בזכות הכבאים והשוטרים לא נהרג אף אדם בשרפה שהשתוללה השבוע בהרי ירושלים. גם אם השטח שנשרף עומד על כ-13 אלף דונם, מחצית מהאומדן שניתן תחילה על ידי כוחות הכבאות וההצלה – עצוב היה השבוע בהרי ירושלים, למראה היערות הירוקים שהותירו אחריהם רק אדמה מפויחת ושחורה.
בין העצים השרופים, האנשים שראו את האש מכלה את מפעל חייהם מספרים למרות הקושי על האופטימיות שנובעת מאמונה בטבע ובידע שלו לרפא את עצמו.
"הגלריה הייתה מפעל החיים שלנו"
לפני 40 שנה נתקעו רוז ומייקל בסופת שלג בקולורדו. לאחר חמישה ימים בלי חשמל הם ראו את האור והחליטו לעלות לישראל. מייקל הפך למיכה, ורוז, שהפכה לשושנה, ביקשה ממנו לבנות לה נבל. השאר הוא היסטוריה - והיא עלתה באש. "זו הייתה חנות הנבלים שלנו, הגלריה שלנו, ומפעל החיים שלנו", מספרת רוז. "אנו בונים כאן נבלים מאז 1984. אלו היו הנבלים היפים והטובים ביותר בעולם. הם היו יקרים מאוד. הצלחנו לבנות רק שניים בחודש, ולפעמים לקח לנו שנה".
"עזבתי כשהעצים כאן מאחור החלו לבעור, הייתה שרפה ענקית והנחתי שאין דבר שאני יכול לעשות", נזכר מיכה. "פשוט ברחנו מהבית, אפילו לא לקחנו ארנק. כל הלילה חשבנו על זה שהבית איננו, שהעסק איננו, הכול הלך. למוחרת גילינו שהבית עומד על תלו, אז הבנו שאנחנו בסדר, שזה לא סוף העולם. אנחנו רוצים לבנות מחדש. קרה אסון, אבל בפעם הבאה נבנה אפילו טוב יותר".
בשנה האחרונה – שלוש שרפות בהרי ירושלים
נטיעת עצים הייתה חלק מסיפור התקומה שלנו: יהודים ניצולים מאש הגיעו להר טרשים קירח והחליטו שיהיה ירוק. "בשנים 50' עד 52' נטעו פה שישה מיליוני עצים לזכר שישה מיליוני קורבנות השואה", מספר גידי בשן, יערן המנהל את אזור ההר בקק"ל. "מדינת ישראל, בטראומה של שתי מלחמות - מלחמת העצמאות ומלחמת העולם, חונכת את יער הקדושים, זה היה טקס בלתי רגיל בתולדות המדינה".
"עבדנו עליו לדגם אותו כיער נגד שרפות", מסביר בשן. "עשינו בו קווי חיץ, עשינו רווחים של 20 מטר בין עץ לעץ, עשינו דברים... כל העולם בא להלל אותנו, אזור ההר, על העבודה המדהימה שעשינו ביער הקדושים. אבל האש לא ספרה אותנו בשרפה הזאת".
בשן מטיל ספק בשאלה האם האורנים היו צריכים להינטע במקום מלכתחילה, אך טוען כי השרפה היא חלק ממחזור החיים הטבעי של האורן: "בעוד כשנה או שנתיים, במקום שבו אנו עומדים, יהיה דשא של אורנים כי האצטרובלים זרעו את עצמם בשרפה הזאת. זו השיטה שבה האורן מרבה את עצמו".
עם זאת, בשן מדגיש כי לא לכך הטבע התכוון: "פעם היו לנו שרפות בסדר הגודל הזה פעם בשבע שנים, פעם בעשר שנים. אנחנו מקבלים אותן כבר שלוש פעמים השנה פה, רק בהרי ירושלים".
"השרפה התנהלה בתנאי מזג אוויר מעולים. חושש לבאות"
הפקח אריאל חושב שהשרפה האחרונה הייתה טעימה מרה אבל ממש קטנה ממה שעוד צפוי לנו. לדבריו, התנאים בשרפה הנוכחית היו טובים מבחינת מזג האוויר: "לא הייתה פה רוח מאוד משמעותית, הייתה לנו את הרוח המערבית הרגילה, לא היה פה איזה גל חום קיצוני של איזה 40 מעלות. אנחנו אפילו לא בסוף הקיץ. זה לא דבר טוב, זה לא מעודד אותי לקראת הבאות".
הפקח מוצא נחמא פורתא בכך שאוכלוסיית היחמורים שרדה את הלהבות, אך חושש שהשרפה הבאה כבר תכלה את אזור המחיה שנותר ליחמורים: "אם חס וחלילה תא השטח הזה עולה באש, הלכה האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם של בעל החיים הנדיר הזה".
עדיין לא ברור אם השרפה נגרמה מהצתה או מרשלנות. הדבר היחיד שברור זה שיהיו יותר שרפות – הקיץ חם וארוך יותר והעצים יבשים יותר. אך, למרות התחזית העגומה, תושבי המקום נחושים להאמין בטוב.
היערן גידי בשן טוען שהיה בוחר שוב פעם באותו המקצוע, ומאמין ש"התסכול הוא חלק מהחיים". מיכה, בונה הנבלים, אומר כי יחזור לבנות שוב: "מדובר רק בדברים חומריים. העצים יצמחו מחדש וחנות הנבלים תצמח מחדש".
שושנה, אשתו, קוראת להאמין בכוחו של העץ: "תראה את הצמחים האלה, העצים האלה - הם אומנם נראים מתים, אך כשהגשמים יבוא, השורשים חזקים והם יצמחו מחדש. אני מאמינה שגם לעם ישראל יש שורשים חזקים, וגם אותנו אי אפשר להרוס בקלות".
לתרומה להקמה המחודשת של הגלריה המוזכרת בכתבה – מיכה: micah@harrariharps.com