את השטח הצבאי הסגור בבקעת הירדן, שסמוך לגבול בתוך מוצבי צה"ל הנטושים, כבשה בשנים האחרונות אוכלוסייה אחרת, עטלפים - ליתר דיוק, היזנוב הקטן. בעומק המוצב נדמה שהזמן עצר מלכת. באחד המוצבים הנטושים של צה"ל בבקעה, העטלפים, היזנובים, מצאו מקלט מפני החום. הם נמצאים שם בלילה ואפשר לראות עשרות מהם. כתבנו אורי איזק הלך, עם מסכה, לתעד אותם – כשהחשש העיקרי של החוקרים היה שבני האדם לא ידביקו אותם בקורונה.
"טיבעו חלק מהיזנובים, עם טבעות כאלה עם אות ומספר, בשביל לחקור את הנדידה שלהם כי הם נודדים בין המוצבים לבין מערות", הסבירה אלה פסטרנק, מנהלת מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע.
לצה"ל יש תפקיד מרכזי בשמירה על העטלפים כאן בבקעה. העובדה שאזרחים לא מורשים להיכנס, יחד עם משימות כמו התקנת רשתות והוספת טיח במוצבים, מאפשרות לעטלפים לישון בנחת במעוז החדש שתפסו. "היכולת שלנו כצבא לשמר תאי שטח בצורה שרגל אדם לא דורכת בהם, היא יכולת מדהימה", אמר סא"ל אריאל ברבי, מג"ד לביאי הבקעה. "אנחנו בימים שלעטלף פחות טוב, הזן בווהאן, קורונה. זה עטלף טוב".
אז העטלפים הטובים הללו יוצאים בלילה לצוד חרקים בשדות של אזור שפך נהר הירדן אל ים המלח. "נהר הירדן הוא למעשה בית הגידול שמושך את העטלפים אליו", הסביר עמוס סבח, אקולוג יו"ש ברשות הטבע והגנים ומנהל האזרחי.
"המוצבים, למעשה, מדמים להם מערה לכל דבר גם מבחינת טמפרטורה, גם מבחינת אור וכולי", הוסיפה פסטרנק. "אנחנו למעשה עוקבים אחריהם שנה אחרי שנה. אם יש שינוי גם מבחינת המינים, גם מבחינת הכמויות והמספרים של העטלפים".
שיתוף הפעולה הזה בין רשות הטבע, החברה להגנת הטבע וצה"ל מאפשר למעט הטבע שעוד נותר לנו להמשיך את מחזור החיים הטבעי שלו הרחק מהעיר ומריכוזי האוכלוסייה. לא בטוח שזה לא מעט מדי מאוחר מדי, אפשר רק לקוות שמושבות העטלפים האלה ימשיכו לשגשג.