הטעם והריח יחזרו? "היה לי יום הולדת, חגגתי, וכמה ימים ממש אחרי זה התחלתי להרגיש לא טוב. בודדתי את עצמי ואחרי יומיים כבר נאבד לי הטעם. הייתי טועמת ולא מרגישה כלום", שחזרה יעל רוזנצוויג, חולת קורונה שהחלימה ונותרה תתרנית. "בת דודה שלי, שכבר חלתה, אמרה לי שתוך שבוע אהיה כמו חדשה. עד היום זה לא חזר. ועברה כבר שנה".
באותם ימים של תחילת 2020 הארורה, הקורונה נחשבה בטעות לדלקת ריאות חריפה, ואיבוד חוש הריח לא נראה אז כמו משהו שדחוף לטפל בו. היום, שנה וחצי לתוך המגפה, אנחנו יודעים שהעניין ה"פעוט" הזה של היעלמות הטעם והריח, הולך ומתברר כבעיה של ממש בקרב כ-20% מאוכלוסיית המחלימים.
רוזנצוויג הסבירה כי הייתה מוכנה לעשות כל שנדרש כדי להשיב לעצמה את חושי הריח והטעם. "אמרו לשרוף תפוז עם הקליפה, לקלף, לטחון ולשתות את זה - ועשיתי", סיפרה. "אפילו שתיתי קפה שחור, שאני בחיים לא נוגעת בו. אני מנסה הכול – ושום דבר לא עוזר".
טעמים מתחלפים
על השאלה "האם טעמים מסוימים מרגישים כמו טעמים אחרים?", השיבה: "לאגוזים, למשל, יש טעם של שרוף, לבשר טעם ממש כמו של גריז. בתור מי שאהבה כילדה במבה וחמאת בוטנים – היום אני לא יכולה לגעת בזה".
היום יודעים כי כל חולה שני בממוצע מאבד את הריח, אולם אצל ארבעה מתוך חמישה בממוצע הוא חוזר. תתרנות מוחלטת נקראת בלטינית "אנוסמיה", אולם אצל אחד מכל 10 האנוסמיה מתגלגלת למכה קשה יותר: "פרוסמיה" (ריחות שמתחלפים בריחות אחרים). למשל: לימון שמריח כמו גבינה מקולקלת, עוגה שמריחה כמו פתח ביוב ואגס שמזכיר ריח של מאפרה.
לאובדן הריח והטעם אין כרגע פתרון תרופתיים, אולם בינתיים עושים בבית החולים וולפסון סדנאות הרחה בניסיון להחזיר לפחות משהו מחוש הריח. "מה שכרגע חושבים זה שהווירוס נצמד לתאים שהם תאי תמך באף והורס אותם", הסבירה ד"ר שגית שושן, מנהלת המרפאה להפרעות חוש ריח בבית החולים וולפסון. "מעודד שההערכה היא שלא הרצפטורים באף נפגעו, אלא זה התאים שלידם. אחרי שבועיים עד שלושה הם מתחדשים וזו הסיבה שאחוז גדול חוזרים לתפקוד תקין".
למה עושים סדנת ריח?
אין-סוף סימפוניות לא יחזירו לחירש את השמיעה, ואין-סוף גלריות לא יחזירו לעיוור את הראייה, אז מודע לעשות סדנאות הרחה? תאי מערכת הריח, בניגוד לכמעט כל תאי העצב האחרים בגוף, דווקא כן מסוגלים להתחדש.
"האימון הזה אמור להפעיל לא רק את הקולטנים, אלא גם את המוח עצמו", הסבירה ד"ר שושן. "אל המוח זורם שטף המידע מעצב הריח, כדי שהאזור שאחראי על ההרחה לא יתנוון. באמצעות אימונים חוזרים של ריחות מוכרים אנחנו מעודדים את המוח לפתח שוב את אותו אזור. לשאלה האם זה גם קורה - אין עדיין תשובה".