ההתחממות הגלובלית מביאה לעליית מפלס מי הים, למזג אוויר קיצוני ותופעות חריגות. בשנת 2020 נרשם בארצות הברית שיא של הוריקנים: 8 בעונה אחת. מדינת לואיזיאנה בדרום ארצות הברית היא אחת המדינות החלשות והפגיעות ביותר לנזקי האקלים. אחת הדוגמאות המצמררות ביותר לנזק של שינויי האקלים באזור הוא האי ז'אן צ'ארלס, שנחרב לחלוטין והוצף במים. תושביו, שנאלצו לעזוב את האי, קיבלו את השם: "פליטי האקלים הראשונים בעולם". הפרק השני בסדרת הכתבות על השפעות ההתחממות הגלובלית בארצות הברית.
עד שנות ה-50 של המאה הקודמת היה האי ז'אן צ'ארלס בלואיזיאנה מבודד כמעט לחלוטין. אפשר היה להגיע אליו רק בסירה, עד שבנו את הגשרים והכבישים המובילים אליו. תושביו, אמריקנים ילידים ומתיישבים צרפתים, לא נהגו לצאת ממנו – באי היה כל מה שהם צריכים. בשנים האחרונות הוא לאט לאט מתכסה במים ומתחיל להיעלם לתוך האוקיינוס. בעשורים האחרונים, 90 אחוזים משטח האי כוסה במים. קצב העלייה הנוכחי של מפלס הים עומד על 2.5 ס"מ בשנה, ועל פי תחזיות המדענים המפלס יעלה ב-15 ס"מ נוספים.
"עברתי לפה לפני 37 שנה", סיפר מייק ארסנו, דייג מקומי, שמכיר כל תעלה ואפיק באזור של האי וראה איך עם השנים מפלס המים עולה ועולה. "מאז שעברתי לפה המקום הזה הושפע מאוד מהנסיגה של החוף". הוא הצביע על אזור מכוסה במים: "כל האזור הזה היה אדמה. אני זוכר שלפני 30 שנה היה פה צאן, היו פה גדרות בתוך האדמה, יכלו ללכת עליה, ועכשיו אפשר לשחות שם ולדוג שרימפס. זה נורא. אני מדבר על לפני פחות מ-50 שנה - זאת הייתה יבשה, והיו בתים בכל מקום, זה היה מקום יפהפה".
חשבת פעם שזה יגיע למצב הזה?
"לא. בחיים לא, לא בימי חיי. זה שובר לב, באמת, כי זה קו ההגנה הראשון מהבית שלי".
"תוך 30 שנה יותר מחצי מהאי נעלם"
ההתחממות הגלובלית והמסת הקרחונים מביאה לעליית מפלס המים מדי שנה, במיוחד באזורים רגישים כאלה. עם השנים, קידוחי חברות הנפט באזור החמירו את המצב, ומעל הכול – סופות ההוריקן, שהופכות לתכופות יותר, עם כמויות גשם גדולות יותר, מציפות את האי ומותירות הרס רב.
"לואיזיאנה היא המדינה בארצות הברית שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר בשל שינויי אקלים", אמר פט פורבס, ראש הרשות לפיתוח לואיזיאנה. "כל החוף שלנו נבנה ליד נהר המיסיסיפי, אנחנו מאבדים שטחי אדמה בחוף שלנו בקצב מדאיג. פעם הביצות היו משמשות בתור מחסומים להוריקן, היום כבר אין לנו את ההגנות האלה, לפחות לא באותה מידה".
פורבס הוסיף: "מפלס הים עולה והאדמה שוקעת, אז ההוריקנים מתקרבים אלינו והם עושים הרבה יותר נזק ומתחזקים בכל פעם שהם מגיעים לכאן. יש לנו פה הרבה סופות. אם שינויי אקלים הופכים את הסופות ליותר עוצמתיות, זה משפיע יותר על המדינה".
אתה חושב שיש סיכוי שהאי הזה ייעלם לחלוטין?
"בהחלט. בתוך 30 שנה יותר מחצי ממנו נעלם".
