ישראל התברכה בעושר רב של חיות בר, אך רבות מהן נסתרות מעינינו משום שהן פעילות דווקא בלילות. על כן, מפגש אקראי עם חיה לילית משאיר בדרך כלל בצופה רושם עז ורצון לפגוש בה שוב. תיעוד מצולם מציג כמה מחיות הבר הליליות בישראל וחושף מעט מחייהן המסתוריים. עולם שלם מתקיים ממש כאן מתחת לאף שלנו, בזמן שבני האדם ישנים. זה הזמן של בעלי החיים לצאת החוצה מהמסתור ולקיים מעגל חיים שלם: אכילה, קיום טקסי חיזור, התרבות והטלה. רוב בעלי החיים במערכות אקולוגיות הם פעילי לילה, והם מוצאים מזון על-ידי חוש הריח וחוש השמיעה. ציפורים לעומתן מוצאות את מזונן בעזרת חוש ראייה. גם למחזור השמש והירח יש כאן תפקיד חשוב כיוון שמשפיעים על הפעילות שלהם וכך גם הערפל ועננים שמשפיעים על כמות האור והחושך בזמן הזה. לכמות האור והחושך בלילה ישנה השפעה משמעותית בין יחסי טורף ונטרף בקרב בעלי החיים.  כך שבניגוד לאגדות הרווחות בלילות של ירח מלא, נתקשה יותר למצוא טורפי לילה מאחר והחיות הקטנות מוצאות מסתור מפני האור. לקראת חג סוכות שבמהלכו מאות אלפים פוקדים את אתרי הקמפינג, הכנו לכם בעזרת רשות הטבע והגנים רשימה של בעלי החיים הליליים שתוכלו לפגוש בלילות.

בני האדם התרגלו להאיר את הלילה אך איננו מודעים לעולם המתקיים בחסות החשכה ובזכותה דווקא: צבות ים עולות להטיל את ביציהן, עופות לילה יוצאים לצוד וכך גם טורפים. אם שמעתם את קרקורי הצפרדעים בלילה דעו שהן בעיצומו של טקס חיזור נמרץ, ובמידה והאזור מואר יתר על המידה הדבר יפגע בכל המארג האקולוגי הקיים. למעשה, מחקרים מראים כי תאורת יתר בלילה מביא לתופעה הנקראת "מדבור" כלומר הפיכת תאי שטח שלמים למדבריים מבחינת פעילותם של בעלי חיים. כיצד נצליח אם כן, לטייל בלילה ובערב, בשעות הנעימות של היום מבלי להפריע לבעלי החיים? רשות הטבע והגנים מציעה שלל פעילויות ערב ולילה באתרים מוגדרים וביניהם חניוני לילה וגנים לאומיים ובכך מאפשרת למי שחם לו מידי, ליהנות מהטבע בשעות הנעימות ולצמצם את הפגיעה בעולם החי.

עקרב צהוב, מין מסוכן וארסי (צילום: Simon Valentine \ 123RF)
עקרב צהוב וארסי מאוד|צילום: Simon Valentine \ 123RF

הצלחתם לצאת מהבית ולהגיע לטבע בשעות הערב? היו זהירים וקחו לתשומת ליבכם, זוהי שעתם של בעלי החיים לצאת ולצוד את מזונם. אל תתקרבו לבעלי חיים, אל תאכילו או תפזרו מזון בשטח ואל תרעישו. הלילה בטבע מלא קולות וצלילים שמשמיעים בעלי החיים. בחרו מקום המרוחק ככל האפשר מאנשים או ממקורות רעש. שבו בדממה במשך כמה דקות. מומלץ אפילו לעצום עיניים כדי למקד את תשומת הלב בחוש השמיעה.

