היום זה נראה מעט מוזר אבל עד לפני שנים לא רבות ניצב בשמורת טבע עין גדי שלט מתכת מאיר עיניים שהכריז "סכנה! נמרים בשמורה. התנועה בשטח מותרת בקבוצה של 5 איש לפחות. ראה הוזהרת!". שלטים מסוג זה נתלו בשמורות טבע נוספות במדבר יהודה, אך נדמה כי נווה המדבר של עין גדי, הפך לסמל האולטימטיבי של נמרי מדבר יהודה, כמו גם אתר עלייה לרגל בעבור זואולוגים, חוקרי נמרים וגם חובבי טבע נלהבים שקיוו לזכות בהצצה חטופה בטורף המסעיר את הדמיון.
עין גדי, נווה המדבר הגדול בישראל, הוכרז כשמורת טבע בשנת 1971. בימים אלו מציינת השמורה 50 שנה להכרזתה, וביום חמישי אף ייערך כנס רב-משתתפים לציון האירוע. זוהי בהחלט הזדמנות טובה לברר מה קרה לעין גדי ביום שבו נעלם הנמר האחרון מנופי מדבר יהודה.
הנמר הקטן בעולם
בשנת 1964, הצליחו מספר בדואים לצוד נמרה בקרבת ברכת צפירה שבנחל צאלים. עד לאותה עת, אף לא אחד סבר כי במדבר יהודה מצויים עדיין נמרים. בעבר הם היו נפוצים בחבלי הארץ השונים, ועל כך מעידים שרידי מלכודות אבן, תיעוד של נוסעים וגם מסורות קדומות. בשנים הבאות התגלו עוד ועוד רמזים ועדויות על הימצאותם של נמרים במדבר יהודה. כעשור מאוחר יותר, בסתיו 1974, התגלה לעיני פקחים בשמורת הטבע עין גדי יעל טרוף. בלילה שלאחריו, הצליחו הפקחים לצפות בנמרה שבאה לסעוד מהפגר, יחד עם גורה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה נראה נמר בתחומי שמורת הטבע.
הנמרה וגורה השתייכו לתת-המין נמר מדבר, הקרוי גם נמר ערבי. משקלו 35-25 קילוגרמים, אורכו צנוע למדי – 180-170 סנטימטרים, והוא נחשב לנמר הקטן בעולם. רק לשם השוואה – נמר הגליל, שנכחד מנופי הארץ קודם לכן, שקל כ-80 קילוגרמים.
מזונו בטבע כולל יעלים, שפני סלע, חוגלות, דורבנים, מכרסמים ובעלי חיים קטנים נוספים. הם אף נהגו לחדור לשטח קיבוץ עין גדי ולטרוף חיות מחמד כחתולים, כלבים ואפילו חמורים מפינת החי.
עם גילוי הנמרים בשמורת עין גדי, החלה להיחקר אוכלוסיית נמרי מדבר יהודה בידי הזואולוג גיורא אילני, חוקר של רשות שמורות הטבע. אילני ביצע מחקרים ארוכי-טווח במהלך עשור וגילה כי הנמרים בישראל חיים בטריטוריות רציפות המשתרעות מהנגב ועד צפון מדבר יהודה. בשל שפע המזון, המים ומקומות המסתור שבו – הפך נווה המדבר בעין גדי לצומת חשוב של הנמרים, וגם של חוקרי הנמרים.
"מאות הזדווגויות במספר ימים"
"בתחילת שנות ה-80 אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה מנתה 10-8 נמרים. מספר דומה של נמרים חי באזור הר הנגב. במקרים מסוימים, שהו בעין גדי חמישה נמרים באותו יום", מספר אלון רייכמן, אקולוג טורפים במחוז צפון של רשות הטבע והגנים, שהיה שותף למחקר הנמרים במדבר יהודה בשנים 1991-1987. "השאגות הן אמצעי תקשורת חשוב של הנמר. הן מרחיקות נמרים זרים משטחו, וגם מאפשרות לנמר ולנמרה לתקשר ולהיפגש לצורך רבייה בשעה שהנמרה מיוחמת. הזדווגויות של הנמרים יכולות להימשך מספר ימים, בהם מתרחשות מאות הזדווגויות. בסופו של האירוע, הזכרים תשושים לחלוטין".
עוד מספר רייכמן כי בתצפיות שנערכו במהלך המחקר, תועדו קרבות עזים בין זכרי הנמרים וסילוק זכרים זרים על ידי אב הגורים: "בתצפיות גם תועדו מקרים בהם הנמר הזכר סעד ביחד עם הנמרה והגורים, דבר שלא תועד במקומות אחרים בעולם".
אך תור הזהב של נמרי מדבר יהודה החזיק מעמד במשך כשני עשורים בלבד. מראשית שנות ה-90, נרשמה הידרדרות מהירה במספרם, ורובם מתו בנסיבות שונות באותו עשור. הסיבות להכחדתם כללו ציד, הרעלות, אובדן בתי גידול בשל התמעטות השטחים הפתוחים, דריסות בשוגג ועוד.