"תמיד התמודדנו עם גאות והוריקנים, אבל פעם לא הייתה סכנה"
כריס ברונה נולד כאן, גם הוריו. השורשים שלו באי ז'אן צ'ארלס מגיעים דורות אחורה, מהקהילה הילידית שהייתה הראשונה להתיישב במקום. "תמיד היינו פה והתמודדנו עם גאות והוריקנים", הוא תיאר. "זה חלק מהחיים פה. אז כשגדלתי באזור הזה, בכל פעם שהייתה לנו גאות או הוריקן שהגיע, זה היה הזמן שבו שיחקנו, כי לא התפנינו או משהו כזה, לא הייתה סכנה. היו מקרים שנתקענו ואז היה צריך לחזור בסירה. אז היו אתגרים בלגדול כאן, אבל זה היה דבר רגיל בשבילנו".
כבר בשנת 2012, בגלל רצף האסונות שפקד את האי, החליט הממשל האמריקני לפנות את התושבים. אז, הם זכו לכינוי שדבק בהם עד היום: "פליטי האקלים הראשונים בעולם". עשרות משפחות נשארו לגור באי עד שבניית שכונה חדשה עבורם תושלם, אבל אז הגיע בקיץ האחרון ההוריקן שזכה לשם "איידה".
"איידה" היכתה בלואיזיאנה בעוצמה, עם כמויות אדירות של גשם ורוחות חזקות. 26 בני אדם נהרגו בהוריקן, זה קרה 16 שנים בדיוק אחרי הפגיעה הקשה של הוריקן "קתרינה" באזור, שבה מתו למעלה מ-1,800 בני אדם. בניו אורלינס יישמו את הלקחים ובעזרת פינוי התושבים ופתרונות הנדסיים הצליחו לצמצם משמעותית את הנזק. לאי, קו ראשון לסופה, לא היה סיכוי.
אם לפני כן יכלו תושבי האי להתמודד עם ההצפות התכופות, כשלא יכלו לצאת מהאי במשך ימים בגלל המים שכיסו את הכבישים, אחרי הסופה האזור כבר הפך פשוט לא ראוי יותר למגורים: בתי העץ על העמודים לא עמדו בזה והאי שידע כל כך הרבה סופות והצפות, נחרב כמעט לחלוטין. בית אחרי בית אפשר לראות את מידת הנזק העצומה שהותירו הרוחות החזקות, מותירות שלדים של מבנים, תיבות דואר יתומות וכלי בית שיום אחד אולי מישהו יאסוף. שנים נלחמו התושבים כדי להישאר באי, אך "איידה" לא הותירה להם ברירה אלא לעזוב.
"ראיתי כמה וכמה סופות מאז שעברתי לבית הזה, אבל לא היה שום נזק", אמר כריס. "רק בהוריקן 'איידה' חזרתי הביתה ומצאתי נזק".
כשחזרת אחרי ההוריקן והסתכלת על הבית שלך, איך הרגשת? מה ראית?
"אני חייב לענות בכנות, מאחר שראיתי כל כך הרבה נזק איפה ששהיתי בעיר הומה בלואיזיאנה עוד לפני שהגעתי לבית שלי, חשבתי פשוט על כל מה שראיתי לפני שהגעתי לכאן. כשראיתי שהבית שלי עדיין פה ועומד, זאת הייתה הקלה גדולה. אז בכל הנוגע לנזק, חשבתי על כל הנזק שראיתי בדרך הביתה".
ואיך הרגשת כשנסעת את כל הדרך לפה וראית שכמעט הכול נהרס?
"נהרס בסופה אחת, במכה אחת!", הוא הדגיש ואת ההלם שחווה. "זה פשוט מזכיר לך כמה חזקה אימא טבע. ידה הייתה על העליונה פה. לראות איך הכול קרה במכה אחת, וכל כך הרבה אנשים איבדו רכוש. זאת קטסטרופה. אז כשאני מסתכל על הבית שלי, אני יודע שהוא ניזוק, אבל זה בר-תיקון. כמה שזה נראה גרוע, זה בר-תיקון".
