"חשש של ממש לפגיעה בתשתיות הלאומיות": דוח מיוחד שחיברו במשרד מבקר המדינה מציג תמונה עגומה למדי בכל נושא ההתמודדות וההיערכות למשבר האקלים. על פי הדוח שפורסם היום (שלישי), על אף שבמשך שנים מתריעים גורמי המקצוע בפני הממשלה על השינויים העתידיים, לא חל שינוי תפיסה במדיניות הישראלית לנושא. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן: "ישראל היא מהמדינות המעטות בעולם שעדיין אינה פועלת על בסיס תוכנית היערכות לאומית מתוקצבת, אף שהיא מצויה באזור בעל סיכון מוגבר. נתונים אלו מהווים נורת אזהרה".
התגברות והחמרה של אירועי אקלים כפי שראינו ברחבי העולם בחודשים האחרונים, לצד המשך השינוי בדפוסי האקלים, עלולים לגרום לנזק משמעותי ולפגיעה בכלכלה הישראלית וטומנים בחובם סיכון לביטחון הלאומי של ישראל במגוון תחומים. כתוצאה מכך הועלה בישראל הצורך ביישום פעולות היערכות ברמה הלאומית והאסטרטגית כדי לקדם היערכות אפקטיבית לשינויי האקלים במסגרת החלטות הממשלה משנת 2009 ומשנת 2018. "משבר האקלים הוא לא עוד נושא סביבתי בעל השפעות מוגבלות, אלא משבר שההיערכות המדינתית אליו היא מרכיב מרכזי באסטרטגיה הלאומית לחיזוק החוסן הציבורי, ונוגע בכל תחומי החיים - בכלכלה, בבריאות, בתחבורה ועוד. זאת כחלק ממאמץ עולמי", כתב המבקר.
היותה של ישראל מדינת "סף מדבר" עלולה להוביל לשינויים קיצוניים לעומת הממוצע העולמי, בעיקר בטמפרטורת האוויר, מי הים ומקורות מים טבעיים, ובהתגברות תהליך ה"מִדבור". בשנים האחרונות חוותה ישראל חלק מההשפעות של המגמות בשורה של אירועי אקלים. אירועים אלה גררו בפועל שורה של נזקים לגוף, ולרכוש, לתשתיות, למערכות החשמל, למאגרי המים, למערכות סביבה, לפגיעה בתפקוד של שירותים עירוניים ושל סקטורים נוספים.
הצורך בהיערכות מקדימה וקידום פעולות מניעה ארוכות טווח לסיכונים בתחומים שעלולים להיות מושפעים משינויי האקלים, ובהם תחומי הבריאות, החקלאות והמזון, משק המים והאנרגיה, התשתיות, התכנון והרשויות המקומיות, המוכנות בחירום, ביטחון המדינה, המגוון הביולוגי - נכללו בהחלטת הממשלה 4079 מחודש בנובמבר 2018. למרות זאת 82% מ-63 גופים ציבוריים בישראל לא בחנו את הנושא במסגרת תהליך ניהול סיכונים ארגוני, ו-77% לא ביצעו מיפוי סיכונים וההשפעות של שינויי האקלים על פעילותם. שלוש שנים אחרי ולישראל אין תוכנית פעולה לאומית מתוקצבת בת ביצוע, כך שלא הושגה מטרת-העל של החלטת ממשלה, ולפיה "בישראל תהיה מוכנות גבוהה להשפעות של אקלים משתנה".
המנהלת לא הביאה תוצאות
מבקר המדינה אומר כי הקמת המנהלת להיערכות לשינויי האקלים תחת המשרד להגנת הסביבה לא הביאה לתוצאות הרצויות בעיקר מפני שלא ניתנו לה סמכויות לצורך ביצוע תפקידה "ובכך נפגעה יכולת התכנון, הביצוע והתפעול של היערכות מדינת ישראל לנושא". לדבריו המנהלת פועלת כיום בלי שהוקצו לה המשאבים הדרושים לקידום הפעולות שהוטלו עליה ועל ועדות המשנה שלה, ללא תקנים ייעודיים וללא מסגרת ארגונית. בשל היעדר התקציב לא קודמו פעולות מחקריות ולא פותחה מתודולוגיה לניתוח סיכונים. "דוח היערכות מדינת ישראל לשינוי אקלים שהוגש לאישור הממשלה באפריל 2021 על ידי המנהלת, כולל המלצות לתקצוב של כ-50 פרויקטים באופן מידי, זאת בלי שניתנו לה סמכויות לצורך ביצוע תפקידיה ותקציב ייעודי ארוך טווח שיאפשר את מימושם".
המנהלת חסרה את רוב הגופים שעליהם המליצה העבודה המדעית והמלצות לאסטרטגיה לאומית כפי שמקובל גם בעולם - ועדה מדעית מייעצת כלל-משרדית, מרכז ידע ומדע ומומחה להערכת סיכונים אשר יוכלו לסייע למנהלת לשמש גורם ידע לאומי שיפעל לשם יצירת הידע הדרוש לקידום פעולות היערכות לאומית בנושא שינויי אקלים.
