כמעט כל ילד שמטייל בטבע יודע שאת קליפות התפוח או את שאריות המלפפון שהוא לא סיים לאכול הוא לא חייב לזרוק בפח. אשפה אורגנית טובה לסביבה ולבעלי החיים כך נאמר לנו. ולא רק זה, יש עוד לא מעט אמיתות ששמענו בעודנו ילדים ומאז אף אחד לא טרח להסביר לנו אם הם נכונים או מיתוס. אז בעזרת החברה להגנת הטבע קיבצנו את המיתוסים הנפוצים ביותר על סביבה וטבע, ואנחנו שמחים מאוד לנפץ אותם.
אם נאכיל חתולים הם לא יטרפו חיות אחרות
נתחיל ישר מהשורה התחתונה. חתולים טורפים הרבה מאד חיות בר. כמה הרבה? מיליונים בשנה. ציפורים, זוחלים, מכרסמים, פרוקי רגליים, יונקים קטנים, חרקים ועוד - כל חתול שמבלה זמן מחוץ לבית, טורף עשרות בע"ח בשנה בממוצע. ההערכות מדברות על מיליון עד שני מיליון חתולים משוטטים בישראל, כך שעשרות מיליוני בעלי חיים נטרפים על ידי חתולים בשנה. חתול איננו חיית בר ואיננו חלק מהמערכת הטבעית, אלא טורף שפוגע בה קשות. לדברי דן אלון, אקולוג מהחברה להגנת הטבע, אפילו חתול ששייך לאדם ומואכל באופן קבוע, לא מפסיק לצוד, גם כשיש לו את כל המזון שהוא צריך. "אספקת מזון לחתולים משוטטים רק מחמירה את הבעיה כי היא גורמת לריבוי יתר של חתולים שטורפים יותר", הוא מסכם.
נטיעת עצים תסייע לשינוי האקלים
זה נכון אבל לא בישראל. בניגוד לדעה הרווחת, הפוטנציאל של ישראל לייעור בהיקף בעל תרומה משמעותית למיתון שינוי האקלים זניח. ברמת המדיניות, ייעור רחב היקף נראה כפתרון פשוט למשבר האקלים. עם זאת, הפוטנציאל של היער החדש לקבע פחמן בהיקף משמעותי, ממומש רק לאחר מספר עשורים ממועד הנטיעה. לדברי אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע, ייעור הוא אחד הגורמים העיקריים לפגיעה במערכות אקולוגיות טבעיות שיש בהם מינים ייחודיים בסכנת הכחדה. למשל הלטאה שנונית באר שבע ועופות מקנני קרקע. בנוסף, ייעור בעייתי כי בישראל אין מספיק שטח כדי לייער בקנה מידה משמעותי ובנוסף, מיתון שינויי אקלים הוא לא רק קיבוע פחמן. "ברגע שנוטעים יער שהוא כתם ירוק כהה בסביבה טבעית בהירה, בעצם הופכים את אנרגיית השמש לקרינת חום. זה מוביל לחימום ולא לקירור", הוא אומר. ישראל היא אתר בעל חשיבות עולמית לשמירת המגוון הביולוגי.
שינוי שימושי קרקע, וייעור בתוכם, מוגדר כאיום הראשון במעלה על המגוון הביולוגי היבשתי העולמי. "ראוי כי ישראל תתמקד בשמירת השטחים הטבעיים שלה ולא תפגע בהם בהיעדר תרומה אמיתית למיתון שינוי האקלים ברמה האזורית או העולמית. תרומתה של ישראל למיתון השפעות שינוי האקלים צריכה להתמקד בשמירה על מערכות אקולוגיות טבעיות העמידות לשינוי האקלים, במניעת שריפות בשטחים הפתוחים, וכמובן בהפחתת פליטות באמצעות מיזמי חיסכון וייעול השימוש באנרגיה, דוגמת התקנת פאנלים סולריים על גגות ומעבר לתאורה חסכונית. כמו כן, מוצע לעודד נטיעת עצים במרחב העירוני וביישובים כמרכיב במיתון איי חום עירוניים, ולא בשטחים הטבעיים הפתוחים", מסביר רוטשילד.
