכך רבות ונמנה כמה: כדי להגן על מיני מפתח כמו מינים טורפים, שחשיבותם לשמירה על מארג מזון יציב מכרעת; כדי להגן על מינים שבית הגידול שלהם הולך ונעלם; כדי להגן על מינים שמהווים בסיס של בית גידול ומאפשרים למינים אחרים לחיות בו, למשל מיני עשבי ים וספוגים; כדי להגן על מינים נדירים, על מינים בסכנת הכחדה או על מינים שיש סימנים להידלדלות ניכרת באוכלוסיותיהם, ועוד. באחרונה ציינה רשות הטבע והגנים את 'שבוע אדם וים' שמטרתו העלאת המודעות לחשיבות השמירה על הסביבה הימית והחופית. זאת עם מסר מרכזי ששמורות הטבע הימיות נועדו להבטיח את בריאותו ותפקודו של הטבע הימי של ישראל. הים התיכון מתאפיין במגוון בעלי חיים וצמחים ימיים ומגוון מיוחד של נופים תת-ימיים וארכיאולוגיה ימית, כשמנגד מופעלים עליו לחצי דייג ולחצי תשתיות חופיות וימיות ועתידו נמצא בסכנה.