צבוע - גדול הטורפים בישראל

הצבוע המפוספס הינו המין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים וגדול הטורפים היבשתיים בישראל. הפסולת שאנו משאירים וזמינות המזון וכמותו ביישובי האדם מושכים בשנים האחרונות את הצבועים מן השטחים הפתוחים אל יישובי האדם. הצבועים למדו להתרגל לקרבת האדם ולאבד את הפחד ממנו, והם מתועדים בתדירות הולכת וגדלה בקרבת יישובים, מפעלים ובסיסי צבא, במיוחד במרכז הארץ ובדרומה. משקלו של צבוע בוגר כ-35 ק"ג בממוצע. הצבועים הם פעילי לילה ונצפים ביחידות בדרך כלל.

צבוע במודיעין (צילום: גיא חן)
צבוע מסתובב בעיר מודיעין|צילום: גיא חן

צבועים יכולים לכסות מרחקים עצומים בהליכה. בארץ צבוע שהושב לטבע לאחר שיקום מפציעה כיסה יותר מ-1,000 קמ"ר בתוך חודשים מעטים. על פי הערכות איגוד שמירת הטבע העולמי  IUCNמספר הצבועים המפוספסים בעולם עומד על פחות מ-10,000 פרטים והאוכלוסייה הכוללת מוגדרת במגמת ירידה. במזרח התיכון מצבו מוגדר בדרגת סיכון חמורה אף יותר. גורמי הסיכון העיקריים לצבועים בארץ הם הרעלות ודריסה. על גורמים אלו יש להוסיף רדיפה והרג מכוון על ידי האדם – אם עקב אמונות תפלות ופולקלור ואם לצורך סחר באיברי גוף לשימוש ברפואה מסורתית. משתמשים בהם גם בקרבות כלבים או כחיות מחמד. בשטחי הגדה המערבית מתועדים בקביעות מקרי דריסה וירי בצבועים.

חיות בר נמנעות מעימות עם בני אדם בדרך כלל, ומעולם לא תועדה תקיפה על ידי צבוע מפוספס בטבע בישראל. אף על פי כן חשוב לזכור שסביבת האדם אינה מקומו הטבעי של הצבוע והתנהגות של חיית בר עלולה להיות בלתי צפויה ולסכן אותם ואותנו.

צבאים - סמל לאצילות ויופי

בישראל שלושה מיני צבאים: הצבי הארץ-ישראלי, צבי הנגב וצבי השיטים, המוגנים על פי החוק להגנת חיית הבר ואסורים בצייד. עם זאת בעשורים האחרונים נמצאים מינים אלה בסכנת הכחדה עקב צייד בלתי חוקי, ריבוי יתר של תנים וזאבים הטורפים את העופרים והקטנת שטחי מחייה טבעיים שהפכו לשטחים חקלאיים ועירוניים.

בעבר הייתה תפוצתו של הצבי הארץ-ישראלי נרחבת והקיפה את ישראל ואת המדינות השכנות לה אולם הוא נכחד בהן. רק בישראל – בצפונה ובמרכזה – נותרה אוכלוסייה, כך שהיום הצבי הארץ-ישראלי הוא אנדמי לישראל. בעשורים האחרונים הצטמצמו אוכלוסיות המין גם בה מכמה סיבות, בהן הרס בתי גידול טבעיים וקיטוע שטחים פתוחים, ציד לא חוקי של צבאים והתרבות יתר של טורפים טבעיים בגלל מזון זמין שמשאיר האדם. במקומות מסוימים נפגעה האוכלוסייה פגיעה אנושה ממחלת הפה והטלפיים, והיום הצבי הארץ-ישראלי הוא בסכנת הכחדה עולמית וחשוב מאוד לשמור עליו מפני הכחדה.

הצבי קל הרגליים, בעל המראה העדין, הפך בארץ לסמל ליופי ולאצילות. הצבאים חיים בנופים פתוחים ובחורשות, וכן בשולי שדות ובאזורי חולות, ובעבר פגשו בהם באקראי רבים מהמטיילים בטבע, מפגש שנחרת פעמים רבות בזיכרונם בזכות יופייה של החיה המיוחדת והופעתה הפתאומית.