"שלא בהתאם להחלטה לפיה כל גוף נדרש לפעול ולקדם תוכנית היערכות לסיכוני אקלים,ל-84% מהגופים הציבוריים שאליהם נשלח שאלון שהפיץ משרד מבקר המדינה אין תוכנית היערכות לסיכוני אקלים, והם טרם תקצבו את הפעולות הנחוצות לשם כך; 89% מהגופים לא פעלו מול משרד האוצר לקדם תוכניות בנושא", כתב המבקר בדוח. מתוך 378 משימות שנכללו בהחלטת הממשלה בנוגע לכלל הגופים הציבוריים המנויים בהחלטה זו, לגבי 60 מהן - 16% בלבד - דווח כי הן תוקצבו ונכללו בתוכניות העבודה המשרדיות ונקבעו להן לוחות זמנים ומועד אחרון לביצוע.
מתקשים לחזות מגמות אקלימיות
בהיעדר תקציב לא הוקם מרכז חישובים לאומי לסימולציות אקלימיות בשירות המטאורולוגי, ולא בוצעו סעיפים נוספים הנוגעים לצורך בחיזוק הידע האקלימי. ללא שיפור יכולות טכנולוגיות של השירות, הגופים הציבורים בישראל יתקשו להעריך את מגמות האקלים העתידיות הנוגעות להם, ובשל כך עלול להיווצר פער בין הפעולה הממשלתית לבין המגמה האקלימית שתתרחש בפועל ותשפיע על סקטור מסוים או על אוכלוסייה מסוימת.
בכל הנוגע להטמעת שיקולי היערכות לשינויי האקלים במשרדי הממשלה, 60% מהגופים הציבוריים דיווחו כי אין להם קשר עם גופי מפתח כמו משרד ראש הממשלה, האוצר וכו'. רבע מהגופים טוענים כי הנושא ייכנס לאחד מהיעדים בשנים הקרובות. 69% מהגופים הציבוריים בישראל העידו כי אין להם אדם שאחראי באופן מלא על נושא ההתמודדות עם משבר האקלים.
מבקר המדינה כתב כי "77% מהגופים הציבוריים שהשיבו לשאלון שהפיץ משרד מבקר המדינה דיווחו כי טרם ביצעו מיפוי סיכונים הנוגעים לשינויי אקלים, ו-75% מהם אינם מבצעים מיפוי סיכונים משותפים עם גופים ציבוריים נוספים; 82% מהגופים לא בחנו את הנושא במסגרת ניהול סיכונים ארגוני; ו-92% מהגופים דיווחו שלא ננקטת פעולה בהתאם לתעדוף הפעולה ולניתוח מגמות האקלים של מנהלת היערכות לשינויי אקלים".
איום אסטרטגי וחשש מפגיעה בתשתיות לאומיות
על פי הדוח ישנו חשש של ממש לפגיעה בתשתיות הלאומיות של ישראל בשל שינויי אקלים כגון למתקני התפלה ולמערכות של הסעות המונים. ולמרות זאת, נכון ליולי 2021, רשות חירום לאומית לא כללה את נושא שינויי האקלים במפת האיומים הלאומית, ולפיכך נושא שינוי האקלים אינו כלול בתרחיש הייחוס הלאומי המצרפי.
בחצי השנה האחרונה נושא ההיערכות לשינוי אקלים נמצא בבחינה ובלמידה ראשוניים במשרד הביטחון ובצה"ל, אך טרם הוקמו צוותי עבודה שיגבשו תוכניות עבודה שייתנו מענה לסיכונים הנוגעים למערכת הביטחון בשנים הקרובות במסגרת התוכנית הרב-שנתית של צה"ל שאושרה עד 2024 (תר"ש תנופה) ובטווח הבינוני-רחוק.
המבקר התייחס בדוח גם למידת ההיערכות של המדינה להתמודדות על משבר האקלים, מה שבמקרים מסוימים אפשר לתאר יותר כהיעדר היערכות. על כך יעידו גם מי שנשאלו כחלק מהסקר שהערך - ממנו עולה כי 86% ממשרדי הממשלה והגופים הציבוריים סבורים כי נושא משבר האקלים אינו מטופל כראוי. המבקר מקדים ומציין ההתמודדות עם המשבר הזה מחייבת היפרדות מסוימת מהגישה המקובלת של קבלת החלטות בטווח הקצר והבינוני, על בסיס ניתוח עלות-תועלת קלאסי.