הסופה הרסה את הבית של כריס. כולו מלא עובש, אז הוא גר בינתיים בקרוואן שתרמו לו. ג'ולייט, האחיינית שלו שגרה איתו מאז שהייתה ילדה, עזבה גם היא את האי. "כשהייתי קטנה בחיים לא חשבתי שאצטרך לעזוב את המקום הזה", היא אמרה.
היא סיפרה שגם בילדותה האי הושפע ממזג האוויר: "המים היו עולים אפילו מהרוחות הכי חלשות. היינו צריכים להפסיד בית ספר כמה פעמים בגלל זה, כי האוטובוס לא רצה לעבור פה. זה היה קשה כי היינו צריכים לתכנן דברים סביב מצב המים. בסוף זה שווה את זה, כי זה מקום כל כך יפה, שליו ושקט פה, וזה שלנו".
מגיל קטן היא דגה כאן עם חבריה, רגילה להשפעות הקיצוניות של מזג האוויר, אבל לא למראות שהביא איתו הוריקן "איידה": "זה שובר את הלב, כי זה המקום שבאתי ממנו, זה המקום שגדלתי בו. עכשיו הוא נהרס כמעט לגמרי. בהוריקן בתוך יום הכול נעלם. זה פשוט עצוב כל כך מה הוריקן יכול לעשות, במיוחד למקום קטן כמו זה".
את חושבת שאתם מקבלים מספיק עזרה פה? מאנשים שאמורים לטפל בכם, מהקהילה, מהממשלה?
"מהממשלה לא, אבל מהקהילה כן. אנשים עושים מה שהם יכולים. יש את הצלב האדום, הם אמורים לבוא לפה ולעשות כל מיני דברים והם לא עושים כלום. הם באים מדי פעם וכל זה, אבל יש פה אנשים שגרים באוהלים, זה עצוב".
"כשזה הבית שלך, אתה חייב שתהיה לך תקווה. יש לי תקווה שהוא לא ייעלם. זה מקום יפהפה. תאמיני לי, זה לא נראה ככה, זה מכוער עכשיו בגלל כל הבתים ההרוסים, תני לזה כמה חודשים. במקום הזה חייבים תמיד שתהיה תקווה, כי אני יודעת שאנשים אחרים היו מוותרים ועוזבים".
לג'ולייט יש אמנם תקווה, אבל בפועל, המצב רק הולך ומחריף. "החל מ'קתרינה' היו לנו 11 אסונות שונים שהוכרז עליהם, 9 מהם היו הוריקנים ו-2 היו סופות גשמים ענקיות שהציפו חלקים נרחבים מהמדינה, יותר בפנים הארץ - זה הרבה", אמר פט. "בשנה שעברה היו לנו שני הוריקנים שהיכו בדרום לואיזיאנה בתוך חודש וכמעט באותו המקום. זה מעולם לא קרה קודם, למיטב ידיעתי. הוריקן 'לורה' והוריקן 'איידה' היו שני ההוריקנים העוצמתיים ביותר שהיכו בארצות הברית זה 150 שנה, וזה בטווח של שנה זה מזה. אז יש לנו עתיד מאתגר יותר לפנינו".
"בפשטות, המצב גרוע", הוסיף כריס. "בגלל הסופות והכול אנשים עוברים מכאן. זאת כבר עיר רפאים בהשוואה למה שהיה כאן לפני 20 שנה, במיוחד האי הזה, הוא עיר רפאים. המצב שלו עכשיו לעומת מה שהוא היה, זה שובר את ליבי, כי אני זוכר את המקום הזה שופע באנשים, חיות וחוות, חיוכים על הפנים של אנשים. עכשיו את רואה פה אנשים עם פרצופים עצובים, זה החלק הגרוע בסיפור הזה".