מעצר וחיפוש בביתו של צייד צבאים (צילום: דוברות מתפ״ש)
צבי שנמצא בחיפוש בביתו של צייד צבאים|צילום: דוברות מתפ״ש

צבי ים - מאות צאצאים בשנה

בשטח הימי של מדינת ישראל ניתן לפגוש בצבי ים מארבעה מינים: בים סוף חיים צב הים הירוקים, הגלדיים והקרניים, אם כי לרוב הם אינם מקננים בחופים שבשטח מדינת ישראל. בים התיכון נמצא שוב את הצבים הירוקים והגלדיים, אך גם את צבי הים החומים. הצבים הירוקים והחומים מקננים בחופי הים התיכון שבשטח מדינת ישראל, כמו גם בחופי המדינות השכנות (סוריה, לבנון, מצרים, קפריסין, טורקיה ויוון). צב הים הגלדי, לעומת זאת אינו מתרבה בים התיכון אלא רק מבקר בו. הצבים הגלדיים נכנסים לים התיכון מהאוקיאנוס האטלנטי בחיפושם אחר מזון וחוזרים אל האוקיאנוס על מנת להתרבות בחופי מרכז אמריקה ואפריקה.

כך שלמעשה צבי הים החומים והירוקים של הים התיכון הם היחידים המקננים בחופי ישראל. עונת הרבייה של שני המינים באזורנו מתרחשת בין פברואר ליוני, אז נפגשים הזכרים והנקבות בקרבת החוף על מנת להזדווג. ההזדווגות עצמה מתרחשת בפני המים או תחתם ועשויה להמשך שעות ארוכות. נקבה עשויה להזדווג עם זכרים שונים ולאגור את הזרע בגופה, כך שצבר ביצים שיוטל בקן אחד עשוי להכיל צאצאים של זכרים שונים.

צב ים בלילה (צילום: עומרי יוסף עומסי , רשות הטבע והגנים)
צב ים בלילה|צילום: עומרי יוסף עומסי , רשות הטבע והגנים

עונת ההטלה המתרחשת בישראל בין החודשים מאי ואוגוסט, נקבת צב הים הירוק או החום תטיל יותר מפעם אחת – נקבת צב ים ירוק תטיל בדרך כלל שלושה קינים (80-130 ביצים בכל קן), ואילו נקבת צב הים החום תטיל בדרך כלל שני קינים (50-80 ביצים בכל קן). בעוד שהזכרים מתרבים בכל שנה, נקבת צב ים ירוק תתרבה אחת לשלוש שנים ואילו נקבת צב הים החום תתרבה אחת לשנתיים. כך שתיאורטית, נקבת צב ים ירוק או חום מטילה בממוצע קן אחד בשנה.

לאחר כחודשיים ממועד ההטלה, במהלך הקיץ יגיחו האבקועים מן הקן באישון לילה, וינווטו בזחילה אל הים. הראשונים לבקוע יחבטו בביצים האחרות בקן, וכך יעודדו את אחיהם לבקוע גם הם. בשלב זה, עדיין אין הם מגיחים מן הקן, אלא נשארים בו עד שלושה ימים. האבקועים בוקעים כשלבטנם עדיין מחובר שק חלמון המזין אותם. רק לאחר מספר ימים בקן, שק החלמון יתרוקן, יתייבש וינשור, והחיבור אל חלל הבטן ייסגר. רק בשלב זה מוכנים האבקועים להגיח מן הקן ולזחול אל הים. בדרך כלל מרבית האבקועים בקן מגיחים יחד, באותו הלילה.