בפעם השנייה בדוח, מזכיר המבקר את סדר העדיפויות המשרדי כאחד מהחסמים למימוש מדיניות מתאימה. ”השיקולים המרכזיים המנחים גורמים ממשלתיים רלוונטיים לטיפול בנושא האקלים וסדרי העדיפויות הציבוריים שלהם הם אחראים לא תמיד עולים בקנה אחד עם קידום סוגיית האקלים. הדבר מתבטא במשרדי הממשלה הרלוונטיים בהקצאת חסר של כוח אדם, תקציב או תשומת לב משרדית מועטה לנושא האקלים בהשוואה להקצאות ליעדים הציבוריים שבליבת אחריותם של משרדים אלה". הוא גם מעלה פתרון אפשרי, ואולי אף מתבקש, מינויו של גורם מתכלל בעל ראייה רחבה ובעל סמכות הכרעה בין המשרדים, במקרה של קונפליקט שלא מגיע לכדי יישוב. ביזור הטיפול הממשלתי, קובע המבקר, מובילה "לריבוי קונפליקטים בין משרדים, הן בנוגע למידת השאפתנות שיש לחתור אליה בהצבת יעדי אקלים, והן בנוגע לדרך שבה נכון להשיגם". גם מודל עבודה של תקצוב לפי משרד, ותקצוב חד-פעמי או נקודתי אינו מאפשר קידום מערכתי של נושא משבר האקלים, כך לפי המבקר.
נקודה נוספת המקשה עד מאוד על טיפול הולם במשבר הכלל עולמי היא היעדר ההכרזה הרשמית עליו בתור איום, או כנושא אסטרטגי המצריך היערכות מערכתית של גופים (נכון ליולי 2021). כמו כן, כלל לא הוכרז "מצב חירום אקלימי", וכך הסוגיה שדורשת עיסוק בה מתוך מחשבה ארוכת טווח, וגישה מערכתי - נופלת בין הכיסאות. האבסורד רק מתחדד אל מול הנתון משאלון המבקר, לפיו 87% מגופי הממשלה סבורים כי משבר האקלים הוא בעל מאפיינים מערכתיים של משבר לאומי.
גם במערכת הביטחון הישראלית רואים בסוגיה האקלימית עניין בוער, ולאחר בדיקה שנערכה בשנת 2020 - משרד הביטחון בעצמו הגדיר אותה "בעלת השפעה מכרעת על הביטחון הלאומי. הסוגיה האקלימית לפי המשרד הכוללת משמעויות פוטנציאליות שליליות ישירות ועקיפות על מערכת הביטחון, על בניין הכוח ועל הפעלתו".
מחלות והתפרצות מגפות
מדינת ישראל שנמצאת באזור סיכון מוגבר עלולה לחוות התפשטות מפיצי מחלות לאזורים חדשים, ובייחוד עם שינוי בעונתיות וערעור האיזון בטבע, הרס בתי גידול ואובדן מינים. מדינת ישראל עשויה להיות חשופה במידה רבה לסיכונים מרחיקי לכת הנוגעים לביטחון הלאומי של ישראל בכמה מעגלים: מערכת בריאות הציבור ורווחתו, ובכלל זאת חשש מהתגברות השכיחות של אירועי מחלות ומגפות, השפעות חברתיות, נפשיות ומגדריות; ביטחון מזון ומים; והיבטים גיאו-אסטרטגיים.
"התוכנית הלאומית לבריאות וסביבה, שעליה הוחלט בהחלטת ממשלה 1287 ממרץ 2016, לא הוגשה לאישור שרי הבריאות והגנת הסביבה ולא הועברה לאישור הממשלה", נכתב בדוח. "כמו כן אף שמשרד הבריאות בחן פעולות מסוימות בהתאם להחלטת הממשלה 4079 מיולי 2018, בפועל בחינה זו לא הניעה לפעולה ממשית ומשמעותית למימוש העיקרון המנחה שבבסיס החלטת הממשלה - לקדם תוכניות פעולה וצעדי מדיניות שיקטינו את הסיכון הבריאותי. בכך לא מולאו החלטות ממשלה אלה והרציונל שעמד בבסיסן - קידום צעדים לשם שיפור איכות החיים של תושבי מדינת ישראל והדורות הבאים ולשם השמירה על בריאותם".
מבקר המדינה אנגלמן מסכם: "למרות ההתפתחויות העולמיות וההכרה ההולכת וגוברת בחשיבות היערכות מקדימה של מדינת ישראל על בסיס תוכניות לאומיות מתוקצבות, ממצאי הביקורת מצביעה על כך שב-84% מהגופים הציבוריים אין תוכנית היערכות לסיכוני אקלים במסגרת פעילותם. מציאות זו מעמידה את ישראל בסיכונים שילכו ויגברו ככל ששינויי האקלים יחריפו. על כן על מדינת ישראל לנקוט פעולה בעניין ולהשלים גיבוש תוכניות פעולה לאומיות וסקטוריאליות על בסיס הקצאת המשאבים הנדרשים לכך, ולהצטרף למגמה העולמית של היערכות לשינויי האקלים".