בדרך לפתרון בעיית המחסור באיברים להשתלה? חוקרים מבילינסון פיתחו שיטה חדשנית שתאפשר בעתיד השתלה של איברים בצורה שתסייע לגוף לקבל את האיבר החדש. השיטה נותנת מענה לשתי בעיות מרכזיות בתחום ההשתלות: המחסור באיברים להשתלה והדחייה של האיברים לאחר ההשתלה. החוקרים מאמינים כי בשנים הקרובות ניתן יהיה לקחת איבר בריא מבעל חיים ולהשתיל אותו בחולה הזקוק לו. המחקר פורסם בכתב העת Scientific Reports בהוצאת nature

הרעיון שעומד מאחורי השיטה הוא ההבנה שהגורם המשמעותי ביותר שמעורר דחייה של איבר הוא הציפוי הפנימי של כלי הדם שלו. ציפוי זה הוא נקודת המגע בין האיבר המושתל לבין גופו של המקבל. כאשר מנסים להשתיל איבר מבע"ח בבני אדם, נוצרת דחייה חריפה ביותר. על כן, חיפשו החוקרים דרך לייצר ציפוי חלופי שאינו גורם לדחייה. במסגרת המחקר, שנערך בחזירים ובחולדות, הסירו החוקרים את הציפוי מכלי הדם של בעלי החיים והחליפו אותו בציפוי "ידידותי" יותר למערכת החיסונית של בני האדם. התחליף הונדס במעבדה ומורכב מתאי שלייה אנושית, שככל הידוע, אינם מעוררים דחייה.

השתלת איברים מבעלי חיים (צילום: בית החולים בילינסון)
טכנולוגיה חדשה להשתלת איברים|צילום: בית החולים בילינסון

בכך למעשה מייצרים החוקרים איבר מבעלי חיים עם כלי דם "אנושיים". השיטה נוסתה בהצלחה עד כה במספר איברים: לב, ריאות, כבד, כליה, לבלב וגפיים. בשלב הבא, מתכננים החוקרים לבצע השתלות ראשונות של איבר בבעלי חיים. החוקרים מעריכים שתוך 3-5 שנים הטכנולוגיה שהם פתחו תאפשר להשתיל בכל חולה את האיבר שהוא זקוק לו.

ד"ר שחר כהן: "החלפה של איבר תהיה פרוצדורה שגרתית" | צילום: ביה"ח בילינסון

ד"ר שחר כהן, רופא-חוקר, מנהל המעבדה להנדסת רקמות של מחלקת השתלות בבילינסון: "אנו מאמינים כי השיטה שאנו מפתחים מהווה קיצור דרך משמעותי במאמצים להנדס איברים וחלקי חילוף לגוף, ועשויה להביא לעתיד בו החלפה של איבר תהיה פרוצדורה רפואית שגרתית, זמינה ללא המתנה, וללא סכנת דחייה".

ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות איברים: "בילינסון, כמרכז המוביל בישראל בתחום השתלות האיברים, נמצא בחזית המחקר והטכנולוגיה בתחום ההשתלות, במטרה למצוא פתרונות זמינים עבור כלל החולים הזקוקים להשתלה. היכולת לייצר איבר שיהיה זמין "על המדף" ויתאים להשתלה בבני אדם, תספק פתרון עבור אלפי החולים הממתינים להשתלה. המחקר שמוביל ד"ר כהן הוא צעד משמעותי בכיוון".

המחקר הינו פרי שיתוף פעולה של חוקרים ממספר מחלקות בבילינסון, בניהן מחלקת השתלות איברים, מכון הדימות, נשים ויולדות, קרדיולוגיה, המכון הפתולוגי, כירורגיה ניסויית, כירורגית לב-חזה, בנק הדם והמעבדה לסווג רקמות.