צבי הים חשופים למפגעים וסכנות מיום היוולדם. האבקועים המגיחים מן הקן מנווטים לכיוון האור הבוהק ביותר. בחופים נטושים ושוממים – הים הוא האזור הבהיר ביותר בחוף, בזכות אור הירח המשתקף בפני הים וקצף הגלים הבוהק,  והאבקועים מנווטים אליו בהצלחה. ברבים מחופי ישראל – תאורת כבישים, מסעדות ומבנים על חוף הים מבלבלת את האבקועים, וגורמת להם לזחול לכיוון הלא נכון. רבים מהאבקועים מתעייפים ומתים מתשישות עוד באותו הלילה. אחרים מגיעים לכבישים סמוכים ונדרסים. אלו ששרדו את הלילה, אך לא הצליחו להגיע לים, ימצאו את מותם במהלך היום כתוצאה מחשיפה לשמש, ידרסו על ידי כלי רכב הנוסעים על החוף או ייטרפו על ידי בעלי חיים שונים. עם הגעתם לים, על האבקועים, כמו גם הצבים הבוגרים, להתמודד עם שלל אתגרים קיומיים. הם מסתבכים בפסולת הצפה בים כגון רשתות דייג, חבלים ושקי פלסטיק; נקלעים לכתמי נפט ונפגעים כשנפט מצפה את גופם וחודר למערכת העיכול והנשימה. ברחבי העולם צבי ים ניצודים באופן בלתי חוקי למטרת מאכל ועבור השריון שלהם, המשמש ביצירות אמנות בתרבויות שונות. גם ביצי צבי הים הנחשבות למעדן בתרבויות מסוימות, נגנבות מהקינים ונסחרות למאכל.

צב ים מכוסה כולו בזפת שנשטפה לחופי ישראל (צילום: שלומי בן שימול, רשות הטבע והגנים)
צב ים שמת בגלל זיהום זפת|צילום: שלומי בן שימול, רשות הטבע והגנים

גירית מצויה - טורף לילי מיומן

הגירית המצויה היא טורף פעיל לילה ממשפחת הסמוריים, הנפוץ בארץ בכל החבל הים תיכוני. למרות הדמיון בשם, היא אינה שייכת לאותו סוג כמו גירית הדבש שבניגוד לגירית המצויה נמצאת בארץ בסכנת הכחדה חמורה. בשעות האור הגירית מסתתרת במערכת מחילות חפורה היטב ולכן אנחנו נתקלים בה בטבע לעיתים נדירות. בלילה הגירית יוצאת לאתר את טרפה, בעלי חיים קטנים, אך לא בוחלת גם בחלקי צמחים. לקראת החורף היא מעלה את צוברת שומן על ידי אכילה מואצת, לשימוש בזמן מחסור במזון. המבנה החברתי של הגיריות תלוי בצפיפות הפרטים בבית הגידול. כשהצפיפות רבה רק הזכר והנקבה הדומיננטיים יתרבו. אולם בארץ האוכלוסייה דלילה, ולכן המבנה החברתי נע בין יחידאיים לבין זוגות מונוגמיים.

גירית מצויה (צילום: ליעד כהן, רשות הטבע והגנים)
גירית מצויה|צילום: ליעד כהן, רשות הטבע והגנים

הקשר בין ההזדווגות לרבייה לא מחייב: נמצא שהגיריות מתחזקות את הקשר הזוגי באמצעות הזדווגויות שנמשכות כל עונות השנה. בנוסף, במקרים רבים ההפרייה מושהית וההיריון מותאם לתנאי הסביבה, כאשר התגלה שבאותו המלטה יכולים להיוולד גורים לאבות שונים. התקשורת בין הגיריות מפותחת וכוללת מאפיינים מגוונים, שסימון ריח הוא הבולט שבהם. הסימון נעשה באמצעות הפרשות ושתן. נראה שבאזורים בהם הגיריות מקיימות אורח חיים קבוצתי יש מאפיין ריח ייחודי לקבוצה.

דורבן - צמחוני אבל יודע לאיים

הדורבן הוא בעל החיים הגדול בישראל מסדרת המכרסמים. אורך גופו כ-90 ס"מ, אורך זנבו כ-15 ס"מ ומשקלו כ-13 ק"ג. גופו של הדרבן מכוסה קוצים שאורכם עד 50 ס"מ. קוצי הדורבן משמשים לו רק להגנה פסיבית מפני טורפים, והוא אינו מסוגל לירות אותם. כשהדרבן חש סכנה הוא מסמר את הקוצים ואלו רוטטים ומשמיעים רעש מאיים.