אשפה אורגנית טובה לסביבה
תפיסה רווחת היא שפסולת אורגנית מתכלה, ולכן אין בעיה לזרוק אותה בשטח. יש כמה בעיות בתפיסה זו: נתחיל ברובד האסתטי - גם אם גרעיני חמניות וקליפות אבטיחים הם מתכלים, רובנו לא נתייחס לשביל הזרוע בקליפות וגרעינים כאל חוויה נעימה. בהיבט האקולוגי, זמן ההתכלות של חומרים אורגניים משתנה באזורים שונים בארץ. במדבר, קליפות תפוזים יכולות להישאר בשטח אפילו שנים מבלי שייעלמו. "יותר מכך, גם כאשר יש מי שניזון מהפסולת, מדובר בדרך כלל על מיני בעלי חיים סתגלנים (אופורטוניסטים), ודוגמא המוכרת לכולם היא הטריסטרמית הנפוצה באזור ים המלח", מסביר עמית מנדלסון, סוקר מחברה להגנת הטבע.
"שגשוגם של בעלי חיים שלמדו ליהנות מאשפה אנושית, בא פעמים רבות על חשבון מינים אחרים, הנוטים להימנע ממפגשים עם בני אדם. יתרה מזאת, למרות שהתרגלנו לחשוב על הירקות והפירות שאנו אוכלים כעל סטריליים, הם עשויים להיות נגועים במיקרו-אורגניזמים שונים. ותיקי המטיילים ודאי מכירים את השלטים שניצבו בעבר בכניסות לערבה, המכריזים על "אזור הסגר חקלאי" בו אסורה השלכת פירות וירקות, על מנת שלא להחדיר לאזור מזיקים חקלאיים הפוגעים בגידולים המקומיים".
שרפות גורמות לטבע להתחדש
שרפות הן חלק מהמערכת האקולוגית בבתי גידול ספציפיים, אלא שחלו במהלך השנים שינויים בדפוסי ובעוצמת השריפות בארץ ובעולם. בעבר, הייתה רעייה אינטנסיבית באזורים המיוערים שהפחיתה את כמות החומר האורגני העשוי להישרף, ולכן בהכללה עוצמת ותדירות השריפות הייתה קטנה יותר, גם אם נשרפו שטחים ניכרים. כיום באזורים רבים הרעייה צומצמה בצורה דרסטית, ולכן נוצר תת-יער עשיר בצמחייה, וכאשר מתרחשת שרפה היא צפויה להיות חזקה והרסנית יותר.
חמור יותר, לאור המגמות של ההתייבשות וההתחממות באזורנו תדירות השרפות הולכת ועולה מה שלא מאפשר התחדשות מלאה של המערכת האקולוגית. עמית מנדלסון, מהחברה להגנת הטבע, מסביר שלשיקום מלא של יער אחרי שרפה, נדרשות עשרות שנים, אך אם השרפה החוזרת מתרחשת אחרי 10 שנים המערכת נפגעת. "שיקום אקולוגי מחייב קיום שטחים סמוכים שלא נשרפו. שטחים כאלה הולכים ומצטמצמים כתוצאה מבנייה ופיתוח ולכן במקרה של היעלמות מינים כתוצאה משרפה, לא מובטח שהם יוכלו לחזור משטחים גובלים".
המים בארץ לא ראויים לשתייה
למה אנחנו קונים בקבוקים של מים מינרלים ולא יכולים ליהנות מהם בנחלים? יש איזו דעה רווחת כי מי השתייה שלנו לא טובים ולכן רבים שותים מבקבוקים – האם אכן המים בברזים לא טובים? בעשור האחרון חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל כבר מקבל מים מותפלים ובאזורים בהם אין חיבור למערכת הארצית מסופקים מים טבעיים מקידוחי מי תהום או ישירות מהמעיינות. ד"ר עידן ברנע, אקו-הידרולוג ביחידת הנחלים של החברה להגנת הטבע, מסביר שאלו מים באיכות גבוהה לא פחות מהמים בבקבוקים ובטח בעלות זולה בהרבה. "זיהום המים בנחלים מתרחש בדרך כלל לאורך תוואי הנחל ולא במקור הנביעה, שחרור יותר מים לזרימה בנחל יקטין את הזיהום ויגדיל את מופע המים בנחל לטבע ולאדם", הוא אומר.
