התסמונת הרשתות החברתיות: תקופת הקורונה הביאה אתה לא רק בעיות בריאותיות שנבעו מהנגיף עצמו ומהסיבוכים שהתפתחו ממנו, אלא גם בעיות נפשיות ולעיתים לתופעות נדירות שלא היו מוכרות לרוב הציבור. מאות בני נוער דיווחו בשנה האחרונה על תסמונת נוירולוגית שגורמת להם לבצע תנועות לא רצוניות. בדקנו עם ד״ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, ממה בדיוק נגרמות התנועות ומה ניתן לעשות בשביל להפסיק אותן
"למרות הסברה ההתחלתית שמדובר בתסמונת טורט, אנשי המקצוע מסכימים שה״טיקים״ הבלתי מוסברים אינם מקרים של התסמונת, שנוטה להשפיע על אנשים בגילאים צעירים יותר, עם הטייה כלפי בנים וגורמת לטיקים פחות קיצוניים ממה שנראה בתופעה הנוכחית", מסבירה ד"ר מרגלית. "כאן אנחנו מדברים על תופעה שמתרחשת לרוב בקרב צעירות ונשים בגילאי 12 עד 25 שנחשפו בקביעות לרשתות החברתיות. אמנם הקשר הסיבתי עדיין לא לגמרי ברור אבל נראה שמדובר בתופעה בעלת מאפיינים פסיכולוגיים".
לדבריה חשוב להבין מה קורה במוחנו בעת חשיפה לסרטונים המשלבים התנהגות מוטורית כמו ריקוד או תנועות מסוגים שונים כמו שרואים ביוטיוב או בטיקטוק: "התגלית של 'נוירוני המראה', מהווה את אחת התגליות המדעיות החשובות בעשורים האחרונים. נוירונים אלו התגלו באמצעות ניסוי בקופי מקק. כאשר ניתחו את פעולת הנוירונים במוחו של קוף, החוקרים שמו לב שבעת שהנסיין אחד החזיק גלידה בידו, האזור במוחו של הקוף האחראי על תכנון וביצוע תנועות החל "לירות" במרץ למרות שהקוף עצמו לא זז ונותר לשבת".
"נויורנים אלו התגלו גם אצל בני אדם - אותם נוירונים פועלים כשאנו מבצעים פעולה מסוימת וגם כשאנו צופים באדם אחר מבצע את אותה פעולה. מכאן שמם – 'נוירוני מראה' ויש המשערים שהם מהווים את הבסיס לאמפתיה בבני אדם וקופים", מוסיפה מרגלית. "התגלית המרעישה היא שקיים מכניזם שמאפשר לנו לשים את עצמנו בנעליהם של אחרים. מדובר על מעין מנגנון המאפשר בנוסף ליכולת שלנו להבין את כוונת האחר מבחינה לוגית - יש לנו מנגנון המאפשר להרגיש את מה שהם חשים ברגע נתון ואפילו לחקות באופן לא מודע את התנועות המוטוריות שלהם".
הטיפול היעיל: הפסקת זמנית של צפייה בסרטונים
ד"ר מרגלית מסבירה שלא מדובר בפעולה מסובכת: "תאי עצב אלו מתרגמים באופן מידיי את הגירוי הוויזואלי בו אנו צופים לגירוי מוטורי. פעולת התרגום הזו, לפי אחת התיאוריות, היא זו שמאפשרת לנו לחקות אנשים אחרים. אנחנו רואים אותם ויודעים מיד אילו שרירים להפעיל כדי לחזור על התנועות שלהם. כשאני רואה מישהו מושיט את ידו לקחת פרוסת עוגה, אותו דפוס פעולה מוטורי מופעל אצלי ואני יכול להבין מה הוא עושה באופן מידי לחלוטין, ללא שום תהליכים קוגניטיביים מורכבים".
היא אומרת שהחשיפה המוגברת לסרטונים מובילה לפעילות אבנורמלית של אותם נוירונים מוטוריים ולכן גם מייצרת את אותם טיקים בלתי מוסברים לכאורה. כאשר אנו צופים באחר עושה פעולה מסוימת, ישנו גם מנגנון שמייצר אינהיביציה על הפעולה ולכן אנחנו לא מחקים אנשים באופן קבוע אבל כאשר החשיפה לגירויים מסוג סרטונים ממושכת, זה מייצר פעילות מוגברת של אותם תאים וזה עשוי להוות את ההסבר לתופעה. "חשוב לציין שלא הוכח קשר סיבתי בין החשיפה לסרטונים בטיקטוק לבין הטיקים. הסיבה שמייחסים לכך קשר היא שמספר רופאים נתקלו במקרים דומים של צעירות שהגיעו אליהם עם עוויתות והמשותף לכולן הייתה חשיפה לרשתות החברתיות", היא מרגיעה.
"במידה וההשערה של תאי מראה נכונה, הטיפול היעיל ביותר הוא הפסקה זמנית של צפייה בסרטונים. התסמונת תיעלם לאחר הפסקה זמנית של צפייה בסרטונים ברצף. ההמלצה להורים היא לשמור על איזון, חשוב להבין שמוחנו לא התפתח בקצב של הטכנולוגיה ולכן אינו מסוגל להכיל חשיפה כה מסיבית של גירויים. כל חשיפה מוגזמת לגירוי שאינו מותאם לסביבה הטבעית שלנו עשוי להיות בעל השפעות שליליות על מוחנו. ששום דבר מאלו לא הכין אותנו להתמודדות עם הסביבה הדיגיטלית".