הדורבן הוא בעל חיים צמחוני הניזון לרוב מפקעות ומשורשים של צמחים והוא פעיל בלילה. בשעות היום הוא מסתתר במחילות או בסבך צמחייה. הם נעים בשבילים קבועים, תכונה המקלה על גילוי מאורותיהם ועל המקומות שמהם הם נכנסים לשטחים חקלאיים. הדרבנים הם בעלי חוש ריח מפותח.

דורבן בלילה (צילום: אודי קולומבוס, רשות הטבע והגנים)
דורבן בלילה|צילום: אודי קולומבוס, רשות הטבע והגנים

עקרב - טורפים ונטרפים

בישראל מוכרים כיום כ-21 מיני עקרבים משלוש משפחות שונות והן ארסיים ומסוכנים לבני אדם. הם נפוצים בכל בתי הגידול היבשתיים בישראל- מהחרמון ועד אילת. העקרבים פעילי לילה. במהלך היום הם מסתתרים במחילות או מתחת לנשר עלים או אבנים וניתן למצוא אותם בעיקר בלילות קיץ חמים נטולי ירח ורוח. המעקב אחריהם באמצעות פנסי UV ויש להביא בחשבון את ההשלכות של פעילות זו על הסביבה, בעיקר באזורים מדבריים.

לעקרבים חשיבות רבה בשמירה על המערכות האקולוגיות הטבעיות בתרומתם למארג המזון הן כטורפים של מגוון רחב של בעלי חיים - מחולייתנים קטנים ועד לפרוקי הרגליים - והן כנטרפים בידי מגוון רחב של טורפים כמו יונקים קטנים, דורסי לילה וזוחלים.

עקרב בלילה (צילום: אוהד יהלומי, רשות הטבע והגנים)
עקרב בלילה|צילום: אוהד יהלומי, רשות הטבע והגנים

שפיפון - איטי ומגושם אך ערמומי

נחש עבה ומגושם שמגיע ל-90 סנטימטרים והוא כמובן ארסי לבני אדם. גוון גופו חום-אפור ולאורך הגוף משובצים כתמים מלבניים ולא סדורים בצבע הכהה מהגוון הכללי של הגוף. בצדי הראש ישנו כתם חום הנמשך לאחור וכולל בתוכו את העין. מעל העיניים זוג קרניים המצופות בקשקשים קטנים והראש רחב מאוד ביחס לצוואר והאישונים מאונכים.

נחש בטבע, מטבעון מדבר (צילום: ידידיה שמואל, רשות הטבע והגנים)
נחש בטבע|צילום: ידידיה שמואל, רשות הטבע והגנים

השפיפון הוא נחש איטי ומגושם המתקדם בזחילה נחשונית ובזחילה לוליינית, ולעיתים אף בזחילה קווית. הפעילות ברובה לילית ובימים קרירים אורב לטרף גם בשעות היום. כאשר מוטרד או חש מאוים, השפיפון משמיע קולות נשיפה רמים באמצעות נשיפת אוויר. ציד הטרף מתבצע הן בזחילה וחיפוש אקטיבי והן ממארב בנקודות אסטרטגיות, דוגמת פתחי מחילות של מכרסמים. פרטים צעירים ניזונים בעיקר מלטאות והבוגרים ניזונים ממכרסמים ומציפורים. בחודשים אוגוסט וספטמבר מוטלות עד 20 ביצים, והן בוקעות כחודש לאחר ההטלה. השפיפון מאכלס קרקעות מישוריות וערוצי נחל אכזב במרכז ובדרום-מערב הנגב.