את הכביש שמחבר את האי ליבשה שיפצו וחיזקו, אבל גם זה כבר לא יעזור. הדייגים ממשיכים להגיע לכאן, גם הציפורים והפרפרים, אבל בקושי יש תנועה לתוך האי עצמו. פעם זאת הייתה קהילה של מאות אנשים, היום נשארו רק בודדים שעדיין נאחזים בה.
"הרעיון להעביר קהילות שלמות יאומץ בכל רחבי העולם - זה כבר קורה"
במרחק של שעה משם, פרויקט היישוב מחדש של פליטי האקלים מתחיל להיראות כמו שכונת מגורים. לפרויקט המגורים החדש קוראים "האי החדש". התושבים שיגורו בו בחרו את השם הזה - כולם תושבים לשעבר של האי ז'אן צ'ארלס.
"אנחנו בונים להם פה בית חדש, כי המקום שהם גרים בו הולך ונעלם. הוא נבלע על ידי הים", אמר פט. "מה שאנחנו עושים הוא חדש מאוד, ייחודי, בכך שאנחנו מעבירים את כל הקהילה ביחד. אז הם עדיין יגורו ליד השכנים שלהם, עדיין יהיו להם קשרי המשפחה הקרובים האלה".
40 בתים נבנים כאן בהזמנה אישית. 30 בתים נוספים ייבנו גם למי שעזבו כבר לפני כמה שנים. לבתים האלה יש יסודות מיוחדים והם עמידים במיוחד בפני הוריקנים ונזקי טבע.
לא הכריחו איש לעבור, האנשים עוברים לפרויקט מרצונם. זו הפעם הראשונה בעולם שפרויקט כזה נבנה. פט עוזר למדינות נוספות להעתיק את המודל, מתוך הבנה שעם התגברות ההתחממות הגלובלית ועליית מפלס המים התופעה תתרחב לאזורים נוספים בעולם. "אני חושב שהרעיון להעביר קהילות שלמות יאומץ בכל רחבי העולם, זה כבר קורה, יש עוד מקומות בעולם שמעבירים קהילות שלמות".
איפה?
"מדינות איים רבות באוקיינוס ההודי. הם מתמודדים שם עם אותן בעיות וצריכים להעביר קהילות שלמות. יש איים שהם רק כמה מטרים מעל פני הים, אז הם בסכנה. כולנו צריכים להבין איך לעשות זאת יותר טוב, כי אנחנו נהיה חייבים להמשיך לעשות את זה, אני בטוח".
"אולי התושבים לא יראו בפרויקט בית כרגע - הם עדיין יחשבו על האי בתור הבית שלהם. אבל זה מקום בטוח שהם יוכלו לגור בו ולבנות בית חדש, בזמן שהבית שלהם נעלם. אז זה קצת מר-מתוק, אבל אנחנו נהיה נרגשים מכך שהשלמנו את הפרויקט ונתנו להם מקום בטוח לגור בו".
"האפוקליפסה עוד לא כאן, האי עדיין לא נמחק"
כשג׳ולייט נשאלת איך יהיה פה בעוד 20-30 שנה, היא עונה: "אני עדיין חושבת שהמקום יהיה קיים, אני לא חושבת שהוא ייעלם כל כך מהר. הוא אולי יהיה קטן יותר, אבל אני חושבת שהוא עדיין יהיה קיים".
את חושבת שהילדים שלך יוכלו לבקר במקום הזה?
"בהחלט. המקום הזה לא ייעלם כל כך מהר".
"הייתי רוצה למות בבית שלי", הוסיף כריס. "אני לא רוצה לעזוב. אני באמת לא רוצה, אבל זה בסוף עניין של החלטה. וזאת החלטה שאני לא אוהב. מדברים על יום הדין, אבל האפוקליפסה עוד לא כאן, האי עדיין לא נמחק, זה עדיין לא קרה. למרבה המזל, אני יכול לבוא לכאן וליהנות מהאי עד שזה יקרה".
גם בארצות הברית העשירה והמתועשת, אלה שנפגעים הם החלשים והעניים ביותר. גם אם ניתן היה להפחית את הנזק שנעשה בידי אדם, עכשיו זה כבר פשוט מאוחר מדי.