הרכבת לאילת טובה לסביבה
ככלל, לפרויקטים של מסילות רכבת יש יתרונות סביבתיים, בהיותם מושכים נוסעים מתחבורה באמצעות רכב פרטי לתחבורה הציבורית. לכן, באופן כללי, נהוג לראות בפרויקטים מעין אלו כפרויקטים סביבתיים. אך לפרויקטים של מסילות ברזל פגיעות סביבתיות בלתי מבוטלות בשטח בו הם מבוצעים, וזאת בשל אילוצים די קשיחים בכל הנוגע לשיפועים, רדיוס סיבובים במסילה וכדומה. לאורם ישנו קושי רב להתאים את התוויית המסילה לשטח הטבעי, ולכן יש צורך בחציבות, הקמת סוללות, פגיעה בשטחים מוגנים וכדומה. תוואי הרכבת לאילת עשיר בנופים דרמטיים עם טופוגרפיה מורכבת, מצוקים והרים אשר רבים מהם טבעיים ולא ניזוקו מפיתוח תשתיות.
התוויית מסילת הרכבת בסביבה זו צפויה לחולל נזקים קשים. מהצד השני. "על אף ההצהרות המבטיחות, מטרתה הראשונית של הרכבת לאילת היא הובלת מטענים מאילת למרכז הארץ ולנמלי ישראל לאורך הים התיכון, והיא לא צפויה לחולל שינוי דרמטי בהעברת נוסעים לתחבורה ציבורית, בין היתר בשל תדירות שירות נמוכה, עלויות נסיעה גבוהות וכדומה. לבסוף נזכיר כי מדובר בפרויקט עתיר משאבים, כאשר ההערכה הראשונית מדברת על כ-40 מיליארד שקלים, אשר באם יושקעו בפרויקט תחבורה ציבורית אחרים, הם יובילו לשינוי דרמטי הרבה יותר מבחינת העברת נוסעים לתחבורה הציבורית", מסביר דרור בוימל, מנהל תחום תכנון בחברה להגנת הטבע.
צריך לעזור לצבי הים להגיע למים
נכון, זה לא קורה הרבה, ונדירים המקרים שאנחנו נתקלים בקן של צבי ים ובאבקועים (צבוני ים שזה עתה בקעו) שעושים דרכם למים, ובכל זאת חשוב שתדעו – הזחילה הזו שהם מבצעים עם ההגחה מהקן בחוף הים עד לקו המים – מאוד חשובה להם. לא רק שיש להם יכולת מרשימה ולכן הם לא זקוקים לעזרתנו, מספר הדקות האלה בהן האבקועים רצים למים, מאפשרות להן לחלץ ולאמן את השרירים לקראת מה שמצפה להם בים הפתוח ולבצע 'החתמה' לחוף, בכדי שהנקבות ידעו לחזור בדיוק לאותו החוף כשיגיע תורן להעמיד את הדור הבא.
הדס גן פרקל, רכזת SeaWatch ופרויקטים ימיים בחברה להגנת הטבע: "זכרו – למרות שמרצון טוב אנחנו חשים צורך לעזור לצבים להגיע למים, הם לא רק יכולים, אבל צריכים לעשות זאת לבדם. זו אחת הסיבות שבכל עונת הטלה, רשות הטבע והגנים מאתרים את קני צבי הים ומעתיקים את רובם לחופים שמורים, שם האבקועים יוכלו לזחול לים באין מפריע". מה אתם כן יכולים לעשות? אם נתקלתם באבקועים בדרכם אל הים – דווחו מידית באפליקציה של החברה להגנת הטבע. זכרו – שמרו מרחק ואל תטשטשו את העקבות. יש לאסוף את האבקועים רק במידה והם לא זוחלים לכיוון הים. רק פקחי רט"ג רשאים ומוכשרים לאתר ולהעתיק קינים.