קרקל - חיים בדרך כלל ביחידים

הקרקל שתחום תפוצתו בכל ישראל הינו חייה ביישנית ונדיר מאוד לראותה בטבע . הוא אחד ממני החתולים המדהימים ביותר שהתהלכו ברחבי ישראל, נראה לעיתים נדירות באזורי המחייה הטבעיים שלו. ברשות שמורות הטבע מספרים כי הקרקל נמצא בסכנת הכחדה בעיקר בגלל פגיעה באזורי המחייה שלו והרס בית הגידול הטבעי. עד לפני כ-800 שנים חיו בישראל שבעה מינים של בני משפחת החתוליים: האריה, הנמר, הברדלס, חתול הבר, חתול הביצות, הקרקל וחתול החולות, והם מייצגים את כל טווח הגדלים וההתנהגויות של משפחת החתוליים. במרוצת השנים חלקם נכחד מארצנו מכמה סיבות: רבים ניצודו, שטחי המחיה שלהם הצטמצמו עקב התפשטות החקלאות וההתיישבות של בני האדם, ובתי הגידול שלהם נקטעו על ידי כבישים ותשתיות.

קרקל בלילה (צילום: שי קבסה, רשות הטבע והגנים)
קרקל בלילה|צילום: שי קבסה, רשות הטבע והגנים

במיני החתוליים הקיימים בישראל בימינו: חתול הבר וחתול החולות (מן הקטנים שבחתולים) הם אוכלי חרקים וחולייתנים קטנים, חתול הביצות אוכל דגים, עופות ומכרסמים. ואילו הקרקל טורף עופות ויונקים כגון ארנבות. במחקר שבוצע על ידי רשות הטבע והגנים נמצא שקרקלים אף טורפים שועלים. הקרקלים האפריקאים פעילים בעיקר במשך הלילה, אולם יצודו בחודשי החורף אף בשעות הבוקר. הקרקלים האסייתים פעילים בשעות בין ערביים ובזריחה. במשך היום הם מסתתרים בכוכים באדמה שננטשו בידי יושביהם, בצמחייה סבוכה ובנקיקי סלעים. הנקבות ההרות ימצאו על פי רוב במערות של דורבנים המרווחים ומוגנים מפני טורפים אחרים. הקרקל שוכן קרקע אולם מצטיין בטיפוס על עצים, הוא כנראה המהיר מהחתולים הקטנים. הוא שומר על הטריטוריה שלו על ידי הטלת שתן ומתקשר בקולות יללה, נהימות ולחישות, נשמעו גם קולות המזכירים שיעול. הוא חי על פי רוב ביחידות אולם נצפו פריטים מגילאים שונים המתקבצים יחד למטרות שונות

חזיר בר - המכה של המדינה

חזיר בר הוא יונק אוכל-כול והוא חי בעדרים. הוא ניזון משורשים ופקעות, מחרקים, מזוחלים, מגרגירים, מבלוטים ואף מנבלות. יש מהם שאף צדים את טרפם. החזירים פעילים ביום ובלילה, אך בגלל תנאי מזג האוויר בארץ ופעילות האדם האינטנסיבית הם מעדיפים לחפש את מזונם בשעות הקרירות יותר – משעות הערב עד שעות הבוקר המוקדמות. בשעות היום הם מעדיפים להסתתר ולנוח במקום מוצל וקריר. בחורף ניתן לראותם בכל שעות היום.

לחזיר הבר בישראל אין אויבים טבעיים והוא מצליח להתמודד היטב עם שינויים בסביבה. כמו כן הוא סקרן ובעל יכולות למידה והתרבות גבוהות. כל אלו הפכו אותו בארץ למין מתפרץ, כלומר מין שהגורמים המווסתים את אוכלוסייתו השתנו ובעטיים גודל האוכלוסייה ותפוצתה עלו עלייה חדה.

ביישובים רבים ברחבי הארץ נרשמות כניסות של חזירי בר בחיפוש אחר מזון זמין וקל להשגה, והם מוצאים אותו בשפע – בריכוזי פסולת, בפחי אשפה פתוחים, בנקודות האכלה של חתולי רחוב ובכל היצע מזון ממקורות מלאכותיים שהאדם הוא האחראי להם.