יש מי שסבורים כי הנמר האחרון שנצפה במדבר יהודה היה חריטון, שהלך לעולמו ככל הנראה בקיץ 2008. "בתצלומים שצולמו באותם ימים, נראה חריטון במצב בריאותי ירוד. ניכרה בו חולשה, והוא בקושי נע בשטח. היה ברור שאלו ימיו האחרונים", מספר דודי גרינבאום, מנהל שמורת טבע עין גדי.
היעלים תופסים ביטחון: עידן הפוסט-נמרים
כיום, בעידן הפוסט-נמרים, נשאלת השאלה המתבקשת: כיצד היעלמות הנמרים השפיעה על החי בעין גדי? "בתחום האקולוגיה יש את מה שאנו מכנים Cascade effect ('אפקט מפל אקולוגי'), שבו רמות טרופיות שונות במערכת האקולוגיות משפיעות זו על זו, הן באופן ישיר והן באופן עקיף", מסביר ד"ר אסף צוער, אקולוג מחוז דרום ברשות הטבע והגנים. כך למשל, אוכלי הצומח יגרמו ללחץ על הצמחייה במרחב, אבל גם טורפיהם ישפיעו אף הם במידה מסוימת על הצומח. צוער מספק דוגמה מרתקת לכך, שהתרחשה בשמורת ילוסטון שבארה"ב: במהלך השנים נעלמו הזאבים מהשמורה, ויחד עמם נעלמה גם צמחיית גדות הנחלים. הסתבר כי בשל היעלמות הזאבים, אוכלי הצומח חשו בטוחים יותר, אכלו במקומות פתוחים ולמעשה חיסלו את הצומח במהרה. לאחר שהוחלט להשיב את הזאבים לשמורה, חזרה צמחיית גדות הנחלים לשגשג, בשל חששם של אוכלי הצומח מהטורפים הישנים-חדשים.
"לכן ברור שלטורפים יש השפעה משמעותית על המערכת האקולוגית, גם אם עקיפה", מוסיף צוער. "אין לנו הוכחות חותכות, אך לתחושתי, היעלמות הנמרים השפיעה על עין גדי, כמו גם על מקומות אחרים בנגב, כגון שדה בוקר ומכתש רמון. התוצאה היא שהיעלים חודרים יותר ויותר אל היישובים, ובעיקר שוהים בשטחים הפתוחים, ללא חשש ממארבים של נמרים. לתופעה זו יש אפילו שם, אקולוגיה של הפחד".
גרינבאום מוסיף אף הוא כי בשנות השבעים למשל, היעלים חשו הרבה פחות בטוחים באזור השמורה. "גם ללא סכנת טריפה מידית, הנוכחות של הנמרים הייתה מאוד דומיננטית, והיא באה לידי ביטוי בשאגות וסימונים בולטים בשטח".
גם צוער וגם גרינבאום מציינים כי בשל היותם בעלי חיים יחידאיים החולשים על טריטוריות גדולות, פקדו את עין גדי נמרים בודדים בלבד. כך, היעלמותם לא גרמה לגידול באוכלוסיית היעלים, אלא בעיקר לשינוי התנהגותם בשטח. כפועל יוצא, ובאופן עקיף, זוהי גם אולי הסיבה שאנו רואים יותר ויותר יעלים לצד שבילי הטיול בשמורה. עם זאת, הדבר לא הוכח מחקרית.
האם יש סיכוי שעדיין ישנם נמרים באזור, או שהם יופיעו אצלנו שוב בעתיד? "מדי פעם מגיעים נמרים מירדן ונכנסים לתחומי ישראל. הם מופיעים לזמן קצר, מותירים עדויות כעקבות וגללים, וחוזרים אל הטריטוריה שלהם בירדן. באשר לעתיד, אני לא מאמין שהנמרים ישובו לישראל. השטחים הפתוחים בארץ הולכים ומצטמצמים והפעילות האנושית הולכת וגדלה. במדינה כה צפופה, לא היה לנמרים סיכוי מלכתחילה". זה אפשרי אך הסיכוי לפגוש נמר פנים אל פנים לא גבוה.
שמורת טבע עין גדי חוגגת 50 שנים
אתם מוזמנים להגיע למפגש שבו יככבו סיפורי השמורה – הנמרים, הפקחים, היעלים, החוקרים וכל מה שביניהם. ביום חמישי 11.11.2021, החל מהשעה 16:30 ועד 20:30 בבית הכנסת העתיק בשמורת טבע עין גדי. בתוכנית יהיה מפגש חברתי וסיפורים על השמורה לדורותיה. ההגעה בהרשמה מראש. יגבה תשלום סמלי בכניסה.
להרשמה: http://bit.ly/2Z3qdqd